פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל צטעריכה

סימן אעריכה

שאלה האר עינינו מורינו שארנו ה"ר אשר שיחיה על עסק ראובן תובע משמעון אחיו חלק בקרקע שדרין בו כי אומר כי ביום הרג רב נהרגו דודם לוי בעל אחות אמו ואשתו ובניהם וגם אמו של ראובן זה ונהרגו תחלה לוי ובניו ואחר כך אשתו דודתו של ראובן זה ונפל לה לכתובתה חלק שהיה לו ללוי בעלה בקרקע ואחר כך דודתו וירשתה אמו ואחר כך נהרגה אמו והנני יורשה ושמעון השיב ואומר אבינו החזיק בכל הקרקע כמה שנים אחרי מות אביו וגם אנו החזקנו אחרי מות אבינו יעקב אשר היה כל הקרקע שלו ואין אני ואין אחי יודעים אם קנה אבינו חלק של לוי דודנו כשם שקנה משאר בני יעקב חלקם והחרמנו על כל היודע עדות בדבר שיעיד והנה עד אחד מעיד שידוע לו שבשעת פטירת יעקב אביהם של שמעון ואחיו היה לו ללוי שתות מן הקרקע כי לא מכרו לאחי אביהם והרבה העידו שלא שמעו שלוי מכר חלקו ובקרקע יש בו כדי חלוקה ורבים העידו שלא שמעו שלוי מכר חלקו שלפי ראות עינם לא מכר לוי חלקו ואם שאלו מהם לפום ריהטא של מי הקרקע היו משיבים שהשתות של לוי אמנם לא שמעו מאביהם שקנה וגם לא שמעו מלוי שמכרו ולא שהיה לו השתות בו ועד אחד המעיד פסול לעדות לבני יעקב אבל כשר הוא לבעלי הריב ולא שאלנוך מורנו אם על חזקת מורישם חזקת עצמם אם נטעון ליורשין ויהיו פטורים משבועה והוא נחת בכולה בימי ואמנם לא נכתב שטר מה שאנו יודעין והוחזק כפי כל אשר כתבו למעלה שהשתות היה של לוי או אם יש להחרים בבית הכנסת ויהיו שמעון ואחיו בכלל שלא צוה להם אביהם על ככה ושאר ספקות מי נהרג תחלה וגם שאר צדדים דאיפשר דאיכא יורשים אחרים אין שואלין ממך עד שיתברר בין שמעון ואחיו.

תשובה שלומך ישגא לעד מורי שארי ה"ר אברהם הלוי הנני דן לפניך ואכתוב הנראה בעיני דלפי הטענות שהדבר ידוע שהשתות של לוי היה וגם שמעון אינו טוען שאביו אמר לו שלקחו מלוי אחיו ועד אחד כשר לבעלי הריב מעיד שלא מכרו לוי והרבה מעידים שלפי ראות עיניהם לא מכרו לוי וגם האידנא רגילין לפרסם מכירת הקרקעות באכרזתא ובחתימת סופר מתא נראה לי להעמיד הקרקע בחזקת יורשי לוי והכי מפרשינן מתניתין דחזקת הבתים (מ"א) כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי שלא אמר לי אדם מעולם אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה פירוש אינו צריך שיטעון טענה ברורה שיודע בבירור שאביו לקחה ממנו כגון קמאי דידי זבנא ממך כדפרשינן דאין אדם יודע היאך באו הקרקעות של אביו לידו רק אבי אמר לי קרקע זו [קנה] ממך אף על פי שאינה טענה ברורה כאלו האב היה טוען זבנתיה ממך ואכלתיה שני חזקה אבל בנדון זה ששמעון מודה שאינו יודע אם אביו לקחה מלוי נ"ל דאין טוענין כלל אף ליורש וההיא עובדא דדר בקשתא בעליתא (שם ב"ב מ"א) דאמר רבי חייא אי אית לך סהדי דדר ביה איהו דזבנת מיניה אפילו חד יומא אוקימנא בידך דזבנה ממך היינו טעמא משום דאמר דזבנה ממך פי' שאמר לי שלקחה ממך [אף על גב דלא אמר קמי דידי] ואף את"ל דטוענין ללוקח וליורש אף אם לא אמרו דזבנה ממך דהרבה פעמים אדם קונה מחברו שאינו יודע ממי קנאה המוכרה לו כדמשמע לישנא דמתניתין לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי הן בחזקתן משום דטוענין ללוקח וסתמא דמילתא מזמן גדול נתקן החצר ואין ידוע וזכור לעולם אם ברשות הרבים הוציא הזיזין מ"מ היכא שיודע שהקרקע היה של נפתלי וקנאו מגד נראה לי דלא הויא חזקה אם לא אמר שנפתלי אמר לו שקנאו מגד ואף את"ל שבכל ענין טוענין ללוקח אף אם לא טען שאמר לי דזבנה ממך מכל מקום כיון דבזמן הזה רגילין לפרסם מכירת הקרקעות ואין שום קונה קרקע אלא שיכריזו ברבים במקום דירת המוכר ובמקום עמידת הקרקע נראה לי לדמותו לההיא דסוף השוכר את האומנין (פ"ג) ההוא גברא דהוה מעבר ליה חביתא דחמרא בריסתקא דמחוזא ותבריה בזיזא דמחוזא אתא לקמיה דרבא אמר ליה ריסקתא דמחוזא אינשי שכיחי ביה זיל אייתי סהדי דלא שנית בה ואיפטר אמר ליה רב יוסף בריה כמאן כאיסי אמר ליה אין כאיסי וסבירא לן כותיה ואף אם תמצא לומר אם היה אביהם קיים היה נאמן לומר לקוחה היא בידי אף על גב דליכא קול מכל מקום ליתמי לא טענינן מילתא דלא שכיחא כדאמרינן בפרק המוכר את הבית (ע’) גבי שטר כיס היוצא על היתומים דלא טענינן ליתמי נאנסו משום דאונס לא שכיח אף על גב דאביהם מצי למיטען נאנסו כללא דמילתא אין עיני רואות בנדון הלז להחזיק יורשי שמעון כי הדבר הזה בכל יום שיש לאחד מן האחין חלק קטן בבית אחד ואינו משגיח למחות ולא לתבוע שכר מאחיו הילכך בטענת שמא איני רואה להחזיק היורשים ואתה ותורתך שלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

[ששאלת על הגדולים ההולכים בחצר המלך אם יש לדמותם להנהו דבי ריש גלותא לענין חזקה יראה שאין לדמותם להם שהם היו מזרע המלוכה והיו נוהגין כעין מלוכה על ישראל בהרמנא דמלכא ומורישין המלוכה לבניהם כמו שדרשו חכמים לא יסור שבט מיהודה אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את העם במקל הילכך אימת מלכות עליהם ואם החזיקו בקרקע של אחד אין הבעלים רשאין למחות אבל בדורות הללו אם ישראל מצא חן בעיני המלך אין טבעו יוצא כל כך שלא יהא רשאי בעל הקרקע למחות ויכול לעשות מחאה בפני שנים כי אין אימתו מוטלת כל כך על הבריות כי לא לעולם חוסן וגו' וכיוצא בזה חלקתי בתחילת ביאתי לארץ הזאת באשה אחת מבנות גדולי החצר שנתנה בנה למינקת בתוך כ"ד חודש בהוראת אחד מגדולי הארץ הזאת והתירה לינשא כההיא דרב נחמן דשרו להו לדבי ריש גלותא ואני אסרתיה] (כפול לעיל סוף כלל יח).


סימן בעריכה

שאלה ראובן טוען שירש אביו מאחיו שהוא דודו חצי הבית וחצי האחר הוריש לאשתו ואני יש לי לירש חלק אבי ושמעון שהוא בעל האלמנה שהיתה אשת אחי אביו ואבד את השטר והבית היה ברשותו והשכירו מאז עד עתה וראובן שהיה קטן ולא היה דר בתוך אותה העיר ולא היה יודע מהירושה שירש מאביו ומאחיו עד עתה שהגדיל.

תשובה ראובן היה צריך להביא ראיה תוך שלשים יום שהבית היה של אחי אביו ואז צריך שמעון להביא ראיה תוך שלשים יום שהאלמנה קנתה הבית מאבי ראובן בשטר או בעדים או שדרה בו אלמנה או אחר מכחה שלש שנים רצופים בחיי אבי ראובן אבל חזקה שאחרי מות [אבי] ראובן אינה חזקה ואין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל אבל אם [אין] לראובן עדים שהבית היה של אחי אביו ושהיה אביו ראוי לירש נאמן שמעון לומר האלמנה קנאתו מאביך בלא עדים במגו דאי בעי א"ל לא היה של אביך לעולם אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.


סימן געריכה

עוד ילמדני ראובן ושמעון יש להם בית בשותפות ולוי החזיק באותו בית ג' שנים בפני ראובן ולא מיחה ושמעון איננו באותה מדינה אם תועיל חזקתו לגבי ראובן לחצי שלו או אמרינן לא חששתי למחות הואיל ואינה מועלת חזקתו לגבי שמעון והבית עדיין בשותפות ואין ברירה ונראה שאם טוען שקנאו בשטר אחד משניהם שאין לו חזקה כלל הואיל וצריך ליזהר בשטרו בשביל שמעון ואינו יכול לומר לשמעון קניתי ממך חלקך בשטר בלבד ואבד שטרי ולא נזהרתי בו כיון שלא מחית וגם בשטר אחד יהא נאמן במגו ואף אם תמצא לומר דהוי חזקה אם החזיק בחלונות לחצר השותפין בפני האחד והאחד איננו פה מי אמרינן אינה חזקה כלל ומחוייב לסתום מיד או יאמר אני החזקתי על ראובן ונפקא מיניה לכשיחלקו אם יפול גורלי אצלו לא יוכל לסתום.

תשובה לא ידעתי טעם למה לא תועיל חזקת לוי בחלקו של ראובן היאך יאמר לא חששתי למחות כיון שאין חזקתו מועיל לגבי שמעון וכי בשביל זה ישתוק ויניח לאחר להחזיק בקרקע שלו ולמה אין לו לירא שמא לא יטעון לוי שקנה חלקו של שמעון אלא חלקו של ראובן לבד נמצא שהפסיד קרקע בשתיקתו או שמא שמעון יודה לו שמכרו לו ולא יערער כלום ועוד אם הפסיד לוי שטרו וחזקה אינה מועלת לגבי שמעון בשביל שלא החזיק בפניו וכי בשביל זה לא תועיל חזקתו גבי ראובן שהיתה חזקה בפניו והלא חזקה במקום שטר עומדת וכאלו היה לו שטר על חלקו של ראובן ועוד לדבריך אדם שקנה חלק השותף האחד ושכר חלק השותף השני לא תהיה לו חזקה כי יאמר לא מכרתי חלקי והבית הוא עדיין שלי ושל שותפי ואין ברירה ולכך לא חששתי למחות אלא ודאי לא חילקו חכמים אלא אם יש לשותף חזקה בחלק חברו אבל אחר המחזיק בחלק אחד מן השותפין פשיטא שיש לו חזקה אף אם לא תועיל חזקתו בחלק השני.

ומה שכתבת בחלונות נראה לי דאינה חזקה אף אם היה טוען קניתי ממך אורה זו או נתת לי במתנה לאחר שתחלקו החצר אתה ושותפך ויפול גורלך אצלי שלא תוכל למחות עלי חדא דאינה חזקה דקיימא לן האחין שחלקו לקוחות הן דאין ברירה וכשיפול לו הגורל אצלו נמצא שאותו חלק שנפל לו היה עד הנה של חברו וחלק חברו היה שלו והחליפו עתה נמצא שלא החזיק בשלו כלום אלא בשל חברו ועוד אפילו יודה השותף שמכר או נתן לו האורה על תנאי זה אינו כלום ודמי לאומר שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך דלא קנה כדמוכח פרק אף על פי בכתובות (נ"ט).


סימן דעריכה

שאלה ראובן קנה בתים משמעון זה עשרים שנה או יותר והחזיק בהם ראובן הקונה כל אלו השנים ועתה בא יהודה בן בנו של לוי והוציא שטר מכירה שיששכר מכר אלו הבתים ללוי וקנו ממנו היום ששים שנה ויהודה זוכה בירושת זקינו לוי הנזכר ותובע הבתים מראובן המחזיק בהם או שיראה שטר מכר או מתנה מלוי זקינו וראובן אומר אין לי אלא שטר מכר שמכר לי שמעון זה עשרים שנה שאלו לשמעון שאם יש לו שטר שקנאן מלוי או מאחר שיראה כל כחותיו בהם ושמעון אומר שאין לו שום שטר מלוי אלא שזבולן חמיו נתנם לו במתנה זה ארבעים שנה או יותר בשטר מתנה מקוים ושאבד השטר מהמתנה ושמעון זה החזיק בהם יותר מט"ו שנה אחרי המתנה ומכרו לזה ראובן המחזיק בהם והחזיק בלא ערעור בהם כמו עשרים שנה ושואל ראובן לבית דין שיסלקו ממנו ערעורו של יהודא וזבולן חמיו של שמעון שנתן לו כבר נפטר.

תשובה בנדון זה אין צריך ראובן לשאול לשמעון היאך בא הקרקע לידו דכיון דהחזיק ראובן בקרקע שני חזקה אי אית ליה סהדי לראובן מכרו לו שהיה הקרקע ברשותו ובחזקתו יום אחד טענינן ליה לראובן כל דהוה מצי שמעון למטען ואי בעי שמעון הוה מצי טעין למערער קניתיו ממך וראובן הבא מכחי שמכרתיו לו החזיק בו ג' שנים ומועלת חזקתו כמו חזקתי כדאמרינן בפרק חזקת הבתים (מ"א) ההוא גברא דדר בקשתא בעיליתא ארבע שנין אתא מארי דביתא אשכחיה אמר ליה מאי בעית בהאי ביתא אמר ליה מפלניא זבינתא דזבנא ממך אתא לקמיה דרבי חייא אמר ליה אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא גברא אפילו חד יומא מוקמינן לה בידך הילכך אין צריך לשאול פי שמעון היאך בא הקרקע לידו אלא יביא ראובן עדים שהקרקע היה בחזקת שמעון יום אחד וטענינן ליה שמא קנאו שמעון מן המערער והשתא נמי ששאל ראובן לשמעון היאך בא הקרקע לידו ואמר שחמיו נתנו לו אם ימצא שמעון עדים שהקרקע היה בחזקת חמיו יום אחד נסתלק המערער מכאן לגמרי ואף אם לא יוכל שמעון להביא עדים שהקרקע היה בחזקת חמיו יום אחד לא הפסיד ראובן זכותו בשביל זה כיון שאם לא שאלו לשמעון זכה ראובן מן הדין לאו כל כמיניה דשמעון להפסיד לראובן בטענתו דאטו אם יאמר ראובן שדה שמכרתי לשמעון גזלתיו מלוי יוציא השדה מיד שמעון פשיטא דלא דאדם יכול לחוב בטענתו לעצמו ולא לאחרים ויחזיר דמי השדה ללוי והשדה תשאר ביד שמעון והוא הדין בנדון זה כיון דבלאו דברי שמעון זכה ראובן בדין לא הפסיד זכותו בשביל דברי שמעון וראיה לדבר מדקאמר רבי חייא אי אית לך סהדי דדר ביה ההוא גברא אפילו חד יומא מוקמינא לה בידך ואם היה הדין תלוי בדברי המוכר היה לו לחקור תחלה אם המוכר קיים ונשאל את פיו אלא ודאי אין תלוי כלל בדברי המוכר ולכך לא הוצרך לחקור אחר דבריו, והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

שאלה ראובן היה לו בית אצל חצר שמעון ומי גגו נוטפין לחצר שמעון ונפל ביתו של ראובן ושוב בנה שמעון בית בחצרו וקנה מראובן שיקבל מי גגו בחורבתו בכל מקום שירצה אחר כך בנה ראובן חורבתו והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה ומי גגו של שמעון שקנה מראובן שיקבלם נוטפים על גג ראובן וחוזרין לחצר של שמעון עם מי גגו של ראובן בעל הבית שהתנה עם בעל החורבה שיפלו מי גגו לחורבתו בכל מקום שירצה ואחר כך בנה בעל החורבה בית בחורבתו אצל הבית שבנה הראשון וקבל מי בעל הבית על גגו ומי גג בעל החורבה וגם המים שקבל מגג בעל הבית נוטפין לחצר בעל הבית ועל זה מערער בעל הבית הדין עם בעל הבית דנהי דמתחלה היה מקבל בעל הבית מי גג בעל החורבה מכל מקום כיון שהתנה אח"כ בעל הבית שיקבל החורבה מימיו בכל מקום שירצה צריך לקבל באותו מקום שלא יחזרו לחצר בעל הבית (עי' טח"מ סי' קנ"ג).

[ששאלת ראובן יש לו בתים באלקעלה והעיר עשויה אכסדראות והחצרות פתוחות לאכסדראות ומקום הקצבים של היהודים באלקעלה היה בחצר בקראל לאחר צ"ל אחד שפתוח לאכסדרא שבית ראובן פתוח לתוכה ושם היו שוחטין ומוכרין הבשר בקראל ועתה חזרו למכור הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וראובן זה מערער ואומר שאינו יכול לסבול שיהיו קצבים סמוך לביתו מפני ריח רע של הבשר מהפשיטן ומפני הכלבים וחזירים שמצויין שם במקום הקצבים ועוד אומר שהיה רוצה למכור הבית ואינו מוצא קונה אלא בדמים מועטים לכאורה נראה שהדין עמו ואפילו החזיקו נ"ל שאין חזקה לנזקין ואף על גב דאוקמינן בקוטרא ובית הכסא הני לכ"ע כקוטרא ובית הכסא דמיא ואפי' לא הוה כקוטראובית הכסא אלא להאי גברא מצי לסלוקינהו מההיא דפ' לא יחפור אפיקו קורקור מהכא ואסקינן הני לדידי כיון דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמיא ואפי' לא הוי אלא גרמא בעלמא קיימא לן גרמא בניזקין אסור ואתה רבינו תעמידנו על האמת נאם הכותב יוסף הכהן].

[תשובה הדין עם ראובן כיון שהיה תחלה מקום הקצבים בקראל והקצבים החזיקו מעצמם ומכרו הבשר חוץ לקראל סמוך לביתו של ראובן וריח רע מזיקו לא כל כמיניהו ואפי' אם היה המקום של הקצבים עצמם לא היו יכולים לעשות בו דבר שיבא ממנו היזק לראובן בפ' לא יחפור (כ"ב) רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי הוו אתי אומני ויתבי תותייהו ואתו עורבי ואכלו דמא וסלקו ויתבי בתאלי ומפסידו להו אמר רב יוסף אפיקו קורקור מהכא והנהו אומני בדידהו הוו יתבי שלא היה רב יוסף מניחם לכנוס ברשותו אלא שהאילנות הם היו נוטים על רשות האומנים והוצרכו להרחיק משום היזק מועט זה אלא דקאמר רב יוסף לדידי דאנינא דעתאי כקוטרא ובית הכסא דמי כ"ש בריח רע של הקצבים אפילו אם קנו הקצבים המקום מראובן לקצב שם בשר והחזיקו בו ג' שנים היו צריכים להרחיק כדפריך התם והא אחזיק להו ויכולין לטעון קנינו ממך תשמיש זה תחת אילנותיך והחזקנו בה ג' שנים ומשני הא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אין חזקה לנזקין אפילו קנו והחזיקו אין חזקתם כלום, נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל] (כפול לקמן כלל ק ס"ב ועי' טח"מ סס"י קנה).


סימן ועריכה

עוד ילמדנו ראובן שהוציא בליטת עלייתו לחוץ וברוחב הבליטה מן הצד פתח חלון והחזיק כמה שנים לסוף נמלך שמעון שכנו להוציא גם הוא בליטות עלייתו ועתה הוא אומר ראובן שירחיק בנינו ד' אמות מכנגד חלונו שלא יאפיל ויראה מתוך סוגיות הגמרא ששמעון אין צריך להרחיק כי נראה ששמעון לא היה יכול לעכב על ידו מלפתוח החלון מידי דהוה אכל אדם שפותח חלונות לרשות הרבים או למבוי ואפי' כנגד חלון חבירו כמו שפסקתי בתשובה אחת הואיל וכן גם חזקת ראובן אינה חזקה להצריך לשמעון להרחיק דהא בהא תליא כדמוכח בפ' חזקת הבתים (נ"ט) גבי חלון למעלה מד' אמות אין לו חזקה ואין יכול למחות וכן לגבי זיז פחות מטפח וכן בני העיר שמכרו רחוב שחלונות פתוחין לו יראה שצריכין לסתום כל החלונות וכיוצא בזה פסק ר"ם ז"ל דכל היכא דאם בא למחות אינו מוחה אין לו חזקה וביתו של ראובן הנזכר גבוה מביתו של שמעון ואצל חלון הבליטה לפנים יותר בכותל יש לו חלון קטן לאורה פתוח על גג שמעון ועתה רוצה שמעון להגביה ביתו וראובן מעכב עליו עד שירחיק ד' אמות מן החלון והיה נראה לפי מה שכתבתי לעיל ששמעון לא היה יכול מתחלה למחות בראובן לפתוח חלונו הואיל ולא היה יכול לראות בחצרו ובגג אין לו תשמיש ואין לו שום היזק ראיה הימנו והואיל וכן גם בחזקתו אינה אם לא שנאמר טוענין ליורש כי ראובן יורש הבית מאביו ולטעון לו איפשר שפתח אביו החלון קודם שבנה שמעון הגג והיה לו היזק ראיה וקנאה ממנו אמנם שמעון זה לוקח הוא ונטעון גם לו הואיל וכן נעמיד בחזקתו כמו שהיה עתה חלון על הגג ואין לו חזקה לפי מה שכתבתי והורני הא דאמרינן (ב"ב כ"ג) טוענין ללוקח אם רוצה לומר אפילו אם המוכר לפנינו או נשאל את פיו וא"כ הוא אם הלך בדרך למרחוק צריכין [לומר] לו לשלוח ממנו או לא ומתניתין (ב"ב ס') סתמא קתני לקח חצר וכו' הרי היא בחזקתה משמע בכל ענין, ואם הדין הוא כך כמו שכתבתי באלו חלונות ושמעון כבר הרחיק בנינו כי דנו להם להרחיק ולא שאלוני על ככה אם אני מחוייב לומר לשמעון שלא היה צריך, ושלום בנך יחיאל.

תשובה ודאי כן הוא דכל מקום דאין יכול למחות אין לו חזקה וגם חזקה לא שייכא הכא דחזקה במקום שטר עומדת דעד תלת שנין מזדהר איניש בשטריה טפי לא מזדהר ונאמן לומר קניתיו ממך ואבד שטרי והכא ממי יקנה וגם אין צריך לקנות משום אדם מי שפתח חלון ברשות הרבים אמנם צריך לדקדק ראובן שפתח חלונות זכה באורה מן ההפקר כיון שברשות פתח ומי יוכל לסלקה ממנו ומיהו לפי שאלתך משמע שהוא מנהג בעיר שמוציאין זיזין וגזוזטראות ואין יכולין למחות דאם לא כן הראשון היאך הוציא בליטות עלייתו ואם תמצא לומר כשלקח ביתו היתה הבליטה בנויה ותנן (ב"ב ס’) לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זו בחזקה מ"מ ימחה על שמעון שבא עתה להוציא אלא ניכר בשאלתך שהוא מנהג בעיר הרוצה להוציא מוציא ואין מוחין בידו ואם כן כיון דכל אחד יכול להוציא בנינו ברשות הרבים לא הוה האויר שלפני ביתו של שמעון הפקר אלא כמו חצר השותפין וכשפתח ראובן חלונו כנגד האויר שלפני ביתו של שמעון שלא כדין פתח כיון דגם שמעון יכול להוציא בנינו ועד הנה לא היה שמעון מקפיד בו כי לא היה מזיק לו ולא היה יכול למחות בידו הילכך אין לו חזקה לראובן ויכול שמעון לבנות לפני חלונו ומצוה לומר לשמעון דאינו מחוייב להרחיק דהשבת אבדה היא כי טעו בדבר משנה וחוזר הדין וחלון שעל הגג אפילו לא היה שמעון לוקח טענינן ליתמי כי האי מילתא לומר שמא היה בענין אחר כיון שאביהם לא היה יכול לטעון כן בלא ראיה כיון שאין החלון מזיק לשמעון אין לו חזקה.


סימן זעריכה

שאלה ראובן היו לו בתים ודר בהם כל ימי חייו ואחר שמת נשאר שמעון דר בבתים ולאחר מיתת שמעון יצאו עליו בעלי חובים ובאו לירד בבתים בשביל שהיו בחזקת שמעון אחר כך נמצא שראובן אביו של שמעון נתן לבנותיו אלו הבתים במתנה גמורה מעכשיו ולאחר מיתה וקנו מידו והתנה בשטר המתנה שמי שתמות מן הבנות שתירש אחותה חלקה וגם התנה שלא יהיה רשות וזכות לבעלים שינשאו לאותן הבנות באותה מתנה ונשאו הבנות בחיי אביהם ויצאו עם בעליהן חוץ לעיר ולאחר פטירת ראובן נשארו הבתים בחזקת שמעון ודר בהם ולא נכנסו מעולם לרשות הבנות ואירע שבחיי שמעון יצא עליו שטר חוב ותבעו ממנו ועשו שומא והכרזה באלו הבתים (ס"א אלא שלא הודיע כן בבתים עתה טוענין) אלו בעלי החובות שיצאו עליו לאחר מותו כיון שהיו אלו הבתים בחזקת שמעון כמה שנים ולא באו הבנות לתבען עד עתה, יראה ששטר מתנה זו שטר אמנה היה והיה ביד ראובן ולא זכו בו הבנות מעולם ועוד מאחר שהורידו בית דין לאותו בעל חוב בקצת הבית בחיי שמעון ולא ערערו הבנות באותו זמן יראה שלא זכו הבנות מעולם באותו שטר ולא בבתים והבא מכח הבנות טוען כיון שהבנות לא היו בעיר ובעליהן לא היה להם רשות בהן לא היה גואל קרוב משמעון זה ולכך הניחו בידו הבתים ואי משום שהורידו בית דין בקצת מן הבתים לאותו בעל חוב ולא ערערו לא ידעו באותה ההורדה וכל שכן שלא נכנס אותו בעל חוב בבתים ולכך לא ערערו.

תשובה מילתא דפשיטא היא שלא הפקיע זכות הבנות ולפסול שטרן מחמת שהניחו שמעון אחיהם דר בבית כיון שהוא אינו טוען שקנה מהם דדווקא ליורש טענינן דיורש כרעיה דאבוה הוא והוא מוחזק בנכסים [והבא להוציא ממנו טענינן ליה כל מה דמצי למיטען כן לוקח נמי הוא מוחזק] וטענינן ליה אבל בעל חוב קיי"ל כרבא (פסחים ל’) מכאן ולהבא הוא גובה והוא בא להוציא ואינו יכול להוציא אלא בטענה ברורה ודאית ולא טענינן ליה וגם אין מחזיקין בנכסי אשת איש כאשר כתבת ואין לומר דהא דאין מחזיקין בנכסי אשת איש היינו משום דהיא סומכת על בעלה שאוכל הפירות וגם הוא יעשה מחאה לכל מי שיבא להחזיק בנכסיה אבל בנדון זה שנתן לה הקרקע על מנת שאין לבעלה רשות בו אם כן אין הבעל אוכל פירות כי עיקר תנאי זה לא הוצרך אלא שלא יאכל הבעל הפירות כי בלאו הכי לא היה זוכה הבעל בגוף דנכסי מלוג הן כל זמן שלא שמאתו בכתובתה ואם שמאתו בכתובתה אינו יכול למכור בלא האשה א"כ עיקר תנאי זה בשביל שלא יאכל הבעל הפירות וכיון שאינו אוכל הפירות לא סמכה עליה והיה לה למחות ומחזיקין בנכסיה הא ליתא דנהי דאינו אוכל הפירות מ"מ יש לו זכות בפירות שימכרם וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות כמו נכסים שנפלו לה ממקום אחר הילכך כיון שיש לו זכות בהם שהוא אוכל פירי פירות וגם אם תמות יירשנה סמכה עליה ואינה מוחה ואין מחזיקין בנכסיה ואף על פי שלא הגיע השטר לידה לא גרעה בזה כחה כי כל שטרות שכותבין האידנא אינן שטרי קניה אלא לראיה בעלמא כי הקניה נגמרת על ידי הקנין הילכך אין צריך שיגיע השטר ליד הקונה הילכך נראה להעמיד הנכסים בחזקת הבנות על פי שטרן.


סימן חעריכה

שאלה ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון ואין מוצא לו נכסים שיפרע מהם אלא בתים שלוי מוחזק בהם וראובן טוען שאותם בתים מכרם שמעון הלוה ללוי אחר שנתחייב לו בזה השטר ולוי טוען לא היו דברים מעולם וראובן הביא עדים שאחר זמן החוב הזה היה פרסום בעיר שהיו אומרים העולם שאותן הבתים היו של שמעון שהיו נקראים אותם בתים בשם שמעון זה הלוה.

תשובה הדין עם ראובן כיון שיש לו עדים שאחר שנתחייב שמעון זה החוב היה פרסום בעיר שהיו אומרים העולם שאותן בתים היו של שמעון שאם לא תאמר כן נמצאת פוסל כמה שטרות ותדע שהרי בכל מקום הפרסום מועיל שהרי אמרו (קדושין פ’) סוקלין על החזקות ושורפין על החזקות גם בנדון זה כיון שהיו מוחזקים בחזקת שמעון החזקה מועלת ככתוב לעיל, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.