שו"ת הרא"ש/כלל פט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל פט
עריכהסימן א
עריכהראובן ושמעון ששר אחד חייב להם ממון ושמעון קבל הערבים בלא ראובן ושמעון הלך לדור תחת אותו השר ואינו רשאי לתבוע חובו וראובן מזהירו שיגבה חובם מן הגוי ושמעון משיב שהוא שומר חנם ולא פשע ועושה לחלק ראובן כמו שעושה לחלקו ועוד טען ראובן על שמעון שהוא דר בלא מס תחת אותו השר בשביל אותו החוב.
תשובה נראה לי ששמעון אינו מחוייב לתבוע חובו ולהקניט שר שלו ולפשוע בנפשו וממונו כדי לגבות חובו של ראובן וגם אין לומר ילך למקום אחר לדור שמא אינו יכול להתפרנס במקום אחר כמו באותו מקום אמנם אם הוא פטור ממס עבור אותו חוב אומדין כמה מס היה צריך ליתן לשנה ומה שהוא נהנה יתן לראובן כפי חלקו שיש לו בחובו הנראה לי כתבתי אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
סימן ב
עריכהשאלה ראובן מכר לשמעון י' ליטרין משי והתנה עמו שמשעה שימכרנו שמעון יהיה לראובן חלק ידוע הן להפסד הן לשכר ולקח שמעון המשי ושקלה לאחר זמן כשבא למכרו מצאו חסר חצי ליטרא והוא רוצה שיקבל ראובן עליו חצי ההפסד כמו שהתנו ממה נפשך אם הטעוהו במשקל נמצא שצריך לשלם הכל עכשיו שהוא ספק יפסיד חלקו וראובן טוען נתתי לו המשי במשקל כדין ומה שהתנינו על השכר וההפסד לא על חסרון התנינו שלא עלה בדעתנו שיהא בו חסרון אם לא שנגנב או נאבד בפשיעתך אלא על היוקר והזול התנינו.
תשובה כיון דשותפין נינהו הן בריוח הן בהפסד גם שותפין הם בכל מיני הפסד וישבע שמעון שלא שלח בו יד ושלא פשע בשמירתו ויפרע ראובן חצי חסרון אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
[ילמדנו רבינו ראובן שהיה מוכר חתיכת בגד בחנותו לגוי והיה שם שמעון ואמר לראובן זה הגוי אינו מבחין בין זו שהיא טובה לאחרת שהיא גרועה ממנה אני יש לי פחותה בא ונחליף לו היפה בגרוע ומה שיעלה בסכום זו יותר מן הגרוע אני ואתה נתפשר בחליפי החתיכה היפה בגרוע ולקח שמעון היפה והלך הגוי בגרוע בא ראובן ותבע לשמעון תן לי נ' זהובים שהתנית עמי שהיית נותן לי עבור חלוף הבגד הגרוע שלך ולקחת הטובה במקומה ושמעון כפר ואמר לא התניתי עמך שום דבר וחייבו לשמעון לישבע שלא התנה עמו ויפטר ואמר שמעון שאין לו לישבע כי אפילו אם יהיה כדברי ראובן אותו התנאי לא היה בשעת מעשה אלא לאחר נתינת הבגד לגוי כמה זמן ולא קנו מידו ואינו רוצה לעמוד באותו התנאי כ"ש עתה שהוא כופר בתנאי ילמדנו רבינו הדין עם מי].
[תשובה מה שטוען שהתנאי לא היה בשעת מעשה אפשר שהתנאי של נ' זהובים לא היה בשעת מעשה אבל ראובן אומר שבשעת מעשה א"ל שמעון אני ואתה נתפשר מתוך דבריו משמע שהוא כדברי שמעון שהתנאי של נ' זהובים לא היה בשעת מעשה אלא שהתנו לפשר ביניהם ואם אח"כ הסכימו על נ' זהובים אותה פשרה היתה צריכה קנין ואם לא קנו יכול שמעון לחזור בו ויסכימו ביניהם פשרה אחרת הילכך אין כאן חיוב שבועה על שמעון כי יכול לחזור בו מן הפשרה כיון שלא היה בה קנין נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל].
סימן ג
עריכהוששאלת ראובן ושמעון שהיו שותפין בממונם ולוה ראובן מלוי ממון בשטר ועתה בא לוי לגבות שטר חובו משמעון בטענה זו כי הוא אומר גם כי לא היית בקנין מ"מ מה שהלויתי לו בא לתועלת שניכם כי הייתם שותפין בכל ממונכם ושמעון משיב לאו בעל דברים דידי את.
תשובה על שמעון ועל ממונו לא חל שום שעבוד דנהי שהיו שותפין בממונם מכל מקום כל זמן שלא שעבד גופו וממונו לא חל עליו שעבוד שאין שמעון משתעבד במאמר ראובן כל זמן שהוא בעצמו לא הקנה להשתעבד אמנם אם יש ממון השותפות ביד שמעון יגבה לוי חובו מחלקו של ראובן.
סימן ד
עריכהשאלה ראובן ושמעון שהיו אחין ושותפין ונשבה ראובן ופדאו שמעון מן האמצעי ואחר כך נמשכה שותפותן ולא היו מקפידין זה על זה ומת שמעון והניח אשה ובנים ונשארו הנכסים ביד ראובן ותבעה אלמנת שמעון חצי נכסי בעלה כתקנת העיר והתחיל ראובן לחלק עמה ואחר כך גרש ראובן את אשתו ומת גם הוא ותובעת אלמנת שמעון בבית דין שישלימו לה נכסי בעלה וגם תובעת שיתנו לה כשיעור פדיון ראובן שנטלו מן האמצע ואחר כך יחלוקו בשוה והשיבה אשת ראובן על זה בעליך פדאו מן האמצע וחיה אחר כך כמה שנים ולא תבעו עוד שבאותו דרך שנשבה בסחורת השותפות היה הולך ונאנס ולכך ראוי ליפרע דמי הפדיון מן האמצע ועוד אפשר שבעליך מחל.
תשובה יראה לי כדברי אלמנת שמעון כי לא נתחייב שמעון בפדיון ראובן ולא דמי להא דאמרינן בפרק מי שמת (קמ"ד) האחין והשותפין שנפל אחד מהם לאומנות נפל לאמצע חלה ונתרפא נתרפא משל עצמו וקאמר בגמרא שלח רבין משמיה דרבי אלעאי לא שנו אלא שחלה בפשיעה אבל באונס נתרפא מן האמצע ובתוספתא נמי קאמר אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים ברפואה שיש לה קצבה אבל ברפואה שאין לה קצבה מתרפא מן האמצע והיינו דוקא רפואה שהיא כמזונות כדאמרינן בכתובות (נ"ב) גבי אלמנה רפואה שאין לה קצבה הרי היא בכלל מזונות אבל אונס תפיסה ושביה אין זה כמו מזונות ושותף אינו מחוייב באחריות חברו דשותפין הן שומרי שכר זה לזה בעסק הממון אבל בשמירת גופו כל אחד שמירת גופו עליו הוא ואינו מחוייב בשמירת חברו ואפילו בשאלה דהשואל ממון חייב באונסין השואל גוף חברו לעשות לו מלאכתו אינו חייב באונס גופו אם נשבה או נשבר רגלו במלאכתו ואף על פי שלא תבע שמעון כל ימי חייו בשביל זה לא מחל כי אם רצה להמתין עד שעת חלוקה.
עוד תובעת אלמנת שמעון בעליך השיא יתומה אחת אחר שמת בעלי ונתן לה כך וכך ממון ואני רוצה ליטול כנגדו והשיבה אלמנת ראובן את יודעת שבאותה שעה כבר חלקנו מקצת הנכסים ומחלקנו השיאנו אותה אף על פי שאח"כ פייסתני לבטל החלוקה כשחזרנו לחלוק פעם אחרת כבר היית יודעת כשחזרנו לערבם שהיתה נשואה ואף על פי כן ערבת עמנו.
תשובה אם הוא כדברי אלמנת ראובן שהתחילו כבר לחלוק ונטלה אלמנת שמעון מן הממון לרשותה וכן ראובן נטל כנגדו ובנתיים השיא ראובן את היתומה מחלקו שלקח ואחר כך ערבו ממונם יחד יש כאן שותפות חדשה מכאן ולהבא וכל מה שהוציא כל אחד מהם משעת חלוקה עד שעה שערבו ונשתתפו פעם שנית משל עצמו הוציא אבל אם אחר שלקחו כל אחד מהם קצת מן הממון השיא ראובן את היתומה מממון השותפות שלא נחלק עדיין תטול אלמנת שמעון כפי מה שנתן ראובן ליתומה ולא הפסידה במה שחזרה וערבה עמו כי מיד שלקח ממון השותפות נתחייב ליתן לאלמנת שמעון כנגדו ואחר כך נשתתפו כל אחד בכל הממון שיש לו ולא הפסיד זכותו במה שלא ערער כך וכך יש לי בממון כי כשיבאו לחלוק שנית אז יש להם לברור לכל אחד כמה יש לו בממון.
עוד תובעת אלמנת שמעון תקנת העיר לפטור האלמנות במס שתות במה שיש לה ארבעה שנים ובעליך נכה מן המס בעבורי תנהו לי השיבה אלמנת ראובן בעלי היה נושא ונותן בנכסים כשם שנהנית במה שהרויח כך נהנה הוא ועל מנת כן היה נושא ונותן וטורח להרויח בנכסים לעשות בהן כשלו.
תשובה יראה לי שעל ראובן היה מוטל דבר זה לומר לאלמנת שמעון הוי יודעת שאם תרצי לחלוק עמי מה שינכו לך במס מחלקך אני אטרח בממון בעדי ובעדך ואם לאו טול חלקך שאיני רוצה לטרוח יותר מבחלקך כי הוא דרך אחין השותפים אם נפטר אחד מהם הנשאר טורח בכל ממון השותפות בשביל יתמי אחיו ואלמנתו וכל זמן ששותק ולא מיחה הריוח לאמצע ולא שיטול בשכר טרחו מה שמטיבין הקהל לאלמנה ואם ראובן נעשה ערב בעד אדם אחר ופרע קנס לא יטלנו מן השותפות מה שפרע [כיון שלא היה בעסק שותפות שנתערב] בשבילו.
ומה שתובעת אלמנת שמעון שהוציאו ראובן ובני ביתו אחרי מות בעלה יותר ממה שהוציאה היא ובני ביתה.
נראה אם נהגו ראובן ושמעון להוציא עד היום הזה בשוה ולצמצם שלא יוציא האחד יותר מחברו גם עתה נמי אם הוציא ראובן יותר תטול אלמנת שמעון כנגדו אבל אם לא נהגו לצמצם עד היום הזה אלא כל אחד היה מוציא כדי צרכו ולא הקפידו אם היה האחד מוציא יותר גם עתה נמי לא יקפידו אם הוציא ראובן יותר ועל אלמנת שמעון היה מוטל דבר זה לפרש ולומר הוצאתך גדולה מהוצאתי כיון שבאה לשנות המנהג וכל זמן ששתקה אמרינן אדעתא דמנהג שהנהיגו עד היום הזה שתקה ומחלה.
עוד תובעת אלמנת שמעון כך וכך מעות נתת לפלוני בחיי בעלי תנו לי כיוצא בו השיבה אלמנת ראובן נתתי לו להתעסק בהם לתועלת ולריוח נתכוונתי אם נאבדו מה אני יכולה לעשות.
תשבע אלמנת ראובן שהוא כדבריה שנתנם לו להתעסק בהם לצורך השותפות וברשות ראובן בעלה ואם היתה נושאת ונותנת בתוך הבית מדעת עצמה בלא ידיעת בעלה ואם נתנה אלו המעות להתעסק בהם בלא ידיעת בעלה לא פשעה בזה ואם נאבדו פטורה בשבועה שהוא כדבריה.
ומה שטוענת אלמנת ראובן בעליך ובעלי נתנו לי כך וכך ממעות ונשבעו לי בשבועת התורה שלא יקחום ממני כל ימי חיי [ואני אוציא הוצאת הבית לאמצע] ואני רוצה עתה ליטלם קודם חלוקה.
כיון שאלמנת ראובן מוחזקת בנכסים תשבע שהוא כדבריה ותטול אותם המעות במגו דאי בעיא אמרה נתתי חלקך לך ומה שטוענת אלמנת ראובן כתובתי ומתנתי קודמת [לשלך ותחלה היה משתעבד לי וכל הנכסים שאני מוצא עכשיו שהוא תחת יד בעלי אין מספיקין לכתובתי ומתנתי קודמת] לך ולכך איני רוצה לתת לך בנכסים כי אני חוששת שלגמרי נתן לך בעלי חלקך מכל הנכסים וכל מה שאני מוצא שלי הם והם משועבדות לי.
תשובה מה שאומרת כתובתי ומתנתי קודמת לשלך ותחלה היה משועבד לי לא שייך דין קדימה אלא בשני שטרות היוצאים על איש אחד אבל הכא כתובת אלמנת ראובן על נכסי בעלה [ושל שמעון על נכסי בעלה] לא שייך דין קדימה ומה שהיא אומרת שהיא חוששת שלגמרי נתן לה בעלה חלקה מכל הנכסים יראה לי כיון שהיא מודה בכל השותפות כאשר משמע מתוך דבריה שטענה עד הנה שכל הממון שנמצא תחת ידיה היה בשותפות של בעלה ושל שמעון ועתה היא באה להחזיק בטענת ספק שטוענת שמא בעלה נתן לה כל חלקה לא תוכל להחזיק בו בטענת שמא והיינו כי הא דתנן בפ' הגוזל בתרא (קי"ח) האומר לחברו גזלתיך הלויתני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב לשלם דכיון שחברו תבעו ברי לי שגזל או שלוה והוא מסופק אם החזיר אם לאו לא מיפטר בטענת שמא דאין ספק מוציא מידי ודאי.
[עוד תובעת אלמנת שמעון בעליך השיא יתומה אחת אחרי מות בעלי ונתן לה כך וכך מעות ואני רוצה ליטול כנגדו השיבה אלמנת ראובן בעלי נתחייב להשיאה בחיי בעליך ובפני מחל בעליך לבעלי כל מה שירצה לתתו לה ואני מוחזק בנכסים ולא תוציא מידי אף על פי שאין לי ראיה על המחילה.
יראה כדברי אלמנת ראובן שהיא נאמנת בשבועה שהוא כדבריה ששמעון מחל לראובן אחיו כל מה שירצה לתת לה במגו שהיתה רוצה לישבע שאין לך בידי אלא כך וכך ממון או כבר נתתי לך מקצת ולא נשאר לך בידי אלא כך וכך].
ומה שטוענת שפשע שמעון שהחזיר שטר חוב שהיה ללוי עליו שהיה פרוע רובו ומתוך כך באו לידי הפסד והיא רוצה ליטול מן הנכסים קודם חלוקה כנגד ההפסד כיון שהפסיד שמעון בפשיעה ואלמנת שמעון טוענת שאין זו פשיעה כיון שעשה לו בשלו.
יראה שאם יבררו בעדים שפשע שמעון בחזרת השטר כאשר טוענת אלמנת ראובן חייב שמעון לסלק כל ההפסד שבא לראובן באותה חזרה דפשיעה גמורה היתה להחזיר ללוי שטר שהיה פרוע רובו והשותפין שומרי שכר הן וחייבין לשלם כל אחד לחברו אף בגנבה ואבדה וכ"ש בפשיעה.
ועל הרפואה שאומרת אלמנת ראובן שהוציאה אלמנת שמעון בחולי בעלה כבר פסקתי לעיל שרפואה שאין לה קצבה הרי היא כמזונות.
ומה שטוענת שהקדיש שמעון בעת פטירתו והיה רוצה ליקח כנגדו דין הוא שתטול כנגדו כי ההקדש אינו בכלל הוצאה הנראה בעיני כתבתי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ה
עריכהשאלה ראובן היו לו בידו משכונות משל שמעון ומת שמעון ובאו בני שמעון ותבעו מראובן משכונות שהיה לאביהם בידו ואמר ראובן אותם משכונים אני תופס בשביל שאמר לי לוי שותף שמעון שהיה חייב (לנו) [לו] שמעון מדמי השותפות ורוצה לישבע על משכונים שבידי כי תפיסתי כתפיסתו וידי כידו בכל עסק השותפות ובשליחותו אני תופס אותם ויכול הוא לישבע על תפיסתי כאלו הוא תופס בהם.
יראה שאין לוי יכול לישבע על משכונים שביד ראובן שותפו כי אם היה ראובן טוען שמעון היה חייב לי מעות ואני תופס המשכונים בשביל המעות שהיה חייב לי היה נאמן במגו דלא היו דברים מעולם או החזרתים לך אבל גבי לוי אין כאן מגו שאין מגו אלא על מה שבידו לטעון אבל על מה שביד אחר לטעון לא אמרינן מגו כי שמא חברו לא היה רוצה לשקר ולומר לא היו דברים מעולם או החזרתי לך ויותר מזה אנו אומרין בכמה מקומות אפילו שנים שיש להם תביעה אחת לא אמרינן בהו מגו לפי שאין אדם יודע מה שבלב חברו כל שכן כשהתביעה היא של אחד מהם ואין השני מכיר בה אלא על פי חבירו אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ו
עריכהשאלה ראובן ושמעון ולוי היו שותפים בגביית ממון בשלשה גלילים וחכר ראובן משמעון ולוי גליל אחד בשמונה מאות זהובים על מנת שיגבו הם באותם גלילים כל אחד שמונה מאות זהובים ושלא יכנס הוא לשם כדי לגבות או ליתן כתב פרעון ומה שיגבו שם יותר על חלקם לאחר ההוצאה יחלקו בין שלשתם ואם לא יגבו הם חלקם קבל הוא על עצמו שיתן השליש מכל מה שיחסר להם ועתה תובעים הם מראובן להשלים להם שליש החסרון כאשר קבל עליו שאם לא יגבו שיתן להם השליש ואף על פי שנשאר עוד לגבות השלם תנאך מיד והרי אנו מרשים אותך מכאן ולהבא לגבות בשותפות וראובן אמר לכו וגבו תחלה הנשאר ואח"כ אתן לכם שליש החסרון כי אם הייתי גובה תחלה הייתי משתדל יותר מכם ושמא הפסדתי בהשתדלותכם והם אומרים עשינו בשלך כשלנו.
תשובה יראה שהדין עם שמעון ולוי כי ראובן חכר גליל אחד בסכום ידוע קרוב לשכר ולהפסד ונשארו ב' הגלילים בשותפות לשלשתם אלא ששמעון ולוי היה להם לגבות מב' הגלילים כל אחד חלקו באותו סכום שחכר ראובן הגליל האחד והוצאת הגבייה על שלשתם כי שותפין היו בשני הגלילים והתנו יחד שאם לא יגבו בשני הגלילים כל חלקם שראובן ימלא חסרונם והלכו וגבו כפי יכולתם ולא הספיקו לגבות כפי הצריך להם הדבר ידוע שאם עלו בידם לגבות כל חלקם יותר ברצון היו גובין ממה שיתבעו לראובן החסרון וגם היו מרויחין בתוספת הגבייה הילכך חייב ראובן למלא חסרונם כפי התנאי ואחר כך יגבו שלשתם בשני הגלילים מה שיוכלו לגבות ומה שטוען ראובן שמא הפסיד בהשתדלותם אינה טענה כי טענת שמא היא ועוד למה היה להם להתרשל ולהפסיד חלקם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ז
עריכהוששאלת שני שותפין שהיה להם שטר אחד והגיע זמן גבייתו ואמר האחד לחבירו ששטר השותפות בידו אל תזקוף חוב זה לגוי לזמן אחר כי אני צריך מעותי ועבר על דבריו וזקף החוב עד השנה הבא ותבעו לדין והודה לכל דבריו ואמרו לו הדיינים תן לו מעותיו כיון שזקפת החוב שלא מדעתו ואמר אין לי מעות ורצה לישבע שאין לו מעות אבל אמר יש לי שומא וישומו לו בית דין בעד מעותיו.
ונסתפקת אם יקבלו ממנו שומא בעבור שעשה שלא כהוגן שעבר על דעת שותפו גם יעשו לו שלא כהוגן ולא יקבלו ממנו אלא מעות לא ידעתי מקום לספיקה זו וכי עשה שלא כהוגן יותר מהגוזל מה שביד חבירו דקיימא לן כל כ"ד אבות משלמין או כסף או מיטב ואין מחייבין אותו לפרוע מעות דכל מילי מיטב הוא וגם לא ישלם כל דמי החוב אלא בשומת בית דין ששמין כמה היה אדם רוצה ליתן בחוב זה לפי שהחובות אינן בטוחין כל כך שיהו שוין כל דמי החוב דכל אשראי ספק אתי ספק לא אתי וגם יש חוב שצריך הוצאה וטרח בגבייתו הילכך שמין בית דין אלו היה בא למכור אותו החוב כמה היה ראוי שיתנו לו בו ובאותם הדמים ישלם שומא אם ישבע שאין לו מעות.
סימן ח
עריכהשאלה ראובן ושמעון שהיו שותפין בסחורה ובשאר עסקים במקום פלוני והלך שמעון משם ונשאר ראובן מתעסק בשותפות לבדו וקנה בגדים מתגר גוי והוזלו שלא היה יכול למכרם כשבא לבקש מעותיו היו עדיין בידו הבגדים נשתדל שמכר הבגדים ליהודים בהקפה לזמן ויצא היהודי הקונה לתגר במעות ליתנם לו באותו זמן ועשה לו שטר בהם ויותר על זה הוצרך גם ראובן לעשות שטר על עצמו לתגר ועוד נתן לו ערב שיפרע לו אם לא יפרע לו היהודי הקונה אחר כך חלקו ראובן ושמעון השותפות שביניהם וביקש ראובן משמעון שיעשה לו שטר חיוב על עצמו שאם לא יפרע היהודי הקונה המעות לזמן שקבע ויצטרך הערב או ראובן לפרוע בעדו שיפרע לו שמעון חלקו מכל מה שיפרע ראובן או הערב לתגר ומכל שוחד והוצאה שיצטרך ראובן או הערב לתת או להוציא בענין זה ושמעון אומר שאין לו לעשות שטר על עצמו אלא כשיבא הפסד על ראובן או על הערב בענין זה או כשיצטרך אחד מהם לפרוע לתגר אז יתבענו לדין ויתן מה שיצוו עליו הדיינים.
יראה לי אחר שראובן בעסק השותפות ובתועלת שניהם הוצרך לכתוב עליו שטר וליתן ערב ואלו היה שמעון שותפו לשם היה צריך גם הוא ליכנס עמו בשטר ובערבות ועכשיו שלא היה שמה והוצרך ראובן לעשות שטר עליו וליתן ערב לבדו יראה שחייב שמעון לעשות שטר עליו לראובן שאם יברר ראובן בעדים שלא פרע היהודי שקנה הבגד לגוי ויצטרך ראובן או הערב לפרוע לגוי שיפרע שמעון חלקו ומכל מה שיוציא על עסק זה הוצאות בשוחד ובשאר דברים בכל מה שיברר ראובן בעדים שיפרע שמעון חלקו.
עוד אירע בעוד שהיו שותפין שקנה ראובן סחורה מגוים ונשא ונתן עמהם וטעו עמו בחשבון ונתן המעות לאמצע בשותפות ועתה אומר שירא שמא יזכרו לטעותם שיעשה לו שמעון שטר עליו גם בזה שאם יצטרך להחזיר שיפרע לו חלקו עוד תובעו שכשהיו שותפין והיה מתעסק היה לו משכונים משל אחרים ומכרם וירא שמא יבא לידי הפסד כשיבואו לשאול משכנותיהם שיעשה לו שטר שיפרע לו חצי ההפסד שיבא מזה ושמעון אומר אם יזכרו הגוים לטעותם ותצטרך להחזיר או כשיבא לך הפסד ממכירת המשכונות תתבעני לדין ואשלם לך לדין באלו שתי התביעות יראה שאינו חייב לעשות עליו שטר על דברים הללו אלא שמעון יודה בפני עדים סכומם כך וכך שהטעה ראובן לגוי פלוני שהכניס אותן המעות לעסק השותפות והעדים יכתבו הודאת שמעון ויחתמו עליה ויתנוה ליד ראובן ותהיה בידו לזכות ולראיה שאם יוציא הגוי הטעות מיד ראובן שיוכל לתבוע משמעון שיפרע חלקו וכן במשכונות שמכר יודה שמעון בפני עדים כל הדברים כמו שהיו ויכתבו הודאתו ויתנהו לראובן.
עוד אירע שכשהיו שותפין שאחיו של ראובן היו לו מעות אמר לו ראובן השתדל עמנו בשותפות ותניח מעותיך עם שלנו ותקח מהריוח בכדי מעותיך ושמעון לא ידע בזה שאחי ראובן היו לו מעות בשותפות עמהם עתה אומר שמעון מאחר שלא הודעתני מזה אין לי ליתן לאחיך חלק בריוח אם אתה נתפשרת עמו תן לו מחלקך וראובן אומר כיון שהיו שותפין כל אחד ואחד היה כח בידו לעשות כל מה שהיה נראה לו תועלת השותפות והיה נראה לו תועלת בחבורות אחיו שלא הפסיד כאשר לא הודיעו.
הדין עם ראובן ויטול אחיו חלק בריוח כפי חלקו במעות.
עוד אירע שראובן ושמעון הסכימו שילך ראובן זה למדינה אחרת בעד נשותיהם להביאם אצלם למקום שהם הלך ראובן בעדם ומאנו לבא עמו ותובע משמעון שיתן לו חצי ההוצאה ממה שהוציא בלכתו שמה ובישיבתו שמה ושמעון אומר שאין לו ליתן כלום כיון שלא הביא נשותיהם.
הדין עם ראובן אחרי שבהסכמת שמעון ובשליחותו הלך חייב שמעון ליתן לו חלקו גם כי לא רצו הנשים לבא מכל מקום הוא לא פשע בשליחותו אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.
[יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו את אשר שאל לפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו השליש שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך כלום ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודא שפיר טוען לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דשני אחים ושותפין כו' ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי בבית דין שנעשה הדבר על פי הדיינים אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו לו ממון אביהם וגם יהודה תבע להם שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת ג' האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין עמו בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמינייהו ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין הגזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי ומה שהוספת לשאול אם עמד יהודה עם לוי לדין ואמר לו שקבלתי ממון זה מאחיך מחמת שהיה לי חוב אצל אביך כמו שאחיך יודעים ואתה אינך יודע לפי שלא היית בעיר וכיון שכן הוא הטל חרם בשם כל מי שתופס דבר משלך אינה טענה מה שטען יהודה וכיון שהודה שקבל הממון מראובן ושמעון בחוב שהיה לו על אביהם צריך יהודה לבא לדין עם לוי אם החוב עשוי בענין זה שיוכל להוציאו מיורשי יעקב בבית דין כדין גבה אותם מראובן ושמעון ואין לוי יכול להוציאו מיד יהודה כלום דאף אם היו המעות ביד לוי היה מוציאו מידו בכח השטר וחיזוק שיש לו על אביהם ואם היה החוב בענין זה שאין יהודה יכול להוציאו מיורשי יעקב בבית דין אלא שהודו ראובן ושמעון ופרעו מדעתם לא יפסיד לוי בהודאת אחיו ושלא כדין נתנו שליש החוב חלקו של לוי וכיון שהודה יהודה שקבל כל החוב שהיה אביהם חייב לו חייב יהודה להחזיר ללוי שליש הממון שנתנו לו ראובן ושמעון לפי שהם גזלו ממון אחיהם ונתנוהו ליהודה ויכול להוציאו לוי ממנו כיון שנמצא גזלה בידו ומה שכתבת אי מצי יהודה למימר ללוי מוחזק אני ואתה באת להוציא ממני בטענת ספק והמוציא מחברו עליו הראיה ונסתפקת אם נאמן במגו דהחזרתי לך לא שייך הכא למימר מגו כי הוא אומר שקבלן בחובו שהיה אביהם חייב לו ולמה יחזירם טענתו שהוא טוען לזכות בממון וחזרת הממון סותרים זה את זה לא שייך מגו אלא בשתי טענות שאיזה מהם שיטעון זוכה בממון שבידו אלא אותה טענה שהוא טוען כדי לזכות בממון שבידו אינה בריאה וטובה ולא היינו מאמינים לו בטענה שטוען לזכות בממון אלא ע"י מגו של טענה אחרת טובה ואמרינן מה לו לשקר ודאי גם טענה זו שטוען אמת היא דאם היה רוצה לשקר היה טוען טענה אחרת שנראית לעולם יותר שהיא אמת מזו הטענה שהוא טוען כגון הנהו עיזי דאכלי חושלא בנהרדעי ומהימן לומר שאכלו עד כדי דמיהם ואף על גב דלא שכיח במגו דלקוחין הן בידו וכן ההיא דנאמן לומר סיטראי נינהו במגו דלא היו דברים מעולם אף על גב דסטראי נינהו טענה גרועה היא דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה על פה וכן כל מגו שבגמרא בדרך זה אבל בנדון זה בטענתו הוא רוצה לזכות בחלק לוי והיאך נאמן במגו של טענה אחרת שיטעון שאין לו בחלק לוי כלום] (כפול לעיל כלל ע"ט סי' ח').
(ומה ששאלת אי מצי לוי למתבעינהו לראובן ושמעון כל אחד בשביל חלקו שנתנו ליהודה שלא כדין כתבתי כבר רצה מזה גובה וכו'.
ומה ששאלת אם יאמרו ראובן ושמעון שלא ידעו דבר מחוב זה שהוציא יהודה אם אביהם היה חייב לו או לא וגם לא נתנו מרצונם אלא שבא לביתם בתוך ימי אבלם ורצה למשכן מה שבבית ויעצום קרוביהם להתפשר עמו ומחמת פחד יהודה שהוא אחד מדייני העיר נתפשרו עמו ונתנו לו הממון אם יוכלו להוציא הממון בטענה זו איני רואה כאן אונס להוציא הממון מיהודה שהוא מוחזק בו כי לאו גברא אלמא לאנוסי ליקח מהם ממון שלא כדין אלא מדעת נתפשרו עמו וטפי תלינן שידעו שאביהם היה חייב לו ולכבוד אביהם פרעו לו (גם זה כפול לעיל כלל ע"ט סי’ ח’).
ומה ששאלת שראובן ושמעון אומרים שלא ידעו שהיה לו שותפות עם אביהם כי אביהם לא צוה אלא ליתן לו הקרן ואם היה לו בידו ריוח היה מצוה לתת לו גם הריוח טענות הבל כל אלו אחר שנתפשרו מדעתם ונתנו לו ממון בשביל הריוח היאך יצ"ל יוכלו לבטל הפשרה שעשו בלא שום אונס נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל] (גם זה כפול שם לעיל עט ח).
[יפה כוונתם אתם הדיינים לפתוח תחלה בדין זה שישבע יהודה שבועת היסת שראובן זה שפרע אותו היה שותף עמו במעות הללו ושהתנה עמו ליתן לו חלק מן הריוח כי בשבועה זו יסתלק יהודה מתביעת לוי ומשאר ריבית כמו שכתבתם אבל הריוח שקבל יהודה מראובן היה באיסור קבלו מקצתו הוא ריבית דאורייתא ויוצא בדיינים מקצתו הוא ריבית דרבנן כי בטענת יהודה כתבתם שלא היה רצה (ליתן) מעות ליעקב לקנות גבינות בעת ההיא כי כבר עבר זמן הגבינות הטובות והשיבו יעקב שכבר היה לו גבינות קנויות מזמן הטוב ויחשוב לו אותם הגבינות כמו שקנה אותם ויהיה ליהודה חלק בריוח של כל הגבינות וזו היא ריבית דאורייתא דהא אוזיל גביה ונתן לו הגבינות בשעת היוקר כשעת הזול כדי שילוה לו מעות ומה שהרויח יהודה באותה הזול ריבית קצוצה היתה וכל הריוח שהרויח אח"כ הוא ריבית דרבנן כיון שלא נכתב בשטר שנתנו המעות לעיסקא אלא שטר חוב גמור והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דיהודה בטוח ממעותיו כיון שהשטר בידו ואפי' התנה בעל פה שיחלקו הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויוכל יהודה לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כלו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה כדאמרינן בפ' איזהו נשך (ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשא פפונאי ולא כשטרי מחוזנאי דזקפו ריוח אקרנא וכתבו בשטרא דמי יימר דהוי ריוח אמר ליה מר בר אמימר אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה ואמרו ליה לא הוה ריוח מהימן להו אמר ליה תינח כל זמן דאיתא בחיים אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי מאי וכו' אלמא אף על פי שהסוחרים היו מכירים בעניינו וכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כל כך היה מאמין להם או היה מתנה עמהם בעל פה כי דבר ברור היה שלא נטל מהם יותר ממה שהרויח אפילו הכי היה אסור כיון שאין התנאי שבעל פה מועיל אחר מותו דבתר שטרא אזלינן והכי נמי כיון שיוכל לגבות כל החוב בשטרו אף על פי שהתנה בעל פה לחלוק ההפסד בתר שטרא אזלינן ואסור לחלוק בריוח אבל ריבית דרבנן הוי כך הדין אחר שישבע יהודה ואם אינו רוצה לישבע שבועה זו אז חוזר הדין בין לוי ובין יהודה ולא מצי למימר יהודה ללוי לאו בעל דברים דידי את דכיון שתבע יהודה משמעון וראובן חוב שהיה חייב (להם) (לו) אביהם ופרעו לו ממון אביהם ולא רצו לדון עמו אלא הודו לדבריו ופרעו לו כל החוב ממון אביהם שלא כדין עשו ראובן ושמעון ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד אחר מיתת אביהם זכו השלשה אחים בירושת אביהם ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבאו לדין בשל חלקם הרשות בידם אבל בחלק לוי לאו כל כמינייהו ושלחו יד בממונו וגזלוהו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלה רצה מזה גובה רצה מזה גובה כך הוא שורת הדין לפי הטענה שכתבתי ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל].
סימן ט
עריכהשאלה ראובן ושמעון היו להם ביחד שטרי חובות על גוים והיו מהם ביד ראובן וכתובים על שמו ומהם ביד שמעון גם כן וכתובים על שמו והיה ראובן ושמעון כל אחד חייב מס לקהל ושלחו הקהל קצת המס שנתחייב שמעון משטרות שהיו לו בפני עצמו וגבו ג"כ משטרות שהיו ביד ראובן משל השותפות בשביל מס שלו שהיו סבורים שהיו שלו בפני עצמו עתה אומר שמעון לראובן כיון שגבו הקהל אותן שטרות שהיו בידך שהיו בין שנינו וחשבו אותו במס שלך ופרעת חובך בשטרות תפרע לי אתה חלק מהם וראובן אומר כיון שגם חייב עדיין מס אותן השטרות שגבו משל שנינו עלה חלק בהם לפרעון מס שלי וחלקך בהם לפרעון מס שלך.
תשובה יראה שהדין עם שמעון מאחר שגבו הקהל בכתב המלך מה שהיה מס ראובן משטרות שנכתבו על שם ראובן והיה לשמעון חלק בהם מיד נתחייב לפרוע לשמעון חלקו מה שהיה לו באותן שטרות כי פרע חובו מממון שמעון כל מה שגבו הקהל מן השטרות נכו לראובן מן החוב שהיה חייב להם ואף על פי שפרעון זה היה בעל כרחו של ראובן מ"מ פרעון הוא ונתחייב ליתן לשמעון חלקו ודמיא להא דאמרינן בחולין בפרק הזרוע (קל"א) הרי שאנסו בית המלך את גרנו אם בחובו חייב לעשר ואם באנפרות פטור מלעשר הרי אתה רואה אף על פי שבאונס נטלו את גרנו כיון דבחובו נטלוהו חייב ליתן ללוי מעשר שהיה לו באותו גרן כיון שנשתכר לפרוע חובו מחלקו של לוי וא"ת יאמר ראובן כן אני חייב לפרוע לך חלקך ואפרע במה שאתה חייב עדיין הא לאו טענה היא כי מיד כשגבו השטרות בשביל המס שהיה ראובן חייב לקהל נתחייב ראובן לפרוע לשמעון חלקו שהיה לו בשטרות ואינן פרעון אם לא שיתנהו ליד שמעון או במאמרו לכל מקום אשר יצונו ליתנו אבל ליתנו למקום ששמעון חייב ממון בעל כרחו לאו כל כמיניה ולאו פרעון הוא נאם הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן י
עריכהעוד ילמדנו רבינו יעקב ובנו שמעון שותפים בחנות ויעקב הלך לראובן ולקח ממנו ממון להתעסק בו בסחורה ידועה מן הסחורות הנמכרות בחנות ועשה שטר חוב עליו ועל שמעון ונפטר יעקב לעולמו ותבע ראובן לשמעון לתת לו מעותיו הקרן וחלק הריוח ושמעון השיב איני יודע בשתוף אבי עמך דמי השטר אפרע לפי שהשטר עלי אך ריוח לא אתן לך וראובן הביא עדים שיעקב לקח הממון בתורת עסק לעסוק בו בסחורה ידועה מן הסחורות הנמכרות בחנות ואמר לשמעון אתה שותף אביך ואביך היה מתעסק בשלי והרי אתה כאביך ועליך לשלם.
תשובה כיון שיעקב ושמעון היו שותפין בחנות והביא ראובן עדים שהסחורה שמסר ליעקב היא מן הסחורות הנמכרות בחנות וגם השטר נכתב על יעקב ושמעון בנו כל זה מוכיח שדברי ראובן הם כנים ואיני יודע שטוען שמעון הוא שמא ספק גרוע הוא כי דבר ברור הוא שכיון שהיו שותפין בחנות הדבר ידוע שכל דבר שיקנה אחד מן השותפין מן הדברים הנמכרים בחנות בחזקת שניהם הוא קונהו וגם נותנו בחנות וגם שמעון הוא נזכר בשטר עם אביו הילכך מה שטוען שאינו יודע בשתוף אביו עמו אינה טענה ועוד אני אומר שעל ידי השטר הכל מתברר אם השטר שיש לראובן על יעקב ושמעון בנו אם הוא שטר עיסקא הרי העסק מבורר בשטר ואין שמעון יכול לומר שאינו יודע בשיתוף שהיה לאביו עמו ואם השטר הוא שטר חוב ואין מפורש בו עיסקא אין ראובן יכול ליטול כלום מן הריוח כי רבית הוא כאשר בארתי בתשובה ראשונה (בהמחודש ד"ה יפה).
סימן יא
עריכהוששאלת שנים שהיו שותפים לעשות מרדעות וחלקו והלך אחד מהם בא ראובן ותובע אותו שנשאר ואומר לו לחברך נתתי בגד לעשות לי מרדעת תן אותו אלי שאתה שותפו והשיב אם נתת לו דבר תלך ותתבענו כי איני יודע אם נתת או לא נתת ושאלו לו אם ראה בגד כזה בחנותם ואמר לו כן אבל איני יודע מה נעשה ממנו ואני לא לקחתיו ואם הוליכו מזה איני יודע.
יראה שאין לו עליו כלום דאע"פ שהיו שותפין וראה את הבגד בחנותו מה בכך דרך הוא שאחד מן השותפין מניח את שלו בחנות שהוא של השותפות ואין חבירו מקפיד עליו ואם הניחו שמה ובטלו בשבילו הלא נתחייב השותף ואין לתבוע שום טענת ודאי על זה.
סימן יב
עריכהעוד ילמדני ראובן ושמעון ולוי היו שותפים בכל דבר בין במלאכת ידם בין במשא ומתן ומלאכת הג' היה רצענות לסוף הזמן הסכימו שישארו שותפין בכל דבר חוץ ממלאכת ידם וכונתם שירויח כל אחד כדי פרנסתו ממלאכת ידו ולא יתן ממנו לחברו לאחר זמן ובעודם בשותפות השניה נתן גוי אחד עורות לראובן לעבדם וכל אותן הימים שנתעסק בעורות לא נתעסק במלאכת הרצענות עתה באים חבריו ומבקשים חלקם מן הריוח שהרויח בעבדנות ואומרים שלא הוציאו מכלל השותפות שום דבר כי אם מלאכת הרצענות והשיב ראובן והלא לא היה כוונתינו אלא שירויח כל אחד ואחד במלאכתו כדי פרנסתו מה לי מלאכת העבדנות מה לי מלאכת הרצענות.
תשובה אני רואה שהוציאו מלאכת ידם מכלל השותפות הרי גם העיבוד שעשה ראובן מלאכת היד הוא ואין לומר כיון שמלאכת שלשתן היה רצענות לא היתה דעתם כי אם על רצענות אבל אם יעשה מלאכה אחרת בכלל השותפות היא הא ליתא דכיון שאמרו מלאכת ידם בסתם כל מלאכת היד בכלל דאם היתה דעתם על מלאכת רצענות היה להם לפרש לפי שדרך האדם להשתדל לעשות כל מלאכת אומנות שהוא יודע כדי להרויח לפיכך היה להם לפרש דמלאכת ידם היינו דוקא רצענות ומדלא פירשו יפסידו ועוד דאם כן לקתה מדת הדין שהן יעשו לעצמן והוא יטרח ויתן להם וימות ברעב ואף אם היה הדין שתהא מלאכת העיבוד בשיתוף לכל הפחות יקח מן העיבוד לעצמו לכל הפחות כמו שהיה יכול להרויח ברצענות ואם יש מותר יהיה בשתוף אלא אין הדין כך אלא כל מלאכת העבוד לעצמו.
סימן יג
עריכהגם ילמדנו רבינו ראובן שחכר חכירות מגוי ואח"כ נתן באותה החכירות (הריוח) [הרבע] לשמעון שיהיה שותפו לריוח ולהפסד בכדי חלקו ולא קנו מידם כי אם הסכמה שהיתה ביניהם ואח"כ היו בידו מאותה חכירות דברים ידועים לאחרים ושיירו לעצמם דברים אחרים וגם נתן ראובן הנזכר ללוי השתות של החכירות הנזכר ולא היה יודע לוי כמה חלקו של שמעון ואחר כך אמר לוי לשמעון כמה חלקך מזו החכירות אמר לו הרביע השיב לו לוי ראובן אמר לי שאין לך כי אם השתות וגם אמר לי שהיה רצונו שאומר לך זה הענין השיב לו שמעון אני וראובן יודעים היאך נפל הדבר בינינו ולאחר כך סיימו גביית שאר החכירות ששיירו לעצמן וכשבאו לחלק הריוח אמר ראובן לשמעון הנה לך שתות הריוח שהוא חלקך אמר לו והלא הרביע נתת לי בהסכמת שנינו ועל זה נשתתפנו גם מן הריוח יש לי הרביע אמר לו ראובן אני אמרתי ללוי שלא הייתי רוצה ליתן לך החכירות כי אם השתות וגם אמרתי לו איך הייתי רוצה שיודיעך השיב לו שמעון לא אמר לי לוי שום דבר בשליחותך כי אם ספור דברים בעלמא שהיו בינינו ולא חששתי לדבריו ואפי' בא בשליחותך לא הייתי חושש כי יכול היית אתה לומר לי פנים בפנים כי כלנו היינו ביחד ומה שלא אמרתי שום דבר בזה הענין לפי שהיתה סברתי שבשביל שלא נתת ללוי כי אם השתות לא רצית להודיעו חלקי בשביל שהיתה גדולה מחלקו וגם אני אומר כי אפי' היית אתה אומר לי בעצמך לא הייתי חושש לדבריך כי לאחר שנשתתפנו בראשונה בענין שיהא חלקי הרביע והחכרנו מן החכירות ושיירנו לעצמנו דברים אחרים לא היית יכול לחזור בך כי לאחר שיש עסק בשותפות ובחכירות אין אחד מהם יכול לחזור בו ילמדנו רבינו הדין עם מי נוטה.
תשובה ועל החכירות יראה שהדין עם שמעון כי מתוך דברי ראובן נראה שהוא מודה לשמעון שנתן לו מתחלה הרביע שהרי כשאמר שמעון לראובן והלא הרביע נתת לי בהסכמת שנינו ועל זה נשתתפנו השיב לו ראובן אמרתי ללוי שלא הייתי רוצה ליתן לך אלא השתות ומדלא השיב לא נתתי לך כי אם השתות מכלל דהודה לו שנתן לו מתחלה הרביע ואדעתא דהכי נתעסקו בחכירות בשותפות וחכרו מקצת לאחרים וגבו השאר וגם לא אמר לו פה אל פה שחזר בו מן הרביע ומה שאומר שאמר ללוי שיאמר לו למה היה לו לשמעון להאמין ללוי בשליחות זה כיון שהיה ראובן מצוי אצלו כל היום ולא אמר לו כלום וגם אמתלא גדולה טוען שמעון למה לא האמין ללוי כי היה סבור שבשביל שלא נתן ראובן ללוי כי אם השתות אמר לו שלא נתן לשמעון רק השתות הילכך נתעסק בשותפות אדעתא דרביע שהתנה לתת לו ואין משיכה בעסק שותפות זה אלא ההתעסקות שחוכרים לאחרים וגובין היא הקנייה הילכך יתן לו הרביע כאשר התנה עמו אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן יד
עריכהששאלת על ראובן ושמעון שנשתתפו על תנאי ששמעון יתעסק בממון לבדו ויקח ה' שמיניות בריוח ובהפסד וראובן שלשה שמיניות בריוח ובהפסד ושמעון יתעסק בממון במה שיראה לו במיני הסחורות ושאר מיני העסקים מלבד שלא ילוה ברבית לאומות העולם ועוד התנו כשיגיע סוף זמן השותפות וירצה אחד מהם לחלוק שיתחייב שמעון להביא כל מה שיגיע אליו באותה שעה מממון זו השותפות במעות ובסחורה ובזולתם משאר הדברים מלבד שטרי חובות לאומות העולם ויקח כל אחד מהם חלקו בקרן ואחר כך יחלקו הריוח כפי התנאי ועתה עבר זמן השותפות ושמעון רוצה לחלוק והביא קצת קרן של ראובן במעות והמותר בסחורה וחובות על היהודים וגוים בלא ריבית ואומר שעשה חובות אלו ממה שמכר בהקפה וראובן אומר שאינו רוצה לקחת חובות אלו כלל לא בקרן ולא ברבית שלא הרשהו למכור דבר בהקפה ומה שכתוב בשטר שיביא בשעת החלוקה כל ממון השותפות הן במעות וסחורה ובכל דברים חוץ משטרי חובות ברבית לאומות העולם אין במשמעות זה שיהיה בממון השותפות חובות מיהודים כי בכלל שאר הדברים הן במשכונות ברבית לאומות העולם שהם עסק שמרויחים בהם ושמעון אומר שחובות אלו נעשו ממכירת החנות ולא היה אפשר בלא זה רואה אני בנדון זה ששמעון חייב להביא כל ממון השותפות בממון ובכל מיני סחורה שנתעסק בהם כי היה לו רשות להתעסק בכל מיני סחורות חוץ משטרי חובות לאומות העולם ויחלוקו כל אותו ממון ומה שאומר שמכר בהקפה ליהודים ולגוים וראובן אומר שלא הרשהו למכור בהקפה תנאי זה שימכור בלא הקפה איני רואה לו הוכחה מתוך השטר אלא שהרשהו להתעסק בכל מיני סחורה כמנהג הסוחרים ואם מנהג הסוחרים למכור בהקפה בזה לא שינה שמעון אבל אם אין מנהג הסוחרים למכור בהקפה או שינה שמעון או פשע לא יטול ראובן חלק בהקפה אלא בממון המזומן במעות ובסחורה יטול כל חלקו קרן וריוח אבל אם מנהג הסוחרים למכור בהקפה יחלקו גם ההקפות שוה בשוה כפי תנאם ואם רצה ראובן יכול להשביע שמעון שאלו ההקפות באו מעסק הסחורה ושעשאם לטובת העסק אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן טו
עריכהתשובת שאלה ראובן קנה סחורה באלף ומאתים זהובים בא שמעון ונשתתף עמו שיטול רביע הריוח ושיתן רביע המעות בסחורה ואם יהיה הפסד שיפסיד הרביע ושוב בא לוי ונשתתף עם ראובן ברביע הסחורה וכן עשה גם יהודה בשלשתן נתן רביע בסחורה נתזלזלה הסחורה ועמדה על שמונה מאות זהובים בא שמעון אצל ראובן ובקשהו שיפטרנו מן השותפות מכאן ולהבא ויפרע מאה זהובים שהפסיד כבר ברביע ולא אבה ראובן כי ירא פן תוזיל עוד הסחורה ונתפשר שמעון עם ראובן ונתן לו מאה וחמישים זהובים ופטר ראובן לשמעון מהשותפות וכן עשה גם לוי ונשאר יהודה שותף ראובן ברביע ונמכרה הסחורה בשמונה מאות זהובים ועתה תובע ראובן מיהודא שיפרע מאה זהובים המגיעים לחלקו בהפסד הסחורה שהוזלה ד' מאות ויהודה משיב לא הפסדת כל כך כי ראובן ושמעון נתנו לך שלש מאות נמצאת הסחורה עליך בט' מאות זהובים ונמכרה בשמונה מאות זהובים אין בה הפסד אלא מאה מזה אתן הרביע וראובן השיב מה יש לך ממה שקבלתי מלוי ושמעון שנתנו יותר על חלק הפסדם הלא בשביל אותם ק' זהובים נכנסתי בספק שאם תזלזל הסחורה ותעמוד על ד' מאות זהובים הייתי אני מפסיד שלש מאות שבעים וחמש זהובים ואתה לא תפסיד כי אם חלק רביע שלך נמצא שאין לך להרויח כלום במה שנתנו הם יותר מחלקם ותפרע מחלקך מאה זהובים כי לא נכנסת במקום לוי להפסיד בחלקם אם תוזל עוד הסחורה גם לא תטול במה שנתנו הם יותר מחלק הפסדם וגם אם לא נסתלק שמעון ולוי היית פורע בהפסד ק' זהובים ועתה שנסתלקו ונתנו ק' זהובים לפי דבריך תטול באותן ק' שבעים וחמש זהובים ואני רק כ"ה ועתה אינך רוצה לפרוע אלא כ"ה רביע של ק' זהובים המופסדים ואיפכא מסתברא שאני ראוי להשתכר בסלוקם יותר ממך כי היו שותפי ולא שותפך אלא ודאי אין לך חלק כלל באותן ק' זהובים שנתנו הם כדי לפטרם מהשותפות כי נשתתפת עמי ברביע הסחורה אם תמכר ביוקר ובהפסד אם תוזל אבל במה שהכנסתי עצמי בספק עם שאר שותפי קרוב לשכר וקרוב להפסד אם הרוחתי בזה אין זה מענין הסחורה כי לא נתיקרה אלא דבר חצוני הוא כאדם שמכניס עצמו בספק להשתכר או להפסיד ואפשר אם מתחלה נשתתפנו כל ארבעתנו יחד היית יכול לומר כיון שאי אפשר להם להסתלק בלא דעתי מה שעשית עמהם אחרי שיש בו ריוח אני אומר ששלוחי היית כדין שותפין כל מה שישתכר אחד מהם בעסק הסחורה השכר לאמצע ואם היה בו הפסד היית אומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אבל בנדון זה לא היה לך עסק עמהם ולא הם עמך אלא אני שתפתי כל אחד מהם לבדו עמי ומה שעשיתי לעצמי עשיתי הן לשכר הן להפסד ואי אפשר לך לומר שבשליחותך עשיתי כיון שאין לך עסק עמהם והייתי יכול לסלקן בלא דעתך ואף אם תאמר שלא הייתי יכול לסלקן בלא דעתך כיון שנשתתפת באחרונה ומצית למימר מזלא דארבעה גרם כדאמרינן גבי תרי דעבדי עיסקא מכל מקום אינה טענה לזכות בריוח שעשיתי כבר כך יראה שהדין עם ראובן בטענות שכתבתי אמנם לפי שכתוב בשטר שעשה ראובן ליהודה כששתפו עמו וכל מה שיזדמן ריוח מכל דבר מכל זה אחר שיוציאו הוצאה יחלקו אלו השלשה שותפין כפי מה שיתבאר על זה יש לדון אם זה הלשון כולל כל הריוח שיזדמן אף מה שנתנו קצת מן השותפין או שמא דוקא מה שיגבו מהמצוי ונראה דוקא שלא היה דעתם אלא במה שירויחו בעיקר השכירות שהוא המס אבל אם הרויח שותף אחד עם חברו לזה לא היה דעתם כלל אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן טז
עריכהשאלה ראובן ושמעון היו שותפין והיה להם תיבה שמניחין בה מה שהיו קונים והיה המפתח ביד שמעון וקנו חפץ אמר ראובן לשמעון שהמפתח בידו קח זה החפץ ותנהו בכיסך עד שתוליכנו לתיבה לקח שמעון החפץ ונתנו בכיסו לפני ראובן לאחר שעה שאל ראובן לשמעון אם נתן החפץ בתיבה ומשמש בכיסו ולא מצאו וטוען ראובן שיש לו לשלם חלקו כי בשעה שלא נתנו מיד בתיבה פשע ושמעון טוען לא נתת לי אלא שאניחנו מיד בכיסי וכן עשיתי ושמרתיו כמו שלי ולא נתתי כיסי לשום אדם אחר כך.
תשובה כיון שראובן אומר לשמעון קח זה החפץ ותנהו בכיסך עד שתוליכנו לתיבה וכן עשה שמעון נמצא שלא פשע כי נתנו בכיסו להוליכו לתיבה וקודם שהגיע לתיבה נאבד מכיסו וישבע שמעון שבועת השומרים שלא פשע בו ושלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ויפטר.