שו"ת הרא"ש/כלל עו

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל עועריכה

סימן אעריכה

שאלה ילמדנו רבינו ראובן ירש לאביו והיה בירושה שטר חוב על שמעון ושני בניו שסכומו מאתים וארבעים זהובים והיורש הרשה לפלוני לתבוע כל תביעותיו ותבע לשמעון ושני בניו והם הוציאו בבית דין שובר שמחל היורש ונוסח שלו שמחל השטר חוב שנתחזק לאביו על שמעון ושני בניו שסכומו מאתים וארבעים זהובים ולא הזכיר הזמן וטוען המורשה שאין השובר עשוי כהוגן הואיל ולא הוזכר בו הזמן ולא עדי השטר ולא זמנו.

תשובה השובר כשר אף על פי שלא הוזכר בו לא עדי השטר ולא זמנו כיון שסכום המעות של השטר והשובר שוין ממילא אמרינן שהשובר נכתב על אותו השטר דיד בעל השטר על התחתונה כיון שהוא בא להוציא ממון והכי תנן בב"ב (קעב) על שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת דאם נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהם פרועין משום דיד בעל השטר על התחתונה כל חד וחד מינייהו אמרינן ליה דילמא דידך פרוע ואם אין השובר כשר אלא אם כן הזכיר בו זמן השטר ועדיו לא היה להם לומר בסתמא ששני השטרות פרועין כיון שיכול להתברר על איזה שטר שנכתב השובר על ידי שכתוב בשובר זמן השטר והעדים החתומים עליו אלמא שאין להזכיר בשובר עידי השטר וזמנו ממילא כל שטר שיוציא עליו בסכום מעות אלו הוא פרוע נאם אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.


סימן בעריכה

וששאלת יהודי אחד החזיק על עצמו שטר חוב [וכתוב שנגמר] בניסן סתם והמלוה זה מחל ללוה זה מחילה גמורה בניסן זה ונגמר ענין המחילה בי"ח בניסן אם יש כח במחילה זו לבטל החוב [הן ודאי יש כח במחילה לבטל החוב] דכיון דיש זמן בשטר המחילה בי"ח בניסן ובשטר חוב אין מבורר בו בכמה ימים היה בניסן יד בעל השטר על התחתונה ואנו אומרים שהיה קודם שמונה עשר בניסן והמחילה היתה אח"כ וכיוצא בזה מצינו בפ' מי שהיה נשוי (צ"ד) הנהו תרי שטרי דאתו לקמיה דרב יוסף חד הוה כתוב ביה בחמשה בניסן וחד הוה כתוב ביה בניסן סתמא אוקמיה רב יוסף לההוא בר חמשא בניסן [בנכסים] א"ל אידך ואנא אפסיד אמר ליה את ידך על התחתונה אימור בר עשרין ותשעה בניסן את לכתוב לי מר טרפא מאייר פי' שאטרוף מנכסי המוכר שמכר מאייר ואילך מצי אמר לך את בר חד בניסן והנחתי לך מקום לגבות ממנו אלמא כיון שאין מבורר בשטר בכמה ימים בחדש תלינן להקדים ולאחר הכל לריעותא של בעל השטר דיד בעל השטר על התחתונה כ"ש בנדון זה דתלינן שהמחילה היתה אחר ההלואה.


סימן געריכה

ששאלת ראובן שהוציא שובר וכתוב בו ששמעון מחל כל תביעות ממון שהיה לו עליו עד היום הזה ושוב הוציא שמעון שטר שראובן חייב לו מנה וזמן השטר והשובר ביום אחד וראובן אומר ששטרו מאוחר.

יראה לי דיד בעל השטר על התחתונה אף על גב דאמרינן (ב"מ י"ז) המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזירנו לבעלים וכו' אי משום פריעה לפריעה בת יומא לא חיישינן הני מילי התם דליתיה ללוה קמן ואמר פרעתי וממני נפל שהמלוה תובעו דמסתמא לא חיישינן לפריעה בת יומא אבל אי איתיה קמן לוה ואמר פרעתי וממני נפל לא מהדרינן למלוה וכל שכן בנדון זה שיש שובר ביד ראובן שמוכיח שפרעו ואף על גב דסתם הלואה שלשים יום לא אמרינן לא עביד איניש דפרע בגו זימניה אלא בקובע זמן שידע שלא היה יכול לפרעו קודם הזמן אבל בסתם הלואה זימנין דמיתרמי ליה זוזי ופרע אפילו בו ביום ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

שאלה ראובן הוציא שטר חוב על שמעון שזמנו חמשה בניסן ושמעון הוציא שובר שנכתב בחמשה בניסן כתוב בו שמחל ראובן לשמעון כל תביעות שהיו לו עליו עד אותו היום.

ראובן גובה שטרו דכיון שכתוב בשובר שמחל לו כל תביעות עד אותו היום אין אותו היום בכלל המחילה [וראובן שהלוה לשמעון בו ביום אין אותו החוב בכלל המחילה] דבלשון העולם עד ולא עד בכלל מדתנן בנדרים פרק קונם יין (ס"א) עד הפסח אסור עד שיגיע עד הקציר עד הבציר עד המסיק אינו אסור אלא עד שיגיע זה הכלל כל שזמנו קבוע ואמר עד אינו אסור אלא עד שיגיע ואף על גב דלגבי אסור והיתר אמרינן בפרק אלו טרפות (נ"ה) דאזלינן לחומרא דאי עד ועד בכלל חומרא אמרינן עד ועד בכלל ואי עד ולא עד בכלל חומרא אמרינן עד ולא עד בכלל בנדרים ליכא ספיקא דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם (כדאמרינן בנדרים מ"ט) האומר עד יום פלוני אין אותו היום בכלל אבל אם היה כתוב בשובר שמחל לו כל תביעות שיש לו עליו עד עכשיו אז עכשיו מספקא לן אי היה בתחלת היום או בסופו וכן השטר מספקא לן באיזה שעה היה ביום ומספיקא לא מפקינן ממונא ותלינן שהשטר קודם ואחר כך פשר עמו ומחל לו כל תביעות נאם הכותב אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.