שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק ראשון/סימן ד
שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המפואר המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים גל אגוזים כש"ת מה' משה פערלס ני' אב"ד ור"מ דק"ק אייזענשטאדט יע"א:
יקרתו הגיעני נידון נשתטית שבגליל בנו הרב החרוץ ני' שנראה להרב ובית דינו להתיר להבעל לישא אשה על אשתו עפ"י היתר מאה רבנים וככל הכתוב ומפורש בנב"י קמא סי' ג' ונפשו היפה בשאלתו אם צריך דוקא מאה מג' מדינות שוה בשוה או סגי צ"ח במדינה א' וב' א' מכל מדינה ואם סגי גם בבחורי' מופלגי תורה ויראי ה' ומה הוא בכלל מדינה ומדינה ואגב זה כ' קצת איזה פקפוקי' על הקונטרס שנדפס בשמי בסידור הגט לכשנשתפה [הוא לקמן סי' י"א]:
הנה זה לשון תשו' מהר"מ מר"ב בסופו חרם תקנת הקהלות ששם רגמ"ה דאין לישא ב' נשי' אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהלות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהי' כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכוני' וחרם שמקבל החתן עליו צריך ג"כ מאה להתיר ואין צריך שיהי' מג' ארצות עכ"ל ובס' כל בו סי' קי"ו כ' וז"ל וחרם ששם ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתיר רק במאה אנשים משלשה קהלות ושלשה ארצות כגון ארגון לומברדיא צרפת גם הם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וגם באותו ענין שתהא מבורר אבל חרם של תקנות הקהלות שידוכין אין צריך מג' ארצות עכ"ל. אמנם הב"ח כ' בטא"ע סי' א' שיציעו הדברי' לפני גדולי' ויסכימו מאה רבנים ונראה דע"כ לא רבנים ממש יושבי' על כסא רבנות בקהלות דהרי כ' בהנ"ל שיהי' מג' קהלות וא"א מאה רבנים בג' קהלות אמנם גם א"א דאנשי' בעלמא קאמר כדמשמע לשון מהר"מ וכל בו הנ"ל דכיון דבעי' שיהי' להם טעם מבורר ויסכימו עם הדין א"כ לאו קטלי קני' באגמא נינהו ומזה הוציא הב"ח שיהי' רבני' הראוי' להוראה ומביני מדע להסכים עם המורה הראשון בענין ההוא וכבר נהגו כמ"ש בנב"י קמא סי' ג' לצרף המוסמך במורנו שראוי' לסדר קידושין כמו שתיקן מהרי"ל שלא יסדר גיטין וקידושי' מי שאינו מוסמך ה"נ הכא ודי בקולא זו אבל לא בחורי' אפי' גדולי' וטובי' ובפרט בזה"ז וד"ל:
והנה מה שפרט כגון ארגון לומברדיא וצרפת שהם ג' מלכיות ממש לומברדי' באיטאלי' תחת ממשלת הקיר"ה ארגון בשפאני' וצרפת ידוע מ"מ נ"ל אם ע"י מלחמות נכנסו שלשתן תחת ממשלת מלך א' ועתידה אדום שתפשוט מלכותה ט' חדשי' על כל העולם כולו לא מפני זה יגרע כח הרבנים ההמה להסכים בהיתר הנ"ל כי אין המלך גורם אלא שיווי דעות אנשי מדינה ורוב אנשי מדינה נמשכי' אחר רבני מדינה ההיא ודיעותיהם וא"כ במדינתינו כגון מלכות פולין גאליציא ומלכות הגר ומלכות איסטרייך אעפ"י ששלתן תחת ממשלת הקיר"ה מ"מ לשלשה יחשבו וכן נוהגי' ומ"ש מג' קהלות לכאורה פשיטא כיון דבעי' ג' ארצו' בוודאי ג' קהלות הם נ"ל לאפוקי שלא ימצא בקהלה א' אנשי' מג' ארצות דזה לא מהני אלא במושבותיהם למקומותם דאל"כ בוויען ימצא כל חפצו בפ"א קמ"ל דלא:
והנה לכאורה כוונת התקנה היא שהרב אשר המאורע בגבולו הלא ידיו יהי' בראשונה ע"כ כי לפניו יעמדו ויחקור וידרוש הענין היטב ויסכים כי זה ראוי להתיר ואח"כ יציע דברי' ההמה לפני עוד צ"ט רבנים שיסכימו עמו והם יאמינו כי כדבריו כן הוא הענין ויסכימו עפ"י דבריו נמצא צריכי' שיסכימו צ"ט רבנים מג' ארצות וכיון שלא נתן גבול ומספר משמע שישתלשו מכל ארץ לג' כיון שראוי להשתלש הגע עצמך אילו הי' כתב בשטר ליתן צ"ט זהו לג' עיירות או מדינות או אנשים הלא הי' משלשי' ביניהם שוה בשוה ויעיי' תוס' גיטין נו"ן ע"ב ד"ה תנו וכו' אך לא נהגו לדקדק בכך וכן מוכח מתשו' נב"י קמא הנ"ל סי' ג' שדקדק מאוד להתנו' בכל התנאים השייכי' למאה רבנים בדברים פשוטי' ומ"מ הזהיר מאוד ולא הזכיר כלל שיהי' מג' ארצות אין זה כי כיון שראשי המדברים בענין ההוא היו הגאון דקארלסרוא פפד"מ ופיורדא שלשתן במלכות רייך והגאון דמיץ שהוא לוטרנגא שבצרפת והגאון נב"י במדינת קיר"ה הרי נפתח הדבר בגדולי' מג' מדינו' שוב לא הקפיד אם יהי' המסכימי' אפי' ממדינה א' ונ"ל הטעם משום ד' רמ"א עפ"י משמעו' תשו' רשב"א כיון שעבר זמן חרגמ"ה שוב אינו אלא מנהג האמנם מהרש"ל ביש"ש יבמות פ"ו סי' מ"א חילק בחזקת יד וס"ל שלא הותר החרם וכ"כ למעשה לארץ ישראל יע"ש מ"מ הרמ"א ס"ל שהוא מנהג אע"ג דקי"ל שאין נפקותא דעכ"פ שותא בפי כ"ע שהנושא ב' נשי' עובר חרם א"כ קבלנו עלינו חרם וא"כ נימא שגם זה ליתא מ"מ הא מנהג שנהגו בו איסור עובר על לא יחל דברו כדאי' בנדרי' פ"א ע"ב לרשב"ג וגם קים לי' בלטותא דרבנן כדפ"ק דמגלה לטיי' רב ולא צמח כתני' וב"ש עי"ד סי' רי"ד ופורץ גדר ישכנו נחש ואין נפקותא אלא חרם הוא ספיקו להחמיר כמ"ש בעה"ג סי' ס"ח משא"כ כשהוא רק מנהג ולא חרם ספיקו להקל אבל בין שהמנהג קבלת חרם או מנהג איסור בעלמא מ"מ כיון שפסק חרמו של רגמ"ה א"כ אין לנו אלא מה שנהגו וכיון דחזי' אפי' להב"ח שהעיד שהמנהג להצריך מאה רבנים מ"מ כל הקולו' שנהגו בזה דהיינו שלא לצמצם לשלש במשולשי' שליש במדינה זו ושליש בזו וכו' אין צריכי' לדקדק בו זה נ"ל דעת הנ"בי קמא:
וא"כ בנידון שלפנינו הרב וב"ד של הגליל ההוא יראו ויעיינו ואם כשר הדבר לפניהם יכתבו פסק שלפי הענין ראוי' להתיר לזה לישא אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים היינו עוד כך וכך למלאות המספר וגם יציעו הדבר לפכי גדול א' במדינה הואיל ונפיק מפומי' דב"ח ז"ל ואם יסכים יצרפו סמוכי' במורינו מג' מדינות כנ"ל ואעפ"י שאיני מצריך משולשי' ממש מ"מ יראו לקבץ מספר מסויי' מכל מדינה ורגיל אני להחמיר בהנ"ל מפני שנ"ל דברי מהרש"ל פ"ו דיבמות הנ"ל אבל אם נראה שראוי' להתיר אני מקיל בהפרטים כי אעפ"י שתיקון גדול תיקן הגאון רגמ"ה לגדור בפני הפריצים מ"מ כבר רבי' חללי' הפילו המחמירי' בזה ושלשה אני יודע שיצאו מן הדת עי"ז ר"ל והרב וב"ד יהי' נזהרי' מאוד שיעשו הדבר ברצון קרובי' ואפוטרופסי השטי' שלא יבואו בערכאות:
והנה זה לי איזה שנים הותר א' ממדינתינו עפ"י ק' רבנים ואני עני כקופץ בראש והזוג הי' דרים בוויען והיא היתה אז במגדול השוטי' והבעל נשא אשה אחרת ושוב נשתפה האשה ולא נתרצה בפשר כמה אלפי' שהשליש עבורה והביאה אותו בפלילי' שם בוויען וממש הי' סכנה בדבר והשר אמר כיון שהדבר בארץ הגר לא ימהר לבטל ההתירי' עד יבוא במקום גבוה אבל עכ"פ ישאלוני ואשיב אם כל המאה חתומי' מקויימי' בקיום וברור שלא זייף הבעל או שלוחו והי' לי צער גדול ומשמים עזרוני שבאו הזוג לכאן והתפשרו שנית וכ' גט חדש ונתן לה מידו לידה מרצונה:
ואשתקד כשהי' הפקודה מה"ל שטאטהאלטירייא לפרוט להם כל דיני איסורי עריות ועל ידי היתה שומא סדרתי להם כל האיסורי' מדאורייתא והאסורי' מדרבנן וסיימתי כל אלו האסורי' אפילו מדרבנן א"א לשום רב או אפי' מאה רבנים לזוז זיז כ"ש לבד מדבר א' לישא ב' נשים שהותר לנו בין מן התורה בין מדרבנן רק גדר גדרו בה מעצמם והתנו בהתקנה להתיר ע"י ק' רבנים ע"י השלשת כתובה ומזונות ועשיתי זאת מפני ב' טעמי' חדא לסכור פי התועב האומר שיש ביד רבני הזמן להתיר מה שירצו ב' להרגילם בזה ההיתר לישא ב' נשים ע"י ק' רבנים שאם יבוא הדבר בפליליהם לא יהי' זר בעיניהם וא"כ כל חכם עיניו בראשו בענין זה בזה"ז:
ואבוא קצת במה שפקפק פר"מ נ"י על מה שכתוב בקונטריסי כיון שגילה דעתו הבעל שזכות הוא לו יכול השליח לזכותו ובשגם שהוא זכות להצילו מאי' חרגמ"ה וכן לענין הפרשת חלה וע"ז השיב ב' תשובות חדא הא איכא מ"ד דליכא חרגמ"ה בזה"ז רק מנהג לפע"ד די במה שכבר כתבתי לא יהא אלא מנהג והעוברו פורץ גדר וקם לי' בלטיותא ומעשי' בכל יום שרודפי' אותם בכל מיני רדיפו' ומרחיקי' אותם א"כ פשיטא שזכות הוא לו תמהתי על פר"מ שתפש הלשון שכתבתי שנפטר מחרגמ"ה וסבור דוקא קאמינא ולא יהא אלא ספק מהרש"ל ספק רמ"א וכי לא זכות הוא לו להצילו מהך ספיקא:
שנית פקפק ממ"ש ר"ן ר"פ האומר דאפי' מינתה שליח קבלה והבעל אומר א"א שתהי' שליח קבלה שלה אלא אני ממנה אותך שליח קבלה סבר הר"ן כיון שביטל שליחותה שוב אינו מועיל מינוי שליחותו דילמא במחשבתה חזרה ופי' פר"מ דלעולם חיישי' לחזרה במחשבה רק כל זמן ששלוחה קיים בעי' ביטול בפה ועכשיו שהבעל ביטל שלוחה שוב חיישי' שמא במחשבתה חזרה בו וא"כ ה"נ אע"פ שהבעל כבר גילה דעתו שרוצה לגרשה וכן בענין הפרשת חלה מ"מ כיון שמינוי שליחותו הראשון מפוקפק א"כ חיישי' שמא חזר בו במחשבתו ועיי' בפנים בירושלמי שהוציא ממנו הר"ן סברתו שהקשה א"כ האשה עצמה שהביאה גיטה ניחוש ותי' היא עצמה יכולה לחוב בעצמה יראה שאין הטעם כמ"ש פר"מ וכל רואיו יכירון דלא נאמרו דברי' הללו אלא באיתתא דטב למיתב טן דו כדאמרי' ביבמות ספט"ו לענין קטטה וב"ק קי"א לענין מוכת שחין אבל בעלמא אפי' בחלה מ"מ בשטיות דזכות גמור הוא לו פשיטא דלא סלקא אדעתה דהר"ן לפקפק כה"ג ובשגם הר"ן הוא דעת יחיד בזה ויעיי' בתי"ט ובחי' גיטין מיוחסי' לריטב"א כ' בשם מורו היינו הרא"ה פי' משנה ר"פ האומר היא אמרה זכה לי והבעל אומר א"א ושוב ליום מחר בא הבעל מאיליו ונותן לו הגט ואומר התקבל והולך למר או הולך למר חזר שליחות קבלה שלה במקומו כי מה שאמר תחלה א"א לא נעקר מינוי שליחות שלה ממקומו אלא שהבעל לא רצה ועכשיו שחוזר ורוצה הרי היא מתגרשת בקבלתו כי שליחותה לא נעקר יע"ש והוא סיעתא גדולה לדידן:
ובהדי שותא אעתיק פה מ"ש על גליון תוס' נזיר י"ב ע"א תוס' ד"ה מ"ט וכו' וא"ת והא מעשים בכל יום וכו' כיון דמחוסר מעשה לבוא עלי' וכו' וכתבתי שם על הגליון וז"ל פי' כיון דהיבמה אינה בת גירושי' אע"ג דיכול לבוא עלי' ולהבי' לידי כך מ"מ זה לא מיקרי בידו לעשות עכשיו כיון שמתחדש ענין חדש וכן נמי מה שיכול להבי' הקמח שאינו טבול לחלה ויכול ללוש ולהביאו לידי חיוב חלה זהו פנים חדשות לגמרי זהו לא מיקרי עכשיו בידו לולי שיכול להבי' עיסה מגולגלת שכבר חייב בחלה ולהפריש על הקמח לכשיעשה עיסה דלענין דבר שלא בא לעולם הוה כבא לעולם אבל לענין לעשות שליח למה שעכשיו בידו לא נקרא הקמח בידו כיון שחיוב טבל פנים חדשות הוא ואין דמיון וענין לשליח הולכה לגט אשה שממנין אותו קודם כתיבת הגט כיון שבידו לכתוב גט ולא יתחדש שום ענין דבר מיקרי שפיר עכשיו ומצי עביד ומשוי שליח וכבר שגו בזה בספר דורש לציון דרוש י"ג ובהג"ה שם:
ודע עוד דלא נתלבטו תוס' אעשיית שליח להקדיש החלה שיפריש מהקמח לכשיעשה עיסה דהא פשיטא להתוס' שהרי עיסות טובא איכא בעלמא שיכול להפריש הלה והוה עכשיו יכול לעשותו כמ"ש תוס' שיכול להבי' עיסה מגולגלת וזה פשוט ולא צריכא למימר אך התלבטות תוס' איך יכול לעשות שליח לפטור השיריים מהאי עיסה שיעשה מהקמח הלז הלא אין עכשיו בידו לפטור השיריי' האלו וע"ז תי' תוס' שפיר יכול לפוטרם עכשיו ע"י עיסה מגולגלת שיפרוש ממנה על זו לכשתתגלגל אבל מעולם לא הוה קשי' להו איך יכול לעשות שליח להקדיש החלה שיפריש מקמח הלז דודאי על זה לא תירצו מידי דאפי' יביא עיסה מגולגלת ויפריש על הקמח ויהי' פטור מהחלה אבל החלה מהעיסה לא יכול להקדיש אע"כ משליח להקדיש חלה לא הוה קשי' להו מעיקרא אלא מפיטור השיריים גם בזה שגה שם במ"כ ע"ש עכ"ל על גליון ש"ס שלי:
והנה יפה כח הבן בנו הרב ני' שהקשה על קונטריסי איך מהיות טוב שהבעל עצמו יתן גט שזמנו מוקדם ליום הנתינה הנה לפי דעתו יפה הקשה אך לדעתי אין לך קלא יותר מזה הרבה והרבה יותר מגט הנשלח ממ"ה ויען אין עיקור כוונתי שם שמהיות טוב למנות שליח מחדש ולא לסמוך על מינוי שליחו' הראשון אם אפשר וקשה קצת להתיר ע"י שליח אם הבעל עמה בעיר ע"כ יותר טוב שיתן הבעל בעצמו ומשום מוקדם ליום הנתינה לא איכפת לי בפרסום וקול כזה כנלע"ד פשוט ומ"מ הב"ד בזמן ההוא יעיינו ואין זה לשאלתינו ואחתום בברכה א"נ. פ"ב יום א' ה' אדר"ש תקצ"ז לפ"ק.
משה"ק סופר מפפ"דמ: