פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל עעריכה

סימן אעריכה

שאלה ילמדנו רבינו יורשי ראובן היה להם שטר חוב על שמעון בשם ראובן אביהם ומכרו השטר ללוי וכשבא לוי לתבוע לשמעון בזה השטר הוציא שמעון שטר אחר שקנה מיהודה שהיה לו ליהודה על ראובן בסכום אלו המעות אם נאמר בזה אפוני מטרתא למה לי וכל אחד יעמוד על שלו או לא.

יראה לי דלכולי עלמא יצא שטר זה בזה ואפי' רב נחמן דאמר בפרק בתרא דכתובות (ק"י) שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה זה גובה וזה גובה הא מפרש לה התם כגון דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית וקסבר בשלו הן שמין אבל היכא דליכא נפקותא מודה הוא לרב ששת דאמר אפוכי מטרתא למה לי אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו וגם פלוגתא דאדמון וחכמים לא שייכא הכא שהרי שמעון לוה מראובן וראובן מיהודה ולא שייך למימר אלו הייתי חייב לך היאך אתה לוה ממני הילכך כיון שלוי בא מכח ראובן לגבות ושמעון בא מכח יהודה לגבות מראובן יצאו שטרי החובות זה בזה אמנם בזה צריך לדקדק כיון שמת ראובן הרי נתחייב יהודה מלוה של ראובן ללוי שבועה אם אין בשטר נאמנות על היתומים ולא יוכל לוי לגבות מיורש ראובן [עד] שישבע יהודה והנראה לי כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצו"ל.


סימן בעריכה

שאלה ילמדנו רבינו אלמנה אחת היו לה בתים והקדישה אותם מעכשיו ולאחר פטירתה צותה שיהיה שכירות הבתים לדבר מצוה והתנה בהקדש הנזכר שתדור פלונית בבית פלוני מאלו הבתים ופלונית בתה במקום פלוני מאלו הבתים וכן לכל בת ובת זרעה במקומה עד שלא תשאר אחת מהבנות בחיים ולאחר מיתת כל הבנות יחזרו כל הבתים להקדש ומי שתמות מהבנות בלא זרע ישאר מקומה להקדש מיום מיתתה ואילך אף בחיי שאר הבנות והתנית על שאר הבנות שיתנו לפלונית בתה שלושים זהובים לשנה כל ימי חייה לפי שהיה חלק שלה גרוע משאר החלקים של שאר הבנות ונשארו הבנות אחר פטירת האם דרות בבתים כל אחת בחלקה על הדרך שאמרנו ימים רבים והיו מעלות שכר שלושים זהובים בכל שנה לאותה פלונית כמו שצותה האם שעל מנת כן הניחה להם הבתים וגם נתנה רשות לאותה פלונית למשכן לאחיותיה בשלושים זהובים הנזכרים אם יסרבו ליתנם לה ועתה הוציא בעל הבת האחת שטר משכונה שעשתה האם לפלוני מאלו הבתים ואותו פלוני מסר השטר לאשתו של זה וטען בבית דין שאותו שטר משכונה עשאתו חמותו לאשתו אלא שעשאתו בשם אותו פלוני ושלחה אחר אותו פלוני ואמרה לו אני עשיתי שטר משכונה מהבתים שלי לפלונית בתי בשמך תעשה ממנו מסירה ונתרצה וכן עשה ובקש להוציא שאר האחיות מן הבתים והאמת אנחנו הורדנו לבתים בכח שטר המשכונה הנזכר אבל אחר שראית נוסח הצואה שכתוב בה שפלונית ופלונית ופלונית ואשתו של בעל השטר בכללן יתנו לפלונית שלשים זהובים בשנה וכן עשו ימים רבים נראה לי שזה השטר לא היה שטר אמת שאלו היה אמת למה היה נותן שכירות בכל שנה ושנה ודמיא להא דתנן בפרק שני דייני גזרות (ק"י) המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אלו הייתי חייב לך היה לך ליפרע את שלך ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דאדמון אלא משום דזה היה פקח וכו' אבל הכא מאי פקחות איכא במה שהיה נותן שכירות אין לך טפשות גדול מזה ולא מצי למימר השתא הוא שמסר לי ההוא פלניא האי שטרא שהרי כבר היה בידו מחיי חמותו ואיבעי ליה למשקל מסירה מיניה מההוא שעתא אי נמי למשקל הרשאה מיניה ולמתבעינהו להנך אחוותא בההיא שטר משכנתא אלא לאו שמע מינה דההוא שטר שטר אמנה הוה ואיכתיב לשם עילה וגם בההיא דאדמון נמי אמרינן בגמרא באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כולי עלמא לא פליגי דמצי אמר ליה אלו הייתי חייב לך היה לך לפרוע את שלך אלמא כל היכא דלית ליה אמתלא למימר שלו מבטלינן ליה לשטרא הכא נמי כיון דלית ליה אמתלא למימר אמרי יהיב אגרא בההוא ביתא מבטלינן לשטרא ואפי' אי לא מבטלינן ליה לשטרא אורועי מיהא מרעינן ליה כך נראה לי ואתה רבינו תורה לנו האמת כי מפיך אנו חיין ומימיך אנו שותין.

תשובה רבי יוסף ש"צ הנכבד החכם יפה דמית אותו לההיא דאדמון אמנם אם נתן שכירות אחר שנמסר השטר לאשתו אז דמיא שפיר לההיא דאדמון כאשר כתבת אבל במה שנתן שכירות קודם שנמסר השטר לאשתו לא הורע כחו בזה דאיכא למימר שמא לא ידע מאותו השטר כלום ואת"ל שידע שמא לא נתרצה בעל השטר עדיין למסרו לאשתו ולכך הוצרך ליתן שכירות ויפה עשיתם ותקנתם תקנות טובות ותוסיפו אמץ לקיימם ולחזקם ואתה וכל אשר לך שלום כנפש דורש שלומך וטובתך אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן געריכה

שאלה ילמדנו רבינו אלמנה אחת משכנה בתים שהניח בעלה ובנה נעשה שוכר באותם הבתים לאחר זמן בא בעל המשכונה לתבוע מעותיו ולא מצא לגבות חובו ובקש למכור הבית הממושכן טען הבן כי הבתים אינם של אמי אלא שלי ואין לאמי בהם זכות אלא מכח שעבוד כתובתה ואין לה בהן כלום עד שתשבע על כתובתה והבעל חוב טוען כי הבתים היו אז בחזקתה מחמת שהניחם לה בעלה בצואתו והצואה אינה מצויה עתה בעולם מי אמרינן בעל חוב צריך להביא ראיה שהבתים היו בחזקתה כי הוא מוציא או דילמא כיון שהבן עצמו נעשה שוכר באלו הבתים הרי כאלו הודה שהבתים של אמו ודמיא לעורר על השדה וחתום עליה בעד שאבד את זכותו ועתה בא יבא דבריך ויאירו עינינו נאם הכותב יוסף הכהן ב"ר אברהם ז"ל.

תשובה יותר הוא זה מחתום עליה בעד דהתם שייך למימר השני נוח לי אבל בנדון זה כיון שקבל עליו ליתן שכירות למלוה הרי הודה שיפה משכנה אמו הבתים או מכח צוואת אביו או מחמת שנתנן הוא לה בפרעון כתובתה ולא אמרינן דמה שנעשה שוכר זה עשה בשביל שילוה המעות לאמו דבענין אחר לא היה מלוה כי ההיא דאמרינן עשאה סימן לעצמו לא אבד זכותו דאי לא דעבדי הכי לא הוה זבין לי דלא דמי דאמו כאחר דמיא ועוד התם היה חפץ לקנות קרקע זה ולא היה מוכרו לו אם לא שעשאה סימן אבל בכאן הלואה בעלמא היתה ולא היה לו להודות בשביל זה שהבתים היו של אמו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן דעריכה

וששאלתם ראובן צוה לתת לדינה בתו שליש משטרי חובותיו ומת ראובן ושמעון בן ראובן נתן מתנה לדינה אחותו ובשעת הנתינה לא היה בדעת שמעון לגבות ממנה זאת ממה שצוה ראובן ליתן לדינה אחותו מתה דינה ובת דינה תובעת משמעון שליש שטרי חובות ראובן זקינה שצוה ליתן לדינה אמה והשיב שמעון שדינה היתה חייבת לו יותר מכדי שליש שטרי חובות אם צריך לבאר בשבועתו הלואתו שהלוה.

תשובה אף על גב דקיי"ל דאין אדם צריך לברר לא פרעון מתי פרע ובמה פרע ולא הלואה היאך הלוה הכל לפי הענין להוציא דין אמת לאמתו כיון שכתבתם שידוע הוא שלא היה בדעת שמעון לגבות המתנה שנתן לדינה ממה שצוה אביו לתת לה ראוי הוא שיברר שמעון היאך נתחייבה דינה זה הממון לשמעון ואם יאמר שהוא אותו ממון שנתן לה אם יוכלו לברר בעדים שאמר שמעון אז בתורת מתנה נתן לה לא יוכל לעשותו חוב עליה ואם לא יוכלו לברר בעדים ישבע כמה ממון נתן לה ושלא נתנו לה בתורת מתנה ויראו שטרי החובות אם אין שוין יותר מן הממון שנתן לה יעכבם בחובו.


סימן העריכה

עוד ילמדני ראובן שהשאיל חפץ לשמעון דבר העשוי להשאיל וטוען נתחייבת לי עד כדי דמיו מעסק משא ומתן שהיה בינינו אם צריך לברר דבריו מהיכן נתחייב לו וראיה שלו מההיא דב"מ (ו’) חיישינן שמא מלוה ישנה יש לו עליו ואם יש חלוק בטענה זו בין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ובין דברים שאין עשויים להשאיל ולהשכיר ואם יכול לטעון בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר משכנתא הם בידי ורבינו משה כתב שאינו יכול אלא שפירש בענין אחר מה הם הדברים העשויים להשאיל ולהשכיר.

תשובה דע לך בני שיחיה כי נכון הדבר לברר מהיכן נתחייב לו משום דנפישי רמאי אולי מתוך דבריו תתברר רמאותו וימצא שקרן בדבריו וכך אני נוהג לפסוק ולא דמי לשמא מלוה ישנה יש לו עליו דהתם בקל היטלנו עליו שבועה וטעם זה אינו אלא דלא נימא מגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא וכן כתבו הגאונים דצריך לברר מהיכן נתחייב לו דשמא הוא סבור שנתחייב לו וכשיברר דבריו ימצא שאינו חוב ודברים העשויים להשאיל ולהשכיר אם ראה אותן בידו בעדים אינו יכול לטעון עליהם לא לקוחין ולא ממושכנין אם יש עדים שהיו של המשאיל אבל אם אין עדים שהיו של המשאיל או שלא ראו אותן עתה ביד המחזיק בהן נאמן לומר לקוחין או ממושכנין בידי במגו דלא היו דברים מעולם או החזרתים לך (א"ה בדפוס וילנא עי' כלל הסמוך ס"ב במחודש מעין תשובה זו)