שו"ת הרא"ש/כלל עג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
כלל עג עריכה
סימן א עריכה
וששאלת על המסרב שלא רצה לירד לדין או ירד לדין ונתחייב ואינו רוצה לעשות צווי בית דין ועכבו בית דין ממונו ביד אחר ועבר על מצותן והחזירו למסרב נראה לי אם לא ימצא לגבות ממון המסרב חייב הנפקד ליתן למלוה הממון שהחזיר למסרב שהרי הוא משועבד למלוה מדרבי נתן וכיון שבית דין צוו אותו שלא להחזירו למסרב הרי הפקיעו בית דין כח המסרב והוי כאלו הגבוהו למלוה ועוד דהוי מזיק שעבודו של חבירו ושורף שטרות של חבירו וכיון דדיינינן דינא דגרמי מחייבינן מזיק שעבודו של חברו והני מילי כשהוא מסרב לירד לדין או לעשות צווי בית דין אבל אם טוען לא נדון כאן והלך עמו לעיר אחרת אף על פי שנתחייב בדין אינו חייב לשלם יציאותיו וראיה מפ' זה בורר (ל"א) מי שנושה בחבירו מנה לא יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו.
סימן ב עריכה
וששאלת מאימתי חייב המסרב לתת יציאותיו שכנגדו משעה שנכתב עליו סרבנות או שלשים לאחר מכאן נראה לי משעה שנעשה סרבן אפילו קודם שנכתב הסרבנות כי מרנא ורבנא מאיר ז"ל הביא ראיה מפרק הגוזל (קי"ב) דקאמר דבעי למיתב זוזי דפתיחא ומדבעי למיתב זוזי דפתיחא דהיינו כמו סרבנות דידן אלמא נתחייב המסרב בתשלום יציאות קודם שנכתב הפתיחא והיינו משעשה שנעשה סרבן.
סימן ג עריכה
עוד ילמדני הא דאמרינן המלוה שבא לגבות מנכסי לוה ואיננו פה שצריך להודיע אם הוא כך שהלוה טרם לכתו היה מצפה בכל יום לביאת המלוה לירד לנכסים כי לא היה לו ממה לפרוע ושוב הרחיק הלוה עשרים פרסאות או שלושים ואחר זמן בא המלוה לירד לנכסיו אם בית דין צריך להודיעו בזה וכשמודיעים אותו שכר השליח על מי ורבינו משה כתב שלש ראיות צריך להביא לבית דין קודם שיפרע להחזיק שטרו ושבעל חוב במדינה אחרת ואינו מצוי לעמוד עמו בדין ומה ראיה צריך הא ליתיה קמן ומה שיעור שיהא המרחק שיהא קרוי אינו מצוי לעמוד בדין שלישית שאלו נכסים של פלוני הלוה הם ואם ראינו שהלוה דר בהם כמה שנים אמנם אין כאן עדות ברורה אם לקחם או ירשם והאיך באו לידו מה ראיה אחרת צריך כל זמן שאין מערער.
תשובה שמעתי וגם ראיתי בדברי גאון אם יכולין לשלוח ללוה שילך ויחזור בתוך שלושים יום ישלחו לו שליח על יציאת הלוה כי כל יציאות שיוציא המלוה בגרמת הלוה שמרחיק פרעון המלוה על הלוה לפרוע כדאמרינן בערכין (כ"ג) המקדיש נכסיו והיה עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים משום דרבי אבהו ולשון מוסיף משמע שמוסיף על הלואתו וגובה הדינר עם שאר החוב והוא הדין יציאה שגורם לו והראיה שכתב רבינו משה שהבעל חוב במדינה אחרת היינו כגון שטוען המלוה שהוא במדינה אחרת ואין שליח יכול לילך אליו ולחזור בתוך שלושים יום אם יביא מזה ראיה בית דין יורדין לנכסיו מיד בשטר מקויים משום נעילת דלת שלא יהא כל אחד לוה מעות מחברו וילך וישב לו במדינת הים והנכסים שהם בחזקת הלוה עד היום הזה אף על פי שאין ידוע היאך באו לידו או בירושה או בקנייה בית דין יורדין להן ומגבין אותם למלוה ואם יבא שום אדם אחר כך בשטר או בראיה מוקדמת לשטר המלוה יוציא הנכסים מתחת ידו.
יודע לכבודך אדוני אבי מורי ורבי כי בא הנה המלוה ויצא לירד לנכסי הלוה שלא בפניו והדיין הורה לו להמתין שנים ימים או שלשה ואני לא הנחתיו כי אמרתי משמך מה שכתבת לי גם מצאתי בעיטור ירוש' וכדומה לי שבתוספות הביאו אותו בערכין ואמר להודיעו תלתא זימני בכל תלתין יומין חדא זימנא וכן כתב בעל העיטור אנא אבי ראה אותו באות אלף בחלק ראשון של מלוה בשטר וכתב בשם רב האי דאפילו יש נאמנות בשטר חוששין לשובר אמנם הרמב"ם כתב שאין חוששין לשובר אלא שכתב בפרק י"ג מלוה שבא ליפרע בשטר שלא בפני הלוה אם יכולין בית דין לשלוח אליו להודיעו שיעמוד עמו בדין שולחין ומודיעין אותו ואם אי אפשר להודיעו מהרה אומר למלוה השבע וטול נכסי ואין חוששין לשובר ואותו מהרה אומר שהוא יום או יומים ואני הראיתי להם במקום אחר כדברי רבינו משה מלוה שבא ליפרע שלא בפני הלוה כגון שהיה הלוה במדינה רחוקה וכו' אמנם הורני הדין לענין השבועה כי כן המלוה בא בשטר אם יגבה בלא שבועה הואיל ויש בו נאמנות ואם יש לחוש לשובר או לא ורי"ף פסק בפרק הכותב כרב נחמן שלא [יהא] כל אחד נוטל ממון חבירו וכו' וכתב מיהו חזינן לרבוותא דסמיכי אירושלמי דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו ואין דעתו כן ולבסוף כתב ודאי אי מצינן לאודועי ליה ולשדורי ליה משדרינן ומודיעין ליה ואי לא עבדינן כרב נחמן הרי שגם הוא הסכים להודיעו אלא שלא נתן זמן להודעה.
תשובה ראיתי הירושלמי שהביא בעל העיטור ולפי הירושלמי אין יורדין לנכסיו שלא בפניו אלא א"כ עמד בדין וברח אבל רי"ף ז"ל כתב גמרא דידן שלא יהא אדם לוקח ממון חבירו הילכך מסתבר אם יכול להודיעו בתוך שלשים יום שהוא זמן בית דין יודיעהו אבל מאיזה טעם יצטרך להודיע שלשה פעמים כיון שאין ההודעה אלא כדי שיבא מידי דהוה אחזקה למאן דמפרש שאם הוא באספמיה כדי שיחזיר שנה ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת אלמא כל מידי דמשום הודעה די בהודעה אחת הילכך מסתבר דדי בהודעה אחת של ל' יום וכן ראיתי דנין ומסתבר דלא חיישינן לשובר דאי חיישינן לשובר א"כ כל אדם יהא לוקח ממון חבירו וילך למדינת הים דכיון דחיישת לשובר לא ירדו לנכסיו לעולם ומאחר שיש בו נאמנות ואם היה בכאן לא יכול להשביעו ולמה ישביעהו עתה ושלום אביך אשר.
סימן ד עריכה
וששאלת מי שיש לו שטר על חבירו בנאמנות והלך הלוה משם כמהלך ה' ימים והביא המלוה שטרו לפני בית דין ובקש לפי שלא נמצא ללוה קרקע ולא דבר מסוים לגבות ממנו חובו שיצוו בית דין להחרים על כל מי שתופס ממנו כלום שיאמר אותו לדיינין.
דע שאפילו אם היה לו נכסים הרבה ללוה לא נחתינן לנכסיה עד דמודעינן ליה כדאמרינן ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסיה דלוה מקמיה דלתבעיה ללוה סלקיה רב חנין בריה דרבינא אמר רבא מאן חכים למעבד כי האי מילתא אי לאו רב חנין בריה דרבינא קסבר נכסי דאינש אינון ערבאין ליה וקיי"ל המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב תחלה הילכך אם הלוה במקום שיוכל שליח לילך ולחזור תוך ל' יום יודיעוהו בית דין והמלוה יוסיף על חובו שכר השליח ויגבהו עם חובו כההיא דערכין המקדיש נכסיו והיה עליו כתובת אשה ובעל חוב מוסיף עוד דינר ופודה הנכסים משום דרבי אבהו ולשון מוסיף משמע שמוסיף על הלואתו וגובה הדינר עם שאר חובו וכל שכן להוצאת השליח שהיא לטובת הלוה שמן הדין היה ראוי לירד לנכסיו מיד משום נעילת דלת ולאחר שיודיעוהו יחרימו בית דין שיודו לפני בית דין כל מי שתופס מנכסיו ובית דין יגבו לו חובו מהם ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
סימן ה עריכה
שאלה ראובן קנה קרקע משמעון ועשה לו שטר עליו אמר ראובן לשמעון שיעשה השטר גם על אשתו אמר כן אעשה אלא שאינה עתה בכאן ולא רצה ראובן ליתן לו דמי הקרקע עד שנתערב לוי בשבילו שתעשה אשתו השטר עליה כראוי ושוב לא רצתה אשת שמעון לעשות השטר עליה תבע ראובן לערב לקיים ערבות שלו שתעשה אשת שמעון שטר עליה או שיעשה לו הוא שטר חוב על נכסיו בסך דמי הקרקע שנתן לשמעון במקום אשת שמעון וטוען לוי הערב שאינו רוצה אלא שרוצה להחזיר לו מעותיו וגם הוא יחזיר לו השטר שעשה לו שמעון עליו לבדו.
תשובה מדין תורה הערב משועבד בכל אותו חיוב שחייב הלוה וכן אמרו חז"ל לא יתבע מן הערב תחלה אלא צריך לתבוע את בעל הדבר תחלה ואם לא ישיג עמו דין או שאין לו לפרוע יפרע הערב כל מה שחייב הלוה ובנדון זה שמעון המוכר אחרי שאשתו אינה רוצה להקנות לראובן אינו משועבד לראובן הקונה בשום דבר אלא להחזיר לו מעותיו ויחזיר לו גם הוא שטרו מאחר שאינו יכול לגמור מקחו כמו שנדר ובטחון אחר אינו חייב לעשות לו כי לא נדר אלא שתקנה אשתו ואם אינה רוצה יחזיר המקח אם ירצה ראובן הקונה וכיון שלא נתחייב המקנה אלא בחזרת המעות גם הערב לא נשתעבד אלא לדבר זה ואם ירצה ראובן הקונה לבטל המקח יחזיר השטר שכתב לו שמעון ושמעון יחזיר לו מעותיו אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
[שאלה ראובן נתן חפץ לסרסרו למכור ומכרו ללוי ופשרו ביניהם שיפרע לוי המעות דבר ידוע לכל השבוע אמר ראובן לסרסור איני מאמין לו אם לא יתן לי ערב ואם לא שתחזיר לי את שלי בא לוי לבוש בחפץ והביא לשמעון ואמר לו תכנס ערב בעבורי ואם לא אשלים דבר ליתן לראובן כך וכך לשבוע שתפרע בעבורי אמר שמעון כן אעשה וברח לוי ולא פרע עתה אמר שמעון לא נתחייבתי לך בזה הערבות כלום כי לא הייתי ערב לך אלא אחר נתינת החפץ ללוי ולא על אמונתי נתת לו החפץ כי כשבאת לפני (שהיתה) כבר היה לבוש החפץ וראובן אמר על אמונתו הניח לו החפץ כי הסרסור היה מוכרח להחזיר לי החפץ אם לא שערבת בשבילו והוה כאלו ערבת לי בשעת נתינת החפץ בידו] [תשובה הבל וריק דברי שמעון כי אף על פי שהיה לוי לבוש בחפץ עדיין לא קנאה כי אין משיכה והקנאה קונה אלא מדעת המוכר והוא כבר גילה בדעתו שלא היה רוצה למוכרם לו עד שיהא בטוח במעותיו הלכך לא קנאה לוי עד שנתערב שמעון לראובן בשביל מעותיו והוה ליה ערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין וחייב שמעון לראובן לפרוע דמי החפץ נאם אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל].
סימן ו עריכה
שאלה ראובן מכר כרכום לשמעון במאתים ושלשים זהובים ליתן לו המעות לזמן פלוני ולא רצה להאמין בו ובתוך כך עבר לפניהם לוי ואמר תתערב לי שאם לא יתן המעות לזמן הנזכר שתפרע לי אתה והשיב לו כן ולא היה שם קנין ולא דבר אחר הגיע הזמן ולא פרע המעות שמעון ופסק מורי הרא"ש שיפרע לוי שזהו ערב כמו בשעת מתן מעות דלא בעי קנין שהרי לא היה נותן לו הכרכום אם לא בשביל הערבות של לוי ומ"מ צריך לתבוע לוי לשמעון תחלה וישבע שאין לו.
סימן ז עריכה
שאלה שר אחד היה רגיל ליתן פרס קבוע לשנה לראובן וחזר שמעון להיות גובה בשביל השר כל מעותיו ואמר לו ראובן לשמעון תן לי הפרס שהשר רגיל ליתן לי כיון שאתה גובה בשבילו אמר לו השר אמר לי שלא יכניסהו לי בחשבון תן לי ערב שאם לא יכניסהו לי השר בחשבון שתפרע לי ואני אתן נתן לו לוי ערב עכשיו נפטר ראובן והשר הלך חוץ למלכות וטוען שמעון שלא הכניסם לו השר בחשבון ושיפרעם לו כאשר נתערב השיב לוי איפשר שראובן פרעך אם הראית לו שלא קבלו אותם בחשבון ועוד איני מאמינך במה שאתה אומר שלא קבלו ממך בחשבון ואיזה ראיה תוכל להביא אם תאמר שבועתך וכי תשבע ותטול ועוד אין כאן ערבות כיון שהיה בלא קנין.
תשובה מה שטוען לוי שאין כאן ערבות כיון שהיה בלא קנין לאו טענה הוא דכיון שלא רצה שמעון ליתן המעות עד שנעשה לוי ערב הוי ערב בשעת מתן מעות ולא בעי קנין שהרי על אמונתו נתן לו המעות וגמר ומשעבד נפשיה אף בלא קנין אבל בטענה אחרת שאומר שאינו מאמינו במה שאומר שלא קבלם השר בחשבון (לא מהימנינן ליה) טענה מעליתא היא דכיון דלא פירש שמעון שיהא נאמן בדיבורו בשבועתו לומר שלא קבלם השר בחשבון לא מהימנינן ליה לאפוקי ממונא מלוי אשר בן הרב ר' יחיאל זצ"ל.
סימן ח עריכה
שאלה ראובן ושמעון היו יחד בפנקס המס במאה זהובים קבלנין זה לזה אירע דבר שמצאו ממון לשמעון שלושים זהובים שוב תפשו הקהל לראובן בשביל שבעים זהובים הנשארים והכריחוהו לפרוע אותן בשביל הקבלנות וויתרו לו מהן עשרים זהובים עתה טוען ראובן כיון שהשלושים זהובים שגבו הקהל היו שלך לא נשארת חייב אלא עשרים זהובים והעשרים זהובים שויתרו הקהל לא יגיע לך חלק מהם אלא כפי חלק המגיע לעשרים זהובים ושמעון היה משיב השלושים זהובים שלקחו הקהל משלי היו בשביל שנינו כי בכל דינר ודינר היינו קבלנין זה לזה ומה שויתרו ויתרו לשנינו.
תשובה הדין עם שמעון מאחר שהם קבלנין בפנקס המס מה שמחלו מחלו לאמצע והכי תניא בתוספתא השותפין שמחלו להם מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלו לו ומקשינן על הרישא מאי קא משמע לן פשיטא דמחלו לאמצע ומפרשינן השותפין שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו מחלו לאמצע כאלו היה שלוחם ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא שום פיוס שלא בקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו מחלו (לאמצע) [לו] כל שכן בנדון זה שבקש ראובן בסתם שימחלו להם שמחלו לאמצע ואם הקדים שמעון לפרוע קצת מחלקו בשביל זה לא הפסיד כי כל פריעתם שותפות וקבלנות אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל
סימן ט עריכה
וששאלתם שנים שלוו ונעשו אחראין וערבאין זה לזה והאחד מהם פרע כל החוב ונתן המלוה שטר החוב ביד הפורע אם יוכל לגבות חצי החוב מחברו או נאמר שהפסיד מעותיו כדין פורע שטר חוב של חברו.
תשובה הא מילתא דפשיטא היא כיון שמן הדין יכול להוציא המלוה ולגבות ממנו כל חובו שחברו חייב לפרוע לו חלקו דהא דאמרינן (נדרים ל"ג) הפורע חובו של חברו הפסיד מעותיו היינו היכא דמדעתו קם ופרע ולא היה מוכרח לכך דהוי כמו מבריח ארי מנכסי חברו אבל היכא דמתחלה נעשו אחראין וערבאין זה לזה אין בכאן מבריח ארי וצריך חברו לפרוע חלקו ואם כתוב קודם שלש שיטין שכל החוב בשביל פלוני יגבה ממנו כל החוב ומה שכתבתם שכתוב בספר הרמב"ם ז"ל הפורע שטר חוב של חברו והפסיד מעותיו וו' יתרה הטעתכם כך כתוב בספרים שלנו הפורע שטר חוב של חבירו הפסיד מעותיו.
סימן י עריכה
וששאלת שטר שהיה לו ללוי על ראובן ושמעון וכתוב בו ששניהם לוין וקבלנין זה לזה ומת המלוה והלוין והוציאו יורשי ראובן מחילה שמחל לוי לאביהם כל תביעה וכל דין שיש לו בידו מאותו השטר ותובעין יורשי לוי ליורשי שמעון ואומרים אעפ"י שמחל אבינו לראובן לא מחל לשמעון ויורשי שמעון אומרים הכל מחל כי ראובן היה הלוה ואבינו לא היה כי אם ערב ומנהג הסופרים שהערב יכנס בחוב עם הלוה וכותבין ששניהם קבלנין כאלו שניהם יחד ולפי שידע אביכם שראובן היה הלוה ואבינו לא היה כי אם ערב לפיכך מחל לראובן הכל ובזה נפטר גם אבינו ונסתפקת לפי שאינך יכול לברר מתוך הלשון אם שניהם היו לוין או אחד לוה ואחד ערב ואומר אני שאין צריכין לברר זה דאפי' אם היו שניהם לוין כיון שמחל לאחד מהם כל דין שיש בידו מאותו השטר כל החוב מחול דכיון שיכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה כשמחל לו כל דין שיש בידו מאותו השטר (מחל החוב) היינו כל החוב והרי הוא כאלו פרע כל החוב ושניהם פטורין (א"ה עי' לקמן סי' י"ג והוא שייך לכאן ובדפוס וויניציא שס"ז וזאלקווא תקס"ג הדפיסו הסי' י"ג גם בכאן בתור מחודש ללא צורך כאשר יראה המעיין לאחר שיתקן השיבושים בהמחודש)
סימן יא עריכה
עוד ילמדנו רבינו ראובן ושמעון ולוי נתחזק עליהם שטר חוב ליהודה ומת יהודה ובאו יורשיו לתבוע השטר מראובן ושמעון ולוי וראובן הראה שטר מחילה מיהודה שמחל לו כל תביעה שיש לו עליו בין בשטר בין בעל פה מאוחר מזמן שטר החוב ויורשי יהודה תובעים לשמעון ולוי שני חלקי החוב ושמעון ולוי טוענים כיון ששלשתם היו קבלנין וערבאין זה לזה ונמחל לאחד מהם שלכלם נמחל ואומרים והלא יהודה היה יכול לבקש כל החוב מראובן וכיון שמחל לו כל מה שהיה יכול לבקש ממנו מחל לו יורנו רבינו עם מי הדין.
תשובה אין בדברי שמעון ולוי כלום כי יהודה פטר את ראובן מכל תביעה שיש לו עליו וכשיתבענו לדין באיזה תביעה שתהיה יראה פטור שלו ומה זכות יש לשמעון ולוי באותו פטור ודאי אם היה תובע משמעון ולוי כל החוב היו פטורין מחלק ראובן אבל מחלקם למה נפטרו דכל זמן שיש לפרוע יגבה מהם חלקם אבל אם לא היה להם לפרוע וחזרה התביעה על ראובן היה פוטר עצמו באותו הפטור אבל כל זמן שהתביעה על שמעון ולוי אין פטור ראובן מועיל להם כלום.
עוד ילמדנו רבינו ראובן הוציא שטר משכון על קרקע שמשכנו קבלנין ליעקב אביו והקרקע היתה של שתי אחיות מאלו החמש ובא ראובן זה לפני לדון היום כמו חמש שנים שעברו ובקש ממני להורידו בחובו זה בקרקע זו שהיה דר בה מחמת משכון יעקב אביו ושמעון בעל אחת משתי האחיות אלו בכח אשתו ואחותה טען שיעקב זה מחל לשנים מאלו החמשה כל תביעה שהיה לו אצלם מחילה גמורה בשטר ולפי זה לא נשאר לו ולבאים מכחו זכות אצל אחד מן החמשה וראובן השיב לא כי אלא תבע ממני שהייתי מצווה לגבות כל חובו ובא שטר מחילה זו לפני ועיינתי ודקדקתי בו ומצאתי שהמחילה לאלו השנים לא נזכר בה שטר משכון זה אלא סתם מחל להם וערכו ביניהם דברים וטענות ושאלתי מהם אם רצונם לפסוק דין ביניהם לפי מה שנראה לי מדקדוק השטר לפי שהיה סתם שלא יפסיד ראובן זה חלק הג' שלא נמחל להם ובעלי המחילה השנים שתועיל להם מכל וכל והורדתי לראובן בשלש חמישיות מחובו בקרקע הממושכנת אצל יעקב אביו שהיה דר בה הורדה גמורה על ידי שומא והכרזה ונשאר קרקע זו ביד ראובן זה דר בה ומשתמש ככל בעל קרקע בשלו עד הנה ועתה בא שמעון זה לערער על קרקע זה וחזר לטענתו הראשונה לענין המחילה הנזכרת שכיון שנמחל לשניהם שהכל מחול והשיב ראובן שאין ראוי לשמוע דבריו כיון שמתחלה נפסק הדין ביניהם ושתק מאז ועד עתה ובפחות מזה הזמן היתה עולה חזקה כל שכן בזה שלא היתה מחילת השנים מבוארת מזה השטר ואני משכתי ידי מן הענין מלפסוק בו פעם שנית עד בא דבריך וכבדנוך בהודאות וברכות ולך תהיה צדקה.
תשובה יקבל החכם הנכבד את תשובתו יראה לי שיפה דנת שהורדת ראובן בשלש חמישיות של חובו בשביל זה לא מחל שטר החוב וכי אם פרעו לו מקצת יהיה הכל פרוע ומה לי נפרע מקצת איני רואה ערעור ושום ספק שראוי להסתפק בו בדבר זה לפי הדברים אשר כתבת ויפה הורדת אותו בקרקע בשלש חמישיות של חוב.
סימן יב עריכה
ראובן הוציא שטר על קרקע שמשכנו לו חמשה שהיו קבלנין זה לזה ואחד מהחמשה הוציא שטר מחילה לשנים מהם ואומרים שכיון שמחל לשנים מהם הכל מחול אין טענתו טענה אלא אותן שמחל להם פטורין וג' החלקים יגבה מידי דהוה אאם פרע לו מקצת שאין השטר פרוע והוא הדין אם מחל קצת אין השטר מחול אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
סימן יג עריכה
תשובה שהשיב הרא"ש לה"ר חזקיה ז"ל לדזיו ליה כבר בתיה המעולה שבבני עליה הנכבד ה"ר חזקיה אשר נסתפקת בדברי אשר כתבתי בלשון זה (לעיל ע"ג י) וששאלת שטר היה לו ללוי על ראובן ושמעון וכתוב בו ששניהם לוין וקבלנין זה על זה ומתו המלוה והלוין והוציאו יורשי ראובן מחילה שמחל לוי לאביהם כל תביעה שיש לו בידו מאותו השטר ותובעין יורשי לוי ליורשי שמעון ואומרים אף על פי שמחל אבינו לראובן לא מחל לשמעון ויורשי שמעון אומרים הכל מחל כי ראובן היה הלוה ואבינו לא היה כי אם ערב ומנהג הסופרים שהערב נכנס עם הלוה וכותבין ששניהם קבלנין כאלו לוו שניהם יחד ולפי שידע אביכם שראובן היה הלוה ואבינו לא היה אלא ערב לפיכך מחל לו הכל ובזה נפטר גם אבינו ונסתפקת לפי שאין יכול לברר הלשון אם שניהם יהיו לווין או האחד לוה והאחד ערב ואומר אני שאין צריך לברר זה דאפילו אם שניהם לוין כיון שמחל לאחד מהם כל דין שיש לו מאותו השטר כל החוב מחול דכיון דיכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה כשמחל לו כל דין שיש בידו מאותו השטר היינו כל החוב והרי הוא כאלו פרע כל החוב ושניהם פטורין ע"כ הלשון וכתבת כי רבתה תימה בעיניך על אשר כתבתי דבר גדול ומחודש כזה בלא ראיה חזקה לא חדת ולא חדא היא בעיני אך דבר ישן הוא ויש לו כמה סמוכים בגמרא ולואי דבריר לן כוליה תלמודא כי האי מילתא דאמרינן בפרק בתרא דבתרא (קע"ג) דתן לו ואני קבלן שיפרע מן הקבלן אפילו אם יש נכסים ללוה וכתב ר"י ששטר שכתוב בו אני פלוני בן פלוני קבלן אעפ"י שאין מפורש תן לו ואני קבלן כיון שכתב שהוא קבלן מסתמא בלשון המועיל להיות קבלן אמר וכל שכן בשטר זה שכתוב בו ששניהם לווין וקבלנין זה על זה שיכול לגבות מאיזה מהם שירצה כל החוב וכיון שיכול לגבות מראובן כל החוב ומחל לו כל תביעה וכל דין שיש לו בידו מאותו השטר הרי מחל לו כל החוב כי היה לו דין בידו לגבות ממנו באותו השטר כל החוב וזה מחל לו ומה שמחל לו הוא מחול גם לשמעון ואין לוי יכול לומר לראובן מחלתי שלא לגבות ממנו אבל ממך אני רוצה לגבות שלא מחלתי לך זו אינה טענה דשותפין היו בחוב זה ומה שמחל לאחד מן השותפין הוא מחול לכל השותפין דתניא בתוספתא השותפין שמחלו להם מחלו לאמצע ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו מה שמחלו מחלו לו והקשה רבינו שמחה פשיטא שאם מחלו להם מחלו לאמצע ופירש שותפין שבקש אחד מהם למחול לו מה שמחלו לאחד מהם מחלו לאמצע כאלו היה שלוחו ואם אמרו בשביל פלוני מחלנו שמעצמם אמרו בלא שום פיוס שלא בקש אחד למחול לו שעתה אין כאן שליח מה שמחלו מחל לו ואין דרך שאדם ימחול לחברו בלא פיוס הילכך תלינן שבפיוס מחל והוי מחילה לשניהם ועוד ההיא דתוספתא מיירי שלא מחלו כל החוב מדקתני ואם אמרו בשביל פלוני מחלו לו דמשמע דמנכין לו מחלקו מה שמחלו והשאר יפרעו אבל הכא שמוכח מלשון המחילה שמחל כל החוב אין לפרש שמחל לראובן שלא יגבה ממנו כל החוב אבל משמעון יגבה כל החוב דכיון דכתב המחילה בסתם לכל השותפים מחל ועוד דאת"ל לראובן מחל שלא יגבה ממנו אבל משמעון יגבה מה היה צריך לראובן למחילה זו בלא מחילה ילך ויגבה משמעון הכל אם ירצה ואין לומר דמהני מחילתו שלא יחזור שמעון ויוציא מראובן החצי מה שהוציא לוי ממנו הא ליתא דלאו כל כמיניה דלוי במחילתו להפקיע כח השותפים שיש להם זה על זה שכך הוא דינם שיכול המלוה לגבות מאיזה מהם שירצה ויחזור הפורע ויגבה משותפו מה שפרע בשבילו דכולן שותפים לפרוע חוב זה אלא שיפה כח המלוה שאין צריך לחזור אחר שניהם אלא יכול לגבות מאיזה מהם שירצה והפורע יחזור לגבות מחברו חלקו ואין המלוה יכול להפקיע במחילתו אותו זכות שיש לכל אחד על חברו אלא ודאי המחילה לשניהם היא הרי בארתי טעם טוב וראיות ברורות לדברים שהיו נראין לי פשוטים ולא היו צריכין ראיות ומה שכתבת שחפשת בדברי הגאונים ומצאת הפך לדברים ההם זה לשונם שאם היו ערבין כל אחד ערב בחברו על דרך הידוע ודאי ששניהם חייבים כל אחד שימצא מהם עבור חברו והיכא שפטר המלוה אחד מן הערבים הללו יש לו למלוה לתבוע כל הממון כולו מן הערב השני שלא פטר אותו לפי שהממון כולו כבר נתקיים על כל אחד ואחד מהם ולאותו שפטר פטר ולאותו שלא פטר נשאר עליו עול המלוה עד פריעתו עכ"ל הגאונים ואין בזה שום הפך לדברי כי לדברי הגאונים היו ראובן ושמעון ערבים ולוי המלוה מחל לראובן מחלק ערבותו ובזה לא מחל מחובו כלום כי פרעון החוב הוא על יהודה הלוה ועל הערבים אין עליהם אלא שעבוד שאם לא יפרע הלוה שעבדו את עצמם לפרוע בשבילו ואם מחל לוי לאחד מן הערבים שעבודו נשאר החוב קיים על הלוה ושעבוד על הערב עד זמן פריעתו הרי בררתי שדברי הגאונים ודברי על דרך אחד ואינם סותרים אלו את אלו ודין שנים שלוו מאחד שהן אחראין וערבאין זה לזה תמצא כתוב בפסקי שבועות בשבועת הפקדון ושם כתבתי דברי המפרשים שגובה מאיזה מהם שירצה כל החוב וכתבתי שם שרבינו אבי העזרי כתב כסברתך שיש להם דין ערב שלא יגבה מן האחד הכל כל זמן שמוצא לגבות מן השני וכתבתי שאין הסוגיא מוכחת כדבריו וכן ראיתי רבותי דנין שגובה מאחד מהם כל החוב אפי' יש נכסים לשני ובנדון זה שכתבתי אני אין עניינו לזה הדין כלום כיון שכתוב בו ששניהם לוין וקבלנין פשיטא שיגבה מאיזה מהם שירצה אפי' יש לשני ממון לפי שכל אחד נעשה לוה על הכל אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.
סימן יד עריכה
עוד ילמדנו רבינו ראובן שהיה נושה ביעקב ושמעון בנו מנה בלא שטר ואחרי מות יעקב תבע ראובן משמעון ונתפשר עמו ופרעו לאחר זמן בא לוי בן יעקב ותבע לראובן לדין ואמר לו אתה לקחת מנה מאחי שמעון בטענת חוב שאמרת שהיה לך עליו ועל יעקב אבי הראני כמה לקחת כי אנשים אחים ושותפים אנחנו וראובן השיב לו לאו בעל דברים דידי את אחיך היה בעל חובי ועמו נתפשרתי.
הדין עם ראובן כי הוא היה נושה ביעקב ובבנו מנה וכיון שלוו כאחד נעשו אחראין וערבאין זה לזה ויכול לגבות כל החוב מאיזה מהם שירצה וכשמת יעקב וגבה מבן יעקב כל החוב יפה עשה ואין לו דין ודברים על לוי בן יעקב ואם נראה ללוי שאחיו נתן מממון אביהם לראובן שלא כדין יתבע את אחיו לדין אבל עם ראובן אין לו עסק כלום.
סימן טו עריכה
שאלה ראובן היה לו תביעה על שמעון ולוי ותבעם ונתפשרו עמו בסך ממון וכתב שמעון לראובן שטר על עצמו בסכום הפשרה ולוי עשה שטר (כלו) על עצמו לשמעון בשביל חצי שנתחייב בשבילו לימים תבע ראובן לשמעון אותו שטר ולא יכול להוציא מידו ועשה עמו פשרה והניח לו ממנו מאה זהובים ופרע לו השאר ועתה טוען שמעון ללוי שיפרע לו החצי מה שפרע בשבילו וטען לוי כן אתן חלקי ובלבד שתנכה לי חלקי מן המאה זהובים שהניח לך ראובן כי החוב היה על שנינו ומה שהניח הניח לשנינו ועוד יורנו רבינו בענין שמעון ולוי אלו השותפים שתובע שמעון ללוי ואומר הוצאות רבות הוצאתי על זו התביעה שהיה לו לראובן עלינו ושהוצרכתי לשלוח לבית גבירתנו ולהרויח הכתבים תן לי החצי ממה שהוצאתי ולוי משיב ואומר אין לי לתת שום דבר באלו ההוצאות כי לא הודעתני באלו השלוחים אם היה ברצוני.
תשובה דע כי הדין עם לוי דכיון שהם שותפים לפרוע החוב כל מה שמחלו לשמעון מחלו גם ללוי דתניא השותפים שמחלו לאחד מהם מחלו לאמצע וגם על הטענה האחרת הדין עם לוי כי מה ששלח שמעון לגבירה והוציא הוצאות על זה כל זה עשה כדי לעוות משפט ולגזול את שכנגדו כי אם היה רוצה לעשות דין לשכנגדו לא היה צריך לשלוח לגבירה ויכול לוי לומר אלו הודעתני כשרצית לברוח מן הדין והוצאת הוצאות על זה איפשר שהייתי אומר לך איני רוצה לברוח מן הדין אם אתה רוצה להיות רשע ולגזול אני איני חפץ בכך הילכך מה שהוציא אותו שמעון ברשעו לא יפרע לו לוי אשר בן הרב רבי יחיאל ז"ל.
סימן טז עריכה
ראובן עשה בערכאות של גוים שטר על שמעון ולוי שהם חייבין ודן ונפתלי ערבאין לזמן ידוע ושוב תבען לפני בית דין והודו והאריך להם זמן ונטלו קנין שמעון ולוי חייבים ודן ונפתלי הערבאין לפרוע לראובן לזמן שהאריך להם ונתן לו פסק דין בכך מת ראובן ובאו יורשיו וגבו מחצית החוב משמעון ומחלו לו כל תביעה שיש להם עליו ושוב מת דן הערב ויורשיו מכרו קרקע אחת שירשו מאביהם לאשר ויורשי ראובן באין להוציא הקרקע מיד אשר בכח השטר שיש להם על דן ואשר טוען בקשו ליורשי דן ואם תנצחום בדין אז תרדו לקרקע שקניתי מהם אם לא תמצאו להן מה לגבות ועוד כבר מחלתם לשמעון כל תביעה שיש לכם עליו ושטר זה בכלל ויורשי ראובן אומרים כיון שיש בידם פסק דין אין להם להשיבו אלא יטרפו הקרקע מידו והוא יחזור על המוכרים.
תשובה גם כי עמדו לדין בפני הדיין הערבים ונתחייבו לפרוע לא נתחייבו אלא כדין ערבים כי בפסק דין הכתוב החייבים והערבים הרי שהזכיר החייבים לבד והערבים לבד ולא יצאו מדין ערבות להיות נקראין חייבין הילכך אם נמצאו נכסים ללוי יגבו מלוי ואם לאו אם נמצאו ביד יורשי דן נכסים שירשו מאביהם יגבו יורשי ראובן מהן ואם לא יגבוה מקרקעות שקנה אשר ולא הפסידו כלום במחילה שמחלו לשמעון כי חלקו מחלו ולא חלק לוי נאום הכותב אשר בן הרב רבי יחיאל זצ"ל.