שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן קמח

החיים והשלום וכ"ט להרב המא"הג המופלא ומופלג הותיק מלא עתיק כקש"ת מהו' צבי אביגדור ני' אב"ד ור"מ דק"ק מונקאטש ואגפיה יע"א:

הגיעני נועם מכתבו והנה נפשו היפה בשאלתו אודת אשה א' אשר סמוך לימי זקנתה פסק' מהיו' לה אורח כנשים כמו ב' חדשים וטרם עברו עלי' ג' עונות להיות לה כדת הזקנו' המסולקו' בדמים התחילה להרגיש כאב בגבה בשעת הטלת מי רגלים ומן אז והלאה לא פסקה מלראות דם עם מי רגלים ומתחלה ראתה גם על עד הקנוח אחרי ההטלה אמנם זה כבר פסק ונעקר החשש הזה ולא נשאר לה רק מה שהיא רואה תמיד עם מי הרגלים ואמנם גם הרגשת הכאב הנ"ל פסק חלף לו והנה היא רואה בלי שום כאב ואמנם יש לה מיחוש גילדנ"י אדי"ר וצלל מעלתו במים אדירים להמציא לה היתר ע"י בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו המבואר בדברי רמ"א שבסי' קצ"א ועפ"י קולתו של הגאון נ"בי סי' מ"ח:

האמנם לדינא גם דעתי נוטה להקל עפ"י הנ"ל עפ"י תנאים אשר יתבארו אך היות כי באמת דברי הנ"בי ז"ל מלתא חדתא היא לא שערום הראשונים בתשובת אחרונים כי אין גם א' שיתיר בלא כאב ובלא בדיקה ג"פ ואלו היה כדברי הש"ך סי' קצ"א שהעלה שדברי הר"ח דינא הוא והלכה כמותו מעיקר הדין ולא כמו שחשב רמ"א ועט"ז ז"ל א"כ היה קשה עלינו לסמוך על דברי נ"בי לבד וכמ"ש שאשה זו אינה רואה כ"א במ"ר וא"כ וכי לעולם לא תטמא אמנם אחר הבירור אי"ה יבואר דלא כמו שחשב הש"ך במח"כ כי העיקר נראה כדעת שארי הפוסקים הרבים ההמה דפסקו דלא כר"ח ורק משום חומרא בעלמא נחוש לו ועוד יבורר שגם ר"ח בעצמו לפי פירושו בהש"ס אינו אלא חומרא בעלמא ולמיחש בעלמא ולא להוציא אשה מבעלה עי"ז וא"כ נראה פשיטא דעכ"פ ע"י בדיקה הנ"ל יצא כנוגה צדק האשה הנ"ל עפ"י דבר גדול אשר דבר

גרסי' ר"פ האשה שהיא עושה צרכיה וראתה דם ס"ל לר"מ לחלק בין יושבת לעומדת ור' יוסי מטהר לעולם ומקשה בש"ס מ"ש בין יושבת לעומדת ומסיק במזנקת ותו פריך ניחוש בתר דתמו מיא אתו דם המקור ומוקי לי' בנמצא תוך הספל ולא על שפת הספל וכל הפוסקים פה א' פסקו כר' יוסי ואמנם בפירוש הסוגיא פליגי רש"י ותוס' בשני דברים א' כי רש"י ס"ל דר"מ נמי לא מטמא אלא בשותת ועומדת דנקיט הוא לאו דוקא ור' יוסי מטהר אפי' בעומדת ושותת ואמנם התוס' ס"ל דהש"ס לא מיירי מזה מתרתי לריעותא כלל דאפשר דגם ר' יוסי מודה בתרתי לריעותא דהיינו עומדת ושותת אלא חדא לריעותא היינו מזנקת בעמידה ומבואר מדבריהם ומהרא"ש וסייעתי' דה"ה שותת בישיבה ר"מ מטמא ור"י מטהר דכל זה מקרי חדא לריעותא מלבד המרדכי והגהת מיימ' בשם תשו' מהר"מ והוא בתשובה דפוס פראג סי' תר"ל דס"ל דשותת בישיבה גרע וגם ר' יוסי מודה לאסור ולא מתיר אלא בחדא לריעותא קטנה דהיינו זינק בעמידה והוא דעת יחיד בזה וגם הוא ז"ל לא החמיר מטעם זה לבד אלא משום שחשש לדר"ח הנ"ל ע"ש:

והנה אין רחוק לומר דאמוראי דפליגי בנדה י"ד ע"ב אי ר"מ מטמא משום כתם או משום נדה י"ל דבהא פליגי מר סבר דפלוגתיי' דר"מ ור"י כפירש"י נמצא מיירי ר"מ אפי' בשותת בעמידה וא"כ ראוי' שיטמא משום נדה דחשש גדול ומצוי הוא (אף על גב דר"י מטהר לגמרי זה יבואר לקמן אי"ה) ואידך ס"ל כפי' התוס' ולא מיירי ר"מ אלא בחדא לריעותא ולא עוד אלא שלא הזכיר אלא הריעותא הקלה שהוא זינוק בעמידה ודיו לטמא משום כתם:

ובזה י"ל מ"ש הרב"י דלשיטה זו ק' שיהי' ג' מחלוקו' בעד שאינו בדוק דרבי מטמא משום נדה כר"מ ור' יוסי מטהר לעצמו טהרה גמורה ור"ח מטמא משום כתם דלא כמאן ולפי הנ"ל נראה מצד הסברא לומר דעד שאינו בדוק אינו דומה לעושית צרכי' ואיכא תרתי לריעותא דבשלמא התם הספק הוא באותו המקום בעצמו וכיון שאיכא תרתי לריעותא ויכול לבוא מן המקור כמו מן המכה שבמקום מ"ר א"כ נימא חזקת דמים מן המקור טפי מבחלחולת וכליות מה שאין כן עד שאינו בדוק שספיקו מדמים ולכלוכים הרבה שהשוק מלא מהם ואשה זו בחזקת טהרה עומדת לא תטמאנה מספק וגם לא דמי לחדא לריעותא קלה שהיא זינוק בעמידה דהתם קל הוא שחזקת המקור סתום בשעה שמ"ר זונקים בכח כמו שהזכירו תוס' והפוסקים משא"כ בעד שאינו בדוק כיון שאין כאן דבר המונע דם לצאת מהמקור חיישי' למקור טפי אך כי איכא לדמויי' לשתיתה בישיבה שהוא ריעותא רבתי שהרי להר"ם ז"ל מודה ר"י בהא לר"מ ונהי דלא ס"ל להתוספות כן מ"מ ריעותא גדולה היא ודמי' לעד שאינו בדוק והשתא בהא פליגי וכ"ע דלא כהר"מ אלא בכלל דברי ר"מ נכלל גם שתיתה בישיבה ור' סבר כפיר"שי דלאו דוקא עומדת ויושבת אלא מזנקת ושותת ובכלל דבריו בין שותת בעמיד' דהוה תרתי לריעותא ובין בישיבה ומסתמא טמא נדה קאמר דהרי מיירי מתרתי לריעותא ומינה דבריעותא גדולה כעין שתיתה בישיבה נמי מטמא משום נדה וה"ה לעד שאינו בדוק דדומה לו ור"ח מפרש כפי' התוס' ומיירי ר"מ מחדא לריעותא זינוק בעמידה ובכל דבריו גם שתיתה בישיבה ומסתמא טומאת כתם קאמר בתרוויי' וה"ה לעד שאינו בדוק וק"ל:

תו פליגי רש"י ותוס' דלרש"י בתר דתמו מי' חיישי' דלמא אתא דם המקור להדי' במקרה סמוך למי רגלים ולא בשתיתה דסוף הזינוק ולתוס' למקרה זו לא חיישי' כלל אלא חיישי' שבסוף הזינוק הי' שותת כדרך של סוף מ"ר ואז יצא דם ע"י דהדור מ"ר למקור ונראה דפלוגתא זו תלי' בפי' דברי הש"ס הדר מ"ר למקור ואייתי דם דמפירש"י מבואר דס"ל דע"י כח העצירה שעצרה עצמה חזרו מ"ר לאחורי' אל תוך המקור ושטפו עמם דם משום דבלא"ה לא חיישי' כלל שיצא דם המקור עם מ"ר אם לא ע"י העצירה הלזו וא"כ כדמקשו בתר דתמו מי' וכו' ליכא לפרש כפי' התוס' דאז המ"ר שותתים וניחוש דהדור למקור וכו' ז"א דבשלמא בשעה דאיכא רוב מ"ר ושותת היינו ע"י כח העצירה אז הדור למקור משא"כ בסוף הקילוח כד תמו מי' והשתיתה היא מפני מעט מים שבשלפוחית וסי' לדבר חרי' דעיזי במס' תענית ט' ע"ב ואין כאן דבר המכריח מ"ר למיהדר למקור ולק"מ ק' הש"ס אע"כ החשש הוא בתר דתמו מיא לגמרי ניחוש לדם המקור שבא במקרה סמוך למ"ר וא"כ לפ"ז גם לר' יוסי ניחוש לזו וצריכים לתי' הש"ס דלא נמצא בשפת הספל אך התוס' מפרשי' דלא כפירש"י אלא דלעולם איכא למיחש דהדור מ"ר וכו' רק בזונקת כח הקלוח ורבוי המים הדוחקים לצאת חוצה ע"י כח הדוחה לא הניחום להדור למקור אבל כל שאין כאן רבוי מים אפילו יהי' השתיתה בסוף הקלוח מ"מ השתא דליכא ריבוי מים איכא למיחש דהדור למקור בטבעם והוציאו דם עמהם ואון מצאתי לי בלשון תשו' הר"ן בכוונת התוס' למעיין שם וא"כ י"ל ק' הש"ס בתר דתמו מיא כפשוטא מחמת מ"ר דהדור למקור בסוף הזינוק:

והשתא לפ"ז לפי מאי דקיי"ל כר' יוסי לרש"י קיל לן בתוך הספל אפי' בתרתי לריעותא ומחמיר לן בנמצא בשפת הספל ולא בתוכו אפי' בלא שום ריעותא דניחוש שבא במקרה מהמקור ולתוס' חמיר לן לטמא בתרתי לריעותא מיהת וקיל לן בחדא לריעותא לא מבעי' ביושבת דאפי' שתתה להדי' טהורה אלא אפי' בעומדת ומזנקת ולבסוף שתתה נמי ליכא למיחש לר' יוסי דלא מקרי תרתי לריעותא אלא כשהעמידה גורמת השתיתה דדחיק לה עלמא טפי אבל כשאנו רואי' שזינקה מעומד ולא דחיק לה משום דשותת לבסוף מחמת מיעוט המים לא ניחוש לה לר' יוסי וזה ברור ואמנם זכינו לדין באשה ששתתה בעמידה מתחלה ועד סוף ונמצא הדם על שפת הספל ולא בתוכו טמאה בין לרש"י בין לתוס' בין לרש"י האיכא בשפת הספל וניחוש בתר דתמו מיא וכו' ולהתוס' האיכא תרתי לריעותא אמנם רוב הפוסקים רמב"ם וראב"ד בס' בעלי הנפש לשער הכתמים אות קטן ג' והרמב"ן בהלכו' נדה שלו והרשב"א בת"הא דף קע"ח והר"ן בתשובה וכן הסכמת הרב"י בש"ע פסקו כר"י אליבא דר"ש שלא לחלק כלל בין ריעותא לריעותא וסתימת דבריהם ובתשו' הר"ן מבואר כן להדי' דמפרשי בפי' תמו מיא כהתוס' ונמצא הוה בתרתי לקולא אפי' בתרתי לריעותא יהי' טהור בנמצא על שפת הספל וכפי' התוס' הזה פי' ג"כ הר"אש והטור וכן משמע מדברי מהר"מ שבהגה' מיי' ובמרדכי שמפרשי בפי' תמו מיא כהתוס' (אלא דאוסרי' תרתי לריעותא כמבואר):

והנה בעד שאינו בדוק פסק הרמב"ם והראב"ד בבעלי הנפש כרבי דטמא נדה ולפי הנ"ל ההכרח הוא לפ"ז שיפרשו הסוגי' כרש"י דר' יוסי מטהר אפי' בתרתי לריעותא דמשום כן מטמא ר' משום נדה משום דמפרש ר"מ בתרתי לריעותא קאמר כנ"ל אלא שהתימה מפורסמת כיון דהלכה כר' יוסי לטהר אפילו בתרתי לריעותא איך מטמא משום נדה כרבי וכן תמהו הרמב"ן ורשב"א ומכל מקום לא מלאו לבם לחלוק ולהקל בעד שאינו בדוק ולפע"ד ליישב ע"פי מ"ש הר"ן בחי' ר"פ האשה ובתשו' הנ"ל באריכות דיש לתמו' דר' יוסי מטהר לגמרי ואיך מתמה הש"ס לר"מ שיטמא אפי' ביושבת ובתר דתמו מי' ולא מקשה על ר' יוסי דמטהר לגמרי ותי' דמיעוטא הוא שיהדר דם למקור ור"מ הוא דחייש למיעוטא פריך הש"ס ניחוש נמי להני חששא ומשני דהני מיעוטא דלא שכיח הוא ולא חיישי' לה וכל זה לר"מ אבל ר"י לא חייש למיעוטא לק"מ מעיקרא אלו דבריו ז"ל ותמוהים הם בעיני דהרי ר' יוסי חייש למיעוטא להדיא פ' אלמנה ס"ז ע"א וכמ"ש שם בתוס' ד"ה אוכלת ולעיל בתוס' ר"פ בנות כותים ובשבת י"ז ע"ב ומבואר התם דר' ישמעאל בר"י שאמר משום אביו לא פליג את"ק אליבא דר' יוסי בהא דחייש למיעוטא וא"כ דברי הר"ן תמוהים ואולי יש לחלק בין התם דחיישי' למיעוט שסופו להתברר שתלד זכר ואכלו תרומה למפרע שלא כדין משא"כ בעלמא לא חייש למיעוטא מיהו בתוס' הנ"ל לא משמע חלוק זה א"נ י"ל ר' יוסי לא חייש למיעוטא אלא היכי דליכא חזקת טהרה מנגדתה משא"כ בשמעתין ודוחק מ"מ י"ל פסק הנ"ל ונאמר דהי' קשיין להפוסקים הלכתא אהלכתא דקיי"ל כר' מחברו וטמאה נדה והכא איפסקה הלכתא כר' יוסי דטהורה לגמרי ק' זו כבר התעורר עליו השואל בתשו' הר"ן וליישב קו' זו י"ל דודאי ר"מ ור"י דחיישי בעלמא למיעוטא ולדדהו מיעוטא כמאן דאיתא דמי' ודמי לעד שאינו בדוק אע"ג דהכא ליכא רוב מתנגדו מ"מ לדדהו דחיישי' למיעוט' תלי' זה בזה כנ"ל אמנם לדידן נהי דקיי"ל כרבי מחברו דס"ל כר"מ דבריעותא גדולה מטמא משום נדה ומשו"ה בעד שאינו בדוק טמאה נדה מ"מ בהא דעשתה צרכי' דלית כאן שום ריעותא דמיעוטא כמאן דליתא דמי' טהורה לגמרי וכר' יוסי ולא מטעמי' וא"ש פסק הפוסקים ולפ"ז אפשר גם לרש"י ותוס' טהורה אפי' בשפת הספל ותרתי לריעותא דהכל מיעוטא הוא ואנן לא ניחוש לי' ולא קאמרי אלא לפרש דברי ר' יוסי ולא לדינא:

ואמנם ר"ח ז"ל מפרש דר"י לא טיהר אלא משום נדה אבל טמאה כתם ואתי' דר"ח בעד שאינו בדוק כר' יוסי ממש ולא נצטרך לומר ג' מחלוקות בדבר והנה כבר כתבנו לעיל דאין מזה הכרח דבלאה"נ לא נצטרך לומר ג' מחלוקות והש"כ מייתי ראי' מהירושלמי דמפורש להדי' דר' יוסי מטמא משום כתם והנה ז"ל הירושלמי ר"ח אבוי דר' הושעי' בעא קומי ר"י בר' יוסי בדקה בעד שאינו בדוק או שהטיח גופה לבית התורפה אמר ליה כדברי מי את שאלני כדברי הרב או כדברי התלמיד אמר ליה אבא אמר כתם ורבי אמר ראייה וכו' ואחר כך מייתי התם בדקה עצמה והניחה בקופצה של זכוכית ר' חיי' אומר כתם ורבי אמר ראיי' ע"ש וברור הוא דט"ס הוא בירושלמי דרישא דירושלמי מיירי בעד הבדוק וטחתה ביריכה דאיתא התם בש"ס דילן י"ד ע"א ובהא אמר ר"י טמאה כתם ואח"כ מייתי פלוגתא דעד והניחה בקופסא ואדרבה מדאמר ר' יוסי גבי הטיחה ביריכה טמאה משום כתם והכא אמר טהור משמע דלגמרי טיהר וזה ברור ולא ירדתי לסוף דעת הש"ך בזה ומעשה דירושלמי לאו היינו עובדא דש"ס דילן ומה דמייתי הש"כ מתוס' ורשב"א שהביאו דבריו הם דחאו דברי ר"ח ולא להלכה הביאוהו ומ"ש מפירש"י תמוה מאוד דמבואר לכל מבין דרש"י אינו מפרש כפיר"ח וכ"כ בסדרי טהרה ותמה על הש"ך בזה באופן שעכ"פ אין שום הכרח בשום מקום לדר"ח ז"ל:

ועתה נחזי נשית לבנו אם יש מקום לדבריו במה שאמר הא לכתחלה הא דיעבד הוא לקושטא דמלתא בחד ספיקא הוא לכאורה תמוה דמה ענין טמא כתם להא לכתחלה דבכתם תולין עכ"פ ולר' יוסי טהורים הטהרות בדיעבד והנה המהרש"א כ' ליישב דברי ר"ח ז"ל דהש"ס הו"מ לשנוי' רישא טהורה נדה וסיפא דס"ס טהורה לגמרי אלא משום דלהס"ד ר"מ מטמא כתם ור' יוסי מטהר לגמרי בעי לשנוי' אפי' לאותו הה"א נמי ה"א דיעבד אין לכתחלה לא ע"ש ולא הועיל כלום דמאי הי' ההפסד גם לפי הס"ד אי הוה משני אי מרישא ה"א ר"מ טמא נדה קאמר ור"י כתם קמ"ל מסיפא מיתורא דר"מ מטמא כתם ור"י מטהר לגמרי והי' זה התירוץ מספיק גם להס"ד והנה לא מצינו מהראשוני' מאן דחייש לדבריו ז"ל כ"א מהר"ם מר"ב בתשובותיו סי' תר"ל ובמרדכי ובהגה' מיי' הביאו תלמידי מהר"מ מר"ב דבריו שבתשובה הנ"ל ואמנם השואל שבתשו' הר"ן מייתי לה בשם הר"מ הנ"ל בנוסחא אחרת דר' יוסי לא טיהר אלא לטהרות ולא לבעלה והרב"י דחיק למצוא קולא בטהרות מבעלה שהוא בכרת ודבריו תמוהים ואינם מובנים וכבר עמד עליהם בסדרי טהרה ומייתי להדי' מש"ס דנדה ס"ג ע"ב גבי עונה הסמוך לוסתה דמחמרי' בטהרות טפי ובכמה מקומות ברמב"ם ומ"ש מת"הא דף קפ"ט ע"א שמשמע דלבעלה חמור המעיין שם יראה דאדרבה הראב"ד ס"ל בהיפך שם והרשב"א דפליג לא מוכח מיני' אלא דראוי' להשוותן ועוד אני אומר אם המצא ימצא בפוסקים דמחמרי' בלבעלה טפי י"ל משום דלבעלה דאוריי' וטהרו' בז"הז דרבנן דלהרמב"ם כל תרומו' ומעשרו' מימי עזרא ואילך דרבנן הוא אבל הכא אנן לר' יוסי קיימינן דס"ל ביבמו' דף פ"ב תרומה בז"הז דאוריי' וחייבי' מיתה באוכלה בטומאת הגוף ומה לי איסור מיתה או בעלה דאיסור כרת ועיין יבמות קי"ט ע"א אמר רבה מכדי הא דאוריי' וכו' באופן שנוסחא זאת תמוה לכאורה:

והנלע"ד שיהיו כל דברי חכמים קיימים בשתי הנוסחאות דס"ל לר"ח דבמתני' מיירי ר' יוסי רק לטהרות ולא מיירי כלל מלבעלה מש"ה אמר טהורה והיינו בדיעבד אי עבר' ונגעה אבל לכתחלה לא וה"ה לבעלה נמי דלכתחלה אסור' לשמש ופלוגתת ר"ח ורבי בעד שאינו בדוק מיירי לבעלה ולא מיירי כלל מטהרו' משו"ה אמר ר"ח טמאה משום כתם ר"ל מדרבנן אסורה לבעלה אע"ג דאינו חמירא כ"כ כמו הרואה כתם מ"מ כיון דלבעלה אין נפקותא אי אמרינן לכתחלה אסורה או אי אמרינן טמאה כתם לכן לא דקדק ר"ח בלישני' והשתא ב' הנוסחו' אמת ועדיין צריך להתיישב אכתי בראתה מחמת מ"ר אמאי לא ניחוש שמא מעיקרא הוה דם וכותלי בית הרחם העמידו ועתה בבוא שטף מ"ר שטף ועבר הדם עם מ"ר בשלמא אי נימא ר"י מיירי לבעלה ומטהר אפי' לכתחלה לק"מ דלבעלה קיי"ל בית הרחם לא מוקמי דם אבל אי נימא דלקושטא דמלתא ר"י לא מיירי אלא לטהרות ק' דהא לחששא דטהרות חיישי' לבית הרחם דמוקי דם כמבואר ריש מכלתין ג' ע"א ויש לדחוק דס"ל דלא חששו למע"לע אלא לטהרות הקדש וכמ"ד דס"ל הכי לעיל וי"ו ע"א והכא מיירי לטהרו' תרומה וא"כ למאי דקיי"ל כמ"ד שם ע"ב דבין לקדש ובין לתרומה ליתא לדרבינו חננאל:

ואי נמי איתא לדרבינו חננאל דר"י אוסר לטהרות לכתחלה מ"מ נחזי אנן תינח לטהרות דאין הפסד אי לא תיגע בטהרות ותאכל חולין בימי טומאתה ולהדי' אמרי' בכה"ג בע"ז ל"ב ע"ב הא איכא מיא בשיקעתא דנהרא זילו טבולו אבל לאוסרה על בעלה דכל רגע פסידא ובטול פ"ור ומצות עונה דה"ל כדיעבד מנ"ל לדמויי' ואם כי מ"מ חזינן דהש"ס מדמי להדדי הא דרבי חיי' דמיירי לבעלה לדר' יוסי דמיירי לטהרות לפי פי' ר"ח ז"ל מ"מ י"ל היינו ראתה במקרה בשעת צרכי' דלא תאסר לעולם אלא עד שתספור ותטבול אבל הרגילה בכך ואם נחמיר עליה תצא מבעלה אין שום סברא שיהיה גרוע מדיעבד טהרות ובודאי גם ר"ח מודה לכאורה דמותרת דחשיב כדיעבד וגדולה מזה בתוס' פסחי' למ"ד ע"א ד"ה ולשהינהו וכו' ור"י מפרש וכו' ועיין בהגה' אשר"י סוף מס' ע"ז בהגה' המתחלת אבל קדרה אי שרית וכו' ע"ש:

ועוד נ"ל דר"ח נמי לא אמרי' למלתי' אלא בעד שאינו בדוק דלא טיהר ר"י אלא משום כתם ופסק ר' חיי' כוותי' אבל באשה שעושה צרכי' לא שמענו דפסק ר"ח כוותי' דר"י הוא דחייש למיעוטא ולא אנן וטהורה אפי' לרבינו חננאל וראיה ברורה לזה שהרי הרא"ש פ' האשה פסק כשיטת תוס' כמ"ש הטור בשמו ובפ' כל היד גבי עד שאינו בדוק פסק כר"ח וסתר עצמו ולא הרגיש אדם בזה אע"כ כנ"ל וזה ראי' ברורה שאין עלי' תשובה לענ"ד ועתה מצאתי שבלחם חמודות הרגיש בסתירת הרא"ש ר"פ האשה שעושה צרכי' ותי' בדוחק גדול מ"מ העלה לר"ח אליבא דהרא"ש טהורה לגמרי בהאשה שעושה צרכי' ולא פליג ר"ח אלא בעד שאינו בדוק וזה שבקשנו:

היוצא מדברינו אלו דעכ"פ לדעת רוב הפוסקים אשר עמוד ההוראה נשען עליהם ה"ה הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל מטהרי' להדי' כר"י אליבא דפירש"י דאפי' בתרתי לריעותא מטהרינן ובלא נמצא על עד הבדיקה שאחר מ"ר גם להרא"ש והטור טהורה ותשו' הר"ן מקיל אפי' בנמצא גם בעד ואולם מהר"מ הוא דחייש לדברי הר"ח ז"ל וא"כ בודאי הדין עם הרמ"א והעט"ז שרק מחומרא בעלמא ניחוש לדברי ר"ח ז"ל בשגם כבר בררנו שאין שום ראי' לדבריו לא מהש"ס ולא מירושלמי דלא כהש"ך ז"ל והשתא נמי כי ניחוש לדברי ר"ח ז"ל מ"מ הוא נמי לא אמרה מדינא רק שחז"ל החמירו לכתחלה ואפשר בנדון דידן מודה שלא להוציא אשה מבעלה ואפשר למאי דלא חיישי' למיעוטא אפי' לכתחלה נמי ובאם בכ"ז חלילה לעשות מעשה להתיר מ"מ ע"י בדיקת מהרי"ל ומהרי"ו שבדיקה מעלי' היא פשיטא שנוכל לסמוך על דברי הנ"בי שדבריו נראים אמת בלא"ה דסגי בפעם א' ובלי הרגשת כאב כלל ומכ"ש דהכא כבר הרגישה כאב בהתחלות המיחש ולט"ז סגי בזה שאין לנו שום פקפוק וספק להתיר ומכ"ש באשה זו שיש לה חולי (גילדני אדר) שרגילה להוציא דם דרך מי רגלים כידוע:

על כן האשה הזאת אחר שתרחץ באותו מקום ותהי' נקייה שם תכניס לשם מוך דחוק מאוד דהיינו בגד פשתן נקי ולבן תמלא לה בצמר גפן ככדור של בנות ותעמוד רגלה הא' על הספל וא' על הארץ ואז תכניס בכח ובדוחק גדול למעלה קצת ממקום שהשמש דש והיא תרגיש בעצמה שהוא למעלה ממקום נקב מ"ר ואח"כ לכשתשתין ותראה דם על המ"ר תקנח עצמה היטב היטב במוכים יבשים עד שתוציא המוכים נקי כמו שהכניסם ואח"כ תוציא המוך דחוק הנ"ל ואם יהיה נקי הרי מבורר לנו שדם זה שבא במ"ר לא בא מהמקור אלא ממכה שבמקום מ"ר ואמנם בכל זאת נ"ל שתזהרי האשה הזאת שלא תטיל מים כלל כ"א יושבת על גבי כלי רחב כעין גיגית שקורין (שאף) ותשב ותטיל מים באמצעו ולא על שפתו כלל או ע"ג עסלא שע"ג הבית מוצנע (עירובין יו"ד ע"ב) באופן שלא נמצא אחרי' להדי' דם על שפת הספל כי מה לנו להכניס עצמנו בספק ולהקל טוב שלא נדע ואז נתלה לומר מסתמא בא בתוך מ"ר מכח מ"ר ולא מהמקור כיון שעכ"פ בלאה"נ לכ"ע מיעוטא הוא שיהיה מהמקור בתר דתמו מיא ועיי' מ"ש רמ"א כעין זה גבי וושט:

וא"כ אחר זאת הבדיקה תבדוק עצמה בדיקת הפסק טהרה ותספור ז' נקיים הנקיים בלי ראיית דם ובלי עד שאינו נקי ועל מ"ר לא תשגיח כלל ותזהר להשתין מים באופן הנ"ל ומה טוב שאם תחמיר על עצמה באם שיארע לה שתטיל מים בשתיתה בעמידה שתהי' טמאה אז ולא תסמוך על הבדיקה הנ"ל בכה"ג ומרוויחים אנו בזה ק' וכי לעולם לא תהא טמאה כי תטמאה עצמה בתרתי לריעותא עכ"פ אמנם עיקרא דהא מלתא מ"ש בתוס' נדה ט"ז ע"א הארכתי בתשו' אחרת [עיין בסי' קמ"ג] בביאור דבריהם ושם הארכתי וביארתי דהרבה פוסקים והרשב"א מכללם פליגי ודעתם דאה"נ לעולם לא תטמא כי אורחי' בכך שהדם הראוי להמשך אל הוריד שבמקור ולהתבשל שם להיות דם נדה נמשך עתה ויצא מעט מעט יום יום דרך פתח המכה ומ"מ אין זה דם נדה וטהורה היא וא"כ מכ"ש הכא שהוא סמוך לזקנתה שאפשר שתפסוק לגמרי ולא הוי נגד רוב נשים גם תוס' מודים בזה ומ"מ לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ע"כ נאמר עוד לפמ"ש רמ"א לעיל סי' קפ"ז באין לה וסת ומכתה אינה מוציא' דם שתחוש ליום למ"ד וכבר עמד בזה הגאון מהר"ץ שבתשו' כנסת יחזקאל מ"ט לא נימא ה"נ כן ונ"ל דס"ל למהרי"ל דהכא גרע ממכה שאינה מוציאה בודאי דם ועיי' בנ"הכ סי' קפ"ז ועיי' סדרי טהרה וא"כ בנדון דידן עכ"פ תחוש ליום למ"ד לעולם ולא שייך לעולם לא תטמא ומהיות טוב וגו' טוב לה שלא תעיין כלל במ"ר אמנם באם המצא שתראה שפסקה מלראות עוד דם עם מ"ר אז אם אח"כ תחזור ותראה א"כ פנים חדשות בא לכאן וצריכה בדיקה מחדש:

אחזור מענינו של שטר אשה זו שהיא סמוך לימי זקנתה וכבר פסקה ב' חדשים מלראות והרגשה כאב בגבה ועתה רואה היא דם עם מ"ר ולא אח"כ כלל אם תבדוק עצמה כנ"ל ותעמוד בנסיונה ואז יהיו כל הדמים שתראה עם מ"ר בשעה שהיא על ספל רחב ותשתין לתוכה יהיה טהור ולא תחוש לו חוץ בכל יום למ"ד או ליום וסתה שיהי' לה וגם בין הזמן טוב להחמיר בשותת בעמידה ואחר שיעיין מעלתו ואחוזת מרעהו בכל הנ"ל למטינא שיבא מכשורי מהנ"ל כתבתי פה ק"ק פ"ב יום ד' ער"ח חנוכה תקס"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ: