שו"ת הרא"ש/כלל עז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל עז עריכה
סימן א עריכה
מורי שארי ה"ר שלמה הלוי יפה כתבת על הדין שנפסק כל דאלים גבר וגברה יד האחד ותפס שכנגדו יכול להשביעו שבדין תפס והא דפסקינן כל דאלים גבר לאו דינא הוא דמצי למימר בית דין פסקו לי כל דאלים גבר וגברה ידי וזכיתי מכח בית דין ואין לי לישבע אלא מחמת שאין בית דין יכולין לברר של מי הוא ואין שום אחד מהם מוחזק אמרו חז"ל כל דאלים גבר וסמכו חכמים על זה כי אותו שהממון שלו ישים נפשו בכפו להלחם שלא יגזול אחר ממונו והמשקר לא טרח כולי האי וגם ירא שמא ימצא הלה עדים לאחר זמן שהוא שלו ויצטרך להחזירו וכיון דלאו דינא הוא מצי אידך למימר אישתבע לי דבדין תפשת וראיה מפרק חזקת הבתים (ל"ד) זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי אמר רב נחמן כל דאלים גבר ומה שנא משני שטרות היוצאות ביום אחד דרב אמר יחלוקו ושמואל אמר שודא דדייני התם ליכא למיקם עלה דמילתא פירוש גבי שטרות ליכא למיקם עלה דמילתא דלא כתבינן שעות (אלא בירושלים הילכך בעי למיפסק להו דינא למר שודא עדיף ולמר חלוקה עדיף אבל זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי איכא למיקם עלה דמילתא שמא ימצא אחד מהן עדים לאחר זמן וגנאי לבית דין שיפסקו שודא או חלוקה ויצטרכו להחזיר הילכך נסתלקו חכמים מן הדין ואמרו כל דאלים גבר אולי יתברר הדבר לאחר זמן של מי הוא וסמכו קצת על הסברא שכתבתי לעיל הילכך מצי אידך למימר אישתבע דבדין תפשת ועוד ראיה מפירוש ר"ח שפי' בפ"ק דבבא מציעא דהאי דלא אמרינן גבי טלית כל דאלים גבר כדאמרינן גבי ארבא דשאני טלית דשנים אוחזין וכל דבר שאדם מוחזק בו יש לנו לחשוב כאלו הוא שלו ואין לנו להוציא מידו אלא בראיה ברורה ויש לנו למחות לכל הבא לגזול ממנו מה שהוא מוחזק כדאמרינן גבי נסכא דר' אבא דחשבינן ליה בגזלן אף על גב דאמר דידי חטפי אבל ארבא דמנחתא על ארעא וכן זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי וכו' אין לנו למחות לכל הבא ליקח בחזקה וכיון דחשיב ליה כאלו לקח בחזקה בעי אישתבעי אי טעין אידך אשתבע לי].
סימן ב עריכה
וששאלת אם שמטת כספים נוהגת בזמן הזה יראה לי שנוהגת בזמן הזה כדאיתא בגיטין (ל"ו) גבי תיקון פרוזבול ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטת שביעית והלל תקן דלא משמטת אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי היא דתניא רבי אומר וכו' ותו גרסינן התם גיטין (ל"ז) רב אשי מקני ליה גידמא דדקלא וכתב עליה פרוזבול רבנן דבי רב אשי מסרי מילייהו להדדי רבי נתן מסר מילי לרבי חייא בר אבא אמר ליה צריכנא מילי אחריתי אמר ליה לא צריכת וכל אלו האמוראין היו בבבל ונהגו שמטת כספים ותו גרסינן התם גיטין לז אבא בר מניומי הוה מסיק ביה רבא זוזי אייתינהו ניהליה בשביעית א"ל משמט אני לך שקלינהו ואזיל.
בתשובה אחרת על דבר השמטה שמטתי ידי לכתוב בענין שמטה מיום באי לארץ הזאת כי דברים רבים היו לי עם גדולי העיר מדוע אינם משמיטים כספים ואמרו שכבר נהגו כל הארץ הזאת שלא להשמיט ואי אפשר לבטל המנהג שנהגו בו ימים רבים כי הרבה מלוות [ישנות] ישנן בארץ הזאת והביאו לי ראיה ממנהגם מיפוי לשון שטרותיהם ולא נתיישבתי בטעמם ומצאתי התנצלות לעצמי על שמטת ידי שאינני מתעורר לבטל מנהגם ואומר אני [דאפשר] כיון שפשט המנהג שלא להשמיט והכל יודעים זה הוה ליה כאלו התנה המלוה על מנת שלא תשמיטנו שביעית נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל (עי' כלל ס"ד סס"י ד’).
סימן ג עריכה
שאלה על ראובן שתבע את שמעון לדין וטען עליו אבי היה שותף עמך והייתם מתעסקים בסחורה ובשטרות והיו השטרות בידך ואני תובע ממך חלקי הראוי לי שירשתי מאבי חצי העסק שהיה לכם יחד וגם תובע ממנו חצי הפרדה שהיה להם יחד ומכרה אחרי מות אביו ושמעון טוען לא היו דברים מעולם ועוד השיב שעברה עליו שמטה ואינו זקוק להשיב לו כי השמטתה שביעית וראובן השיב כי שותפות היה ואין שביעית משמטת שותפות ועוד פרוזבול היה לי ואבד ועוד שהיה יתום ויתומים אין צריכין פרוזבול.
תשובה יראה לי שאין שביעית משמטת שותפות דמה שהיה בידו מעסק שותפות כמו פקדון הוא ולא קרינן ביה כל בעל משה ידו אשר ישה את רעהו ותנן נמי בפרק בתרא דשביעית שביעית משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר הקפת חנות אינה משמטת אם עשאה מלוה הרי זו משמטת וכתובה נמי אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף הילכך טענת שמטה אין כאן אלא ישבע שמעון כמה נשאר בידו מעסק השותפות ויתן לראובן אם אין שם יורש אלא הוא ואם יש יורשים אחרים יתן לו חלקו הראוי לו ומה שטוען ראובן שאין שמעון יכול לישבע כי מאחר שטען טענת שמטה הרי הוא הודה בשותפות לאו טענה היא כי מתחלה טען לא היו דברים מעולם והיה צריך לישבע שהוא כדבריו ואחר כן טען טענת שמטה ליפטר מן השבועה ואף אם היתה הודאה לא הודה בדבר והיה יכול לומר על זהב או שנים הודיתי ומן השאר אשבע הילכך ישבע כמו שכתבתי למעלה ויפטר אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן ד עריכה
ילמדנו רבינו במקומנו בכאן בקרטבא רגילין להוציא שטרי חובות זה על זה אפילו מזמן לזמן אפילו מזמן רחוק יותר על שני שמטה ולא היו מרגישין בדבר לא הלוה ולא המלוה וכן הדיין לא היה חושש ובשטרות עצמן אין כתוב בהם מענין השמטה כלום לא שישמיט ולא שלא ישמיט אלא שכתוב בשטר שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים הדתיים בין בדברים שאינם דתיים ויתכן שסמכו על זה כאלו היה כתוב בשטר על מנת שלא תשמיטנו שביעית ומקרוב עתה נתחדש בכאן דבר אחר שהוציאו יורשין על יורשין ועל לקוחות שטרות ישנים מהם של שבעים שנה ומהם מחמשים שנה ארוכים ונתקשה לי הדבר הרבה מאד להוריד לנכסי לקוחות או לנכסי יורשין בשטרות אלו לפי שמצאתי לגדולי המורים האחרונים סברא שהיא כנגד זה הענין.
וזה נוסח תשובה שמצאתי להרמב"ם ז"ל שאלה על השמטה אם נוהגת ואם דנין בה על היתומים כשאר בני אדם ומתי היתה.
תשובה דנין בה וכל דיין שאינו דן בזה בזמן הזה אחר שיודע בה אינו ירא שמים וגוזל את העניים ואין השביעית מפקעת כח היורשים ואפילו הם גדולים ושנת אתק"ז לשטרות היתה שמטה.
ותשובה אחרת להרמב"ן ז"ל מה ששאלת למאן דדאין שמטת כספים אם המלוה חייב להחזיר שטר חובו ללוה.
תשובה שביעית משמטת המלוה ומפקעת שעבודה לגמרי ואפילו בא המלוה לעבור על דברי תורה ולתבוע חובו לאחר שביעית הלוה פטור הילכך אין המלוה יכול לעכב השטר כמו שרמזנו למעלה בתשובה אחרת שכל שטר שנפרע או נמחל שעבודו אז גופו של נייר של לוה הוא וכאן נמי כן הדין.
ובתשובת ה"ר שלמה בן אדרת מצאתי מקום שנהגו אין כותבין לא מעלה ולא מוריד ולא היא דמנהג בטעות היה.
ותשובות מורינו שיחיה מצאתי מזה הענין לעיל כלל ע"ז ב’ כלל ס"ד ד’ שאלה אם שמטת כספים נוהגת בזמן הזה יראה לי שנוהגת בזמן הזה כדאיתא בגיטין וכו' ובסוף זאת השאלה כתוב וכיון דכתבינן האידנא פרוזבול נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכו' ואני חוכך בדבר כיון שכתבת מורי שיחיה כזו התשובה וה"ה גדולי דור ודור וכן כתוב בתוספות שרבינו יעקב כתב פרוזבול בזמננו עתה שאין גדול בעיר התביעה ושנתאמת אצלנו שלא הלך המלוה והלוה מעולם למקום גדול או גדולים הראויים לכתיבת פרוזבול אם בטענה זו של פרוזבול היה לי ואבד נאמן בלא שבועה ואנן סהדי שלא היו דברים מעולם שלא כתב ושלא ידע מהו ויהיה דרך לבעלי הטענות לחזק ידם ולאמצם לעבור אשר לא כדת ומידי הוא טעמא אלא דאמרינן דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ודאי הוא זה שיש עמי הארץ שמניחין ההיתר ואוכלין האיסור ואפילו בלא הנאה כל שכן בהפסד ממון סוף דבר הכל הולך אל מקום אחד להכרעת מורינו איזה הדרך יחלק אור בין לדין שמטה בזמן הזה במקום שנהגו שלא לכתבה בשטרותיהן בין לענין טענת פרוזבול היה לי ואבד אם נאמינהו ומקום שאין גדולים ואם יראה למורינו להאמין ולטעון בעל השטר החרימו על מי שטוען שהיה לו פרוזבול ולא היה אם טענתו טענה.
תשובה יקבל החכם רבי יעקב אלפסי את תשובתו על אשר שאלת שרגילין בארץ הזאת להוציא שטרות שעברו עליהם ששים ושבעים שנה ובית דין מגבין בהם אותם ואין חוששין לשמטת כספים מאי הרגלים הוי יודע שתמהתי על זה מיום באתי לארץ הזאת וצוחתי כי כרוכיא וליכא דמשגח בי ואמרו כי כבר נהגו כן בארץ הזאת ואי אפשר לשנות מנהגן ואמרתי מנהג כזה שהוא לעבור על דברי תורה ולהוציא ממון שלא כדין אין הולכין אחריו כל זמן שאין טעם למנהג ואמרו לי כי הרבה יפוי לשונות רגילין לכתוב בשטרות שהן מורין על זה שלא תהא שביעית משמטת ודקדקתי בשטרותיהם ולא מצאתי תנאי ויפוי לשון שיורה על דרך זה כי חכמים דקדקו בזה ואמרו על מנת שלא תשמיטנו שביעית אין תנאי זה מועיל דהוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה דאי אפשר לו להתנות שלא תהא שביעית משמטת והתורה אמרה שתשמט שביעית דכתיב שמוט כל בעל משה ידו וכו' אלא אם כן אמר שלא תשמיטנו בשביעית דתנאי זה אגברא קאי ומועיל ותנאי זה (ותנאי) לא מצאתי מפורש בשטרות ומה שכתבת שכתוב בשטרותיהם שיוכל המלוה לגבות חובו בכל צד שיוכל בין בדברים דתיים בין בדברים שאינם דתיים אם הוא מתנה לגבות בדרכים שאינם דתיים הרי הוא מתנה לעבור על מה שכתוב בתורה ואפשר שסמכו מתחלה על זה שרוצים לומר שיש בכלל תנאי זה על מנת שלא תשמיטנו בשביעית דהיינו נמי מתנה על מה שכתוב בתורה אלא דקיי"ל כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים והיינו בדרכים שאינם דתיים שהוא מתנה שיגבה חובו בדבר שאינה דת דהיינו כשעברה עליו שביעית ובדבר שבממון תנאו קיים אלא שאין לבי מסכים יפה לדבר זה כיון שאין מפורש שלא תשמיטנה בשביעית הילכך מיום בואי לכאן איני דן שלא תשמט שביעית וגם איני סותר מנהגם אלא מניחם לדון כמנהגם ומה שכתבת אם יש לקבל דברי מי שאומר פרוזבול היה לי ואבד אמת הוא שכתבו רבותי ז"ל שהאומר פרוזבול היה לי ואבד שהוא נאמן בלא שבועה משום דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ואני לא סמכתי מעולם על זה משום דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול [וגם אין איסור שביעית לשמוט כספים ידוע להמון העם ולא מחזקו ליה באיסור להיות חרד בדבר ולכתוב פרוזבול] וכשהיה בא אחד לפני והיה טוען פרוזבול היה לי ואבד הייתי שואל לו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו ומי הוא שכתבו לך עד שהיה נתפס בשקרו ומעולם לא זכה אדם בפני באשכנז בטענה זו דדל מהכא טענת שביעית מיום באי הנה קראתי תגר על אלו השטרות הישנים שמוציאים בארץ הזאת כי אני חושש להם לרמאות דלמה ישהה אדם שטרו ימים רבים כאלה ואולי פרוע הוא או שטר אמנה או הברחה וכשבאין לפני אני חוקר ודורש על השהייה אם יאמר התובע סברא ואמתלא על השהייה שהיא מקובלת לי אני משתדל לדונו ואם לאו אני אומר איני פוסל שטרך ואיני משתדל לדונו כי נראה לי דין מרומה והדיין מוזהר שלא לדון דין מרומה כדאיתא בשבועות (ל’) לך בני אצל דיין אחר.
סימן ה עריכה
וששאלת אם התובע הלך והראה לבית דין שיש לו שטר על חברו והיה מתרעם ממנו שלא היה יכול להשיג ממנו דין ונתנו לו בית דין הזמנה שיזמין אותו לדין והלך והזמינו ולא הגיעו לדין אם יהיה זה כמוסר שטרותיו לבית דין.
תשובה אין לנו אלא מה ששנו חכמים המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אין משמיטין ומפרש טעמא מוסר שטרותיו לבית דין משום דתפסי ליה ביה דינא ומלוה על המשכון משום דתפסיה מלוה ובמאן דתפיס בי דינא לא קרינן ביה לא יגוש דהוא אינו מנגש אלא בית דין בשטר שבידם נוגשין אותו וכן כשהמשכון בידו אינו נוגש והכי איתא בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא שאחיך בידיך מכאן אמרו המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לבית דין אינן משמיטין אלמא טעמא משום דהוי של אחיך בידך ואינו צריך ליגוש אבל בנדון זה נוגש ונוגש הוא ואף אמוראי דמקילי בפרוזבול ומסרי מילייהו להדדי דדמי למסירת שטר אבל מה שתבעו לדין לא מהני.
סימן ו עריכה
וששאלת בזמן הזה מי שיטעון פרוזבול היה לי ואבד אם נאמן או לא מי אמרינן דלא כתבינן פרוזבול אלא בי דינא דרב אמי או רב אסי או לא.
תשובה הא דנקט גמ' (גיטין ל"ו) בי דינא דסורא ונהרדעא ובי דינא דרב אמי ורב אסי לאו דוקא הני אלא אורחא דגמרא דאמוראי דשקלי וטרו בשמעתא מתירין דבר ההוה בימיהם דאלו היו ראשי ישיבות בדורם והוא הדין בכל דור ודור המופלג שבכל מדינה ומדינה יכול לכתוב פרוזבול וכיוצא בזה רבן גמליאל ובית דינו אביהם של יתומים והוא הדין גדולי דור ודור וכן כתוב בתוספות שרבינו יעקב כתב פרוזבול וכיון דכתבינן האידנא פרוזבול נאמן לומר פרוזבול היה לי ואבד וכן ראיתי רבותי דנין באשכנז וצרפת ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
ושמטת כספים לא נהיגי בארץ הזאת ולא ידעתי למה ומה שאומרים לי בשביל יפוי לשון שישנן בשטרות לא מסתבר לי דאיני יודע שום לשון שיועיל לבטל שמטה ופרוזבול אין יודעין בארץ הזאת מהו כיון שלא נהגו בשמטת כספים נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.