שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/קכב
שאלה קכב:
עוד לו:
שאלת, מפני מה תקנו חכמים ז"ל למי שמזכיר שם אביו או רבו תוך י"ב חדש לומר 'הריני כפרת משכבו'. ושאלת על רבו אף על פי שלא נזכר כן בגמרא, לפי שכך ראית בכתבי שכשאני מזכיר מורי אני אומר 'הריני כפרת משכבו':
תשובה: דע כי בגמרא קדושין פרק קמא (דף לא:) הזכירו חכמים זה על אביו שזהו בכלל כבוד אב ואם, ואמרו מכבדו בחייו ומכבדו במותו וכו', במותו כיצד וכו'. ואני נשאתי קל וחומר[1] כל שכן רבו שמלמדו חכמה שמביאו לחיי העולם הבא. והאי קל וחומר איתיה בסוף הוריות (בירושלמי פ"ג ה"ד, ובבלי ב"מ לג.) בענין אחר. וכן ראיתי לקצת חכמים כשמזכירים שם רבם בספריהם אומרים 'כך כתב מורי ר' פלוני ז"ל הריני כפרת משכבו'.
והטעם מפני מה תקנו כך הוא, לפי שתוך י"ב חדש הוא סובל צער יסורין, וחייב הבן והתלמיד לומר 'יבא עלי אותו צער להיות צערי כפרת משכבו'. אבל לאחר י"ב חדש כבר קבל דינו, שאפילו פושעי ישראל אינן נדונין בגיהנם יותר מי"ב חדש כדאיתא במסכת עדויות (פ"ב מ"ו), ומשום הכי לאחר י"ב חדש אינו מכבדו בכך, אלא אומר 'זכרונו[2] לחיי העולם הבא' כדאיתא התם (קדושין שם), או 'זכר צדיק לברכה' שנהגו קצת בני אדם מפני שהוא לשון מקרא.
ומצינו שאפילו במי שאינו רבו, ואפילו לאחר י"ב חדש, שמכבדים החכמים החיים אל החכמים המתים בכך. כמו שמצינו בסוף פרק קמא דסוכה (דף כ.), אמר ריש לקיש: 'הריני כפרת רבי חייא ובניו'. ואפילו לאדם גדול המצטער בחייו אומרים כך, כמו ששנינו בסנהדרין פרק כהן גדול (דף יח.), כשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו: 'הרי אנו כפרתך'. אלא שאין מזכירין 'כפרת משכבו' אלא הבנים והתלמידים כל י"ב חדש. אבל למצטער בחיים או למי שמתו לאחר שנים עשר חדש, אין מזכירין משכבו. ובפרק אלמנה לכהן גדול (דף ע.) הריני כפרת בן בתי כוזא וכו', כלומר הריני במקומו לסבול צערו. ועל דרך זה נזכר בנגעים פרק ב' בית ישראל אני כפרתכם, וכן בכמה מקומות: