שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן ג

שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלא מלא עתיק כש"ת מה" איצק ליב נ"י אב"ד דק"ק טשוס יע"א:

ע"ד אשה א' מנעורי' הי' דעתא קלושתא צילותא ומשום כך לא נישאת לאיש עד שהיתה בת ל"ד שנים ואבי' היותו ת"ח ונגיד עם אתי' חד מאינשי דעלמא ויהיב עיני' בה ונשאה להתחתן עם גדולים ואמה חורגתה התחייבה עצמה לבדקה בדיקת טהרה לבעלה בכל זמן ועידן ואמנם האשה השטיא הנ"ל הטעתה את האם חורגת הכשילה הבעלה בכמה בעילות אסורות עד שראו שא"א לדור עם נחש בכפיפה אחד והסכימו האב והבעל לעשות פירוד בין הדביקי' והאשה גם היא נתרצת בריצוי גמור להתגרש מבעלה בטוענת שאינו נוהג כבוד כדרך איש עם אשתו ויש להסתפק אם יכול לפטרה בגט פטורי' או לא:

והנה זה אין ספק שלא הגיעה לשיעור אינה יכולה לשמור גיטה דא"כ לא הי' מעלתו מזדקק לסדר לה קידושין דאינה יכולה לשמור קידושה ואפי' קידושי דרבנן לא תקינו לשוטה כמבואר ר"פ חרש ואע"כ יכולה לשמור קידושי' וקידושי' קידושי דאורי' בלי ספק וממילא מתגרשת מן התורה אך הספק אם הגיעה בשטותה לשיעור אינה יכולה לשמור עצמה מההפקר דמדרבנן אינה מתגרשת לכתחילה מיהת לכ"ע ולכמה פוסקי' אפי' בדיעבד לא מהני וכ' מעלתו להמציא קולא אי הגם שהאב אינה משמרה מהפקר וביש לה אב דקיל טפי היינו לענין שמירת גיטה אבל לשמור עצמה לא מ"מ דילמא דוקא היכי שנשאה כשהיא פיקחי' אבל נשאה כשהיתה שוטית דלא הוי קידושי' גמורי' לא חייבה חכמים לדור עמה בכפיפה א' ולשמרה ומי ששמרה ל"ד שנים ישמור מכאן ואילך אלו דבריו:

הגם שדברים אלו אינם צריכין לפנים כי בחפזו כ' מ"ש מ"מ כדי לעמוד על אמיתתן של דברי' צריך אני להאריך קצת ותורה היא וללמוד אנו צריכין הנה מכותלי כתבו ניכר דס"ל הא דס"ל לר"ת דביש לה אב הוי משלחה ואינה חוזרת דהאב משמרה מלחזור ופי' הרא"ש ורשב"א ר"פ חרש דמשיאה לבעל אחר וסבור מעלתו דגם בשוטה גדולה מהני יש לה אב לסלק איסור דאוריי' רק משום חשש גרירא דרבנן וזה ליתא דגדולה אין חילוק בין יש לה אב או לא ולא מיירי ר"ת אלא בקטנה דבפקחית האב שמרה שמשלחה ואינו חוזרת ולזנות לא חיישי' כיון דלית לה תאות תשמיש עדיין היא תשמור עצמה משא"כ שוטה אפי' קטנה כיון דסופה להיות גדולה ותהי' להוטה אחר זנות תקנו שלא תתגרש משום גרירא אבל שוטה גדולה אפי' שיש לה אב מן התורה אינו מגורשת כיון שאין לאבי' רשות עלי' אינו יכול לשמרה שתהי' משלחה ואינה חוזרת וזה מבואר מאוד וכן כ' ה"ה פ"י מגירושין וכ"כ ס' התרומה סי' קל"ב וכן בתשו' ראב"י דמייתי מהרש"ל סי' ס"ה וגדולה מזה כ' בס' התרומה דיש לפרש דברי ר' ינאי ר"פ חרש דמפיק מונתן בידה יצאה זו שאין לה יד דלא קאי כלל אשוטה אלא אקטנה פיקחת אבל שוטה גדולה יש לה יד להתגרש עכ"פ ויבואר לקמן אי"ה:

תחלה נבאר פלוגתת הפוסקי' בפי' וגי' הירושלמי שבתוס' יבמות קי"ג ע"ב ד"ה יצתה והגי' המשנה הי' בירושלמי איכא בנייהו עבר וגירש למ"ד משום גרירא אסור ובגי' הישנה שבס' התרומה לא הי' כ' בירושלמי ולמ"ד משום שאינה יכולה לשמור גיטה מותר זאת הבבא נכתב שם ע"ש יש לה אבל מ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד משו' שאינה יכולה לשמור גיטה מותר ועתים חלים עתים שוטים למ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד שאינה יכולה לשמור הרי יש לה עתים שיכולה לשמור וס"ל לרש"י וסיעתו דמ"ד גרירה היינו משלחה וחוזרת ומ"ד אינה יכולה לשמור היינו אין לה יד פי' שמאבדת מה שנותנים לה משו"ה אין לה יד וממועטת מונתן בידה דוודאי מה דאמרי' אין לה יד אינה כפשוטו שאין לו כח ודין יד דמנ"ל לש"ס הא כפשוטא דשוטה גדולה אין לה דין יד דנמעטא מקרא אלא הפי' אין לה יד לשמור מה שנותני' לתוכה שמאבדת מה שנותני' לה קרי לי' בירושלמי אינה יכולה לשמור גיטה ונמצא ר' ינאי בירושלמי שאמר מפני גרירא היינו כר' ישמעאל בש"ס דילן ור' זעירא דירושלמי היינו דברי ר' ינאי בש"ס דילן ובהא פליגי תלמודיים אהדדי דלירושלמי לר' ינאי טעמא משום אינה חוזרת ולש"ס דילן טעמא משום יד ועוד ירושלמי לא מייתי כלל שום שוטה דרבנן ושום תקנתא דאינה יכולה לשמור עצמה ולזאת השיטה והגי' הא דאמר עבר וגירש אסור אינינו מענין איכא בניהו דודאי לכ"ע עבר וגירש אסור דהרי לכ"ע דאורי' נינהו ובדיעבד הגט אינו גט אלא הנפקותא ואיכא ביניהו מתחיל מיש לה אב ועתים חלמה דלמ"ד מפני גרירא דהיינו משלחה וחוזרת אפי' אב לא מהני וכן עתים חלומה לא מהני דהרי לבסוף תחזיר ולא יועיל שמירת אב לכשתגדיל וכן לא יועיל מה שהיא עתה חלמה הרי לבסוף תשתטה ותחזור משא"כ למ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה היינו שאין לה יד לא הקפיד קרא אלא על שעת קבלת הגט ביד הראוי לקבל וביש לה אב היינו שוטה קטנה ארוסה או עתים חלים הרי יש לה יד נמצא לפ"ז מוכח מזה דלמ"ד מפני שמשלחה וחוזרת לא יועיל ידו של אב וה"ה לקטנה פיקחי' שאינה יכולה לשמור גיטה לא תתגרש ע"י האב זו שיטת רש"י וגירסתו ומה שהקשו תוס' על רש"י ויש מפרשים מגירסא דעבר וגירשה מותר לק"מ דגירסא קדומה היא ועבר וגירש אסור וכמבואר בספר התרומה:

אמנם על שיטה זו ק' דירושלמי מתחיל בתלת איכא ביניהו ואינו אלא תרי דהרי עבר וגירש לכ"ע אסור ותו ק' שהוא נגד הסברא דנימא שצריכה להיות לעולם אינה חוזרת דכיון שבשעת קבלה היא חלומה וראוי' שלא תחזור מה לי אם אח"כ תחזור וה"ה דקשה כן איש לה אב שמשמרה שלא תחזור מה לי אם אח"כ תגדיל ותצא מרשותו וקו' זו יותר חזקה דהרי לפי מה שפירשו הרא"ש והרשב"א שהאב ישיאה לבעל וממילא לא תחזור לבעלה השני וצ"ל אין זה שמירה מזנות דלמא לא יזדקק מי שישיאנה ותזנה אבל עכ"פ משלחה ואינה חוזרת מיקרי כיון דאיכא שום מציאות שלא תחזיר ע"י שתנשא לבעל אם יזקק לה מי שישא אותה אם כן גם שוטי' קטנה ישיאה לבעל דהרי השתא קיימי' דיכולה להתגרש לולי משום שמשלחה וחוזרת והרי אם ישיאנה לבעל לא תחזיר לעולם דכשם שהאב בקטנותה יכול לשמרה שלא תחזור ה"ה הבעל אפי' בגדלותה והרי היא כפקחי' ממש וזה נ"ל ק' גדולה על שיטה זו ותו קשי' לי דאפי' נגיה עוד בירושלמי למימר תרי איכא ביניהו ולא תלת נמי קשה אפי' תרי ליכא דהיינו אב היינו עתים חלומה דהכל חד ויש לדחוק מ"מ חשיב לי' בתרתי מפני שיש חילוק ביניהם כמ"ש לעיל:

ואמנם ר"ת הגיה בירושלמי עבר וגרש מותר דלמ"ד גרירא מותר ולאידך אסור ועפ"י אותה גי' פיר"ת גרירא היינו משום תקנת חכמים שלא תזנה ולית לי' לר' ינאי בירושלמי שום אי' דאוריי' ואפילו שוטה דאורי' מתגרשת מן התורה ורק מתקנתא דרבנן ור' זעירא ס"ל דאורי' הוא מפני שאינה יכולה לשמור גיטה דהיינו משלחה ואינו חוזרת וכ' בס' התרומה כי דלא תיקשי דר' ינאי אדר' ינאי דבבלי אמר איהו גופא מינתן בידה צריך לומר דירושלמי פליג אש"ס דילן דירושלמי מפרש ד"ר ינאי דונתן בידה אקטנה פקחי' אמר מילתא ולא אשוטית דלית לי' שום אי' דאוריי' בשוטה גדולה דיש לה דין יד כיון דגדולה היא אך אין לה דעת וגט אינו צריך דעת שהרי מתגרשת בע"כ ורק מתקנתא דרבנן ואמנם ש"ס דילן ס"ל דר' ינאי אשוטה גדולה דאורי' קאי ור' ינאי דגרירה קאי אשטי' דרבנן דיכולה לשמור גיטה ולא עצמה ובהא פליגי תלמודיים בפי' דברי ר' ינאי אבל עכ"פ גרסי' בירושלמי עבר וגירש מותר לר' ינאי דליכא שום אי' דאורי' ולר' זעירא אסור דמדאורי' ממעט מפני שאינה יכולה לשמור גיטה משלחה ואינה חוזרת ועוד איכא בינייהו יש לה אב ועתים חלים בתרי אילו גרירא חמיר מטעמא דאינה יכולה לשמור דהאב משמרה ועתי' חלים נמי אינה חוזרת לפי שעה משא"כ לטעמא דגרירא מוכח מזה דביש לה אב לקטנה ארוסה מתגרשת מן התורה רק משום גרירא דרבנן היינו שוטה קטנה דלכשתגדל תגרור אחר זנות מה שא"כ קטנה פיקחי' בקטנותה אין לה תאוה ובגדלותה הרי תעמוד על דעתה ומשו"ה התיר ר"ת לקטנה פיקחי' להתגרש ע"י אבא אעפ"י שלא הגיעה לצרור וזרקו אגוז ונטלו:

והנה גם על שיטה זו קשי' חדא שמהפך הגירסא הישנה עבר וגירש אסור והוא גורס מותר ותו קשי' אמאי לא חשיב נמי איכא בניהו יכולה לשמור גיטה ולא עצמה דלמ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד משום אינה יכולה לשמור מותר וע"ש תוס' דהיינו בכלל יש לה אב דיכולה לשמור גיטה ע"י אב ולא עצמה תימה לי הא גם עצמה תשמור ע"י האב בקטנותה מה תאמר לכשתגדיל לא תהי' משומרת א"כ היינו עתים חלים עתים שוטה ואפ"ה חשיב אב ועתים חלים בתרתי א"כ מכ"ש דה"ל למחשיב נמי יכולה לשמור גיטה ולא עצמה:

אמנם שיטת רבינו שמחה וראב"י המובאת בתשו' מהרש"ל סי' ס"ה שלא לשנות גי' ישנה ולהפך מאסור למותר אלא הגי' בירושלמי עבר וגירש אסור ומ"מ מפרשי' גרירא כר"ת שנגררת אחר זנות והכי פירושו דלכ"ע איכא תרי מיני שוטי' חד דאוריית' שאינה יכולה לשמור גיטה וחד דרבנן שאינה יכולה לשמור עצמה ולדינא לא פליגי ירושלמי וש"ס ור' ינאי דש"ס דילן אשוטה דאורי' קאי ומפיק לי' מונתן בידה ובירושלמי קאי ר' ינאי אשוטה דרבנן ומשום גזירת גרירא ולכ"ע נמי משנתינו נשתטית לא יוציא אפי' עבר וגירש קאמר דאינו גט מדרבנן והשתא פליגי ר' ינאי דירושלמי ס"ל משנתינו מיירי משוטה דרבנן ותנן לא יוציא ואפי' עבר אינו מגורשת ולר' זעירא לא מיירי מתני' אלא משוטה דאורי' אבל שוטה דרבנן לא מיירי מתני' וא"כ אפי' נימא דאיתי' לתקנתא כיון דלא מיתני' במתני' בכלל אינך אם עבר וגירש גירש וקאמר ג' איכא בינייהו יש במי שיכולה לשמור גיטה ולא עצמה א' עבר וגירש שגירשה בידה ממש וא' בשוטות ממש והיא קטנה ארוסה וגירשה ע"י אביה וג' שגירשה בידה כשהיא חלומה אך תחזור לשטותה בשלש אלה איכא משום גרירא וליכא משום משלחה ואינה חוזרת דלר' ינאי מתני' מיירי משוטה דרבנן א"כ שלש אלה עבר וגירש מדרבנן אינו גט ולאידך מ"ד לא איירי מתני' מהך תקנתא וזאת היא שיטת ר' שמשון בר אברהם דמייתי הרב"י ריש סי' קי"ט וכן הבין הב"ש אלא שלא פי' כל צרכו ומ"מ ריש דברי ר' שמשון מגומגמים וצריכי' הגה' ואינינו יודע לכווין ההגה' צודקת ונדחק בזה בנב"י קמא סי' פ"ג ולא העלה ארוכה לכל דבריו ומה שכתבתי הוא אמת בעה"י ומ"מ קשה קצת גם לשיטה זו דהו"ל למימר ולפרש אע"ג דעבר וגירש אסור מ"מ אי נשאת כבר לאיש אחר לא תצא כיון שאינו אלא מדרבנן ועיי' מ"ש נימוקי יוסף מ"ש בלשון עולמית וז"ל דקתני האי לישנא משום שאין לגירשין תקנה עולמית שאפי' נשאי' בגט זה ויש לה כמה בני' תצא וכו' ע"ש ולפ"ז מאן דפליג בירושלמי וס"ל דמתני' לא איירי משוטית דרבנן אלא משוטי' דאורי' ואם נשאית תצא אע"ג דלא תני עולמי' א"כ הא דבשוטה קתני עולמי' ס"ל כשמעתי' דגטין ע"א ע"ב ע"ש ושיטה זו היא השיטה המחוורת ועלי' סמך רמ"א סי' קי"ט ודברי נ"י שם נפלאו ממני במ"ש תרתי קטנה יכולה להתגרש וה"ה שוטה וזה ליתא וכבר הרגיש בזה בחי' אנשי השם על הגליון ומ"ש עוד ומיהו לסברת ר' ישמעאל יש הפרש בין קטנה לשוטה הוא תמוה מאוד מה לי שוטה קטנה מה לי' פקחי' קטנה ואולי י"ל דבעבר וגירש איירי ברישא דקטנה שוטה נמי מתגרשת ע"י אביה בעבר וגירש ושוב כ' לר"י קטנה שוטה משום משלחה וחוזרת אע"ג דמן התורה מצי למינסבה לבעל בקטנותה ע"י קבלת האב מ"מ לא יזדקק לה בעל דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת משא"כ קטנה ולא משמע חילוק זה בפוסקי' וצ"ע:

והנה ר"פ חרש אמרי' דלא תיקנו חכמים נישואי' לשוטה משום דלא מקיימי' תקנת חכמים דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' פי' וסופם להתפרד ע"כ לא תקנו נישואי' ואם ימצא מי שנשא אותה בעילתה זנות בעלמא וכ' שם תוס' אבל אם כבר נשאית לו תקנו שלא יוציאה כדלקמן קי"ג ע"א ולכאורה דבריהם מיוסדים אי אמרינן דלא תקנו נשואין ולכאורה הו"ל לתקן שאם ימצא אדם בעולם וישא אותה יהי' נשואין ושוב אח"כ ע"כ ישתה בעציצי ואינו יכול לגרשה כלל מפני התקנה ואין לומר עד השתא מאן נטרה י"ל כיון שנזדקק לה וגם אלבשה יצרא ואלפה גופא נוכראה ע"כ מחויב בשמירתו דומה קצת למ"ש הכישה במקל חייב משום אנקטא נגרא ברייתא וה"נ הו"ל לתקנו נישואי' ולא הי' בעילתו זנות ואי משום דלא מקיומא תקנת חכמים שלא יכול לסבול ע"כ ישא ויסבול ולא מצי לגרשה וע"כ צ"ל דלא רצו חכמים לתקן זה לכופו לדור עם נחש משום שמירה דידה ועל זה כ' תוס' מ"מ אם נשאית כבר בפקחיותה ונשתטית דנסתפחו שדהו לא חשו חכמים לצרת הבעל וע"כ ידור עמה בכפיפה וישמרנה משום תקנתא דידה וזהו כונת תוס':

אבל תמוה לי טובא אהי קאי אי אשוטה דאורי' דבהא איירי ש"ס דלא תקינו רבנן נישואין דאי בשוטה דרבנן דיכולה לשמור גיטה וקידושי' מהלשון תקנוהו רבנן נישואין הרי נישואין דאורי' הם וכל המקדשה הרי הוא אשתו מן התורה וע"כ ש"ס קאי אשטי' דאורי' דמן התורה אין קידושין כלום וה"א דרבנן תקינו לה קמ"ל אהא קאי תוס' דכשנשאי' פקחי' ושוב נשתטי' תקינו רבנן שלא יוציאנה אתמהה הא מדאוריי' אינה מתגרשת כדר' ינאי ור' ישמעאל לקמן מונתן בידה או מושלחה ואי קאי תוס' אשטי' דרבנן דמתקדשת ומתגרשת מן התורה רק מתקנת חכמים שלא ינהגו בה מנהג הפקר אין זה ענין לכאן והיכן ראו תוס' דשייך גבה אין אדם יכול לדור עם נחש בכפיפה אחת הש"ס מיירי משטי' ממש אבל מיכולה לשמור גיטה לא מיירי ולא הי' תוס' צריכי' למ"ש ועכנ"ל דתוס' קאי הכא לשיטת ר"ת ומיירי בשוטה קטנה שקידשה אביה קידושי' דאוריי' לר"ת ומתגרשת ג"כ ע"י אבי' מן התורה רק רבנן תקינו שלא להוציאה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"נ בעתים חלומה ונתקדשה לו כשהי' פקחית גמורה או בחלימותה לא תתגרש בחלימותה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר בשטיותה כצ"ל:

מ"מ מדינא נ"ל דהנושא שטי' דרבנן שקידושי' תורה ולא רק מתקנתא אינו יכול לגרש' שלא ינהגו בה מנהג הפקר דאע"ג דמעיקרא נמי הוית בהפקירא מ"מ איהו אלבשה יצרא ועכשיו תהי' להוטה אחר בולמוס של זנות ותחטיא רבים וע"כ ישא ויסבול משא"כ בשטי' דאוריי' אי עבר ונשאה כיון שאין לה נשואין אפי' מדרבנן א"כ כל בעילותיו זנות יכול לשלחה מעל פניו והנה בנוסחאת הירושלמי שלפנינו במקום דקאמר יש לה אב איכא ביניהו כתיב ויש לה אב אח ובן והנה בן ט"ס הוא בלי ספק דכיון דמיירי בקטנה איך יש לה בן אמנם אח נ"ל דהיינו יתומה קטנה שהאח יכול להשיאה ואפשר צ"ל אח או אם במקו' בן דכשנתקדשה ע"י האח מתגרשת על ידו כמו ע"י האב מה תאמר משלחה וחוזרת הא האח יכול להשיאה לאחר וא"כ צ"ל אע"ג דעכשיו שטי' ונישואי יתומה ע"י אם ואח תקנתא דרבנן היא לשוטה לא עבדי תקנתא מ"מ היינו לתקן נישואי שוטה אבל קטנה יתומה לא תקנה לשוטה היא אלא תקנו סתם נישואי ליתומה קטנה ושוב לא חלקו בין פקחי' לשוטה ושפיר קאמר דלהך מ"ד משום משלחה וחוזרת מתגרשת ע"י אחי' שהוא ישיאנה לאחר ומ"מ למ"ד משום גרירא אסור ונפקא מיני' לדינא מי שנשא שוטה דאורי' יתומה קטנה ע"י אחי' ואמה הוה קידושי דרבנן ואינו יכול לגרשה משו' גרירא משא"כ שטי' דאורי' גדולה דלא תקינו לה נישואי' יכול לשלחה מעל פניו ולא צריכא לא גט ולא מיאון ואין אנו חוששין לשמירתה דבלא"ה הכל בעילת זנות:

ואחר שזכינו ובררנו כל זה תלי"ת נחזי מאי דקמן הנה שיעור שוטה דאוריי' ודרבנן אם כי העתקתי לו תשו' שכתבתי [עיין לעיל סי' ב'] אבל לענינינו לא נדבר מזה כלום כיון שמעלתו סידר לה קידושין בוודאי ראה וידע שראוי להתקדש מן התורה ויכול לשמור קידושין והרי היא א"א דאורי' והנה אם אפשר בשום אופן שיכול לדור עמה מה טוב ומה נעים וישא ויסבול ואי משום שהכשילתו אפשר שצא נדון אותה כעוברת על דת דפתיותה גרם ומכאן ואילך איך יתנהג אם ירצה העתקתי לו ג"כ תשו' א' בסוף הקונטרס מכם יראה אע"ג דיש לחלק בין עוברת על דת לשטי' דאפשר אפי' בדיקו' נשים פקחות לא יועיל כמו שחיטת חרש שוטה וקטן דלכתחילה אפי' אחרי' רואי' אותם לא מהני משום שחשודים ועלולים לקלקל מ"מ אין לנו אלא משנתינו נדה י"ג ע"ב וטוש"ע סימן קנ"ו סעי' ח' והוא הדרך היותר טוב וכשר:

אמנם אם א"א איניני מוצא שום היתר לגרשו ממש ולהסר ממנה שם אישות אך להתיר לו חרם דר"ג והאב הרוצה בזה ישלש סך כתובתה ותוספתא באופן שתיזנן ותתפרנס לעולם מאותן הפירות וייחד לה מקום ודירה שלא תהי' הפקר ואז ישלש גט ביד שליח להולכה שאם אולי תשתפה ימסור לה הגט והעתקתי לו הקונטרס השייך גם לזה [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' י"א] אך הכא עדיף טפי דעכ"פ איכא ממ"נ אי יש לה דין שטי' ממש ודלא כמו שחשב מעלתו שסידר לה קידושין א"כ גם בשעת קידושי' הי' שטי' דאוריי' ואין לה אפי' קידושי דרבנן ויוצאת אפי' בלא גט ואי היא רק שטי' דרבנן ומן התורה ראוי להתגרש ואפי' מדרבנן אין פקפוק על הגירושין עצמן אלא משום חשש גרירה אפילו נימא כראב"י ור"ש בר אברהם וכהסכמת' שאפי' עבר וגירשה קנסו אותו שאינו מגורשת אבל עכ"פ הגט בעצמו כשר וראוי להתגרש מקרי נמצא אין כאן שום פקפוק ממה שמפקפק במשנה למלך פ"ו מגירושין ויותר לו ע"י מאה רבנן כנהוג וגם אני אבוא על החתום אי"ה והדרך ראשון יותר טוב אם אפשר בלי מכשול וה' יצילנו ממכשול ושגיאה ויראנו מתורתו נפלאות. פ"ב נגהי ליום ה' כ"ב שבט תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: