שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ט
שלום לי"נ הרב המאה"ג הישיש המופלג בחכמה ודעת תורה כש"ת מהו' שלמה נ"י אב"ד דק"ק נייטרא יע"א בצירוף רבני' בית דינו הצדק אלופים מסובלים בתורה ויראה כבוד מהו' ליזר ותלמידי המופלא כבוד מהו' מנחם אהרן ה' עליהם יחי':
ע"ד ראוהו מעוברת זאת אומרת מאיש פלוני וכהן הוא והוא גם הוא מודה לדברי' ורוצה לישא אותה אי מותרת לכהן הזה או לא. זה ימים לא כבירים אתא לקדמנא נידון הלז ממש מתלמידי הרב החרוץ מק"ק טשוס והחלטתי לאיסור לכתחילה עכ"פ מפני שדרים בעיר שכולה ערביים רק יהודי זה ביניהם אך הכא השתא בקהלתם כפי המפורסם יש לישראל שכונה בפ"ע ורק מעט מזעיר א"י דרים שם א' הנה בקצה המחנה וא' הנה רק שרגילי' עוברי' ושבי' א"י עוברי' דרך שם וגם אין דלתותי' נעולי' בלילה ונ"ל מפני זה החליטו כבוד מעלתם וכתבו סתם דאין להם שכונה מיוחדת נגד המפורסם משום דפשוט למעלתם דזה לא מיקרי שכונת ישראל בפ"ע ויש לדון בדין זה שכדברי מעלתם כן הוא שהרי ז"ל בדק הבית סוף שער ד' על מ"ש בתורת הבית לענין יי"נ דאם יש לישראל שכונה בפ"ע מותר היין השיג הרא"ה וז"ל ואיני מבין דבריו וכי מחלקי' העיר בדינה למבואו' ותינוקו' שנבעלת בשכונה א' ורוב העיר פסולי' ורוב שכונה כשרי' אזלי' בתר רוב שכונה ושבקי' רוב העיר הא ודאי ליתא וכו' עכ"ל ועל זה השיב במשמרת הבית שלא אמר המחבר אלא בשכונה מיוחדת שאין דרך הנכרים מפסקת שהיא ודאי כעיר בפ"ע וכן אנו נוהגי' בבשר הנמצא בשכונותינו וכו' מפני ששכונותינו מיוחדת ואין דרך הנכרי' מפסק' וה"ה והוא הטעם לתינוקות שנבעלת שם עכ"ל הרי דלתרווי' דין התינוקות ויי"נ שוי' לענין זה ולהלכה העלו הט"ז והש"ך בי"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ו דלא פליגי כלל לדינא דלכ"ע בחד מיניהו סגי או אין דרך הנכרי' מפסקת או דלתותי' נעולות בלילה והיכא דאיכא תרתי לריעותא לכ"ע היין אסור וא"כ ה"ה לתינוקות לכאורה זה הוא סברת מעלתם:
וא"נ עוד לפמ"ש ט"ז שם ס"ק כ"ז דהוקשה לו מה מועיל נמצא בתוך הכרם הא רוב וקרוב הולכי' אחר הרוב ותי' דהכרם מופרש משאר הכרמי' שאינם סמוכי' לו כל כך לכן ה"ל נמצא בתוכו ומבואר עוד שם בס"ק י"ז דגם בהמו' דשכונת ישראל רוצה לומר שהוא מובדל סביב מדירת הא"י ואינם נוגעי' זה בזה וה"ל כעיר בפ"ע אבל כשנחשבת אחת ממבואי העיר אמרי' רוב העיר א"י ורוב וקרוב הולכי' אחר הרוב ע"ש וגם מפני זה הי' נראה למעלתם ששכונת ישראל שבעירם אין לה דין שכונה לענין זה כנלע"ד:
והנה דברי הט"ז לע"ד צ"ע שאין כן כוונת הפוסקי' בההיא חצבא דערלה דאשתכח וכו' עיין לשון חי' רמב"ן ס"פ לא יחפור דף כ"ד ד"ה אבל עינבן וכו' ונימוקי יוסף שם ועי' מ"ש ר"ן ספ"ק דקידושין גבי כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו ואין כאן מקומו עכ"פ כוונתם מבואר דהחלוק הוא כל שהשכונה מיוחדת לעצמה אפי' בלא הבדל כלל ונמצא בתוכה ממש לא חיישי' לחוצה לה כלל דה"ל כעין כאן נמצא וכאן הי' ולא משכחת לי' אלא בנמצא חוצה אפי' סמוך ממש בזה אמרי' רוב עדיף מקרוב אבל כל שנמצא בתוכו אמרי' מתוכו הוא ואפי' סיעה של אנשי' עומדי' אם נמצא דבר ביניהם תלינן בשלהם ואם נמצא חוץ להקיפם אפי' סמוך מאוד תלי' ברובא דעלמא וכן יראה מלשון סמ"ע סי' רנ"ט ס"ק ו' ובלשון ש"ך י"ד סי' קכ"ט ס"ק כ"ו למעיי' שם ודלא כט"ז וא"כ ליתא להא מילתא:
אמנם ממה שרגיל הגוי עוברת שם גם בלילה שהרי אין דלתותי' נעולי' מזה יש לדבר הנה שהרי הרשב"א כולל בבא א' יי"נ ותינוקות ובשר שנתעלם מן העין מ"מ ע"כ לאו בחדא מחתא מחינהי דודאי לענין גנבי' שנכנסו למרתף אף על פי שהבתים סגורי' בלילה ואין שם רגל בן אדם מ"מ הא בגנבי' איירו וכתי' וחתר בחשך בתים וכל שרגליהם מצוי' שם בלילה והרי קמן שנכנסו למרתף חיישי' לרובא גוים משא"כ לענין בשר שנתעלם ונמצא בביתו אפי' דר במקוס שרגלי עכו"ם מצויין ברחוב העיר לא חיישינן להנמצא בתוך הבית אפי' ביום מכ"ש בלילה כי אין רגל מצויי' בבית ולענין בשר ה"ל בית שכונה בפ"ע כמ"ש פר"ח בי"ד סי' ס"ג סק"ג ד"ה ואכתי פש גבן לברורי על בשר הנמצא בבית וכו' ע"ש היטב שהעלה גם הרשב"א בתשו' ס"ל כן אלא לרוחא דמילתא יהיב טעמא דרוב המולחי' בשר ישראל נינהו ולע"ד אפשר הי' התם רגלי גוים מצויין בבית הישראל משו"ה הוצרך לזה אבל לעולם לענין בשר ה"ל בית ישראל כשכונה ולא בחדא מחתא כייל רשב"א יי"נ עם בשר א"כ ה"נ נימא דתינוקות דנקיט נמי לא דמי ליי"נ והא כדאיתא והא כדאיתא דאע"ג דלענין תינוקות לא מועיל מה שהבתי' סגורי' בלילה דעין נואף שמרה נשף וכשמכירי' זא"ז בקריצות ורמיזות שוב אין נעילת דלת בפני עריות וקרא כתיב דודי שלח ידו מן החור וגו' קמתי אני לפתוח לדודי מ"מ נ"ל היינו דוקא לענין בני השכוכה והעיר דמצויי' זע"ז בקביעות ועם כל שכנו אדם מתערב וכיון שמכירי' זע"ז ביום באי' לידי ניאוף בלילה ועיי' כתוב' כ' ע"א ועיי' חלקת מחוקק סי' קי"ט סס"ק י"ט וכל זה בדרי' זע"ז בשכונה א' אבל כל שיש לישראל שכונה בפ"ע ורק מפני רגל הגוים המצויי' שם לעבור דרך שם מה ענין לבתולת ישראל עם נכרי' העוברי' ושבי' באקראי בשוקים ורחובו' להתערב עמהם עד שתפתח להם דלתי חדרה או ביתה הנעולות בלילה ע"כ נ"ל הא כדאיתא והא כדאיתא לענין גנבי' דיי"נ בעי' שלא יהי' רגל גוים מצויי' שם וגם נעולות בלילה ולענין בשר שנתעלם מן העין כל בית הנעול נקרא שכונה בפ"ע ולענין תינוקו' נהי בית לא מיקרי שכונה אבל שכונה ממש אעפ"י שרגל גוי מצוי שם וגם אינה נעולת בלילה מ"מ הוה שכונת ישראל לענין זה ואע"ג דדרים שם בקצה המחנה קצת גוים מ"מ ה"ל חד רובא ישראל וכמגרש בפ"ע ויש להתיר עכ"פ בהוא והיא מודים לא מיבעי' לפמ"ש הטור סס"י וי"ו דמסתמא אמרי' הוא הנואף אזיל לגבה וא"כ כל דפריש מרובא פריש דמותר היכי דהיא והוא מודי' אלא אפי' להרמב"ם דמייתי שם דחייש דלמא אזלי איהי לגבי' לולי דמסתפינא הייתי אומר הרמב"ם לא אמרה אלא בידעי' שעכ"פ פרשה מביתה ושוב נבעלה כעובדא דתינוקות ספ"ק דכתוב' וכמתני' דראוהו מדברת דגריס הרי"ף בשוק ע"ש ומכיון דעכ"פ חזינן דפרישה מביתה בשעת מעשה חיישי' דלמא אזלא לביתו וה"ל קבועה דאי הוה הוא אזיל לדידה בשוק תו לא הוה קבוע כמ"ש תוס' כתוב' ט"ו ע"א ד"ה דלמא וכו' אלא דחיישינן דלמא היא אזלא לביתו ממש ונבעלת לו שם בקביעות אבל היכי דלא ידעי' כלל דבשעת מעשה היתה חוץ לביתה גם הרמב"ם יודה להטור דלא חיישי' להכי דאין דרך אשה לחזור אחר איש וכסברת הטור ואפושי בפלוגתא לא מפשי'. ועוד מצאתי להגאון בית מאיר סי' וי"ו סי"ז אחר אריכות הרבה סיים וז"ל ובעיקור דין זה דפנוי' שנתעברה והוא והיא מודים והעיר מחצה על מחצה הי' נלע"ד שכשירה ואפי' להרמב"ם דע"כ לא אמר שמואל לר"י את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אלא במה שהוצרך ליפסוק כר"ג נגד ר' יהושע אבל במה שהושוו מ"הת שלא להתיר לכתחלה והכא הא איכא ס"ס ספק לא נבעלה לאחר ואת"ל שנבעלה לאחר שמא לכשר לה נבעלה והסביר שם שיהי' ס"ס מעלי' אעפ"י שאינו מתהפך לפע"ד ס' א' מתיר יותר מן השני לענין הולד וק"ל וסיים נמצא בין לר"ג דאלי' לי' ברי' ובין לר"י דאלי' לי' ס"ס שרי' הכא ע"ש ושוב צידד להתיר אפי' ברוב פסולי' דאפי' לרמב"ם דמחמיר אפי' הוא מודה מ"מ כיון דהמיעוט קביעי ודלמא אזלא היא לגבייהו ה"ל ספק שקול והדר ה"ל ס"ס ע"ש הנה כבר כתבתי דלפע"ד דאזלא איהי לגביהו חשש רחוק הוא כמ"ש הטור וא"כ ברוב גוים לא נ"ל אך ברוב ישראל בעובדא דילן נ"ל בהוא והיא מודים להתיר אפי' לכתחלה ומצורף לזה עוד מה שבארתי כבר בתשובה אחרת דהרי עיקור חומרתינו הוא מפני דעת הרמב"ם שכ' לענין יבום לא מהימן וא"כ מכ"ש לענין יוחסי' להנשא לכהן והנה דברי הרמב"ם אלו תמוהים כמ"ש ב"ח ומביאו ב"ש סי' ד' ס"ק מ' דודאי פשטו' הסוגי' משמע אפי' למיכל בתרומה דאוריי' מהימנת ולא על עצמה בלבד אלא גם על עבדי' ובניה עד סוף כל הדורות וליתא נמי למ"ש בנב"י דעל עצמה מהימנת ולא על אחריני זה ליתא דתרומה נמי לאחריני לעבדי' ובני' הוא אע"כ כיון דהימנת על עצמה מהימנת נמי לאחריני כדקי"ל המכשיר בה מכשיר נמי בבתה אע"ג דלא הוה לה חזקה דכשרות דאין נאמנות לחצאי':
אך נ"ל דודאי היכי דהיא עצמה עבדא איסורא מהימנת כגון שתאכל תרומה או שהיא בעצמה תינשא לכהן לא נחשדה למיעבד איסורא אבל היכי דהיא לא עבדא איסורא אינה נאמנת להעיד לאחריני וע"כ אם נישאי' לו ומת ולא הניח כ"א זה הבן מודה הרמב"ם דהיא וכל צרותי' מותרת לעלמא דהיא לא נחשדה למיעבד איסורא ומתוך דנאמנת על עצמה נאמנת על אחריני אך הרמב"ם מיירי בהדי' שיש לו בן מפנוי' שלא נישאי' לו כלל ומת אין להתיר אשתו לשוק ע"י עדות פנו ' זו דלא עבדא איסורא כלל וסברא זו למדתי מדברי תוס' חגיגה י"ד ע"ב ד"ה פסולי' וכו' שדבריהם צריכי' נגר אבל כוונתם נ"ל דע"כ לא פליג ר' יהושע אלא במעוברת ששואלי' מה טיבה של עובר ואין שואלי' אותה על עצמה כלל ואפשר שלא תינשא לעולם משו"ה לא מהימנת לר' יהושע וה"ה לר"ג לכתחלה לא תעביד עובדא וצ"ל להתוס' בראוה מדברת דפליגי ר"י אע"ג דהתם ליכא ולד ושואלי' מה טיבו של איש זה מפני האשה עצמה ואפ"ה לא מהימנת לר' יהושע היינו משום דחזינן שנסתרה או נבעלה והרי קמן דלא מזדהר באיסורי' משו"ה לא מהימנת לר' יהושע משא"כ במעוברת שאפשר שנאנסה ולא עבדי איסורא ואפ"ה לא האמין לה ר' יהושע ע"כ כ' תוס' משום שאינה אומרת כ"א על הבת וכל זה לר' יהושע ומיני' לר"ג מאמין לה אפי' בנבעלה ומעוברת אפי' היכי דלא עבדי איסורא אבל את לא תעביד עובדא אבל היכי דגם היא עבדא איסורא מותרת אפי' לכתחלה באיסור דאוריי' ושם ביארתי יותר באריכות וא"כ יש לצרף להנ"ל להתירא ועיין קידושין ס"ג ע"ב דאין אדם חוטא ולא לו עדיף מעביד איסורא דאפי' למאי דקיי"ל התם כרב אסי מ"מ כשאינו עביד איסורא נמי מהימן י"ל הכא אי לא עבדי איסורא י"ל דאמרה כן דלא רצתה לפגום נפשה שנבעלה לפסול או למאן דהוא ולא שייך כולי האי חוטא ולא לו ע"כ עבדי איסורא עדיף [ע"ל סי' י' ד"ה והנלע"ד]:
אמנם כן אחרי רואי להגאון בית מאיר ז"ל דכ' דאיכא למיחש לבתולו' שבזמנינו שהולכי' ביום לבין הגוים שבעיר ליקח כל צורכי הבית אולי נבעלה לו כיון שרגלה מצוי' ביניהם הנה כבר כתבתי לעיל שדעת הגאון עצמו להתיר היכי שהוא והיא מודים אפי' רוב גוים ולע"ד גם מטעמא דידי הרמב"ם יודה היכי דעבדי איסורא ומ"מ לרוחא דמילתא אומר, דהנה הב"ש סי' ד' סקל"ט הקשה ברוב פסולי' מ"ט תאומן הא בלא דברי' הוה רוב ממזרי' והנה עי' במתני' דמס' מכשירי' פ"ב משנה ז' מצא בה תינוק מושלך וכו' ע"ש ת"ק אזיל בתר רוב בני העיר ור' יהודה אזיל בתר רוב משליכי' פי' אפי' רוב העיר ישראלי' מ"מ אזלי' בתר רובא שדרכן להשליך ואין אותן שאינם משליכי' נכנסי' לספק כלל ות"ק נמי לא פליג אלא משום דישראל נמי דרכו להשליך בשעת עבון כמ"ש ברע"ב ותוי"ט וסברא זו מוכח נמי בש"ס ופוסקים לענין רוב טבחי ישראל דלא אזלי' בתר רוב ישראל או גוים ועי' עוד מתני' דמכשירי' פ"ב משנה ח' ט' וכן אזלי' בתר רוב גנבי' אפי' רוב העיר כך או כך מ"מ לענין גניבה אזלי' בתר מי שרגילי' לגנוב ועש"ך י"ד סי' א' ס"ק י"ט וע"ש עוד ס"ק י"ז וי"ח ויפה דקדק בתה"א סוף שער ד' וז"ל ומסתברא אפי' בעיר שרובה נכרי' ואינו ידוע אם גנבי' נכרים או ישראלים אם ישראלי' שבאותה העיר דרים בשכונה וכו' מבואר דאם הי' יודעי' שרוב הגנבי' המה נכרי' אפי' הי' להישראל שכונה בפ"ע מ"מ הי' הולכי' אחרי הגנבי' ולא תלינן שמא ישראל מהדרי' גנב כי הולכי' אחר המצוי לגנוב ברוב הזמני' ומניחי' רובא ישראל דאיתא קמן:
ואחר הוצעה זו נ"ל דהרי ע"כ מה דמקילי' אפי' ברוב פסולי' היינו משום בודקת ומזנה ויצאו כל הפסולי' מן הספק אפי' המה אלפי' כמו רוב משליכי' דלעיל דה"נ רוב בנות ישראל אינם מזדקקת לפסולי' אמנם ידוע דבירושלמי אמרי' חזקה נגד זה הזנות רצה אחר הפסולי' ר"ל שחזקת כשרי ישראל אינם מזני' אלא הפסולי' נתיני' וממזרי' וכדומה נמצא לפ"ז נהפך הוא שאפי' איכא אלפים כשרי' אינם נכנסי' בגדר הספק כי הכשרי' אינם מזנים אלא דלפ"ז הוה תרי רובי דסתרי אהדדי אי בתר דידה אזלת אפי' ברוב פסולי' יש להכשיר דרוב בנות ישראל לא תשמעו לפסולי' ואי בתר דידי' אזלת יש לפסול' אפי' ברוב כשרי' נמצא ה"ל ספיקא וספק ממזר כשר וצדקו דברי הר"ן ולק"מ ק' ב"ש ולפ"ז דוקא פסולי' ממש אבל קרובי' שלה אינם בכלל זה דהרי ישראל כשרי' הם ואשה בודקת נמי ואינם נכנסי' בגדר הספק כלל:
והנה הרב ב"ש סי' ד' ס"ק מ"ג מסיים דפסקי מהר"אי ס"ל לא תלי' בכותי' ואמנם טעמא בעי ונ"ל דלענין זה חזקת בודקת עדיף מזנות רצה אחרי הפסולי' ופרוצי' בעריות דבשלמא ישראל אפשר דלא בדקה וסברה שהוא כשר ובאמת הוא פסול וא"כ יצרה תקפה עד שנתפתי' עכ"פ משא"כ בערל דלא שייך שטעתה בבדיקה וגם רחוק מאוד שתשמע לו כי חרפה היא לנו וע"כ ס"ל למהרי"א דלא חיישינן לי' ולפ"ז י"ל אין כאן מחלוקות בין מהרי"ו למהרי"א דבשלמא מהרי"ו מיירי מס"ס דילי' דלמא אחר גירושין ואת"ל תחת בעלה חיישי' שמא באונס ע"י גוי' דאע"ג דאונס לא שכיחי מ"מ יצורף לס"ס כמ"ש תוס' כתוב' ט' ע"א ומכ"ש באשה היושבת תחת בעלה דרצון לא שכיחי' דאשה בעלה משמרתה כמ"ש בשיטה מקובצת ריש כתוב' דלא חשו לרצון אלא בארוסה אבל יושבת תחת בעלה בעלה משמרתה וא"כ יפה כ' מהרי"ו דחיישינן להקל שמא תחתיו באונס ע"י גוי מה שא"כ מהרי"א מיירי בפרוצה ביותר דניחוש לבניה מחמת רצונה שנתרצת ולא הי' לבעלה אפשר לשומרה מחמת פריצותה שם לא חיישינן לגוי כלל כי אפי' פרוצה ביותר ונחשדה אאשת איש מ"מ לא תיבעל מרצונה לגוי שוב מצאתי לי רב גדול בסברא זו דגוי מאוס לה והוא בעצי ארזים סי' כ"ה סק"ב ממשמעות טי"ד סי' קנ"ג ע"ש:
ובזה מיושב נמי קו' מ"ו בהפלאה לר"ת בכתוב' ג' ע"ב דביאת ערבי כבהמה ואינה נאסרת על בעלה א"כ בפתח פתוח הוה ס"ס שמא לערבי ולהנ"ל לק"מ מיהו בלאה"נ לק"מ דלא אמרה ר"ת אלא שאינו חייבת מיתה אבל לבעלה מיתסרה דעכ"פ מעלה מעל באישה ומיושב ק' ריב"ם שם על ר"ת ע"ש ברא"ש. ונראה כן דעת רש"י כתוב' י"ד ע"א דפי' איש פלוני וכהן הוא פירש"י משום נתין וממזר מיתניי' וקשה בשלמא ר' יהושע אומר רבותא דהרי היא בחזקת בעולה אפילו לנתין וממזר אע"ג דלענין זה רוב כשרי' ומכ"ש לגוי' דרובא דעלמא נינהו אלא רש"י ה"ל להניח הדבר בסתם דלענין פסולי' מיתניי' ולמה לו לפרט נתין וממזר וכן עוד יותר מזה למעיי' בלשון רש"י דקידושין ע"ד ע"א ד"ה אי מהתם וכו' אע"כ כמהרי"א לגוי' לא חיישי' כולי האי דלענין בודקת ומזנה עדיף:
ועיי' תוספ' כתוב' י"ד ע"ב ד"ה מכשיר וכו' שהקשו מאבא שאול יש ליישב דע"כ לא שמעי' לר"ג רוב פסולי' אלא בחורבא דדברא דרובא הפסולי' המה רובא דעלמא נכרים ונגד זה אלימא חזקת בודקת ומזנה אבל במקום דאיכא רוב נתין וממזר ה"א דלא מהימני קמ"ל אבא שאול ומטעם הנ"ל דעכ"פ בלא דברי' נמי הוה ספק אי ניזול בתר רוב זנות רצה אחר הפסולי' או בתר רוב בודקת ומזנה אפי' לנתין וממזר:
ואין אני אומר לסמוך על סברתי לחוד אך לא באתי אלא להוציא מלבו של הגאון בית מאיר ז"ל דחייש שרגלה מצוי בעיר הגוים לקנות שם צרכי הבית ולפע"ד אונס ביממא במתא לא שכיחא ולומר שע"י שיכירו זא"ז ברמיזות יבוא בלילה לשכונת ישראל כיון שאין דלתו' נעולות והיא תפתח לו פתח ביתה כמ"ש לעיל זה לא חיישי' בנכרי כ"א בפסולי ישראל כגון לנתין וממזר דוקא ולא אחר:
תבנא לדיננא כיון שזה מיקרי שכונת ישראל אפילו מיעוט גוי' דרים כיון שהוא והיא מודים מותר אפי' לכתחלה להנשא לכהן אך אכתי פש גבן אי מותרת לאותו כהן עצמו המעיד עליה כיון דבלא הודאתו בעי' תרי רובא והכא הודאתו כמאן דליתי' שמא עיניו נתן בה וחששא זו כ' מעלתם בשם הגאון נב"י מ"ב סי' כ"ז כ"ח כ"ט כבר בארתי במקום אחר דליכא לדמויי' לההיא דקידושין ס"ב ע"ב דאינו נאמן לכנוס שמא עיניו נתן בה ויהי' כל ימיו באיסו' א"א התם היא אינה יודעת האמת ולא תאמין לו אבל הכא ששניהם אומרי' ברי לי אין אנו אחראי' למחות בידי' ומעידו' על השבוי' אע"ג דשניהם אומרי' ברי יש לחלק דלפמ"ש ר"ן סוף נדרים וז"ל דהאי מילתא דטמאה אני לך כסיפא לה מילתא תקינו לה במשנה ראשונה דליהימנא דאי לאו דקושטא קאמרה לא הוה מזלזלה נפשה למימר הכי וכן הוא שם בש"ס צ"א ע"א עכ"ל וא"כ ה"ה ומכ"ש הכא דלא ניחוש מן התורה שיזלזל עצמו במה שאינו משום עיניו נתן בה ולא דמי' לכהן המעיד על השבוי' שאינו מזלזל עצמו נמצא אי' דאוריית' ליכא ואע"ג דעכ"פ משנה אחרונה חששו אפי' בכי האי גוני שמא עיניה נתנה באחר אין לך בו אלא מ"ש חז"ל והרי כ' הרא"ש שלהי נדרים דבאשה נמי לא אמרו אלא הכא שאינה באיסור כל ימי' אלא שמפקעת עצמה מבעלה אבל אומרת גרשתני שתהי' באיסו' כל ימי' לא נחשדה אפי' אם אינה מזלזלה נפשה מכ"ש בנידון שלפנינו דמזלזל נפשי' ויהי' באיסור דאוריי' כל ימיו והוא ובניו נפסלי' מן הכהונה לעולם ועבדי איסורא טובא פשיטא דליכא למיחש משא"כ בכהן המעיד על השבוי' אע"ג שיהי' עמה באיסור שבוי' כל ימיו התם קיל לי' איסורא ולא משמע לי' איסור כלל דמורי' היתירא דלא נבעלה לגוי וגם לא מזלזל נפשי' משא"כ הכא דאיכא כל הני לא נ"ל לבדות דברי' חדשים מלבנו אשר לא שערום ראשונים ז"ל ומכ"ש בנידון שלפנינו שלפי רמיזות פר"מ נ"י נראה דאיכא חששות אחרי' אפשר ה"ל קצת כדיעבד דסגי בחד רובא אפי' בברי שלה לחודא ע"כ אם אחרי העיון יסכימו פר"מ למטינא שיבא מכשורי הכ"ד הבע"ח א"נ לנצח. פ"ב יום ה' כ"א לירחא תליתאי תקפ"א לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ: