שו"ת רשב"ץ (תשב"ץ)/חלק א/ג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן ג
עריכהשאלה ג:
עוד שאלת מפני מה חייבה תורה בקרבן פסח במועדו לנשי' כאנשים. ולפי הכלל שבידינו תהיה פטורה דאמרינן (קידושין כ"ט ע"א) כל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות ממנה אלא אם כן נתחייבו מהכלל עצמו שאמרו וכל מצות לא תעשה בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמה אחד אנשים ואחד נשים חייבים חוץ וכו' אע"ג דבפ"ק דב"ק (ט"ו ע"א) באה הבריית' ואמרה מנ"ל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה וכו' ומ"מ ה"מ בלאו שיש בו מיתת ב"ד או כרת אבל לאו שאין בו מיתת ב"ד או כרת כגון השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וכגון לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו' שהם לאו שאין בו מעשה מי יכריחנו לומר שהנשים בכלל האנשים וכן כל כיוצא בזה כמה לאוין וכמה עשה יש בתורה שבמקצתן נשים חייבות ובמקצתן נשים פטורות. מנין להם:
תשובה: הוי יודע דבגמרא פ"ק דקדושין (ל"ד ע"א) אמרי' הני כללי דמתני' לא ילפי' מינייהו דאין למדין מן הכללו' אפי' במקום שנאמר בהם חוץ שהרבה מצות יצאו מכללו' אלו וכלהו ילפינן להו מקראי בין לחיוב בין לפטור ומ"ע שהזמן גרמא דנשים פטורות ממנה ילפי' מתפילין מה תפילין מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות ממנה אף כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורו'. ונפקי מהאי כללא מצה ושמחה והקהל דכולהו הוו מ"ע שהז"ג ונשים חייבו' כדאיתא התם ונפקי כלהו מקרא לחיובא או מהקישא כדמקשי' מצה לחמץ בפ' אלו עוברין (מ"ג ע"ב) וזכור לשמור לחייבן בקדוש היום כדאי' בברכות בפ' מי שמתו (כ' ע"ב) ובפסחים (צ"א ע"ב) ילפינן נמי מקרא דנשים בפסח ראשון חובה ובשני רשות. ומה ששאל' הטעם למה חייבן בפסח גזרת הכתוב לחייב בקצתן ולפוטרן בכלן. מיהו לענין פסח נראה הטעם מפורש לפי שטעם הפסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים בנגפו אם מצרים ואת בתינו הציל והם היו באותו הנס ומטעם זה נתחייבו במגלה ובחנוכה (מגילה ד' ע"א). א"נ כיון שחייבות במצה משום טעמא דכל שישנו בבל מאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה מה"ט גופיה נתחייבו באכילת פסח דהא כתיב על מצות ומרורים יאכלוהו וכל שישנו בקום אכול מצה ישנו בקום אכול פסח. ובגמרא למדו זה ממ"ש במכסת נפשו' ואפי' אשה והוא לדעת רבי יהודה ורבי יוסי אבל לדעת רבי שמעון אינן חייבות בו שנאמר איש לפי אכלו איש ולא אשה כדאי' בפסחים פ' האשה (צ"א):
ומה שאמרת שהנשים נתחייבו בפסח מהכלל עצמו שאמרו (קידושין כ"ט ע"א) וכל מל"ת בין שהזמן גרמא וכו' הנשים חייבו' אינו כן שהפסח אינו מל"ת. וכבר שנינו בפ"ק דכריתות (ב' ע"א) גבי ל"ו כריתו' והפסח והמילה בעשה. ומה שהוקשה לך על הבריית' שלמדה כן מכלל איש או אשה כי יעשו וגו' שלא היה לנו ללמוד אלא חייבי מיתות ב"ד או כרת. איני יודע למה שהרי בפרשה ההיא לא הוזכרו חייבי מיתו' וכריתו' ובכל חטאת האדם כל עבירו' שבתורה משתמעי שהרי הכתוב כלל כל עבירו' שבתורה בזה ובכלן יש עונש או בידי אדם או בידי שמים. ובגמרא אע"ג דמצרכי קרא לדיני ולמיתו' האמורו' בתורה אבל לעונשין לא משמע להו לבני תלמוד' דהאי קרא מייתי לה כלהו ולא מפקי' מנייהו ולא חד ואפי' לאו שאין בו מעשה שהרי כלן חטא' נינהו:
ומה שכתבת בכלל דבריך בענין עליות רגלים איך היו מניחין בתיהם ועריהם ובאים כלם לירושלים אע"פ שהתירה הבטיחתם מן האויב באומרו ולא יחמוד איש את ארצך מ"מ קשה הוא ונמנע וגם בעיני יפלא. אבל כבר ידעת מה שדרשו חז"ל במדרש חזית בפסוק מה יפו פעמיך בנעלים ואמרו אמר רבי ברכיה כך דרשו שני הרי עולם רבי אליעזר ורבי יהושע אמרו מה יפו פעמיך בנעלים מה היה יופיין לפעמיך שהיו נועלים בעד כל החצרו' מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות אוצרותיו. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולתיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים ובא ומצא החתולו' שקרועות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל וכשבא מצא אריות מקיפו' לחטים. אמר רבי פנחס מעשה בשני אחים עשירים באשקלון והיו לפניהם שכנים רעי' מאומו' העולם והוו אמרין אימתי אלין יהודאין סלקין למצלי לירושלם ואנן עאלין ומקפחין בתיהון ומחרבין להון מטא זמנא וסלקון זמן להם הקב"ה מלאכים בדמותם והיו נכנסין ויוצאין עד דאתיין מירושלים פליגין מן מאי דאייתון עמהון לכל מגיריהון אמרין להון אימת סליקתון לירושלים ביום פלן אימת אתיתון ביום פלן. אמרין בריך אלההון דיהודאי דלא שבק יתהון ע"כ. וכן נזכר מזה בפרק א' מפסחי' ובירושלמי דפאה. וכבר עמדו י"ד שנים עם אחיהם בני גד ובני ראובן כל יוצא צבא והניחו הנשים והטף ולא נזוקו ובימי אגריפס עלו כל ישראל לרגל ונטל אגריפס כוליא מכל פסח כדי לידע מנינם. והיו ס' רבוא זוגות כפלים כיוצאי מצרים ואין לך פסח שלא היו עליו כמה נמנין וקראוהו פסח מנויים כדאי' בפסחים (ס"ז ע"ב) והוא פלא. וגם אפשר שלא היו עולים כלם שהרי היו כמה זקנים וחלשים ואנוסים בעסקיהם או עוסקים במצות שפטורים מן המצות וכמה פטורים מעליית הרגל המוזכרים בפ"ק דחגיגה (ב' ע"א) וכמה טמאי' שלא היו עולים לרגל. ומצינו שם רבי יהודה בן בתירא היה בנציבין ולא עלה לרגל ושלחו לו אשריך רבי יהודה שאתה בנציבין ומצודתך פרושה בירושלם כדאי' בפ"ק דפסחים (ג' ע"ב) וכיו"ב היו הרבה בישראל שלא היו עולין ובין כך וב"כ בזמן שישראל עושים רצונו ש"מ מתקיים בהם לא תאונה אליך רעה וגו' כי מלאכיו וגו' וכתיב בתורה ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וס"ל הנה אנכי שולח מלאך וגו' ומכאן רמז לשלוחי מצוה שאינן נזקין לא בהליכתן ולא בחזרתן.