שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קמו
ענין קמו:
ואחר שנתפרש כל זה יש לפרש מהו גדר החכם בזה דודאי לא נאמרו דברים הללו על ר"ע וכיוצא בו דאפילו לענין קדושין אמרי' בפ' האיש מקדש (מ"ט ע"ב) ע"מ שאני חכם אין אומרין כשמעון בן עזאי וגו' אלא כל ששואלין אותו דבר אחד בתלמודו ואומר ואפילו במס' כלה.
ע"מ שאני חכם אין אומרים כחכמי יבנה או כר"ע וחביריו אלא כל ששואלין אותו דבר אחד תורה בכ"מ ואומר וכבר פירשתי יפה בקונדריס נדוי בתלמידי' במס' כלה והוא כתוב למעלה.
ובירושלמי דמס' משקין אמרו איזהו ת"ח כל ששונה הלכות תורה.
א"ל רב יוסי הא דתימא בראשונה אבל עכשו אפילו הלכות.
עוד שם א"ר אבא בר ממל כל שהוא יודע לבאר משנתו ואנן אפי' רבנן לא חכימין מתניתין ואם בדורות הראשונים אמרו כן כ"ש בדורות הללו שנתמעטו הלבבות שהכל לפי הדור.
וכבר אמרו בר"ה (כ"ה ע"ב) ירובעל בדורו כמשה בדורו שמשון בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ובפ' אלו קשרים (קי"ד ע"א) אמרי' א"ר יוחנן איזהו ת"ח שממנין אותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכ"מ ואומר ואפי' במס' כלה ואמרי' נמי א"ר יוחנן איזהו ת"ח כל ששואלין אותו דבר ואומר למאי נפקא מינה למנוייה אי במסכת' באתריה אי בכוליה תלמוד' בריש מתיבתא.
עוד שם איזהו ת"ח שבני עירו מצווין לעשות מלאכתו כל שמניח עסקיו ועוסק בחפצי שמים למאי נפקא מינה למטרח ליה בריפתיה וכבר כתבתיה לזו למעלה.
הילכך כל מי שמלאכתו מלאכת שמים ותורתו אומנותו וכל עסקו בתורה והגיע להוראו' והוא חשוב בדורו למנותו פרנס ודיין ומורה הוראה ודורש ברבים הוא ראוי לכל מה שפירשנו למעלה.
מיהו דוקא כ"ז שהוא עוסק בתורה ואין לו עסק בדברים בטלים אבל אם פירש מן התורה יותר גרוע הוא מעם הארץ כדאמרי' בפ' אלו עוברין (מ"ט ע"ב) שנה ופירש קשה מכלן.
וכן נמי אם מעשיו מקולקלים ואין בו יראת שמים אינו ראוי לכבוד כדאמרי' במס' שבת (ל"א ע"א) והיה אמונת עתך חוסן וגו' אי איכא יראת שמים אין אי לא לא.
ושנינו באבות לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ועוד שם כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו' ואמרי' ביומא (ע"ב ע"ב) ר' יוחנן רמי כתי' זר וקרינן זר זכה נעשית לו זר לא זכה נעשית זרה ממנו.
עוד שם (שם) מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו ת"ח אביי ואי תימא עולא אמר נקרא תועבה שנאמר אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה אמר ר"ש בר נחמני אמר ר' יוחנן מאי דכתי' למה זה מחיר ביד כסיל וגו' אוי להם לתלמידי חכמים שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים מכריז ר' ינאי חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד אמר להו רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם אריב"ל מ"ד וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות היינו דאמר להו רבא דאומן לה סמא דחיי דלא אומן לה סמא דמותא שהתורה היא כלי אומנותו לקיים דבריה.
אמר ר"ש בר נחמני אמר ר' יוחנן רמי כתי' פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתי' אמרת ה' צרופה זכה משמחתו לא זכה צורפתו ריש לקיש אמר מגופיה דקרא נפקא זכה צרפתו לחיים לא זכה צורפתו למיתה ע"כ.
שם.
עוד אמרו בההיא מסכתא בפ' בתרא (פ"ו ע"א) מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ואינו יודע משא ומתן בשוק ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו או לו לפלוני שלמד תורה ואוי לו לרבו שלמדו תורה אשרי בני אדם שלא למדו תורה פ' זה שלמד תורה ראיתם כמה מעשיו מכוערים כמה מעשיו מקולקלים עליו הכתוב אומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו ואמרינן בברכות (י"ז ע"א) תכלית חכמה תשובה ומ"ט שלא יהא אדם קורא ושונה ובועט באביו וברבו ובמי שלמדו תורה או במי שהוא גדול ממנו בחכמ' שנא' ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב לכל עושיהם ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם לעושים לשמה ולא לעושים שלא לשמה.
והעושין שלא לשמה נוח להם שלא נבראו ואע"ג דלעיל (שם) אמרינן יהי רצון שתשים שלום בפמליא של מעלה ופמליא של מטה בין שעוסקים לשמה בין שעוסקים שלא לשמה והעוסקים שלא לשמה יהי רצון שיתעסקו לשמה דמשמע דהעוסק שלא לשמה לא גרע כולי האי וכן נמי בפ' מקום שנהגו (נ' ע"ב) אמרינן כתי' כי גבוה מעל שמים חסדך וכתיב כי גדול עד שמים חסדך לא קשיא כאן בעושין לשמה כאן בעושין שלא לשמה דאר"י אמר רב לעולם ילמוד אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
כבר תרצו (בתוס' שם) דתרי גווני שלא לשמה הן יש שאינו מתכוין בלימודו אלא לדבר עבירה כדי לקנטר וזה נוח לו שלא נברא ויש שאינו מתכוין לא לעביר' ולא למצו' וזהו מתוך שלא לשמה בא לשמה וכן נמי אם החכ' הוא בעל מחלוק' אינו ראוי לכבוד כלל כדאמרינן בפ' כל הגט (ל"א ע"ב) ניתי מר ניקום מקמיה דבר אורין הוא אמר לי' מקמי פלגאה ניקום.
נמצא שעלה בידינו מזה שכל תלמיד חכם שהגיע להוראה וראוי לדרוש ברבים ותורתו אומנותו ורחמי שומעניה ופרקו נאה ויש בו יראת שמים בני עירו מצווין למטרח בריפתיה ולעשות מלאכתו ולכבדו בפסיקתו כראוי וכהוגן לכבוד תורתו וא"צ לומר שאם הוא בעל נכסים שאין להטיל עליו שום חיוב מחיובי הצבור וכל המהנהו מנכסיו ומארחו ומשיא לו את בתו ועושה לו פרקמטיא כדי שלא יתבטל מתורתו יש לו שכר טוב וחלק בשכר תורתו וזוכה לתחיית המים הכל כמו שהוא מסודר למעלה באר היטב.
וכבר כ' הרא"ש ז"ל בגדר תלמיד חכם לענין המבייש אותו וז"ל וששאלת על תלמיד שביישוהו בדברים ומסרו גופו וממונו למלכות ואמרו שחלל שבת ונמצא שקר ופטרתו מלכות וחזר ותבע ליטרא זהב.
דע לך כי יש בירוש' (ב"ק פ"ח ה"ו) המבייש הזקן נותן לו ליטרא זהב וזקן זה שקנה חכמה והיינו תלמיד חכם שתורתו אומנותו וקובע עתים לתורה ואינו מבטל לימודו אלא בשביל מזונותיו כי א"א ללמוד בלא מזונות הילכך כל אדם שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי כגון שיש לו עתים קבועים ללמודו ואינו מבטלם כלל ושאר היום כשהוא פנוי ואינו צריך לחזר אחר מזונותיו הוא חוזר ולומד ואינו מטייל בשוקי' וברחובות אלא כדי להשתכר פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ולא לאצור ולהרבות הון לזה אני קורא תלמיד חכם והמביישו חייב קנס ליטרא זהב בלבד דלא סני שומעניה שאם אין מעשיו מתוקני' יותר הוא גרוע מעם הארץ עכ"ל: