שו"ת הרא"ש/כלל פח
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל פח
עריכהסימן א
עריכהשאלה ראובן נתן לשמעון מעות לקנות בהן חטין למחצית שכר וקנה חטין והוזלו החטין ועמדו בחצי הקרן ומכרן שמעון שלא מדעת ראובן וחזרו ונתייקרו ותובע ראובן החטים בשעת היוקר לפי שמכרן בלא ידיעתו ושמעון השיב שהוצרך למכרן לפי שהבית שהיו בו החטים נפל והניחם בבית אחר ונפלו בהם תולעים והראה אותם למי שהיה יודע אם היו נשמרים ואמר לו אם תעכבם מעט הכל נפסד ומה שמכרם שלא מדעת ראובן כי היה ירא להודיעו שמא ישאל לו חלקו מן ההפסד מיד והיה בדעתו להתעסק במעות עד שהיה משלים הקרן ויחזירם לראובן.
תשובה נראה לי כיון שמכרם לו בתורת עיסקא אין לו תורת שותפות ואין המתעסק צריך להודיע לבעל העסק בכל מסחר שהוא מתעסק רק שלא ישנה ממה שצוהו בעל העסק כגון אם צוהו לקנות חטים לא יקנה שעורים ובנדון זה שקנה חטים כמו שצוהו אם הוא כדבריו [שהתליעו החטים והוצרך למכרם יפה עשה וישבע שמעון שהוא כדבריו] ויפטר ואם יש לו אחד שמעיד שהוא כדבריו שהתליעו החטין והוא יודע שהן אותן חטים שקנה בדמי ראובן העד פוטרו מן השבועה הנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ב
עריכהשאלה יהי ביתך כבית פרץ (ותשגה) [ותדגה] לרוב בקרב הארץ ותפק רצון כי מצאת טוב ויצאו יונקותיה כגן רטוב.
אשר שאלת על המקבל מעות למחצית שכר אם יוכל לקבל עליו כל האחריות דומיא דשומר חנם דמתנה להיות כשואל.
תשובה דע שהוא אסור דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון ומחצי המלוה שהאחריות על המקבל הוא נוטל הריוח והנותן נוטל הרווח מחצי הפקדון וצריך ליתן לו קצת ממון לשכר טרחו שהוא טורח בחלק הפקדון דאם לא כן היה נראה שטורח בחלק הפקדון בשביל שהלוה לו החצי ואם קבל עליו כל האחריות הרי נעשה כלו מלוה ואין עליו שום פקדון כלל ולא דמי לשומר חנם שמתנה להיות כשואל דהתם לעולם שומר הוא דאינו שולח יד בפקדון ויכול הוא לשעבד נכסיו ולחייב עצמו בשמירה כדין שואל אבל הכא שנושא ונותן בנכסים כיון שקבל עליו כל האחריות פקע ממנו שם הפקדון ועושה מלוה וכל מה שקיבל מן הריוח הוא רבית כי שכר הלואה הוא נוטל.
סימן ג
עריכהילמדנו אדוני ומורי ור' שיחיה מי שנתן מעות לחבירו להתעסק בהן ואמר לו אל תקנה בהן אלא סחורה פלונית או להתעסק ברבית וכן עשה והוזלה הסחורה או שנתקלקל הרבית אם זה האחריות על המקבל כי יראה לדמותו לההיא דאמר רבא האי מאן דמקביל חמרא אדעתא דלמטיה לפרוותא דזולשפט ואדמטייה ליה זל דינא הוא דמקבל ליה מיניה אלמא אף על גב דעיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון כיון שהיה מוכרח להוציאו לצואת הנותן כל אחריות הזול על הנותן הכי נמי מצי למימר אם לא התנה עמי הייתי מתעסק בדבר אחר אף על גב דאחריות גניבה ואבדה הוא על שניהם מ"מ אחריות הזול לא יהא אלא על הנותן וה"ר יונה כתב ז"ל דאפי' אחריות גניבה ואבדה גם על הנותן לבד אם נגנב או נאבד אחר שהוזל ואפי' חלא ואיכא למימר מזלו גרם דזה תלוי במזל האדם כדכתיב אף כי היין בוגד אבל בשאר מילי מודה אמנם אם כל עסקו של המקבל הוא באותה סחורה או ברבית יראה דאינו יכול ליפטר באותה טענה דאנן סהדי דאפי' לא התנה היה מתעסק באותו דבר כדאיתא בפרק מוכר הפירות (צ"ב) וליחזי האי גברא אי לרדיא זבין אהני אפי' להוציא מיד המוכר שהוא מוחזק אבל אם הוא רגיל בזו ובאחרת או אפי' רוב עסקו באותו דבר עדיין יכול ליפטר באותה טענה דלא אזלינן בממונא בתר רובא להוציא כשמואל ושלום בנך יעקב.
תשובה לא דמי כלל לדהאי דפרוותא דזולשפט דהתם נתן לו את היין להוליכו לשם ולא היה יכול למכרו עד שיגיע לשם הילכך דין הוא שיהא האחריות על הנותן דלא מקרי עיסקא עד שיגיע לשם אבל נתן לו מעות ופירש לקנות לו סחורה פלונית או להתעסק ברבית וכן עשה קנה אותה סחורה או הלוה בריבית מיד נעשית עיסקא ואפי' קודם שקנה הסחורה או הלוה בריבית הוי עיסקא כיון שאותה סחורה נמצאת במקומו מיד כשקבל המעות הוי עיסקא וחצי האחריות עליו ושלום אביך אשר.
סימן ד
עריכהשאלה ראובן נתן מעות לשמעון לקנות בהם חטה לסחורה ויהא לראובן ג' חומשים בריוח והפסד ולשמעון שני חומשים והתנה ראובן עם שמעון שלא ימכור החטה בלא דעתו וקנה שמעון החטה ושם אותה בעלייתו ולסוף זמן נתרועע כותל העלייה ששם החטה והוצרך שמעון להסיר החטה וליתנה במקום אחר עד שיבנה כותל העלייה ובין כך ובין כך לקתה החטה והתליעה והראה שמעון את החטה לאחרים ואמרו לו שאם לא ימכרנה תפסד ומכר שמעון את החטה בלא דעת ראובן והיתה באותה שעה בזול שלא היתה שוה שני שלישי הקרן ועוד שחסר ממנה הרבה שלא בא ליד שמעון בכל זהוב יותר מט' דינרין ואמר שמעון שלכך לא הודיע לראובן שהיה רוצה להשתדל בקרן כדי שיחזור לאיתנו ונתיקרה החטה עד שעמדה על דמיה הראשונים ואומר ראובן לשמעון למכור החטה והוצרך שמעון להודיעו כל הענין כאשר אירע ואמר ראובן כאשר מכרת החטה בלא רשותי יש לך לשלם כל הקרן ושמעון טוען אני נתכוונתי לטובה ואין לי לשלם אלא חלק מן ההפסד.
תשובה שמעון עבר על דברי ראובן שצוהו שלא ימכור החטה עד שיודיענו ונמצא ששלח יד בממונו שלא ברשות ונעשה עליו גזלן ומשלם כשעת הוצאתו מן העולם כמו שהיתה שוה בשעה שמכרה אבל במה שנתיקרה אחר כן אינו משלם דמשעה שגזלה נתחייב בדמי החטה שהיתה שוה באותה שעה ומן ההפסד יפרע כל אחד כפי חלק הריוח ראובן שלש חומשים ושמעון שני חומשים ובלבד שינכה לו שכר עמלו כפועל בטל שלא יהא רבית אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ה
עריכהילמדנו רבינו ראובן שאמר לשמעון רצוני לסייע ללוי אם תרצה אתן בידך חמש מאות זהובים ותעשה לי שטר בהם ותתעסק בהם ותתן ללוי השכר שיעלה בהם ונתרצה במעות ונתן השכר ללוי מדי שנה בשנה לאחר זמן נתעסק שמעון בסחורה שאינו שוה עכשיו כלום ובקש מראובן שיתן לו השטר שיש לו עליו ויקח הסחורה שקנה וראובן אמר אני לא נתתי לך המעות אלא שתתן השכר ללוי ואין לי להפסיד שום דבר מן הקרן שנתתי בידך ושמעון אומר אני לא הייתי יכול ליתן שכר אם לא הייתי מתעסק במעות וכיון שאמרת לי להתעסק בהם ונפסדו יש לך ליתן לי שטר וליקח הסחורה שבידי.
תשובה יראה שאע"פ ששמעון כתב עליו שטר לראובן בשביל הקרן לא קבל עליו אלא שיתעסק במעות ויתן הריוח ללוי והקרן יהיה שמור לראובן ואם קנה בהם סחורה והוזלה לכאורה יוקרא וזולא לא קבל עליו ואם הוזלה הסחורה אחריות הקרן על ראובן כך הוא הנראה מן הדין לפי הטענות כי ראובן הוא היה מתחיל בדברים ולתועלת לוי בקש משמעון שיטרח וישתדל במעות ויתן הריוח ללוי וישמור לו הקרן ונתרצה שמעון לטורח העסק לתועלת לוי אבל אינו נראה מתוך הדברים והענין שקבל עליו אחריות גניבה ואבדה ואונסין ויוקרא וזולא אבל אם שמעון רצה לחוב בעצמו וכתב עליו שטר חוב להתחייב לראובן בחמש מאות זהובים באחריות ככל הכתוב בשטר צריך לקיים וחייב לו חמש מאות זהובים ליתנם לו כסף או שוה כסף נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ו
עריכהילמדנו רבינו ראובן תבע לשמעון ואמר לו הלכתי ליריד ואמרת לתת לי מעות וסחורה שהייתי מוכר לשם ושהייתי מביא לך סחורה אחרת והתנית עמי שהיית נותן לי השליש של הריוח ממה שהיה עולה ממה שהייתי מביא לך ובעבור הבטחתך זו מכרתי הסחורה שנתת לי בעיר [במלכא] והוצרכתי לילך ולקבל המעות בעיר שלמאנקה והבאתי לך הסחורה שצויתני ואני מבקש ממך שתתן לי שליש הריוח מה שהתנית עמי וההוצאה שהוצאתי בעבורך השיב שמעון לא אלא שאתה היית מוכן לילך ליריד ואני אמרתי לך שהיה נמצא שם תולעת שני בזול ואני נתתי לך מעות לקנותו ואני נדרתי לך בו שליש הריוח ואם לא היית מוצא תולעת שני שהיית קונה משי ואמרתי לך שאם לא תמצא לא זה ולא זה שתביא לי בגדים שאמכור בחנות ואין לי ליתן לך מהבגדים שמכרתי בחנותי וטרחתי בהם ואם לא זה לא היה עולה בהם שום דבר ובשביל זה שתקת עד שמכרתי אותם יד על יד כי אפי' לדבריך שאתה אומר שנדרתי לך השליש בהם מה שאיני מודה לך אין לך ליקח אלא מה שעלה בהם כשהבאת אותם לפי חשבון אם היו נמכרים אז לתגר שכך נוסח תביעתך מה שהיה עולה ממה שהבאת לי וזה לא עלה בהבאתך אלא בטרחתי ובמה שמכרתי בחנותי ובהמתנת זמן מרובה ואם הייתי יודע שדעתך כך לא הייתי נוגע בהם עד שהייתי אומר לך ליקח השליש מהם וליתן שליש מעותי וכשראית אותי מוכרם היה לך לומר לי ולבא ולטרוח יראה שהדין עם שמעון לפי דברי ראובן שאמר שכך היה התנאי לתת לו שליש הריוח ממה שהיה עולה במה שהיה מביא לו מוכח מתוך התנאי שבשכר טרחו יטול הריוח של שעת הבאה מה שהרויח בדרך במכירת הסחורה שהוליך ובקניית סחורה מה ששוה בשעת ההבאה וכן דרך כל מוכר סחורה וקונה אחרת והוא שליח ואין לו חלק בגוף הסחורה לאחר שעשה שליחותו נשאר הקרן לבעליו אלא שנוטל השליח שליש הריוח שהרויח כל זמן שליחותו אבל לאחר שפסק שליחותו והחזיר הקרן לבעליו אם יתעכב השליח ולא תבע חלקו מן הריוח והבעלים נתעסקו בפרקמטיא שלהם ומכרו והרויחו אין לשליח חלק לא בריוח ולא בהפסד כי עיקר הקרן הוא של הבעלים ואין לשליח אלא שליש הריוח מה שהרויחו בשעה שהחזיר הקרן לבעלים נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ז
עריכהשאלה ילמדנו רבינו ראובן נתן מנה לשמעון לעסוק בסחורה ויחלקו ביניהם הריוח וההפסד ועשה שמעון שטר חוב גמור עליו בכל המנה ולא עשה שטר שותפות לימים תבע ראובן לשמעון שיתן לו חלקו מהריוח השיב שמעון אמת כי נתת לי המנה להתעסק בו למחצית שכר והרוחתי אך לא אתן לך כלום מהריוח לפי שיש לך שטר חוב גמור עלי בכל הקרן והנך קרוב לשכר ורחוק להפסד והוי רבית אם תקבל הריוח וראובן אומר תנאי גמור בתורת עסק בריוח והפסד היה בינינו ואלו היה שם הפסד לא היית משלם הכל ואין השטר פוגם.
תשובה נ"ל שהדין עם שמעון מאחר שנכתב כל המנה בשטר חוב ולא פירש בו דין עיסקא נמצא שכל האחריות היה על שמעון ואסור לו לראובן שיקח שום ריוח כדאמרינן באיזהו נשך (ס"ח) בני רב עיליש נפק עליהו ההוא שטרא דהוה כתיב ביה פלגא באגרא ובהפסד אתו לקמיה דרבא פירוש באו לפני רבא לדין אם היו חייבין ליתן לו מן הריוח שהרויח אביהם כיון שהעיסקא היתה שלא כדת כדתנן (שם) אין מושיבין חנוני למחצית שכר אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוה ולא הוה ספי איסורא לאינשי דילמא הכי כתביה אי פלגא באגרא תרי תילתי בהפסד ואי פלגא בהפסד תרי תילתי באגר ומשום דגברא רבה הוה תלינן לפרש לשון השטר שבהיתר היה וחייבים אתם ליתן לו מן הריוח שהרויח אביכם אבל אם לא היינו יכולין לפרש לשון השטר שהיה בהיתר לא היו נותנין לו מן הריוח כלום ובנדון זה שכתבו הממון בשטר חוב וכל האחריות על שמעון לא יטול ראובן מן הריוח כלום אעפ"י שהתנו ביניהם שיחלוקו ביניהם הריוח וההפסד מ"מ כיון שלא נכתב התנאי בשטר ויכול ראובן לגבות כל הממון בשטרו אף אם יפסיד כולו אסור לו ליקח מן הריוח כלום דבתר שטרא אזלינן ולא בתר דברים שבעל פה כדאמרינן בפרק איזהו נשך (ס"ח) אמר רבא לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא כשטרי דמחוזנאי ולא כחכירי דנרשאי לא כטרשי דפפונאי כטרשי דרב פפא ולא כשטרי דמחוזנאי דזקפי רוחא אקרנא וכתבי בשטר דמי יימר דהוה רווחא אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי הוו אתו לקמיה ואמרי ליה לא הוה רווחא מהימן להו אמר ליה הא תינח כל זמן דאיתיה בחיים אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי אלמא אף על פי שהיו הסוחרים מכירים בענינו וכשהיו אומרים לו שלא היה ריוח כ"כ היה מנכה להם או היה מתנה עמהם בעל פה אפי' הכי היה אסור כיון שאין התנאי שבעל פה מועיל אחרי מותו שלא כדת הוא ואסור ליקח מן הריוח דבתר שטרא אזלינן.
סימן ח
עריכהעוד ילמדנו רבינו שמעון שאל מעות מראובן לתת לו מעות בתורת עיסקא לקנות בהם חטה השיב ראובן כבר עבר זמן קניית החטים ענה יש לי חטים קנויות משער הזול תן לי מעות ותקנה ויהיה הכל בינינו ואז נתרצה ראובן ונתן מנה לשמעון בתורת עסק קניית חטין והלך וקנה לימים תבע ראובן לשמעון שיתן לו ממונו וחלקו בריוח ענה שמעון לא אתן לך בכל מה שהיה בידי כלום כי דברים בעלמא אמרתי לך במה זכית בהם וראובן אומר אלו היה לי למכור ולהוציא מרשותך הגבהתי והוצאתי אף אתה מתעסק בעדי ואתה שלוחי וידך כידי וכל רשותך הקנית בקחתך את מעותי ושתפך עמי ונעשית שכירי ושלוחי להקנות לי הן משל אחרים הן משלך ואתה הקונה והמוקנה והמוכר ולא אני.
תשובה נראה לי שהדין עם ראובן כיון שקבל שמעון מראובן מעות לקנות בהם חטים למחצית שכר בתנאי שהחטים שקנה בשעת הזול שימכרם לו כמו שקנאם כל תנאי שבממון קיים וכיון ששמעון מתעסק בממון ראובן ידו כידו ורשותו כרשותו וכמו שרשות שמעון קונה לראובן מיד אחר כך קונה לו מיד עצמו כיון שהקנה לו רשותו ומטעם זה שקנה ראובן החטים של שמעון באותן דמים שקנאם ומוזיל גביה לא יטול ראובן כלום מן הריוח שהרויחו אם נתיקרו החטין לא בחטין שהיו של שמעון ולא בחטים שקנה שמעון במעות שנתן לו ראובן שהרי תחלת העיסקא היה באיסור שהרי המוכר עיסקא לחבירו למחצית שכר צריך ליתן לו שכרו כפועל בטל כי כל עיסקא היא פלגא מלוה ופלגא פקדון ואם לא היה נותן לו שכר על שהוא מתעסק בחצי עיסקא של חלק הפקדון נמצא שהטרחה שהוא טורח בחלק הפקדון הוא שכר חצי העיסקא שהיא מלוה אצלו דהוי רבית ובנדון זה לא מבעיא שכר עמלו שלא נתן לו אלא שמעון המקבל נתן לראובן רבית כדי שימסור לו העיסקא כי מכר לו חטין שלו בפחות מן השער וכיון דבאיסור היתה העיסקא אסור הוא שיטול שום ריוח אלא יחזיר לו הקרן ולא יותר.