שו"ת הרא"ש/כלל ק
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל ק עריכה
סימן א עריכה
שאלה ראובן יש לו חלון למעלה על כותלו אצל גגו פתוח לחצר שמעון והחצר שהחלון פתוחה לתוכו רחבה שתי אמות וארוכה כשבע אמות והעלייה של ראובן שבה החלון יש לה שאר חלונות לשני צדדין לבד מאותו חלון וגם ב' חלונות קטנות פתוחים ממרתפו של ראובן לחצרו של שמעון הרחבה שני אמות ועתה בא שמעון לבנות ביתו ולסתום חלונות ראובן העליון והתחתונות של מרתף.
הדברים נוטין לשני צדדים ומנו את ידו דמרנן אדון לפניכם שנינו בחזקת הבתים (נ"ט) לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין משום היזק ראייה כדפרשינן בגמרא משום דבעי אצטנועי מיניה וסתם חצר הוי ד' אמות כדתנן בפרק קמא דבבא בתרא (י"א) אין חולקין את החצר עד שיהא בו ד' אמות לזה וד"א לזה וכו' זה הכלל כל שיחלק ושמו עליו חולקין אבל בפחות לא מיקריא חצר משום דלא חזי לתשמיש חשוב ומאחר דלא חזי לתשמיש לא שייך ביה היזק ראייה ואלו בא ראובן לפתוח תחלה חלונו לאותו חצר קטן לא היה שמעון יכול לעכב עליו מאחר שאינו יכול להשתמש תשמיש חשוב בחצרו וכיון שאין שמעון יכול למחות בידו גם כן חזקת ראובן אינה חזקה ואפילו החזיק בו כמה שנים יכול שמעון לבנות בנינו לפני החלון כדאיתא בשילהי חזקת הבתים (נ"ט) ר' זירא אומר למטה מארבע אמות הויא חזקה ויכול למחות מד' אמות ולמעלה לא הוי חזקה ואינו יכול למחות אלמא דהא בהא תליא דכל היכא דאינו יכול למחות אין לו חזקה ויכול למחות כשבא לפתוח לא שייכא חזקה ואפי' החזיק בה כמה שנים ואפילו ר"א דאמר אפילו למעלה מד' אמות [אין לו חזקה] ויכול למחות דא"ל זימנין דמותבא מידי תותך וחזית מני כל שכן דלדידיה הכא שאינו יכול למחות לא הוי חזקה כיון דלא עביד לאורה ולא הוי תשמיש קבוע לכן אין החזקה מועלת אעפ"י שהיה בידו למחות אני אומר שלא חשש למחות מאחר שאינו עשוי לתשמיש קבוע להביא אורה לבית הוא הדין בנדון זה מאחר שאין לשמעון תשמיש קבוע בחצרו ומחמת שהחצר קטנה דלא חזיא לתשמיש חשוב שאינו יכול למחות בראובן שבא לפתוח חלונו תחלה ומאחר שאין יכול למחות גם אין לראובן טענת חזקה וגם רי"ף כתב וזה לשונו ואי לית ביה ד' אמות על ד' אמות אין לו דין חלוקה דלא חזיא לתשמיש וגם החלונות שבמרתף מאחר שהחומה היתה מהלכת לפניהם ולא הורחקה מהם ד' אמות הרי אני רואה כאלו החומה דבוקה בחלונות ממש שאלו היה למרתף חזקת אורה בחצר הזה בעל החצר צריך להרחיק מהם ד' אמות ואפי' החזיק באורה כמה שנים וסתם בעל החצר את האורה בפניו ושתק הויא חזקה כדאיתא בשילהי חזקת הבתים (ס’) אמר רב נחמן ולסתום לאלתר הוי חזקה שאין אדם עשוי שסותמים אורו בפניו ושותק ומאחר שאין החומה מופלגת ארבע אמות מן החלונות כשיעור (החזקה) [הרחקה] חשבינן כסתום ואף על גב דכל אותן החזקות בעינן שתהא עמהם חזקה של שלש שנים טוענין ללוקח שהמוכר קנה מראובן שנתן לו רשות לסתום אורה שלו מהצד האחר אבל אני מסופק מההיא דריש בתרא (ב’) ללשון שני שהוא עיקר מחיצה פלוגתא ורצו אחלוקה קאי וכשאין בה שיעור חלוקה כיון שרצו וקנו בונין את הכותל משום היזק ראייה אלמא אפילו בפחות מד' אמות שייך ביה היזק ראייה דאיכא למימר נהי דלא חזי לתשמיש גדול חזי לתשמיש קטן והא דאין יכול לכופו לחלוק בפחות מכדי שיעור חלוקה משום דמצי אמר בעינא בחצר גדול ואיני רוצה שיבטל שם חצר מביתי כי בפחות מד' אמות אין לו שם חצר מ"מ אם נתרצו לחלוק שייך בזה היזק ראייה וכופהו לבנות עמו כותל וסברא גדולה היא אטו אם עני שאינו יכול לעשות חצר גדולה ועושה חצר קטנה שכנו הקרוב אליו יפתח חלונותיו לחצרו ויבטל תשמישו ואתה מורי ה"ר חיים באהבתך אלי תודיעני דעתך בקוצר מלין וזרז את השליח כי לא אעשה דבר עד שתודיעני דעתך ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
ידעתי שכל רז (ודעת שכלנו) לא אניס לך מורי ורבי ה"ר אשר אך ענותך תרבני וכל הפורש ממך כפורש מחיים וכאשר כתבת משמע מתוך סברת הגמרא מדקאמר ולוקמא ביש בה דין חלוקה אם כן משמע מאחר שרצו לחלוק דאין בה דין חלוקה ועוד כשמחלק בין גנה לבקעה חלק בין חצר לחצר אעפ"י שבבקעה אפילו ביש בה דין חלוקה מיירי מ"מ היה סברא לחלק ולא דמי בקעה לחצר אפילו באין בה דין חלוקה כי חצר שניהם רגילין ולא בקעה וכן מצאתי בתשובה אחת שאפי' על הגוים מקום שאין רגיל לשמש אם יכול לראות משם שפתח חלונו ושתק הוי חזקה והרבה תשובות יש אך שאין פנאי להאריך ושלום מורי ותורתו ירבה כנפש חיים בר' יוסף ז"ל.
סימן ב עריכה
תתענג על רוב שלום רבינו ומורינו נר ישראל יודע לכבודך כי עיינתי בהלכות שכנים (פ"ה הל’ ט"ז) לרבינו משה ז"ל ומצאתי אחר שסדר הברייתא של חמש חצרות הפתוחות למבוי כתב בלשון זה וכן בעל השנייה שפתח לחצרו פתח שני בינו ובין החיצונה אין החיצונה מעכבת עליו שאין לה להשתמש אלא מפתחה ולחוץ אבל אם פתח הפתח השני בינו ובין השלישי הפנימית מעכבת עליו שאין לה להשתמש במבוי אלא מפתח חצרו הראשון ולחוץ וכן הדין לכולן.
תשובה בך יברך ישראל ותחליף כח [ולאל] דע כי סוגית הגמ' אינה מוכחת כדברי הרמב"ם ז"ל דגרסינן בפ' קמא דבבא בתרא (י"א) אמר רב הונא אחד מבני מבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו מפני שמרבה עליהם הדרך ופריך ליה (שם) מברייתא דחמש חצרות דחיצונה משתמשת לעצמה ומשני תנאי היא ורב הונא סבר כרשב"א דאמר כולן משתמשות למבוי ופסק רי"ף ז"ל דלית הלכתא כרב הונא משום דקיי"ל הלכה כר' מחברו ולשון משתמשת לעצמה משמע ברשות זה דהיינו כנגד החצר ומתחלה כשבנו הבתים במבוי היה האמצעי פותח את פתחו בכל מקום שהיה רוצה במבוי ולא היה הפנימי יכול לעכב עליו דסתמא דמילתא כך הוא כשמתחילין לבנות המבוי אין הפנימי יכול לומר לאמצעי תפתח פתחך בסוף ביתך כדי שאשתמש כנגד כל ביתך ואם מעצמו פתחו בסוף או באמצע (מבוי) במה איבד את זכותו אף אם יעמוד כן כמה שנים זו היא חזקה שאין עמה טענה ועוד אם אין לו רשות לפתוח פתח גם אין לו רשות לפתוח חלון למעלה מפתחו דהא לית הלכתא כרב הונא ואם רצה לסתום העליון בכל מקום שיש לו רשות להשתמש הרשות בידו והוה ליה כחצרו וא"כ אין הפנימי יכול לפתוח חלון משום היזק ראייה ועוד אנו צריכין לפרש הפנימי משתמשת לעצמה כמו חיצונה משתמשת לעצמה שפירושו משתמשת כנגד חצרה דוקא ואינה משתמשת עם שאר חצרות כמו כן נמי הפנימית משתמשת [כלומר משתמשת כנגד חצרה לעצמה ואין האחרון משתמש עמה] וא"כ לא מצינו לה זכות אלא כנגד חצרה וכן פי' ה"ר יצחק ז"ל.
והא לך לשון התוספתא חמש חצרות הפתוחות למבוי כולן משתמשות עם החיצונה והחיצונה משתמשת לעצמה והשאר משתמשות עם השניה והשניה משתמשת לעצמה הפנימית שבכולן משתמשת לעצמה ומשתמשת עם כולן רצו בני הפנימית לפתוח להם פתח ממקום אחר יכולין לעכב על ידו ואפשר שמזה דקדק רבינו משה והוא להפך ממה שכתב כי משמע שבני הפנימית אין להם כח במבוי יותר מחצרות אחרות אלא מפתחן ולפנים וקאמר אם רצו לפתוח פתח לצד חוץ כדי למנוע בני המבוי ליכנס שם אין הרשות בידם וכן משמע בגמרא אחד מבני המבוי שבקש לסתום כנגד פתחו בני מבוי מעכבין עליו ואיפסיקא הלכתא דלא כרב הונא דכנגד פתחו יכול לסתום ולא יותר ולא יעלה על לב איש לומר שיבנה הפנימי כנגד החיצון עד פתח ביתו.
אני דקדקתי זה מן הגמ' ומן התוספתא ואין אנו מחזירין לקבל הלכה למשה מסיני שכתב המחבר ואלו כתב ראיות והיה מראה לנו פנים כדבריו אם היו ראיותיו נכוחות היינו צריכים לקבלם וכל זה אינו צריך לנדון זה כי יש פתחים פתוחים למבוי זה למעלה מפתח זה בבתים שכנגדו וא"כ אין הפנימי יכול לסתום מעבר לפתחים ואני איני כחולק על דברי הגאון אלא את אשר בלבבי כתבתי, ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
[וששאלת ראובן יש לו בתים באלקעלה והעיר אלקעלה עשויה אכסדראות והחצרות פתוחות לאכסדראות ומקום הקצבים של היהודים באלקעלה היה בקראל אחד שפתוח לאכסדרה שבית ראובן פתוח לתוכה ושם היו שוחטין ומוכרים הבשר בקראל ועתה חזרו למכור הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וראובן זה מערער ואומר שאינו יכול לסבול שיהיו קצבים סמוך לביתו מפני ריח רע של הבשר מהפשיטן ומפני הכלבים והחזירים שמצויין במקום הקצבים ועוד אומר שהיה רוצה למכור הבית ואינו מוצא קונה אלא בדמים מועטים לכאורה נראה שהדין עמו ואפי' החזיקו נ"ל שאין חזקה לנזקין ואף על גב דאוקמינן בקוטרא ובית הכסא הני לכ"ע כקוטרא ובית הכסא ואפי' לא הוה כקוטרא ובית הכסא אלא להאי גברא מצי לסלוקינהו מההיא דפ' לא יחפור אפיקו קורקור מהכא ואסקינן הני לדידי כיון דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמיא ואפילו לא הוי אלא גרמא בעלמא קיי"ל גרמא בניזקין אסור ואתה רבינו תעמידנו על האמת נאם הכותב יוסף הכהן].
[תשובה הדין עם ראובן כיון שהיה תחלה מקום הקצבים בקראל והקצבים החזיקו מעצמם ומכרו הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וריח רע מזיקו לאו כל כמיניהו ואפי' אם היה המקום של הקצבים עצמם לא היו יכולים לעשות בו דבר שיבא ממנו היזק לראובן בפ' לא יחפור (כ"ב) רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי הוו אתו אומני ויתבו תותייהו ואתו עורבי ואכלי דמא וסלקי ויתבי בתאלי ומפסידו להו אמר רב יוסף אפיקו קורקור מהכא והנהו אומני בדידהו הוו יתבי שלא היה רב יוסף מניחם ליכנוס ברשותו אלא שהאילנות הם היו נוטים על רשות האומנין והוצרכו להרחיק משום היזק מועט זה אלא דקאמר רב יוסף לדידי דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמי כ"ש בריח רע של הקצבים ואפי' אם קנו הקצבים המקום מראובן לקצב שם בשר והחזיקו בו ג' שנים היו צריכים להרחיק כדפריך התם והא אחזיק להו ויכולין לטעון קנינו ממך תשמיש זה תחת אילנותיך והחזקנו בה שלש שנים ומשני הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין אפי' קנו והחזיקו אין חזקתם כלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] (כפול לעיל כלל צ"ט ס"ה).
סימן ג עריכה
ששאלת מה שהתירו חכמים לפתוח פתח כנגד פתח ברשות הרבים אם צריך שיהא רחב שש עשרה אמות כרשות הרבים דשבת או לא.
דע דלא בעינן רחב ט"ז אמות מדקתני במתני' (ב"ב ס’) לא יפתח אדם לחצר השותפין פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון אבל פותח הוא לרשות הרבים פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מדלא אסר אלא לחצר השותפים משום דאין אדם נכרי נכנס לשם אלא בעלי החצר וכל אדם משתמש כנגד פתחו ואינו רגיל שיעבור שותפו שם בשעה שהוא משתמש ויראהו הילכך לא יפתח פתח כנגד פתחו כי אז יראהו משתמש אבל בכל מבואות שיש רשות לכל אדם לילך שם אין אדם רגיל לעשות תשמיש צנוע פן יראוהו עוברי דרכים הילכך מותר לפתוח פתח כנגד פתח, ושלום אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
סימן ד עריכה
שאלה ראובן היה תופס ביתו של שמעון במשכון והיתה תקרה רעועה ביקש שמעון מראובן שילוה לו מעות לתקן הבית והוא יעשה לו שטר בהם והשיב לו ראובן שהיה רוצה להראותו לאומן אם היה צריך תיקון שיתקנהו עמד כך ולא תיקן והיה דוחה אותו לעולם פעמים היה אומר שיתקנהו ופעמים היה אומר שלא היה רוצה לתקנו יצא שמעון חוץ לעיר והתרו הבנאים לראובן שאם לא יתקן הבית שיפול תוך שמונה ימים ולא רצה לתקנו ונפל הבית טען שמעון כיון שלא רצה לתקנו שיש לו לשלם כל ההפסד ועוד שסמך עליו שיתקנהו ועוד טוען שממה שהכניס ראובן או הדר מכחו ריחים ורכב בבית והעמיד שם בהמות ונתנדנד הבית והכותלים וגרם לו הפסד וראובן אמר שאין לו לשלם שלא היה עליו לבנות הבית.
תשובה יראה לי שראובן אינו חייב לשלם הפסד נפילת הבית במה שלא רצה להלוות לו מעותיו לבנות לו ביתו ואם נתעצל איהו אפסיד אנפשיה אמנם במה שהעמיד ריחים בבית בזה פשע מאד דדבר ידוע הוא שאפילו יש ריחים שאדם מגלגל בידיו איכא טריא וקלא ומקלקל בכותלים כדתנן בפרק לא יחפור (י"ז) מרחיקין את הריחים מן הכותל ג' טפחים מן השכב שהם ארבעה מן הרכב וכ"ש ריחים גדולים שמגלגלין ע"י בהמות דנפיש טריא וקלא דידהו וצריך הרחקה טפי והא דתניא של חמור שלשה מן האצטרוביל שהן ארבעה מן הקלת לא מיירי בריחים שמגלגלין אותם ע"י חמור דא"כ מאי פריך התם ב"ב (כ’) מאי טריא איכא דפשיטא דאיכא טריא טפי מבריחים של יד אלא כמו שפירש ר"ח ז"ל דבריחים של יד איירי ונקראת ריחים של חמור על שם העצים הנושאים אותה כי אינה עומדת על גבי קרקע אלא יש תחתיה בנין של עצים והיא נקראת חמור על שם שהוא עומד לישא משאות וכן עצים שמטה נתונה עליהם נקראין חמור כדתנן במסכת כלים (פי"ח מ"ג) נקליטי המטה והחמור טהורין אין טמא אלא מטה ומלבן וכן העץ אשר מפוח הנפחים נשען עליו נקרא חמור כדתנן (כלים פי"ד מ"ג) חמור של נפחים טמא וכן עץ הסובל שידה תיבה ומגדל כדתנן חמור שתחת המלבן השידה והספסלים טמאים שתחת הרגלים טהורים וכן חמרא דאוכפא ומושב אלו הריחים עשויין כמו כסא ועליו הריחים והם אצטרוביל ואדם יושב כנגדו במקום גבוה ורגליו מתחת למטה ומסבב הגלגל ברגליו וטוחן ולית ביה טריא אלא קול בלבד אבל ריחים דמתני' דטוחן בגופו או בידו אית ביה נדנוד והוא טריא ועוד דבמתניתין דהריחים מונחים על גבי קרקע מתנדנד הקרקע ואיכא טריא אבל הכא שהריחים נתונים על גבי בנין אינו מתנדנד וליכא טריא אלא קלא אלמא אפי' בריחים של יד שאדם מעמיד בחצרו אצל כותל חברו הצריכו חכמים להרחיק ג' טפחים ואם הם ריחים המתגלגלים על ידי בהמות צריך להרחיק יותר הכל לפי ההיזק וכך היתה מדת חכמים שבדבר שידוע המדה והשיעור עד היכן ראוי להזיק נתנו המדה והשיעור והיכא שאינו ידוע נתנו עד בכדי שלא יזיק כדתנן (ב"ב כ"ד) ומרחיק מנטיעות של חבירו ומנירו בכדי שלא יזיק ורמזו בזה שאין לאדם לעשות בתוך שלו דבר המזיק לחברו אפי' הרחיק כמה וכמה וכן כתב רב מתתיהו גאון בתשובה אחת באחד שחפר בית הכסא סמוך לבאר חברו והצריכו להרחיק חמישים אמה עד כדי שלא יזיק ויפסיד מי בורו של חברו ובנדון זה הדבר ידוע שהמעמיד רחים בבית הנדנוד והקול והטריא מקלקלין הבית אפי' בבית חזק ובריא כדאמרינן בפרק לא יחפור (כ"ה) פאפי יונאה עני והעשיר הוה בני אפדנא הוו הנך עצורי בשיבבותיה דכי הוו דייקי שומשמי הוה טריא אפדנא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה כי הוינא בי רב כהנא אמר לן מודה ר' יוסי בגירי דיליה ואפדנא משמע טרקלין ובנין חזק כדאמרינן במסכת שבת פרק המוציא (ע"ז) מאי אפדנא אפתחא דדין וכתישת שומשמין מקלקלי וכ"ש בנדון זה שכבר אמרו הבנאים שהיה קרוב ליפול שלא היה לו להכניס בו ריחים ובדיני הרחקות שנו חכמים בפ' לא יחפור (כ) אף על פי שהרחיק שיעור שהרחיקו חכמים להרחיק אם הזיק משלם מה שהזיק כ"ש בנדון זה שלא הרחיק שחייב לשלם לו כל מה שהזיק כי הדבר ידוע הוא שמחמת הריחים מיהר הבית ליפול ואולי אם לא הכניס שם ריחים היה שמעון בונה קודם שהיה נופל ונמצא שגרם לו כל הנפילה בגירי דיליה וישומו הבנאים לפי שומת הבית שהיה רעוע וקרוב ליפול כמה נעשה היזק לשמעון בנפילתה וזה משלם לו ראובן אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
סימן ה עריכה
וששאלת ארבעה דברים שהגמרא אסר שלא יעשה אדם היזק לחברו נדנוד קרקע וריח בית הכסא ועשן והיזק ראיה אם הוא דוקא כשהן שכנים בחצר ובמבוי שאינו מפולש או אפי' בתי הניזק והמזיק פתוחות לרשות הרבים דע שאין חילוק שאלו ההזיקות חשבינן כגירי דיליה כאלו עושה לו ההיזק בידים ורבי יוסי דאית ליה על הניזק להרחיק את עצמו מודה בהני דעל המזיק להרחיק את עצמו הילכך בין שהוא שכנו בחצר ובמבוי בין שבתי שניהם פתוחים לרשות הרבים בכל ענין צריך להרחיק ממנו ההיזק אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ו עריכה
הפותח חלון צר במקום שמזיק לחברו חזקתו ג' שנים כר' חייא וישבע הפותח שמכר או שנתן לו במתנה רשות לפתוח חלון לחצרו אבל אם הוא אומר לא מחית בי חזקה שאין עמה טענה היא.
עוד ילמדנו הא דתנן (ב"ב כ"ב) החלונות מלמטן ד' אמות אם עשה למטה גג משופע שאין עליו תשמיש אלא שפעמים עולים לתקנו אם צריך להשפילו ד' אמות ורמ"ה פסק כך דלא גרע מכותל יחידי שאין תשמיש על גבו ואפ"ה צריך והכי מסתבר ורמ"ה כתב הרחקה שלא יאפיל ר"ל שיהיה אותו מקום צריך לאורה הנכנסת לו מאותו חלון צריכות גדולה בענין שלא יוכל להשתמש כנגד אותו מקום מבלי אותה אורה וכל אמות של הרחקה אם הם דוקא של ו' טפחים שהם כ"ד גודלים.
תשובה כל מקום שעולין עליו לפעמים צריך להנמיך ד' אמות מן החלון ויותר הוא גרוע ממקום שעולין עליו תמיד כי אז נזהרין בני הבית לעשות תשמישן צנוע בפני החלון שמא יעלו ויראו אבל בעליות עראי אינן נזהרין ואיכא היזק ראיה טפי גם מדברי התוס' משמע שאם יש לו אורה די מצד אחד שאין לו חזקה וכל אמה סתמא שבגמרא הם ו' טפחים והטפח ד' גודלים.
סימן ז עריכה
וששאלת עלייה שאין בני רשות הרבים יכולים לראותו לא מהלכי ברגל ולא רוכבי סוס וגמל ובא אחר לבנות כנגד עלייתו אם יכול לפתוח מעבר רשות הרבים חלון כנגד חלון עלייתו.
תשובה יכול לעכב עליו שלא יפתח בעלייה חלון כנגד חלון עלייתו דהא דתנן בפרק חזקת הבתים (ס) אבל פותח ברשות הרבים חלון כנגד חלון ופתח כנגד פתח ומפרש טעמא בגמרא משום דא"ל סוף סוף קא בעית אצטנועי מבני רשות הרבים ומהאי טעמא בעלייה דבני רשות הרבים לא מצי חזו ליה מעכב עליו לפתוח.
סימן ח עריכה
שאלה ראובן יש לו שני כותלים במבוי אחד בשני צדי המבוי ורוצה להוציא זיז מכותל זה וזיז מכותל זה ולחברן ולעשותן כמין גשר על המבוי לעבור מבית זה לבית זה דרך הגשר ובני המבוי מעכבין עליו שמאפיל עליהם עוד (אומר שלא הוציא) [אומרים שאין לו להוציא זיזין בלא רשות הדין עם מי].
[תשובה הדין עם בני המבוי דתנן בחזקת הבתים (ס’) אין מוציאין] זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים ואמרינן עלה בגמרא דרבי אמי הוה ליה ההוא זיזא דנפיק למבואה וההוא גברא נמי הוה ליה זיזא דנפיק לרשות הרבים והוו מעכבי עליה אתא לקמיה דרבי אמי א"ל זיל קוץ א"ל ומר נמי אית ליה א"ל דידי למבואה נפקא ומחלי בני מבואה דידך לרשות הרבים נפיק מאן מחיל גבך הרי שמענו דברשות הרבים אינו יכול להוציא כלל ולמבוי ברשות בני המבוי יכול להוציא שלא ברשות אין יכול להוציא ואף על פי שכתב רי"ף אההיא דאין מוציאין זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים איכא מאן דאמר הני מילי למטה מגמל ורוכבו אבל למעלה מגמל ורוכבו מוציאין שאני הכא שרוצה לעשות כמין גשר מבית לבית ובני מבוי טוענין שמאפיל עליהם טענתם טענה נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.