שו"ת הרא"ש/כלל עב

<< · שו"ת הרא"ש · כלל עב · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל עב

סימן א

חתני ידידי רבי יהודה בן קרשף ש"צ מה ששאלת שמעון הפקיד מעות ביד ראובן להלוותם למשחקים והלוה להם ראובן המעות ונתחייב לו כל אחד חלקו והפסידו והרויחם שמעון ובקש שמעון מראובן שיתן לו מעותיו שהפקידם בידו והוציא סכין ונתנו לו בתורת פרעון ואח"כ שעבד ראובן את עצמו בקנין לשמעון לפרוע לו אלו המעות והחזיר לו סכינו ונסתפקת אם שייך כאן דין אסמכתא ואין ראובן חייב לשמעון אף על פי שהקנה לו.

תשובה לא שייך כאן להזכיר אסמכתא שהרי שמעון הפקיד המעות ביד ראובן ונתחייב להחזיר לו פקדונו אם הלוה לאחרים והפסידו בשחוק למה יהיה נקרא אסמכתא בין שמעון וראובן ולא יחזיר לו פקדונו ועוד אפי' אם הרויח שמעון מראובן מעות בשחוק ונתן ראובן לשמעון משכון לפרעון בשביל אותן המעות שהרויח אח"כ בקש ראובן לשמעון שיחזיר לו משכונו ויסמוך עליו שיפרע לו המעות ועשה כן שמעון והאמין בו והחזיר לו המשכון חייב ראובן לפרוע לשמעון אף על פי שתחלתם היתה אסמכתא משום דקיי"ל אסמכתא קניה ואין בה משום גזלה אלא שאין יכול להוציא ממונו בבית דין אם לא שיהיה הדבר בקנין ובית דין חשוב ושחוק שהוא אסמכתא נהי שאין יכול להוציא ממונו בבית דין מ"מ אם פרע לו זכה ואין בו משום גזל וזה שנתן לו הסכין לפרוע זכה בו ואם החזיר לו הסכין ונדר ליתן לו המעות חייב ליתנם לו כי דמי הסכין הוא חייב ליתן לו וכבר פקע חוב הראשון שהוא אסמכתא.

סימן ב

וששאלת ראובן ושמעון שעשו שטרות זה על זה בסך ממון ונתנום ביד לוי על מנת שאם יהא כך יתן שני השטרות לראובן ואם לא יתנם לשמעון ולא עשו בשעת נתינת השטרות ביד לוי דבר מן הדברים המבטלין אסמכתא ולוי נתן שני השטרות ליד ראובן ותובע ראובן לשמעון דמי השטר ושמעון אומר שרוצה לברר בעדים שהשטר הזה ניתן בנאמנות ביד לוי על תנאי ושהוא אסמכתא דע כי כך נהוג בארץ הזאת לקיים כל דבר וסומכין על זה שאינו אסמכתא שהרי שמעון חייב עצמו בסך ממון לראובן בחוב גמור בלי שום תנאי אלא שראובן תלה מחילת החוב בשליש שאם ירצה השליש ימחול לשמעון את החוב שנתחייב לראובן ואם לא מחלו השליש ונתן לראובן את שטרו נמצא שזכה ראובן בחוב שנתחייב לו שמעון מזמן כתיבת השטר והוא חייב עצמו בלא שום תנאי ובסגנון זה כתב הר"ם דלא הוי אסמכתא.

ומה שכתבת ועוד טען שמעון שרוצה לברר שראובן נתחייב לו אחר שנתחזק עליו זה השטר חוב שטר חוב אחר שסכומו כשטר חוב זה לא הבנתי יפה טענה זו אם רוצה לומר שטר חוב [שעשה גם ראובן לשמעון מתחילה מאי נפקא מיניה באותו שטר חוב] הלא החזירו השליש לראובן וכבר הוא מחול ועל דעת השליש נעשה שטר חוב זה ושני השטרות נעשו כאחד ואם רוצה לומר שהלוה שמעון לראובן מעות וכי ההיא דפרק בתרא דכתובות (ק"י) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכמים אומרים זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו וכן הכא נמי בא שמעון לבטל שטר חוב של ראובן מכח שראובן לוה ממנו ולא גבה ממנו שטר חובו חדא דהא קיימא לן כחכמים ועוד שמא בשעה שלוה ראובן משמעון עדיין לא החזיר לו השליש השטר של שמעון ואף אם נכתב לו השטר אחר שנתן לו השליש השטר לא דמיא לההיא דאדמון דשטר זה אין עיקרו ממון ואינו כל כך ברור לגבות ובינתיים הוצרך ראובן למעות ולואם משמעון כי לא היה לו שהות לנגוש שטר זה.

סימן ג

נערת חצניך מלא לבא ריקן באת לסוך מקנקן ישן מחדש נתרוקן כי מנעורי לא שננתי על שמרי לא שקטתי ולקצוי ארץ ירדתי ולא עמד בי טעמי ורוח אחרת היתה עמדי והנני נושא ונותן במה שכתבת לי על אודות אלמנה אשר נתנה את שלה מתנה לבנה אחד אם לא יאבה ויתרצה בנה הקטן לכשיגדל בפשרה שעשו בין הבנים ונפטרה האלמנה לבית עולמה ואחר פטירתה שאלו את בנה הקטן אם יתרצה באותה פשרה ולא אבה ועתה בא אחיו הגדול בכח אותה המתנה והנה באת לומר שאין בכח אותה מתנה בית מיחוש דהויא משום אסמכתא שתלתה המתנה ברצון בנה הקטן וכל דאי אסמכתא הוי ועוד נתת טעם לדבריך לבטל המתנה כי בשעה ששאלו את בנה הקטן אם נתרצה בפשרה שעשה ולא אבה כבר נפטרה האלמנה נמצא שעתה חל הקנין ואין קנין לאחר מיתה.

ויראה לי שאין כאן דין אסמכתא כלל כי כל אסמכתא שבגמרא זה שנודר אדם לחבירו לעשות לו דבר זה ואם לא יעשה שמקבל עליו להפסיד כך וכך כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי (בבא מציעא ק"ד) וכן המשליש שטרו ואמר אם לא אתן לו עד יום פלוני תן לו שטרו והוא כבר פרוע חציו בפרק גט פשוט (קס"ח) וכן ההיא דפרק הזהב (מ"ח) אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך וכן ההיא דאיזהו נשך (ס"ה) הלוהו על שדהו ואמר אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי וכן בגמרא באותו פרק (ס"ו) דרב בר שבא הוה מסיק ביה זוזי בדרב כהנא ואמר ליה אם לא פרענא לך ביום פלוני גבי מההוא חמרא הוה אסמכתא משום דגזים שצריך לתת לו היין בשעת הזול והוא היה שומרו עד שעת היוקר [וכן ההיא דפ"ד נדרים (כ"ז) ההוא גברא דאתפיס זכוותא לבי דינא וכן משחק בקוביא ומפריחי יונים] וכן ההיא דפרק איזהו נשך (ע"ג) האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ליה משלם ליה כדקא אזיל אפרוותא דזולשפט כל אלו חשיב אסמכתא שאם לא יעשה מה שיאמר שיפסיד כך וכך וחלקו חכמים בדבר היכא דהוה בידו לעשות מה שאמר לעשות ולא אמר דבר גוזמא אלא שישלם לחבירו הפסדו מה שבא לו על ידו כי האי גוונא לא הוי אסמכתא כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא והיכא דלאו בידו אף על גב דלא גזים [הוי אסמכתא כגון ההוא דפשע ולא זבין חמרא דההוא לא גזים] שהרי הפסידו שאם לא סמך עליו היה קונה והיה מרויח אלא שאינן בידו שמא לא ימצא לקנות הילכך לא גמר ומקני והוי אסמכתא וכן היכא דגזים כגון הנך דלעיל אף על גב דהוה בידו הוה אסמכתא כי אמר שפת יתר וכיון להסמיכו על דבריו ומעולם לא נתכוון לו מה שאמר אלא שאומר בלבו ודאי אעשה דבר זה כי בידי לעשותו ומאי נפקא מיניה אם אומר שפת יתר ולא גמר בלבו להקנות מעולם אבל בנדון זה שנתנה ממונה מתנה לבנה אם לא יתרצה בנה הקטן לכשיגדיל בפשרה שעשו בין הבנים אין ענין אסמכתא בכאן כלל דא"כ כל מתנה שיש בה תנאי תהיה אסמכתא וכי מתנה שנתן משה רבינו עליו השלום ארץ סיחון ועוג לראובני ולגדי היתה אסמכתא אלא אסמכתא מיקרי כדפרישית לעיל אבל מתנה על תנאי ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ואם היה שם תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי כפול כגון אם לא יתרצה בנה הקטן בפשרה אז מתנת הגדול קיימת ואם יתרצה אז המתנה בטלה אז התנאי קיים ואם נתרצה בנה הקטן היתה המתנה בטלה או אם היה כתוב בשטר המתנה והתנאים הללו נעשו כדין תנאים ומקויימים או כתנאי בני גד ובני ראובן אז התנאי קיים אבל לא נכתב בשטר אחד מן הדברים הללו אז התנאי בטל והמעשה קיים אפילו אם נתרצה בנה הקטן לקיים הפשרה אין כח בתנאי לבטל המעשה כי קיימא לן כרבי מאיר דבעינן תנאי כפול ובהן קודם ללאו אפילו רבי חנינא בן גמליאל מודה וסתם משנה היא בפרק השוכר את הפועלים (צ"ד) וכל תנאי שאפשר לקיימו בסופו והתנה מתחלתו תנאו קיים והיכא דלא נעשה התנאי כהלכתו בטל התנאי והמעשה קיים ובנדון זה כשלא רצה הקטן לקיים הפשרה נתקיימה המתנה.

ומה שכתבת שכבר נפטרה האלמנה ועתה חל הקנין ואין קנין לאחר מיתה אינו נראה לי כי המתנה נתנה לו על מנת שאם לא יתרצה בנה הקטן בפשרה דקיי"ל כר"מ דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ואפי' לא נכתב בשטר על מנת אלא אם לא יתרצה הקטן בפשרה הוי כאומר מעכשיו דמי כדאיתא בפרק מי שאחזו (ע"ו) על מנת שתצא חמה מנרתקה מעכשיו הוא דקאמר דאמר רב הונא כל האומר על מנת כאומר מעכשיו הוא לא נחלקו אלא באם תצא מר סבר כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו [והוה ליה כמהיום אם מתי כמעכשיו אם מתי ובפ' יש נוחלין (קל"ו) פסק רב כרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו] ואף על גב דאמרינן בגיטין בפרק המגרש (פ"ה) אתקין רב בגיטין מן יומא דנן ולעלם לאפוקא מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ורי"ף חולק עליו בין ממונא לאיסורא ורש"י פי' דלרווחא דמילתא תיקן לשופרא דשטרי בעלמא הילכך בשטר זה שנכתב בו זמן הוי כאלו כתוב בו מהיום ואין כאן קנין לאחר מיתה ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ד

שאלה ראובן היה חייב לשמעון אלף זהובים בשני שטרות כל אחד חמש מאות זהובים ופרע לו אחד מהם ונתפשר עמו שימתין לו מן השני עד זמן ידוע והניחו השטרות ביד נאמן על מנת שאם לא יפרע בזמן שקבע לו שיחזור לו הנאמן השני שטרות ועבר הזמן ולא פרע ושואל מהנאמן שני השטרות.

תשובה תנן בפרק גט פשוט (קס"ח) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו את שטרו והגיע הזמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן רבי יהודה אומר לא יתן במאי קא מיפלגי רבי יוסי סבר אסמכתא קניא רבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב אין הלכה כרבי יוסי וכן מסיק התם סתמא דגמרא דאין הלכה כרבי יוסי וכן פסק רי"ף דלא קניא אסמכתא אלא היכא דקנו מיניה בבית דין חשוב ופירש הרב ר' מאיר מרוטנבורג דבית דין חשוב היינו שלשה בקיאין בדיני אסמכתא מה נקרא אסמכתא ומה אינו נקרא אסמכתא כמו שמחלקין בין היכא דגזים בין היכא דלא גזים וכן היכא שבידו לעשות מה שקיים עליו או אין בידו לעשות דכיון דג' הן הבקיאין בדיני אסמכתא והקנו דלא כאסמכתא הפקר בית דין הפקר וקניא ובנדון זה יראה לי לפי הטענות שלא היה שם קנין ואף אם היה שם קנין לא הוי בית דין חשוב הילכך לא יחזיר הנאמן השטרות לשמעון כי אין חייב ראובן לשמעון אלא חמש מאות זהובים אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

סימן ה

אלופינו המסובל האשל הגדול מורי הרב רבינו אשר ש"צ תאיר עינינו בדין זה ראובן טען על שמעון שהפקיד בידו מאה ליטרין הילייש והשיב שמעון לא הייתי חייב לך כי אם שמונים ליטרין ונתתי לך משכנות עבור ששים וששה ליטרין ובני נתערב עבור ארבעה עשר ליטרין ופטרתני מכל תביעות שהיו לך עלי ומחלת במחילה גמורה ובקנין גמור ומזה יש לי עדים והוציא כתב חתום בעדים כדבריו ובאו העדים והעידום שהוא כתב ידם וגם הכרנו שהוא כתב ידם וטען ראובן אנוס הייתי ובעל כרחי הוצרכתי למחול כי יראתי פן אפסיד כל הממון כי אמרת לי אם לא תרצה למחול ולהרחיב לי הזמן ולכתוב שטר עליך שאהיה פטור מכל מיני תביעות לא אתן לך אפילו פרוטה כי איני חייב לך וזה הדבר גליתי לעדים והשיאוני עצה שאקח ממנו מה שאוכל בזה הפנים והשאר אגבה בבית דין וכן עשיתי וקודם שמחלתי מסרתי מודעא בפני עדים ובפני שמעון ואמרתי לעדים החתומים על שטר המחילה תהיו עדים שבעל כרחי אני עושה ואיני מוחל לא בדיני אדם ולא בדיני שמים ובאו העדים והעידו בפנינו שכדבריו כן הוא שמסר מודעא בסתר ופומבי שאנוס היה על אותה מחילה ועתה ילמדנו רבינו אם העדים נאמנים אם לאו אם הלכה כרב נחמן דאמר בפ"ב דכתובות (י"ט) אמנה או מודעא היו דברינו אינם נאמנין דלא אתא בעל פה ומרע לשטרא וקיי"ל הלכה כרב נחמן בדיני או אם הלכה כמר בר רב אשי דפליג עליה ואמר אמנה היו דברינו אינם נאמנים מודעא היו דברינו נאמנים ומ"ש האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב פירוש האי מודעא ניתן ליכתב להציל האנוס מאנסו ובסדר תנאים ואמוראים כתב דבכולי גמרא הלכה כמר בר רב אשי בר ממיפך שבועה ואודיתא ותודיענו מורינו אם מודעיה מודעא כיון דאניס שהיה ירא להפסיד מעותיו ודמי למעשה דפרדיסא בחזקת הבתים (מ’) ההוא גברא דמשכן פרדיסא לחבריה וכו' עד כי האי גוונא כתבינן מודעא פירוש דזהו אונס גמור דאי לא [לא] מזבין ליה הפרדס והכא הוא דכתבינן דזהו אנוס גמור ואמרי נהרדעי כל מודעא וכו' ונדון זה נמי אנוס שאם לא היה מרחיב לו הזמן ולא היה מוחל ומצוה לעדים לכתוב ולחתום היה מפסיד כל מעותיו ומורינו יודע שר"ח פירש האי עובדא דפרדיסא היאך ידעו העדים באונס של בעל הפרדס דאמר בפני עדים אמר לו המחזיק טענות דלקמן אין צריך מודעא אלא יעידו ששמעו שזה המחזיק בא בעקיפין על בעל הפרדס ויבא בעל הפרדס ויטול את שלו כמו שכתב רשב"ם בפירוש התם הוי אונס אבל הכא קודם המחילה הודה לו שמעון בפני עדים אותם שמונים ליטרין ותו לא הוה מפסיד ליה דהוה ליה לראובן לומר בפני העדים אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני והיה יכול לישמט שלא למחול או נאמר מתוך שהיה בהול על ממונו לא אסיק אדעתיה וגם היה ירא פן לא יהיה ציית דינא ונא מורי תבאר לנו היטב אם המחילה מחילה או שמעון פטור מראובן מכל תביעות שהיו לו עליו כי גם תביעה אחרת היה לו עליו והודה ראובן בפנינו שאחר אותה מחילה לא היה לראובן עסק עם שמעון וגם תודיענו רבינו אם האשה גובה כתובתה מחובות שהיו הגוים חייבים לבעלה ונהרג בעלה ויורשי בעלה הוציאו מקצת חובות מן הגוים אם חייבין ליתן בכתובתה ושלום מורי יגדל לעד כנפש תלמידו שלמה בר ידידיה.

תשובה שלומך לעד שלמה בר ידידיה נראה לי דלאו מודעא היא והמחילה הויא מחילה דאמרינן בפרק חזקת הבתים אמרי נהרדעי כל מודעא דלא כתיב בה אנן ידעינן ביה באונסיה דפלוני לאו מודעא היא ובנדון זה הלז לא הכירו העדים באונסיה של ראובן דאיכא למימר הדין עם שמעון שלא היה חייב לראובן אלא שמונים ליטרין ומחמת שתבעו יותר ממה שהיה חייב לו כפר לו הכל וכאשר נתרצה לקחת מה שהיה חייב אז הודה לו הילכך איכא למימר ליכא אונס ולא דמי למעשה דפרדיסא דהתם נתגלה האונס לבסוף כשהוציא הלוקח שטר קנייתו אבל הכא איכא למימר הדין עם שמעון שלא היה חייב לו אלא שמונים ליטרין וליכא אונסא ונדון זה דומה לכל שאר מחילות דאדם תובע לחבירו הרבה והלה כופר ומפשרים ביניהם ונותן לו מקצת ומוחל לו השאר אטו אם זה מסר מודעא תהיה המחילה בטלה אם כן לא תועיל שום פשרה ומחילה בקנין אלא ודאי לאו אונס הוא כדפרישית דאי אונס הוא אפי' בלא מסירת מודעא הוי מחילה בכולה כאילו מסר מודעא כדאיתא בחזקת הבתים מודעא דמאי אי דגיטא ומתנה גלוי מילתא בעלמא הוא אי מודעא דזביני הא אמר רבא לא כתבינן מודעא אזביני ופי' רשב"ם רבא לטעמיה דאמר תליוה וזבין זביניה זביני בשדה סתם ואי בשדה זו הרי לא הוה זביניה זביני ולא צריכא מודעא אלא יביא עדים שאנסוהו ויתבטל שטר המכירה בלא שום מודעא אלמא כל היכא שהאונס ידוע מעשה בטל כאלו מסר מודעא הילכך אי מהניא מודעא היכא שאומר לעדים פלוני חייב לי כך וכך ממון והוא כופר לי ואני צריך לפשר עמו ולמחול לו אני מוסר מודעא בפניכם על המחילה כי אנוס אני פן אפסיד ממוני אם כן בלא מודעא נמי היתה מחילה בטלה כי אונס זה ידוע לכל שמחמת שלא רצה ליתן כל תביעתו הוצרך לפשר עמו אלא ודאי לאו אונסא הוא ולא הויא מודעא והמחילה שרירא וקיימא.

סימן ו

ששאלת אם מועיל מודעא לבטל מתנה כיון שכתוב בשטר ביטול מודעא.

אם ידוע לעדים האונס אף על פי שכתוב בשטר ביטול מודעא המתנה בטלה וג' חילוקים יש בביטול מודעא במכר קיי"ל תליוה וזבין זביניה זביני דאגב אונסיה וזוזי גמר ומקני ואם מסר מודעא ומכירין באנסו המכר בטל ואם בטל המודעא המכר קיים ואפי' אומר בשעת מסירת המודעא אם אבטלנה לא תהיה בטלה אינו מועיל שהרי הוא מבטל באחרונה מודעי ומודעי דמודעי ומודעי דנפקי מגו מודעי עד סוף כל מודעי דמודעי ובמתנה אם מסר מודעא אף על גב דלא ידעינן באונסיה או דידעינן באונסיה אפי' לא מסר מודעא או מסר מודעא ובטל המתנה בטלה דתליוה ויהיב לא הוי מתנה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ז

ששאלת שטר שכתוב בו אם לא יפרע לזמן פלוני שיפרע כך וכך ממון לקנס וכתוב בסוף השטר דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אם אותו קנס יגבה בבית דין.

תשובה דע כי אסמכתא הויא כל היכא דגזים כגון אם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוזי (בבא מציעא ק"ד) או אפילו לא גזים וליתא בידיה הוי אסמכתא כדאיתא בפרק איזהו נשך (ע"ג) האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למזבן ליה חמרא ופשע ולא זבין ומסיק דבין ביין זה בין ביין סתם לא משלם ליה מידי ומ"ש מאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם בידו הכא לאו בידו כללא דמילתא לעולם הוי אסמכתא עד דאיכא תרתי לטיבותא לא גזים ואיתיה בידיה ובנדון זה גזים שקבל עליו קנס אם לא יפרע בזמנו והוי אסמכתא ואסמכתא לא קניא אלא בקנין מעכשיו ובבית דין חשוב כדאיתא בנדרים (כ"ז) וכן פסק ר"ח בשם רב האיי גאון ור"ת ור"י ז"ל בעלי התוספות אמנם רב אלפס כתב בשם גאון דלא בעי בית דין חשוב ולא כתב לא טעם ולא ראיה וכיון דרוב חכמי ישראל ז"ל כתבו דאסמכתא לא קניא אלא בבית דין חשוב לא מפקינן ממונא אפומא דרי"ף והיכא דקיימי זוזי ליקיימו ואף על גב דכתוב בשטר דלא כאסמכתא לא מהני מידי דחזינן דאסמכתא היא ומאי אהני האי דכתב דלא כאסמכתא וראיה מפרק חזקת הבתים (מ"ד) אמר רבא אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי וגבי מטלטלי אמר רב חסדא והוא דכתב ביה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי משום דדמי קצת לאסמכתא האי דמשעבד ליה מטלטלי לחובו אף על גב דאקני ליה אגב מקרקעי צריך למיכתב ביה דלא כאסמכתא אבל אי שעביד ליה מטלטלי בלא מקרקעי אף על גב דכתב ביה דלא כאסמכתא לא גבי מטלטלי משום דהוה ליה אסמכתא דאלו מטלטלי נקנין בקנין במתנה או במכר בלא אגב מקרקעי ומאי טעמא לא משתעבדי בלא מקרקעי על כרחן משום דהוי אסמכתא שאינו נותן לו לאלתר אלא בלשון דאי אם לא יפרע לו ולהכי לא משתעבדי אלא אגב מקרקעי ומקרקע לא הויא אסמכתא אף על גב דהוי דאי משום דעיקר ההלואה לא היתה כי אם על קרקעותיו של לוה כאלו התפיס משכונות ביד המלוה דסמיך עלייהו כיון דאינו יכול לכלותם ולהבריחם ומטלטלי משתעבדי אגב מקרקעי ולא הוי אסמכתא אלא דאמר רב חסדא שצריך לכתוב דלא כאסמכתא משום דמטלטלי לחודיהו הוי אסמכתא היכא דשעבדינהו אגב מקרקעי משום שופרא דשטרא צריך למיכתב דלא כאסמכתא אבל שעבד מטלטלי לחודייהו הוי אסמכתא שהמלוה אינו סומך על המטלטלים של הלוה מפני שיכול להבריחם ולכלותם הילכך אם שעבד לו מטלטלים הוי אסמכתא ואפילו כתב דלא כאסמכתא לא מהני מידי ואני הנראה בעיני כתבתי אבל אם נהגו בכאן לפסוק כרב אלפס דאסמכתא קניא בלא בית דין חשוב לא באתי לסתור הדינין שפסקו על פי רב אלפס ז"ל אם היה בא הדין לפני הייתי פוסק כמו שכתבתי ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

[אשה שנתחייבה לישבע בשביל שטר חוב שיצא עליה בתקנות הגאונים שתקנו ללוה אם יש לו מטלטלין שיפרע מהם והיא מסרבת ילמדנו רבינו מה דינו] [תשובה אשה שוה לאיש לכל עונשין שבתורה ואיש צריך לנדותו עד דציית דינא דאל"כ מה הועילו תקנת חכמים כל אדם יאמר איני רוצה ליתן מטלטלים או לישבע הגבו לבעל חובי בקרקע אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל].