שו"ת חתם סופר/יורה דעה/סימן שיט
שלום וכל טוב לי"נ הרב המופלג בתורה ויראה קדומ' הותיק חדתי מלא עתיק החרוץ בעל פיפיות כש"ת מהו' אהרן פולדא ני':
ע"ד חלת ח"ל שחזרה למקומה אעבור פרשתא דא ואתני' הנה בשאיל"ת יעב"ץ חלק ב' סי' צ"ח האריך ליישב קושיא ט"ז י"ד סי' שכ"ג ולקיים הפסק לשאול על נדרו ותו בסי' צ"ט מייתי הוראות המורה שהוא היה הגאון כנסת יחזקאל ז"ל שהורה בשחזרה למקומה להפריש ממקום אחר והגאון יעב"ץ תמה עליו וכ' בשחזרה למקומה עכ"פ בחלת ח"ל דרבנן יש לסמוך אמ"ד בירושלמי רפ"ד דדמאי דס"ל הדרא לטבלי' ומפריש מיני' ובי' ומסיים בסוף התשובה ונ"ל לסמוך על זה למעשה דחלת ח"ל קילא מדמאי בלי ספק עכ"ל ועוד בח"א מתשובותיו סי' קל"ה מייתי קו' אביו הגאון ח"ץ ז"ל אהא דפי"הכ פ"ג ע"א מאכילין הקל קל תחלה טבל ותרומה היכי דא"א בחולין מתוקני' מ"ס טבל חמיר ומ"ס תרומה חמירה והקשה הגאון ח"ץ לפרוש ולחזור ולערב ותיבטל אף על גב דאין מבטלים איסור לכתחלה דרבנן בעלמא הוא ושיעור ק"א נמי מדרבנן הוא וכ' דלית נגר דיפרקיני' אלא שהעלה דס"ל לתלמודא מן התורה הדרא לטיבלא ואולי נפקא להו מקרא את מקדשו ממנו אלו דבריו ז"ל:
ועתה אחזה אנכי אשית לבי מ"ש דמבטלים איסור לכתחלה הוא רק דרבנן אין כאן מקומו כלל דודאי דאוריי' הוא ביבש ביבש כמו שאבאר אלא דהכא בודאי אפי' אי' דרבנן ליכא ומצוה נמי איכא לבטל ובחי' למס' חולין כתבתי דף צ"ח ע"ב וז"ל זהו היתר הבא מכלל איסור מלשון תוס' דשמעתין משמע דס"ל כדעת ראב"ד שהביא הר"ן דביטול אי' לכתחלה אסור מן התורה אמנם ר"ן מביא בשם תוס' בהיפוך וכבר נתעורר בזה בגליון רי"ף ע"ש ובס' שער המלך פט"ו ממ"א הלכה כ"ה הקשה ממאי דאמרי' לקמן לא אמרה תורה שלח לתקלה ואי סלקא דעתך מן התורה מבטלי' אי' לכתחלה מאי תקלה איכא הא יתבטל ברובא דעלמא והנלע"ד דודאי מוכח מן התורה שלא לבטל אי' לכתחלה דאלת"ה למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולגוי ולמה לא נבטלנו חד בתרי וביותר למ"ש תוס' פרק כל הבשר קי"ד ע"ב ד"ה עד שיפרוט כו' צריך ליתנו בדמים מועטים כו' ואמאי הא שויה טובא לבטל ברוב עם שחוטות של ישראל חבריו ושכניו דשכיחי בא"י אע"כ מ"הת אסור למיעבד טצדקי למאכל נבלות וטרפות שיהיה אפשר בשום אופן שיפגע ישראל בגוף האיסור ואולי מזה אסרו למכור טרפות במקום שאין מכריזי' אף על גב דישראל שחוזר וקונהו מהנכרי קונה בהיתרא מרובא כשרים מ"מ אנן אסור לן למיעבד לכתחלה ענין שיפגע ישראל בגוף איסור והיינו שלח לתקלה לקמן ק"מ אך בשמעתין בבטול דאינו מינו בנ"ט דהוא כשורפו ומאבדו בהא פליגי תוס' וראב"ד ולק"מ קו' שער המלך עכ"ל בחי' חולין שם וספר תשו' פני ארי' שהזכיר פר"מ לא ראיתיו ולא שמעתיו:
אמנם בכל זה ק' ח"ץ ק' עצומ' וגדולה היא דנהי דאסור לבטל איסור להפכו להיתר אבל הכא שהותר להחולה האיסור להדיא אלא שמצוה להאכילו הקל הקל ואנו מבטלים להקילו מאשר הוא איסור בעין פשוט דמחוייב למיעבד כן והיינו הקל הקל ואם כן ק' נפרוש תרומה ונבטלנו ולא שיהיה מותר לאדם אחר אלא לפקוח נפש של חולה זה גם מ"ש דמן התורה לא בעי' ק"א הוא שלא לצורך דלו יהיה דצריך ק"א מן התורה עכ"פ מ"הת אין שיעור לתרומה יפריש א' מק"א לתרומה ויפטור טבלו מן התורה ויערבנו ויהיה מותר מן התורה והוא קל מטבל ותרומה בעין:
ולא עוד דדבר רחוק הוא שיהיה תלוי' פ"נ של זה באכילת חטין יבשים וכדומה ולכשיתמעכו ויתערבו הוה לח בלח שכתבנו לעיל דהוה נאבד האיסור מן העולם דאפי' אם נטחן דק לאבק (פולווער) הוה לח בלח ויש בילה ועמ"ש מג"א סי' ש"י סק"ח וסי' תצ"ח סק"כח ושם כתבתי על הגליון עיין בכורות כ"ג ע"א אפר פרה שנתערב וכו' דבמשא מטמא וסבירא ליה למג"א טלטול מוקצ' כמשא דמי משום הכי הוצרך לומר דמדבריהם בטל ברוב (וצע"ג בתוס' שם כ"ג ע"א סד"ה נבלה כו' ע"ש מ"ש ממים ומלח לענין תחומין) וצ"ע בתוס' שם כ"ב ע"א ד"ה הנך וכו' ע"ש ולכאורה מ"ש תוס' טומאה הוא לאו דוקא אלא כל מידי דלאו אכילה והנאה לא שייך שיעור ס' וטע"כ וכן מצאתי בס' בינה לעתים על הרמב"ם פ"ב מהל' י"ט ועיין משנה למלך פ"א ממשכב ומושב הלכה י"ד ד"ה עוד נראה וכו' מבואר דרמב"ם ס"ל אפר באפר מקרי יבש ביבש ומשו"ה אמרי' מטמא במשא והנה לפי זה למאי דקיי"ל דלא כרמב"ם אלא אפר וקמח מקרי לח בלח צריכים אנו ליישב הש"ס דבכורות כך דאזיל למאן דאמר גם בלח אין בילה ואם כן כי היכי דביבש נבלה בשחוטה מטמא במשא ה"ה אפר באפר אף על גב דהוה לח בלח לכן מייתי מאפר פרה אך למאי דקיימא לן כמאן דאמר בר"ה י"ג ע"ב בלח יש בילה ויע"ש תוס' ד"ה חוץ וכו' אין לדמות אפר לנבלה בשחוטה דאפר אפי' במשא לא תטמא וה"ה לענין מוקצה וק"ל עכ"ל על הגליון ואם כן הקושיא כראי מוצקת יפריש ויערבנו ומ"ש בפרשת דרכים על קו' אחרת דיש מפרשי' שמעתין דיומא שאין הבעלים בעיר שאינם יכולים להפרישו כתבתי בחי' וז"ל ומאוד נפלאתי על הגאונים ההמה אם אין הבעלים בעיר מי התיר לו לאכול את שלהם וע"כ דינא הכי שיכול להציל עצמו בממון חברו רק שצריך לשלם ממון לבעלים ועיין לשון רש"י יומא פ"ג ע"ב ד"ה קפחי' וכו' אם כן רחמנא אקני' ליה והרי הוא בעלים ויכול להפריש תמה על עצמך לאכול יכול להפריש אינו יכול עיין תוס' פסחים כ"ט ע"א ד"ה בדין הוא וכו' וכיון שבאנו לזו שהוא קמח אם כן בלא"ה הוא תרומה דרבנן בלא עציץ שאינו נקוב עיין פלוגתת ר"ת ור' מרדכי תוס' ב"מ פ"ח ע"א ד"ה תבואות כו' ופלוגתת רמב"ם וראב"ד רפ"ב ממעשר ע"ש:
ואנו אין לנו בזה אלא ישובו של הגאון מהר"י יעב"ץ דאתיא כהירושלמי רפ"ד דדמאי דהדרא לטבליה והנה דעתו ז"ל דמן התורה הדין כן ובאמת לא ידעתי דבר מתנגד להדי' בש"ס דכל מקום שנזכר דין דמוע י"ל שלא מיירי שנפלה למקומה וכן משמע בכל מקום דתנן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואי למקומה פשיטא שהוא פחות ממאה שאפי' עין רע מפריש א' מס' ודוחק לומר דמיירי מדשמואל שפטר כריו בחטה א' וכן לא קשה מידי מתוס' תמורה ד' ע"א שכ' דמוע לאו דאוריי' פשוט הוא לשון דמע הוא עירוב ואי נניח דמן התורה כשחזרה למקומה נעשה הכל טבל תו אין כאן עירוב ודמע ואף על גב דבירושלמי דדמאי קורא ליה דמע ע"ד שאלה והעברה ואשגירת לשון אבל מלאתך ודמעך דקרא א"א לפרש כשחזרה למקומה ונעשה טבל למפרע וע"כ קרא מעירוב שלא במקומו אבל מ"מ לפע"ד לא נ"ל כלל שיהיה זה מן התורה ולו יהיבנא לי' ע"כ מאת מקדשו ממנו לא נפיק דהרי מן התורה חד בתרי בטיל ואין כאן לא טבל ולא תרומ' ואי יהי' דאוריי' צ"ל בחזרה למקומה לפחות מחד בתרי ואם כן ממילא א"א להלמו בקרא את מקדשו ממנו דמשמע שחזר לכריו ממש שהוא א' מצ"ט ואם כן מן התורה ליתא אבל נ"ל דמדרבנן הוא ובתרומה דרבנן כגון עציץ שאינו נקוב דפ' י"הכ ודמאי דמיירי מיניה בירושלמי ומכ"ש חלת ח"ל דנידון שלפנינו דהם אמרו שלא ידמעו והם אמרו שאם חזרה למקומה פחות מק"א עכ"פ תיהדר לטבלא ויפרשו ממנו:
והנה דברי הירושלמי רפ"ד דדמאי דפריך ר' חגי מ"ט דמאן דאמר למקומה מדמעת שלא במקומה אינה מדמעת מ"ש הכא ומ"ש הכא ותי' מ"ד מדמעת שמתרת שירי' לאכילה ומ"ד אינה מדמעת אינה מתרת שירי' לאכילה ואמר התם רבי לא עביד עובדא כר' חגי ופי' הגאון מהו' אליה פולדא ז"ל דמתרת שירי' לאכילה היינו דהדרא לטבליה ובשלא במקומה מדמעת ממש אלא במקומה חמירה טפי וכן דעת מהר"יעב"ץ הנ"ל ואם כן חומרא הוא ויפה כ' פר"מ ני' שהוא דחיק ואתי' מרחיק ומה שפי' בו הגאון מהו' אלי' ווילנא ז"ל בס' שנות אלי' דמתיר שירים באכילה הוא נתינת טעם להחמיר בנפלה למקומה משום שהתירה כרי הזה לאכילה בדין הוא שיאסרנה מה שאין כן למקום אחר אינה מדמעת וצריך לומר לפי דברי הגאון מ"ד מדמעת איננה ר"ת מאן דאמר אלא ר"ת מאי דאמר ובכל זה הלשון דחוק גם לא שייך על זה רבי לא עביד עובדא כר' חגי מאי עובדא שייך הא ר' חגי לא חידש שום דין אלא טעמו יהיב למ"ד למקומה מדמעת:
אלא נ"ל דה"פ דר' חגי סבירא לי' דודאי אינה מדמעת כלל לאסור תערובתה אך מאי דאמר למקומה מדמעת היינו להתיר שירי' באכילה נהי דאינה אוסרת תערובות אבל עכ"פ הדר לטיבלא וצריך להפריש מיניה ובי' ומאי דאמר אינה מדמעת שלא במקומה שאינה מתיר שיריים פי' דאינו צריך להפריש מיני' כלל ואין צריך להתיר שיריים לאכילה כי לא נאסרו כלל ואמר רבי לא עביד כר' חגי להקל כ"כ והא"ש דכ' ר"ש בפי' מתני' דוקא בדמאי יש לחלק בין למקומו לשלא במקומו והא"ש והשתא בחלת ח"ל דקילי טפי מדמאי אפשר גם רבי הוה עביד עובדא ומכ"ש דש"ס דפי"הכ פ"ג ע"א משמע כן ועכ"פ עם התרת הנדר גם כן יש לסמוך להתיר בלי פקפוק מה שאין כן שלא במקומה לא הייתי מתיר על ידי שאלה אלא לצורך גדול וכדומה זהו הנלע"ד בזה: פ"ב יום ד' ט"ו טבת תקפ"ב לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: