שו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן עט
שלום וכ"ט לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון המא"הג המפורסם חריף ובקי זית רענן יפה פרי תואר קרא שמו מהו' צבי הרש חיות נ"י אב"ד ור"מ דק"ק זאלקווי והקרייז יע"א:
יקרתו הגיעני תחלת דינו על דברי תורה במה שהחליטו כל הראשוני' בחולה שיש בו סכנה בשבת ששוחטי' לו ואין מאכילי' אותו נבלות והרבה טעמים נאמרו כמבואר ברא"ש ספי"הכ ובטא"ח סי' שכ"ח ועל כולם קשה ש"ס דיומא פ"ג ע"ב גוזזי' לו כרישי' ואין צריך לעשר דס"ל לרבי דמאכילים לו איסור ולא אנחנו מחללין שבת בהפרשת תרומה ומעשר ובתשב"ץ ח"ג סי' ל"ח בסופו עמד בזה ולא עשה כלום:
נחזי אנן בעזה"י טעמא דיהיב הר"ן פי"הכ ששוחטים ולא יהיבנא לי' נבלה דצריך לאכול כמה זיתים נבלה ועובר כמה לאוין ובשחיטה אין עובר אלא פ"א:
לזה י"ל דלק"מ מסוגי' הנ"ל דהא מיירי טבל טבול לתרומה שהרי גוזזין עתה מהמחובר ודתני חייב צריך לעשר כך הוא שם כולל לתרומ' וכל המעשרות כמ"ש תי"ט במשנה ד' פ"ה דגיטין נמצא אם יחלל שבת בהפרשת תרומה עדיין טבול למעשר ותרומת מעשר שבו וצריך להפריש עוד הפעם ושוב עדיין הוא טבל למעשר שני וצריך להפריש גם מעשר שני ואי מיירי דלא סגי לי' עד שיאכל הכל נמצא אוכל שני מיני איסורי' תרומה ותרומת מעשר והשני מעשר שני בלא פדיון ואם יפדה אותו הרי כאן אי' שלישי פודה בשבת ואם אפשר לו בלא האסורי' מ"מ זה עושה כמה איסורי' בהפרשה ומסתמא לא יצטרך החולה יותר מג' או ד' זיתים כמו שהקשה התשב"ץ על הר"ן שהקשה וכי חולה אוכל כמה זיתים והא מיהת לא קשי' עכ"פ יותר מזית א' יצטרך והשוחט אינו עושה אלא אי' א' משא"כ המפריש עביד כמה איסורי הפרשות ולא יאכל החולה כל כך זיתים ומה שקשה לפרוש ויבטל ברוב כבר כ' בשיל"ת יעב"ץ ח"א סי' קל"ה תרומה שחזרה למקומה הדר לטיבלא ממש כבירושלמי פ"ד דדמאי משנה א' ומה שקשה אם אינו צורך לחולה כ"כ אינו מותר לקצוץ יותר משום הפרשת תרומה י"ל בקלח א' שיש בו צורך לחולה וסגיבו לתרומה ומעשר וא"כ כשגזזו הירק עדיין לא אמדוהו וגזזו הרבה ועכשיו אמדוהו דסגי לי' בחולין שבו [ועיין בחת"ס סופר חלק יו"ד סי' שי"ט]:
שיטת הראב"ד דמייתי הרא"ש ספ"יהכ הנ"ל דשחיטה קיל משום דא"א שלא יהי' בעולם קטן א' ע"ש ודבריו אינם מובנים לכאורה הלא גם על הקטן הזה תסובב ק' זו נאכילהו נבלות ועוד טפי הל"ל יולדת א' בסוף העולם:
אבל כוונת הראב"ד א"א שלא יהי' בסוף העולם קטן שנימול היום וניתן שבת לדחות לענין חובל א"כ הותרה שחיטה דנטילת נשמת אבר מילה ונטילת נשמה ממש הכל חד כידוע ליודע שיטת ר"ת ואם כן קיל חבורה מאכילת נבלה וממילא לק"מ מהפרשת מעשר דמודה ראב"ד דטוב להאכיל החולה שאינו מעושר ממה שיפרשו אחרי' בעדו ועיי' מנחות ספר"י פליגי ר' וראבר"ש בסברת כבר דחתה שחיטה את השבת דלרבי אע"ג דשחיטה כבר דחתה מ"מ לא נקל בשארי מלאכות בשביל זה להקטיר איברים ופדרי' ולדידי' ה"נ אע"ג שכבר דחתה גיזז הירק את השבת לא נדחוהו בהפרשת מעשר כיון שלא מצינו שיהי' שבת נדחה בשום מקום בהפרשת מעשר כמו שמצינו בחבורת מילה וראבר"ש לטעמי' דס"ל הואיל ודחתה שחיטה נדחה נמי בהקטרה ה"נ הואיל ודחתה גזיזה נדחה נמי בהפרשה:
וטעמו של מהרמר"ב דשבת הותרה וכחול הוא ושארי איסו' דחוי' ס"ל דוחי בהם דוחה התורה אבל דרשא דושמרו בני ישראל את השבת שישמרו שבתו' הרבה עושה היתר גמור וי"ל הני תנאי ס"ל טומאה הותרה א"כ גם כל התורה הותרה כמו שבת ואין חילוק ע"כ טוב שהחולה יאכל ולא נפריש אנן אבל למאי דקיי"ל טומאה דחוי' וה"ה בכל התורה סתמא דחוי' אבל שבת הותרה א"כ נשחט ולא יאכל נבלות:
ובפ"ב דשבועו' י"ז ע"א לא נתנה ארוכה להדחות ע"ש מבואר הארוכה שלא ניתן לדחות חייב אכל שהוא שאנס נפשו והקצרה שניתן לדחות מותר אפי' כל היום עקב בצד אגודל וה"נ אי שבת הותרה מותר לגמרי ונבלה לא ניתן לדחות אצלו אך יש לתלות אי הותרה או דחוי' ופלוגתת אביי ורבא אי דחוי' עדיף או הותרה בזבחים ל"ב ע"ב ואין פנאי להאריך:
אך ק' טובא סברת המרדכי פרא"דמ מטעם שגנאי אכילת איסור ובודאי טבל גנאי ככל אכילת איסור כמבואר בחולין ה' ע"ב ד"ה צדיקים וכו' וצ"ע ליישב. ובדרושים שלי אמרתי בהני קראי דוד ואחימלך דיתיב עליהן פרשת דרכים דדע"ה אשכחי' בשעת אפיית לח"הפ ביום השבת והי' יכול להאכילו לח"הפ הללו אחר פדיונם אי אין התנור מקדש ויש להם פדיון אך צריך אחימלך לחלל שבת לאפות אחרי' או להאכילם קדשים לח"הפ המוסרים מעל השולחן ולכאורה כיון שאכילת קדשים לזר אין אכילה מגונה טוב יותר שיאכלו הם ולא יחללו הכהנים שבת באפיית לח"הפ אחר עוברם אך אם נשמרו הנערי' מאשה, דאכילת קדשי' בטומאה ונטמא הלחם באכילתם ה"ל אכילה מגונה ואז טוב יותר שיחללו הכהנים שבת באפיית לחם הפנים מאשר יאכלו אכילה מגונה והיינו ע"ד דעת המרדכי הנ"ל:
ויעיי' מג"א סימן ר"ד דאכילת איסורים בשעת הסכנה ה"ל כמתעסק אלא מתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה וכן פירש"י במסכת ר"ה גבי כפאו ואכל מצה ע"ש והנה גם השוחט בשבת לחולה אפי' נימא דהוה נמי כמתעסק דכל שעושה שלא לרצונו רק מחמת סכנה ה"ל כמתעסק מ"מ הרי גם מתעסק בחבורה והבערה חייב הואיל ומקלקל חייב כמבואר בכריתות ואמנם בשמעתין קשה מ"ט דרבי טוב לחלל שבת בהפרשה דמתעסק פטור ובאכילת טבל או תרומה מתעסק חייב שכן נהנה וי"ל:
וזהו מה שנ"ל בסוגי' זו בדין זה ובקיצור נמרץ ושלא יאמר לא עיינתי בדבריו ע"כ אבוא על סדר דבריו מ"ש מעלתו בשם הר"ן דמעשה שבת איכא אי' דרבנן חלילה לא כ' כן הר"ן אלא דמעשה שבת מותר מן התורה ופי' נהי רבנן אסרו וקנסו המבשל בשבת אבל המבשל ושוחט לחולה בשבת מצוה קעביד ושרי' אפילו לברי באומצא כשהי' חולה בין השמשות דליכא מוקצה וכל זה ש"ס ערוך בפ"ק דחולין וא"כ אין כאן שום איסור דמעשה שבת ור"ן נשמר מזה דאי הי' מעשה שבת דאוריית' מפסוק היא קודש נמצא גם לחולה אי' דאורייתא הוא אלא שפ"נ דוחה אותו אז ה"ל כמו אכילת נבלה אבל כיון שאין בעצמותו איסור כלל רק מקנסא והיכא דהזריז ה"ז משובח לא שייך קנסא ותמהתי על מעלתו בזה:
גם מ"ש אח"ז מפלוגתת רמב"ם ורמב"ן בסוף שרש י"ב בס' המצות יש לתמוה על כל דבריו בזה דבר פשוט ומבואר בין לרמב"ם בין לרמב"ן מכיון שהפריש התרומה נתקן הכרי אפי' נאבד או נשרף והמפריש חלה בטומאה בפסח יוכיח אך להרמב"ם ב' מצות עשה של הפרשה ונתינה אינם נכנסי' במנין לשנים דנתינה גמר מצות הפרשה היא אבל מ"מ הפרשה היא התחלת מ"ע וגומר והולך עד גמר נתינה ומשו"ה מברך על ההפרשה כמו שמברכים על בדיקת חמץ שהיא התחלת מצות ביעור וש"ס דמנחות דאמרינן כל מצוה שאין עשייתה גמר מצותה אין מברכים עלי' היינו שעשייתה היא רק הכנה למצוה כגון עשיית ציצית למאי דקיי"ל חובת גברא מפני שאין העשי' התחלת המצוה אלא הכנה למצוה אבל למ"ד חובת טלית אע"פי שנמשכת גם להעיטוף מ"מ מברכים בתחלת המצוה ולא פליגי רמב"ם ורמב"ן שמברכים על הפרשת תרומה אלא שהרמב"ן כ' שם לחלק בין הפרשת תרומה להפרשת זרוע ולחיים וקיבה שהם אינם אלא הכנה לתתם לכהן ואין הפרשה מצוה כלל אין מברכי' משא"כ הפרשת תרומה היא מצוה בעצמותה אלא להרמב"ם היא התחלת המצוה נתינה ולרמב"ן ב' מצות הן ולכ"ע מברכי' על ההפרש' ולא יסתפק בזה שום אדם בעולם ופשוט להרמב"ם משהפריש נתקן הכרי והותר אפילו לא יתנם לכהן ולא גמר מצותו מ"מ הכרי נתקן גם נ"ל פשוט בהפרשת תרומה אע"פי שעדיין לא נתקן שהרי טבול הוא למעשר ותרומת מעשר מ"מ איכא כעין מקח וממכר דמקדיש התרומה ותרומת מעשר ובהפרשת מעשר עני ליכא מקח וממכר מ"מ איכא משום תיקון הכרי. ובמקום אחר החלטתי דחולה שצריך לאכול תרומה שלא הגיעה ליד כהן לא יאכל עד שיזכה אחר בשביל כהן ויוצא בו ידי נתינה כר"ג וזקנים בספינה ושוב יאכל וכשיבוא הכהן יש לשלם לו דמים דהמציל עצמו בממון חברו חייב לשלם לו נמצא יצא ידי נתינה והחי' את נפשו וכל מ"ש מכ"ת בזה לא נראה לע"ד כלל:
נוראות נפלאתי על המפרשים שהזכיר מכ"ת שהקשו מהש"ס דקאמר טלטול דרבנן והא רבה ס"ל הכנה דאורייתא אותן מפורשים סתומי' ואינם מפורשי' לאכול מוקצה הוא אי' דאורי' דבעי הכנה לאכילת שבת וי"ט אבל לטלטל דבר שאינו ראוי' גזירת נחמי' בן חכלי' היא משום הוצאה וי"א באסור לאכילה נמי גזירה דילמא אתי למיכל מיני' ועפ"י ריש ביצה אבל איסור טלטול דאורייתא לא שמעתי מעולם:
וכל מ"ש מכת דאם לא נתנם לכהן לא הוה תיקון כבר כתבתי ביטולו גם מ"ש גזיזה תני' לעשר והיינו מעשר ולא תרומה כבר כתבתי ביטולו וכן מ"ש מגזיזה יתירה לצורך כהן כבר כתבתי דמיירי דיש באותו הקלח גם צורך להחולה והיתרון מעשר על כל הקלחים:
זה לי איזה שנים נשאלתי ממו"ח הגאון מהו' עקיבא איגר נ"י בפוזנא נוהגי' לאכול פירות יבשים רוזאנגיס בי"ט אחרון של פסח והנה אז חל בשבת ורצה שאחוה דעתי אם מותרי' להכין בי"ט ז' של פסח תבשילי' עם הנ"ל לצורך מחר דהרי ע"י עירוב תבשילי' לא הותר אלא ע"י הואיל ואי מיקלעי אורחי' והכא לא שייך זה דהא אסורים ביומי' דז' של פסח נוהגי' איסור בפירות יבשים והי' נ"ל למו"ח הגנ"י להתיר דמתירי' פירות יבשים בפסח לכל חולה שאין בו סכנה ונימא הואיל וחזי לחולה אפילו שאין בו סכנה וזה שכיח. ולא הודיתי לו נהי חולה שאין בו סכנה שכיח אבל לא שכיח אותו חולה יהי' צריך לרוזינגס בשלמא התוס' בהס"ד הקשו דיתבטלו כל מלאכות שבת דמי יודע מהשיצטרך החולה אפי' ללבן סכין לחתוך מן הארכובה ולמעלה יכול הוא לכוות ולחיות א"כ בטלו כלמלאכת שבת אך משתירצו דבעי' שכיח א"כ אפי' איכא חולי בפנינו לא שכיח שיצטרך למלאכה זו בפרטית ונבהלתי מראות מ"ש פרמכ"ת קטן נפל לים מותר לצוד דגים דחזי להמסוכן הלז מי שמע כזאת ע"י שנפל למים יצטרך דגים להצלתו ולדעתו אם יש בעירו שום חולה שיש בו סכנה הותרו כל מלאכת שבת ישתקע הדבר ולא יאמר:
ובדרושי אמרתי מה שהזמין אאע"ה המלאכי' שנדמו לו כערביי' בי"ט של פסח משום יום ג' למילת כל בני ביתו הי' והבערה ובישול ושחיטה שכיחי דצריכי למסוכני' והותרו לו אותן מלאכות וגם מה שמקשי' אבני בתירה ששכחו ולא ידעו אי פסח דוחה שבת הלא פסח גלגל הי' בשבת כמבואר בסדר עולם דמייתי רא"ש פע"פ וי"ל ר"פ הערל כל ישראל מלו בי"א ניסן שהי' ביום ד' ולכמה פוסקים ג' ימי מילה חשבינן מע"לע ועמג"א סי' של"א סק"ח וא"כ אותו שבת היו כל ישראל מסוכנים בשלישי למילה והותר שחיטה והבערה ואין ראי' מאותו פסח לשארי ע"פ שחל בשבת אמנם מה שמקשים על תשב"ץ איך מלו ישראל שלא בזמנם ביום ד' הי' אפשר לומר כיון שהי' אז ע"פ בשבת שניתן לדחות בלא"ה לפסח לא חיישי' כל כך אלא לפ"ז הדר מוכרח דפסח דוחה שבת וקושי' א' ממ"נפ תיקשי וזה הדין שכחו בני בתירה שנסתפקו בדין התשב"ץ ובדרוש הארכתי ואין דרכי בכך להאריך בכיוצא באלו ולא באתי אלא לכבודו. פ"ב יום עש"ק ער"ח שבט תקצ"ז לפ"ק משה"ק סופר מפפד"מ: