שו"ת הרא"ש/כלל מה

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל מהעריכה

סימן אעריכה

וששאלת על שנים החתומים על הגט והסופר עמהם נכון שלא לעשותו גזרה אטו חתם סופר ועד אחד וכיון דשמואל מכשיר באומר אמרו נפק מיניה חורבא כדמפרש בגמ' אבל בדיעבד אין לפסלו דלא שייך ביה חורבא ואין להאריך כיון שאין צורך בדבר.


סימן בעריכה

וששאלת גט הבא מארץ המרחק ויש אותיות שהן משתנות בכתיבתן ממדינה למדינה כגון יש מקומות שכותבין נון זקופה קטנה ונקראת זי"ן ורי"ש כותבין גג שלה קצר עד שנקראת במקום אחר כמין יו"ד.


תשובה צריך שיהא כתב הגט נקרא במקום נתינתו לינוקא דלא חכים ולא טפש (ועי' בטור אורח חיים סי' קכ"ה) ואם לאו אין כאן גט כלל כההיא דהשולח (ל"ד) מי שיש לו ב' שמות א' ביהודה ואחד בגליל אמרינן שצריך לגרש בשני שמות היכא דאיתחזק כל שכן מי שאין לו אלא שם אחד ולא נכתב שיוכלו לקרותו במקום נתינתו דאין כאן גט כלל דלא ידעי בני העיר שנתגרשה כלל כיון דאין יודעין לקרותו (ס"א לקרות את שמה) וגם כל תופס הגט צריך שיהא נקרא לאנשי העיר.


סימן געריכה

וששאלתם בענין הגט שנתן לה ויש לה על זה מעשה ב"ד שכתוב בו במותב תלתא כחדא הוינא כד אנפקת פלונית קדמנא גט כשר ועדיו כשרים ועדיו פלוני ופלוני והיורשים פסלו עד אחד מן הגט שהביאו עדים שגנב ויש עדים שעשה תשובה והתשובה שראוהו מתענה ומניח תפילין וגם שבא שבועה לידו ולא רצה לישבע ועוד מעיד עד מעדי הגט שכשצוה הבעל לכתוב הגט לא צוה לחתום וגם הסופר מעיד כן.


תשובה על שפסלו אחד מעדי הגט אם הביאו עדים שראוהו שגנב הרי הוא פסול והגט אינו גט אעפ"י שלא הכריזו עליו שהוא פסול קודם שחתם דפסולי דאורייתא לא בעו הכרזה ומה שאומר כי עשה תשובה שראוהו שהיה מתענה ומניח תפילין וגם באת לידו שבועה ולא רצה לישבע כל זה אינה תשובה להכשירו עד שיעשה השבה מן הממון שלקח כדאיתא בפרק זה בורר (כ"ה) לא חזרת דברים בלבד אמרו אלא חזרת ממון כיצד אני פב"פ כנסתי מאתים זהובים מפירות שביעית והרי הן נתונים לעניים במתנה וכל שכן בממון שבעליו ידועים שאינו כשר עד שיחזור הממון לבעליו והדיינים שכתבו גט כשר ועדיו כשרים ישאלו את הדיינים למה כתבו ועדיו כשרים אם יאמרו ידענו שגנב וגם ידענו שעשה תשובה והחזיר הממון לבעליו הגט כשר אבל אם יאמרו לא ידענו שגנב או שמא עשה תשובה הרי לא העידו על כשרותו והגט פסול ואין זה טוען אחר מעשה בית דין כי הם היו סוברים שהיה כשר ושוב נודע פיסולו ועוד כיון שהעיד הסופר שלא צוה לחתום וגם עד אחד אמר כן הגט פסול כדאמרינן בגיטין (ע"ב) הרי הגט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו ואפילו אם כתב יד העד יוצא ממקום אחר נאמן הוא לומר לא צונו הבעל לחתום ולבטל עדותו ולא דמי להא דתנן בפ"ב דכתובות (י"ח) בעדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אלו נאמנין ואם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנים שאני התם דאונס לא שכיח וקטנים נמי משום דאמרינן חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן יעשו גדולים ופסולי עדות מלוה גופיה מידק דייק ומחתים אבל בנדון זה בעון הדור שכיח ושכיח שמתעסקין בטיב גטין וקדושין אף על פי שיודעים בהם מעט וגם אפשר שגט זה לא נעשה בפרסום ולכך לקחו עדים מן הבא בידם והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

וששאלת ראובן שמנה שליח להוליך גט לאשתו ולגרשה בכל מקום שימצאנה ואמר לשליח אם תאבה האשה ללכת אחריך ולבא לאישביליא אקיימנה לי לאשה ואם לא תאבה פטור אותה בגט והשליח הביא האשה עמו לאישביליא והוא מקום שנמסר לו השליחות ובבואם שם השליח והאשה כבר החזיק ראובן בדרך לעבור את הים והאשה תובעת שיגרשנה השליח כאשר צוהו ונסתפקתם אם יכולה להתגרש בגט זה.


תשובה יראה לי שהגט כשר להתגרש בו כי הבעל לא בטלו כי בשביל שבאת עם השליח לאישביליא לא נתבטל הגט כי כך התנה אם תביאנה אלי לאישביליא אקיימנה והיא לא באת אליו לאישביליא כי פנה משם טרם בואם הרי לא נתבטל הגט כי כך התנה ולא נתבטל שליחות השליח וגם הגט כשר להתגרש בו ואפי' אם היה ראובן באישביליא בבואם שמה השליח והאשה ולא רצה ראובן להתפייס עם אשתו היה יכול השליח ליתן לה הגט כי לא הטיל ראובן תנאי במנוי השליחות שיתבטל אם תבא האשה עמו לאישביליא אלא דברים בעלמא אמר אם תבא עמך אקיימנה וגילוי מילתא בגיטא לאו מילתא היא ואפילו גילוי דעת אין כאן לבטל השליחות והגט כי באותה שעה היה בדעתו להתפייס עמה וכל שכן בנדון זה שפנה משם טרם בואם שיכול השליח לגרשה.


סימן העריכה

ששאלת אשה שפירש בעלה ממנה ולא ידעה היכן הלך ומנתה שליח לקבלה שיבקש לה בעלה ובכל מקום שימצאנו שיקבל לה גיטה ויהי כי ארכו לה הימים שלא חזר שלוחה עשתה עוד שליח אחר לבקשו ולקבל לה גיטה ואח"כ בא השליח הראשון והביא לה גיטה ואין ידוע אם הגט בא לידו קודם מנוי השליחות השני ונסתפקת אם מנוי שליחות השני הוי ביטול שליחות הראשון נראה לי שלא נתבטל שליחות הראשון בכך ואפילו גילוי דעת אין כאן לבטלו דאדרבה מוכחא מילתא שהיא חפצה למהר להתגרש ומחמת זה שלחה השני אולי לא ימצאנו הראשון שימצאנו השני ואי זה מהם שימהר למצוא אותו בזה היא חפצה כאדם שאבד אבדה ושולח כמה שלוחים לבקשו ושלום אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ועריכה

וששאלת על אחד שקדש אשה וגרשה בגט מוקדם שהיה לו לסופר לכתוב שנת פ"ט וכתב שנת כ"ט ולא נודע פיסול הגט עד שקידשה אחר אם צריכה גט מהשני ואם מותרת לחזור לראשון.


תשובה כיון שהיה הגט מוקדם היה פסול כדתנן (גטין י"ז) נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכיון דפסול הוא לא תפסי קידושי שני ולא מבעיא ממנו גט ומותרת לראשון ולקלא לא חיישינן להצריכה גט משני מחמת שיצא עליה קול שנתגרשה דהו"ל קול ושוברו עמו שהקול שיצא מחמת שגירשה באותו גט והוברר הדבר שהגט היה פסול ונתבטל הגט מעיקרא כההיא דתנן בפרק בתרא דגיטין (פ"ח) יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ופריך בגמרא ואסרינן לה אבעלה והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נישואין לא חיישינן ומשני הכי קאמר מקודשת הרי היא מקודשת מקודשת ומגורשת הרי זו מגורשת מאי טעמא משום דהוי קול ושוברו עמו ותו גרסינן התם (גיטין פ"ט) ההיא דנפיק עלה קלא דאיקדשה בצנא דתחלי בעינא דבי שיפי שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כי האי גוונא מאי אמר ליה אפי' למ"ד לא מבטלינן קלא כה"ג מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו בהו רבנן בקידושין ולא הוה בהו שוה פרוטה ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד גברא מבני פלניא אמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא כי הא מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושיה וקידושי קטן הוו מכל הני שמעתין שמעינן דכל היכא דאיכא למימר ידעי אינשי טעמא דמילתא מה בטלו חז"ל הקול מבטלינן ליה דטעמא דלא מבטלינן קלא כדפירש רש"י שלא ירננו בני אדם על (ג') חכמי הדור שהם מחזיקין ידי עוברי עבירה וכל שכן למגרש בגט פסול דליכא רינון כלל שיודעין שמעיקרא לא היה גט וליכא קלא כלל הילכך אינה צריכה גט משני ומותרת לחזור לראשון אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן זעריכה

לשון שליחות הגט וקנינא מיניה מיונה שהוא נתן ארבע אמות קרקע בחצרו לרבי שלמה ואגבן מינהו שליח להולכה להוליך גט ליד דינה אשתו ומיד כשיגיע הגט לידה תהא מותרת לכל אדם כדין שליחות אלא שאחר כך כתוב זה הלשון ויותר על זה ר' יונה זה מינה עוד שליח בזה הגט הנזכר לסופר הכותבו בענין שיתננו בעדו לר' שלמה זה ואמר ר' יונה תן בעדי הגט הנזכר מידך לרבי שלמה הנזכר ותכף שיגיע מידך לידו תהא בו מגורשת ממני ומותרת לכל אדם ובפנינו חתומים מטה נתן גט הנזכר כשר ומקויים הסופר הנזכר מידו ליד רבי שלמה הנזכר מי אמרינן ביטל שליחות הראשון או לא.


תשובה רואה אני שמינה ר' יונה את ר' שלמה שליח להולכה וצוה הסופר שיתנהו בשליחותו לרבי שלמה הנזכר ומה שכתב תכף שיגיע מידך לידו תהיה בו מגורשת ממני שמשמע שר' יונה חזר ועשאו לרבי שלמה שליח לקבלה ובטל שליחות הראשון ההולכה כי היה סבור שבידו למנות שליחות לקבלה יראה שאין לתלות בזה שחזר בו משליחות ההולכה חדא דאם כן למה כתב מעיקרא שליחות ההולכה כי דרך הוא שאחר שיגמר כל השליחות בפני העדים כותב הסופר מינוי השליחות וחותמין בו העדים ואם חזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה כי היו סבורים שיש לו כח לעשות שליח לקבלה אם כן למה כתב שליחות ההולכה אלא ודאי תלינן האי מילתא בטעות הסופר וכך היה הענין אותו המגרש אדם רע היה ושכרוהו לגרשו ולא רצה להתעכב עד שיכתוב הגט ומינה לאלתר את ר' שלמה שליח להולכה ומחמת שלא רצה להתעכב עד שיכתב מינה לסופר שליח שיתננו בשליחותו לרבי שלמה ובשביל שמינה שליח על שליח טעה ואמר שמיד שיגיע הגט ליד השליח תהיה מגורשת ממני וטעה והשמיט הבעל [וכן היה לו לומר לסופר תנהו לשליח שיתנו לאשתי ומיד כשיגיע הגט לידה תהיה מגורשת] או הבעל אמרו והסופר השמיטו ולא תלינן שחזר משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה דאדם יודע שאין (אדם) [הבעל] עושה שליח לקבלה ויותר מזה אמרינן בפרק התקבל (ס"ב) האומר התקבל גט לאשתי דהוי שליח להולכה וכשיגיע הגט ליד האשה מגורשת ואף על פי שאמר הבעל התקבל דמשמע לשון קבלה ונמצא שלא עשאו שליח להולכה ואפי' הכי מגורשת כשיגיע הגט ליד האשה משום דאמרינן אדם יודע שאין הבעל עושה שליח לקבלה והתקבל והולך קאמר כ"ש בנדון זה שעשאו בפירוש שליח להולכה אלא שנפלה שגגה וטעות בדבר דלא אמרינן שחזר בו משליחות ההולכה ועשאו שליח לקבלה ועוד אפילו נאמר דעם הארץ היה ולא ידע שאין הבעל עושה שליח לקבלה ואעפ"י שמתוך לשון הגמרא משמע דכל אדם יודע זה נראה לי אף כי נאמר שזה לא ידע למה יש לנו לתלות הדבר בחזרה מוטב יש לנו לומר דליפות כחה נתכוון אם תועיל שליחות הקבלה שתתגרש ואם לאו ישאר שליחות ההולכה במקומו והלשון שכתוב בשטר מנוי ויותר על זה שרבי יונה מינה עוד שליח וכו' משמע שלתוספת נתכוון מימר אמר תתגרש כל היכא דמיגרשא לכן הן נתלה הדבר בטעות הן נתלה הדבר בתוספת אין כאן ביטול לשליחות ההולכה אשר בה"ר יחיאל ז"ל.


סימן חעריכה

וששאלת ראובן שאמר לב' עדים כתבו גט ותנו לאשתי והלכו האשה והעדים לעיר אחרת קודם שכתבו הגט אם רשאין לכתוב ולחתום וליתנו לאשה אם לאו הא מילתא דפשיטא היא אם הבעל אומר לסופר לכתוב גט לאשתו ולעדים לחתום שהם יכתבו ויחתמו בכל מקום שירצו כיון שהבעל לא ייחד להם מקום אבל מטעם אחר הגט פסול כי הסופר אין לו לחתום הגט כי רבינו יצחק בעל התוספת פסק דחתם סופר ועד פסול ואם אמר הבעל לשני עדים כתבו גט ותנו לאשתי היה צריך הסופר לחתום.


סימן טעריכה

שאלה ראובן עשה שמעון בנו שליח לגרש את רבקה אשתו וכשבא לאמו לא רצה ליתן לה גט אלא אם כן תתן לו כך וכך מעות באו לפני זקני העיר אמר לו אחד מן הזקנים אתה עושה את זה כדי שלא תנשא בלא דעתך תמסור לנו הגט וכשתרצה להנשא נודיעך ונתנו לו על פי הדברים האלה לאחר זמן בא בעלה ועדיין היה הגט ביד הזקן ובטל הגט ונתייחד עמה ואחר כך אמר אלך ואבטל הגט שביד הזקן כדי שלא יוציא שום אדם דבה עלינו ואמר הזקן שהוא שליח לקבלה ונתגרשה בקבלתו ושני חביריו הזקנים היו עדים.


תשובה כללא דמילתא אם יש עדים שעשתה רבקה לשמעון הזקן שליח לקבלה לקבל גטה מיד שמעון בנה שהיה שליח בעלה הרי היא מגורשת דהך מילתא פלוגתא היא דרב ורבי חנינא בגיטין פרק התקבל (ס"ג) דגרסינן התם אמר רב אין האשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ורבי חנינא אומר אשה עושה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה ופסק רי"ף ז"ל משמיה דרב האי גאון ז"ל דהלכתא כרבי חנינא וראיותיו כתובות בפרק התקבל ואני אומר שאף לדברי רב הגט כשר דבגמ' מפרש תרי טעמי אליבא דרב חד טעמא משום בזיון דבעל כדי בזיון וקצף הוא בעיני הבעל שנקל הוא בעיניה ולא רצתה לקבל הגט מיד שלוחו אדעתא דהכי לא שוייה שליח לתתו ביד שלוחה אלא בידה ועוד טעמא אחרינא משום חצר הבא לאחר זמן וטעמא דבזיון הוא עיקר כדמוכח בירושלמי דגרסינן התם דאשה אחת עשתה שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה אתא עובדא קמיה דרב אמר אם רצה להחזיר לא יחזיר מחלפא שיטתיה דרב תמן אמר רב הונא בשם רב אין האשה עושה שליח לקבל גטה מיד שליח בעלה והכא הוא אומר כן אני אומר היה עומד אחר הדלת ושומע את קולה פי' שמע שעשתה שליח ולא הקפיד אלמא טעמא דבזיון הבעל הוא עיקר והכא ליכא בזיון דבעל שהרי ברצון היתה מקבלת גטה מיד שליח בעלה אלא שלא רצה לתתו ששאל מעות ופתוהו הזקנים שנתנו לידם הילכך אין הבעל מקפיד כיון שיודע שברצון היתה מקבלת גיטה מיד שלוחו הילכך אם מעידים עדים ששמעון בנה היה שליח של הבעל בעדים נתנו ליד שמעון הזקן שהיה שליח האשה בעדים הגט גט ואין ביטול הבעל מועיל אחר שבא הגט ליד שליח לקבלה ומה שנתייחדו האיש והאשה מתוך לשון השאלה מוכיח שבנקיון כפים היה הייחוד שהיו סבורים שהגט לא היה גט ובטלו שלא יוציאו דבה עליה א"כ לכאורה נראה מוכח שלא בא עליה לשם קידושין ואפילו לבית הלל דאמרי (גיטין פ"א) המגרש את האשה ולנה עמו בפונדק צריכה ממנו גט שני משום דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובא עליה לשם קידושין הכא ודאי אדעתא דקידושין הראשונים בעל כי היה סבור שהגט לא היה גט כי אלו בעל לשם קידושין מה היה צריך לבטל הגט הילכך נראה דשריא לעלמא ואם ירצה ראובן לקיימה יקדשנה והנראה בעיני כתבתי וחתמתי אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן יעריכה

הגביר הנכבד מה שרצית להתיר ליתן הגט שהביא שליח מארץ (ישמעאל) [ישראל] ואין בידו כתב שליחות והוא אומר בעל פה שהבעל עשאו שליח והבאת ראיה מההיא דפרק התקבל (ס"ד) בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין אמר רב חסדא שליש נאמן ועל כרחין בשאין שם עדים דאי איכא עדים נחזי מאי קאמרי ואי לאו דכירי הוי כמו שאינן ואף על גב דפליג רב הונא לאו מהאי טעמא פליג ושמע מינה דנאמן לומר שלוחה אני ע"כ לשונך חוץ מכבודך אין ענינו לכאן כלל דמה שכתבת שנאמן לומר שליח אני הא תנן (פרק התקבל ס"ד) האשה שאמרה התקבל לי גטי צריכה שתי כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו עשאתו שליח ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע אלמא דלא מהימן לומר שלוחה אני אם לא שיש עדים שעשאתו האשה שליח וההיא דרב חסדא מיירי שיש עדים שעשאתו האשה שליח לקבל גטה והגט יוצא מתחת ידי השליח והבעל אומר שלא נתנו לשליח כדי שתתגרש האשה בקבלתו אלא לפקדון נתנו בידו ומה שכתבת שמצאת כתוב על ההיא דירושלמי דצריך להחזיקו בפני שנים דנראה דוקא בארץ ישראל שאין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם אבל בחוצה לארץ כי היכי דנאמן בקיום הגט נאמן לומר שליח אני איני יודע מי כתב סברא זו אם הוא בר סמכא כי כבר אמרתי אם היה מביא כתב שליחות בלי קיום כי היכי דמהימן אקיום הגט לפי שאין עדים מצויין לקיימו הכי נמי מהימן אקיום כתב השליחות דאם לא כן מה הועילו חז"ל בתקנתן שהעדים שיקיימו כתב השליחות יקיימו נמי הגט אבל להאמינו על פה לומר שליח אני כי היכי דנאמן בקיום הגט בזה יש לחלק שבקל אנו מכשירין שטר החתום בעדים דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין דמי שלא נחשדו ישראל על הזיוף אבל אין להאמינו על פה לומר שליח אני מטעם דמהימן אקיום הגט תדע לך שיש חילוק בין דברים שבעל פה לשטר שהאשה שמביאה גטה ממדינת הים אומרת בפני נכתב ובפני נחתם ומתגרשת בגט זה ואלו אשה שבאת ממדינת הים ואמרה גרשני בעלי לא מהימנא דשלא בפניו מעיזה ומעיזה אבל דקדקתי ומצאתי מסייע טוב ובר סמכא רבי יצחק ברבי אשר הלוי וגם צריך לפרש סוגית הגמ' כדבריו בריש גיטין (ב’) דקאמר מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיוה בי תרי ופירש"י ז"ל למ"ד לפי שאין עדים מצויין לקיימו אלו יקיימוהו והקשו בתוספות לפירושו אטו בכיפי תלי להו שיהו מזומנין לקיימו כשיבא הבעל ויערער ועוד למה לי דאתיוה בי תרי כך הדין אם יש שנים מן השוק שמכירין חתימת העדים ועוד דאתיוה בי תרי משמע אף על פי שאין מכירין ועוד דלקמן מפרש טעמא דהא דבי תרי אין צריכין לומר בפני נכתב ובפני נחתם משום ומה אלו יאמרו בפנינו גרשה מי לא מהימני וקיימו פירוש ריב"א ז"ל שפירש דאתיוה בי תרי ואומרים שהבעל שלחם דתו לא מהימן בעל לומר לא שלחתים ומזויף הוא הלכך לריב"א לא צריכי למימר בפני נכתב ובפ"נ ובפני נחתם דכיון דודאי שלחם לא חיישינן שמא החתים הבעל עדים פסולים לפי שאין הבעל חשוד לקלקלה בידי שמים כדאיתא בירושלמי וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולים אמר ר' בון אינו חשוד לקלקלה בידי שמים אבל בחד אי לא אמר בפני נכתב מצי בעל למימר לא שלחתיו ומזוייף הוא [אבל כי אמר בפ"נ ובפ"נ לא מצי בעל למימר לא שלחתיו] אף על פי שאין עדים שעשאו שליח דכי היכי דהאמינוהו חז"ל לומר בפני נכתב ובפני נחתם האמינוהו נמי לומר שהבעל עשאו שליח כיון שהגט יוצא מתחת ידו ולא מצי מכחיש ליה.


סימן יאעריכה

וששאלת באשה שגרשה בעלה והתירה לכל חוץ מראובן ושמעון צריך לדקדק בשואל אם פירש המגרש הרי את מותרת לכל אדם חוץ מראובן ושמעון אין הגט גט כדתנן בפרק בתרא דגיטין (פ"ב) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרים ומיבעיא ליה בגמרא האי אלא חוץ הוא או על מנת הוא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר דהא שייר לה בגיטא אבל בעל מנת מודי ליה מידי דהוה אכל תנאי דעלמא או דילמא ע"מ הוא ובע"מ הוא דפליג רבי אליעזר עלייהו דרבנן אבל בחוץ מודה להם דהא שייר לה בגיטא ופשיט רבא ממתניתין דנגעים דאלא חוץ הוא מהא דתנן כל הבתים מטמאין בנגעים אלא של גוים אבל בעל מנת מודו ליה ואולי השואל לא גמיר גמרא ולא ידע שיש חילוק בין חוץ לעל מנת ואף על פי שכתב שאלתו חוץ מראובן ושמעון שמא התנאי היה בעל מנת כי סתם מצויין אצל נתינת גיטין גמרא גמירי וידעו דחוץ לא הוי גיטא והשואל אינו יודע שיש חילוק וכתב בלשון חוץ לקצר בכתבו לכן טוב לחקור על לשון התנאי אם היה התנאי חוץ והיא אשת איש ואם נשאה לוי והיו לו בנים ממנה ממזרים הם ואם היה התנאי בעל מנת שלא תנשא ללוי שריא לינשא לכל אדם כדתניא רבי אליעזר מתיר לכל חוץ מלאותו האיש ולא חיישינן שמא לא יתקיים התנאי ונמצאת אשת איש למפרע ואף על גב דתניא בתוספתא על מנת שלא תבעל לפלוני חיישינן שמא תבעל לו בה"ג חילק בין תנאי דהוי בדידה ובין תנאי דלא הוה בדידה על מנת שלא תבעלי לפלוני חיישינן שמא תבעל לו באונס וכן על מנת שתתני לי מאתים זוז דתנן בפרק מי שאחזו (ע"ד) ולאחר לא תנשא עד שתתן חיישינן שמא תאנס ולא תוכל ליתו' אבל על מנת שלא תנשאי לפלוני בדידה קיימא לאינסובי ליה והלכך לא חיישינן שמא תעבור על תנאו וכן ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פלוני ולא תלכי לבית פלוני או לבית אביך שריא לאינסובי מיד כיון דבדידה קיימא לקיומי תנאה והביא ראיה מההיא דאמר רבא (גיטין פ"ד) הכי השתא התם בדידה קיימא דאי בעי מבריז נפשיה בסילוא ולא נאים הכא בדידה קיימא לאיגרושי נאום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן יבעריכה

שאלה ראובן היה במדינת הים ושלחה לו אשתו שליח לקבלה ובקשתו שיתן לה גט ונתן גט לשליח בתנאי שאם יבא לעיר שאשתו שרויה שם ויראה שם בפניה ובפני עדים בתוך שמנה חדשים שמסר גט ביד השליח או אם לא תהיה אשתו מצויה בעיר שיראה את עצמו בפני אחד מן הזקנים ובפני עדים יהיה הגט בטל ואם לאו שיהיה גט מעכשיו והנה עבר הזמן והאשה אומרת שלא בא לפניהם וכן הזקנים אומרים שלא בא לפניהם מי חיישינן שמא בא ונתבטל הגט כי ההיא דאמרינן בגיטין פרק מי שאחזו (ע"ו) תניא הרי זה גיטך על מנת שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והיה הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט ולאחר לא תנשא עד שלשים יום ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה וליחוש שמא פייס ופירש"י ז"ל שמא פייס כשהיה בא אצלה פייס קטטה שביניהם ונתייחד עמה ולאחר זמן אתי בעל ומערער ואמר פייסתי ומשני באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי פי' שאמר בשעת התנאי על מנת כן אני מוסר לה שתהא נאמנת עלי כמאה עדים כל זמן שתאמר שלא באתי ונתיחדתי ופייסתי ואיכא דמתני לה אמתניתין מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט וליחוש שמא בא ואמר רבא בר רב הונא הכי אמר אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי אלמא כל היכא דלא הימנה בעל לומר שלא בא חיישינן שמא בא ולא תנשא ואמרינן נמי בפרק כל הגט (כ"ט) ההוא גברה דשדר גיטא לדביתהו ואמר לו לשליח לא תיתביה ניהלה עד תלתין יומין ופריך עלה וליחוש שמא פייס מי לא תנן מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש הרי זה גט והוינן עלה וליחוש שמא בא ואמר רבה בר רב הונא הכי אמר [אבא מרי משמיה דרב באומר נאמנת עלי שלא באתי ופי' רש"י ואין זה דומה לשולח גט ממדינת הים דהתם לא קבע זמן להשהותו בידו דהתם ליכא למימר שמא פייס דמימר אמר] הבעל השליח קדמני וכבר בא הגט לידה ולא עקר נפשיה מספיקא אלמא כל היכא דקבע זמן לנתינת הגט חיישינן שמא פייס ואי תיקשי לך מההיא דפרק ב' דגיטין (י"ח) המשליש גט לאשתו ואמר לו אל תתנהו לה אלא לאחר ג' חדשים משנתנו לה מותרת לינשא מיד ולגט ישן לא חיישינן שהרי לא נתייחד עמה אמאי לא פריך עלה וליחוש שמא פייס כדפריך אאינך ותרצו התוספות דכיון דקבע זמן ג' חדשים שהם שיעור הבחנה לא היה דעתו לפייס אלא משום דבלאו הכי לא תנשא בתוך ג' חדשים ועוד תירצו תירוצים אחרים ואין להאריך ור"ת ז"ל הקשה על פירוש רש"י שפירש וליחוש שמא פייס ונתייחד עמה והוי גט ישן וכן פרש"י בפ"ב גיטין (י"ח) אההיא דנכתב ביום ונחתם בלילה פסול ורבי שמעון מכשיר וקאמר עלה בגמרא אמר ריש לקיש לא הכשיר רבי שמעון אלא לאלתר אבל מכאן ועד י' ימים לא חיישינן שמא פייס ופרש"י ז"ל שמא פייס את אשתו בתוך כך ובא עליה והוי גט ישן והקשה ר"ת ז"ל על פירושו דאי אפשר משום גט ישן דהא בסוף מי שאחזו קאמר ולגט ישן אין חוששין שהרי לא נתייחד עמה ופריך עלה וליחוש שמא פייס אלמא דחשש פיוס לאו משום גט ישן הוא ועוד למה לי למפרך שמא פייס משום גט ישן והלא אחרי שבא בלא ייחוד בטל הגט ופר"ת ז"ל ההיא דפ"ב גיטין (שם) אמר ריש לקיש חיישינן שמא פייס וההיא דשדר גיטא לדביתהו בפרק כל הגט ר"ל שמא פייסו ובטל הגט וההיא דאם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ליכא לפרש שמא בטל הגט בדיבורו דכיון דקאמר מעכשיו אי אפשר לו לבטלו דאחר שנתקיים התנאי הוי גט למפרע משעת נתינה אלא שמא פייס ובא ומתוך כך בטל הגט ומה שהזכיר פיוס לפי שע"י שנתפייס חזר ובא ומשני באומר נאמנת עלי שלא באתי ואפילו אם אבא והיא תאמר שלא באתי יתבטל התנאי ויהיה הגט גט וההיא דכל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום יש לפרשו בעל ענין או שפייס וביטל הגט בדיבורו שהרי לא אמר מעכשיו או שמא בא בתוך ל' יום ונתבטל הגט ממילא כן פירש ר"ת ז"ל והקשה ר"י ז"ל הא דמשני עלה באומר נאמנת עלי לומר שלא באתי תינח דהך נאמנות מועיל לענין זה שאם יבא שלא יתבטל הגט שהרי אם היא תאמר שלא בא נתבטל התנאי והגט גט אבל מה מועיל נאמנותה בענין זה שלא בטל הגט בדיבורו ופר"י ז"ל דלעולם לא חיישינן שמא פייס אלא ללעז בעלמא שמא יוציא הבעל לעז ויאמר שפייס ובטל הגט או בא בתוך ל' יום או בתוך י"ב חדש והשתא משני שפיר באומר נאמנת עלי שלא באתי כלומר שלא בטלתי הגט ולא באתי בתוך ל יום ולא בתוך י"ב חדש וכיון שהאמינה שוב לא יוציא לעז דמיכספא ליה מילתא ולפירש רש"י ז"ל נמי שפירש שמא פייס ונתייחד יש לפרש דלעז בעלמא קאמר וכן משמע מתוך פירוש רש"י ז"ל שהזכיר בדברי המקשה ערעורו של בעל הלכך בנדון זה שתלה ביאתו בעדים ונתן לה גט מעכשיו ליכא למיחש שמא ביטל הגט בדיבורו וגם ליכא למיחש שמא יוציא לעז שבא כיון שאין ביאתו מבטלת הגט עד שיביא עדים שנתראה לאשה בפניהם או לזקן בפניהם הלכך אפי' לעז ליכא וגם ליכא למיחש שמא יאמר באתי בפניה ובפני עדים והעדים הלכו למדינת הים דכולי האי לא חציף איניש שהרי אפילו כשהאמינה מיכספא ליה מילתא להוציא לעז כל שכן דשצריך לומר דברים שניכרים שהם שקר מפורסם והרמב"ם ז"ל כתב הרי זה גיטך מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש אין חוששין שמא בא בסתר שאין דרך בני אדם לבא בצינעא ואם תם זמן הקבוע ולא בא הרי זו מגורשת אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן יגעריכה

וגט שאינו משורטט בי"ב שיטות או שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת או שדבוקות האותיות פוסלין בארצנו וכך היו עושין בצרפת אבל במקום עיגון שבא מארץ רחוקה ואין שיירות מצויות להביא אחר לא הייתי פוסלו.


סימן ידעריכה

ראובן אמר לסופר לכתוב גט לאשתו ולעדים לחתום ונתאחר הענין כשני חדשים שלא תבעה האשה הגט אלו שני חדשים היו שניהם דרים בעיר אחת אחר שני חדשים הלך הבעל ותבעה האשה הגט כותבין ונותנין לה הגט אף על פי שאינן זוכרין הצואה שצוה לכתוב אלא יכתבו זמן הנתינה ולא חיישינן נמי לגט ישן שמא נתייחד עמה או שמא ביטל דכל זמן שאין עדים שנתייחד עמה או שביטלו לא חיישינן.


סימן טועריכה

וששאלת שליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכין אם רשאים ב"ד להאריכן.


תשובה להאריך הווין של הגט אינן יכולין דאם הוא חשוב כתיקון הגט והכשרו אי אפשר לעשות בלא צווי הבעל כי הבעל צריך לומר לסופר כתוב ואם נתן הגט לאשה ואין הווין ארוכין אם הבעל רחוק מכאן לא הייתי פוסלו בשביל זה וגם אם יש בו משום תקנת עיגון כגון שהובא הגט ממקום רחוק יאריכו בית דין הווין כי מסתמא הבעל צוה לכתוב גט כתיקון חז"ל ואם לא כתבו הסופר כראוי ניחא ליה לבעל שיתקנוהו ושליחותיה דבעל עבדי ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק.


סימן טזעריכה

ועל הגט שנתן בפני עדים שאינן יודעין בטיב גיטין דע כי הדבר קשה מאד כי מרבים ממזרים בישראל ואם באנו לפסול למפרע קשה הדבר מאד אבל מכאן ולהבא טוב לפרסם ולהכריז שלא ישתדל אדם בנתינת גטין אלא הבקיאין בהן.


סימן יזעריכה

ילמדנו רבינו מה שנהיה בעיר אחת מן הקרובים אלינו ראובן גירש את לאה אשתו בגט והתנה עמה על מנת שלא תנשא לשמעון והלכה ונשאת ללוי ולוי זה גרשה בגט סתם והתירה לכל אדם בלי שום תנאי וחזר שמעון שנאסרה עליו בגט ראשון ונשאה בטענת גט אחרון של לוי לפי שהתירה לוי לכל אדם ואמר שתלמיד אחד הורה לו זאת ההוראה ותמהתי על ההוראה הזאת שלא ראיתי ולא שמעתי לה עיקר עד הנה ואני מחכה עד שיצא דבר מלכות מלפני מורינו ולא יקרנו עוד כדבר הזה.


תשובה יקבל החכם הנכבד את תשובתו מה שכתבת שאירע מעשה שראובן גרש לאה אשתו והתנה על מנת שלא תנשא לשמעון ונשאת ללוי וגרשה סתם והתירה לכל אדם בלא שום תנאי והלך שמעון שנאסרה עליו בגט הראשון ונשאה בטענת גט אחרון של לוי שהתירה לכל אדם בלא שום תנאי דע כי אשת איש נשא שמעון דתנן (גיטין פ"ב) המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לאיש פלוני רבי אליעזר מתיר וחכמים אוסרין ומיבעיא לן בגמרא האי אלא חוץ הוא ובחוץ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר דהא שייר לה בגיטא אבל בעל מנת מודו ליה מידי דהוה אכל תנאים דעלמא או דלמא על מנת הוא וכו' ומסיק דחוץ הוא ובעל מנת מודו רבנן דשריא ותניא בגמרא (גיטין פ"ג) לאחר פטירתו של רבי אליעזר נכנסו ד' זקנים להשיב על דבריו רבי טרפון ורבי יוסי הגלילי ורבי אליעזר בן עזריה ורבי עקיבא נענה רבי טרפון ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה הא למדת שאין זה כריתות ודייק עלה בגמרא אילימא בחוץ משרא שרי רבי אליעזר דתניא מודה רבי אליעזר במגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או שנתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו אלא בעל מנת והיינו טעמא שיש חילוק בין חוץ ועל מנת דחוץ הוי שיור וכשנשאת לאחר נתק אותו שיור דאם לא נתק היתה אסורה עליו והותרה גם לאותו שאסרה הראשון עליו אבל על מנת תנאה הוי ומותרת לכל אדם ובלבד שיתקיים התנאי וכשנשאה אותו שנאסרה עליו נמצא הגט בטל והויא אשת איש למפרע דכיון דלא נתקיים התנאי לא נתגרשה מעולם ועוד שנינו באותה ברייתא (גיטין פ"ג) נענה רבי עקיבא ואמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיה לו בנים ונתארמלה או שנתגרשה ועברה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים הא למדת שאין זה כריתות נמצא זה שמעון שנשאה חוטא ומחטיא כי נשא אשת איש והחטיא את לוי גורם לו שגם הוא בא על אשת איש (שמעון) ואם יש לו בנים ממנה נעשו ממזרים וראוי לעונש גדול ומופלג על שפגע באשת איש ולא נמלך בגדולי הארץ ולא היה לו לסמוך על הוראת תלמיד שלא הגיע להוראה ואותו תלמיד ראוי לענש כמוהו כי גדול המחטיא את חבירו יותר מן ההורגו.


סימן יחעריכה

וששאלת שכיב מרע שצוה לסופר ולעדים שיכתבו ויתנו גט לאשתו ולא הספיק הסופר והעדים לחתום עד שנטרפה לו השעה אבל קודם שמת נתנו לה הגט זו היא שאלתך ולא בררת אם בשעה שנתנו לה הגט חזר לדעתו ונשתפה או שמא היה מטורף בשעה שנתנו לה הגט לכן אני צריך לברר לך כל הצדדין אם היה מטורף בשעת נתינת הגט ליד האשה לית דין צריך בשש דאינו גט דבעינן שיהא שפוי בדעתו בשעת נתינת הגט כדתנן בפרק מי שאחזו (ס"ז) נשתתק ואמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמים אם אמר על הן הן ועל לאו לאו הרי אלו יכתבו ויתנו כ"ש זה שנטרפה דעתו והיה נטוי למות ומת שאינו גט אלא אפילו חזר דעתו ונשתפה בשעת נתינת הגט כיון שבשעת כתיבה וחתימה היתה דעתו מטורפת אינו גט כדתנן מי שאחזו קורדיקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום כתבו גט לאשתי ואחזו קורדיקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום ואמר עלה בגמרא (גיטין ע’) אמר ריש לקיש כותבין ונותנין לאלתר ורבי יוחנן אמר אין כותבין עד שישתפה מ"ט דר"ל כו' ור"י אמר לך אין בדבריו כלום דכי מתציל לא צריך למהדר ולאמלוכי ביה ולעולם אין כותבין אלא לכשישתפה במאי קא מיפלגי ריש לקיש מדמה ליה לישן ור' יוחנן מדמה ליה לשוטה וקיי"ל כרבי יוחנן וכתב ר"י בעל תוספת ז"ל וצריך ליזהר בשכיב מרע שצוה לכתוב וליתן גט שתהא דעתו מיושבת עליו אף בשעת כתיבה משום דחולה פעמים דעתו מטורפת עליו ועתים חלים ועתים שוטה ואפילו ריש לקיש שמדמה קורדיקוס לישן [היינו] משום דסמיה בידן או שמא אפילו לר' יוחנן כישן דמי משום דלא מחוסר מעשה דרגיל הוא שתתישב דעתו ממילא וטוב ליזהר זה לשון התוספות וזה השכיב מרע יראה שתקיף עליו החולי הרבה והיה נטוי למות הלכך אפילו היה שפוי בשעת נתינה כיון דבשעת כתיבה וחתימה היה מטורף אינו גט וזקוקה ליבם ועוד שכתבת שהסופר היה אחד מן העדים ור"י פסל חתם סופר ועד נאום הכותב אשר בן הרב ר' יחיאל ז"ל.


סימן יטעריכה

ומה ששאלת גט שהיה בשיטה אחרונה תיבות הרבה יותר מכדת משה וישראל אם נפסל בכך.

דע כי לא נפסל בכך כי כדת משה וישראל שכותבין בגט הוא קיום הגט והוא במקום שריר וקיים שכותבין בשטרות ושטר שכתוב בו שריר וקיים למדין בו משיטה אחרונה דליכא למיחש למידי כיון דכתיב ביה שריר וקיים הלכך בגט נמי כיון שאנו כותבין בגטין כדת משה וישראל אינו נפסל אם נכתב בשיטה אחרונה תיבות הרבה ומה שכתב ישראל אלף למ"ד כאחד אינו נפסל בכך כיון שרגילין לכתוב כן וינוקא דלא חכים ולא טפש יקרא ישראל ואף על גב דבס"ת לא היה כשר לא בעינן בגט כתיבה תמה כמו בס"ת ומה שנכתב ואנש לא ימחא באלף אם בא הגט ליד האשה אין לפוסלו בכך כי כמה דברים כותבין בגטין לשופרא דגטין ואינו נפסל בכך אם לא נכתב בו וגם ידוע שטעות סופר היה ואם חסר אחד מג' יודין של די תצביין הרמב"ם כתב שהוא פסול אבל רב האי גאון ז"ל כתב כי יהיב בעל רשותא לכתוב גט שלם וטעה הסופר בהני כולן או במקצתן אי איתא לספרא מתקן ליה ואי לא איתקין ומנסבא בהאי גיטא לא מפקינן לה ואי אתיא לאינסובא ואתא בעל ומערער האי דכתיב ודין דינא הוא א"נ למחך חוכא ולכך איכוונתי לא מנסבינן לה אבל אי מינסיבא לא מפקינן לה דהא דקאמר ר"מ משום שלום מלכות יוציא והולד ממזר ליתא וכל שכן לענין טעות סופר וכן נראה בדברי רבינו האי גאון ז"ל ואם היה בגט אות תלוי ביני שיטי ונתקיימה קודם שכתב כדת משה וישראל כשר הוא ואין חילוק בזה בין גט לשטר.


סימן כעריכה

ומה ששאלת אם גט כזה כתבו עדים ונתגרשה פלונית בגט כשר ואח"כ נתגלה הדבר שהיה בו טעות דבר פשוט הוא שאין עדות העדים מועיל להכשיר גט פסול אלא תלינן שלא דקדקו העדים ולא הרגישו בטעיות או שמא לא היו בקיאין בטיב גטין ולא היו יודעין שהוא טעות ושלום אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן כאעריכה

ועוד שאלת גט שבא ממקום אחד ולא היה כתוב בו שם הנהר אם יש שום חשש בדבר דע כי אין חשש בכתיבת שם הנהר ואפילו לא נכתב שם העיר והשליח מביאו ואומר נכתב ונתן לי באותו מקום דלא פסלינן אלא שינה עירו אבל לא נכתב שם עירו ועירה כשר ודאי בגט שנפל ונמצא דחיישינן שמא מאחר נפל אותו כשר ע"ש העיר דלא חיישינן לשתי עיירות ששמותיהם שוות כיון שלא הוחזקו ולא שכיחי שיירתא אבל אם הוא ביד השליח ולא נפל ממנו אין לחוש כלל דלא גרע מההוא דיהיב ס"ת לדביתהו להתגרש בו דבעי גמרא לומר שהיא מגורשת בכריתות דכתיב ביה לולי שלא נכתב לשמה.

ומה שכתבת שלא היה כתוב בו ולאתריהון דאבהתי.

כתבתי בהלכות גטין שאין לכתוב בגט וכל שום וחניכא דאית לאתריהון דאבהתי דכיון שלא נכתב בגט שם מקום אבותיו היאך יכתוב חניכת המקומות דלא שייך חניכא אלא היכא שנזכר כבר שם העיקר ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן כבעריכה

תשובת השאלה דע כי בשטרות וגטין מונין מיום החדש הב' כי היום הא' אינו ממנין החדש הזה אלא להשלים לחדש שעבר ואם יכתבו ביום החדש הראשון נהגו בארצנו לכתוב ביום ראשון לחודש אייר שהוא יום ל' לחודש ניסן וההיא דשילהי פ' קונם יין לא דמי להאי ענינא כלום דלא איירי התם אלא בשנה מעוברת אם יש לכתוב אדר ראשון סתם או אדר השני אדר סתם, אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן כגעריכה

וששאלת אם כהן יכול לגרש על תנאי אם ימות ואם יעמוד מחליו אי שריא ליה פשיטא שיכול לגרש ושריא ליה ואפילו ריח גט אין כאן אחרי שלא נתקיים התנאי ומעולם לא היה גט כי בתנאי כפול אמר אם לא מתי לא יהא גט ולא דמי לריח הגט שפוסל בכהונה דהתם אמר הרי את מגורשת ממני ונתן (והגיע) הגט לידה אף על פי שאמר ואי את מותרת לכל אדם מכל מקום גזרת הכתוב הוא דאפילו ריח גט פוסל בכהונה אבל הכא אפי' ריח גט אין כאן ובתחלת פ' כל הגט (כ"ד) אמר שמואל בכל מקום ששנו חכמים גט פסול פסול ופוסל זעירי אמר כלן אין פוסלין חוץ מן האחרון ור' יוחנן אמר אף האחרון אינו פוסל ואף שמואל מודה דגט על תנאי אינו פוסל דהתם ודאי שם גט עליו לפסול לכהונה אבל הכא שפירש בהדיא אי לא מתי לא יהא גט אין כאן שום גט כלל אחרי שעמד מחליו ועוד ראיה כאשר כתבת דהלכה כב"ה פרק הזורק (פ"א) ועוד ראיה מיומא (י"ג) דמתקנין לכהן גדול אשה אחרת ושקיל וטרי טובא בגמ' ומסיק הכי דמגרש שתיהן על תנאי ואי אסירא ליה נמצא שהוא בלא אשה ובעי וכפר בעדו ובעד ביתו אלא ודאי שריא ליה ואפילו ריח גט אין כאן.


סימן כדעריכה

שאלה בפנינו אנחנו חתומי מטה צוה ר' טודרוס הלוי ס"ט בר' יהודה נ"ע בן אל לוי לסופר א' מסופרי ב"ד קהל טוליטולה יצ"ו לכתוב גט שיחרור לאברהם עבדו הגר המוטבל לשם עבדות וכתבו הסופר במצות ר' טודרוס הלוי זה והגט ההוא שענינו שר' טודרוס הלוי ז"ל שחרר לאברהם זה שחרור גמור לגמרי והוא זמנו כמו זמן כתב זה וחתום בחתימתנו אנחנו חתומי מטה מסר בפנינו הגט הנזכר כתוב וחתום רבי טודרוס הלוי זה ס"ט לרבי אברהם ע"פ הענינים שנפרש אותם למטה והוא ע"מ שיעבוד וישרת אברהם זה לר' טודרוס הלוי ס"ט בכל צוויו ובכל עסקיו ובכל צרכיו ובהשתדלותו באמונה כל זה מיום זמן כתב זה עד תשלום ו' שנים בלא הוצאה שיצטרך ר' טודרוס הלוי זה להוציא בשביל שום דבר מזאת העבודה ומזאת השירות זולתי מה שיצטרך אברהם זה כל זמן זה ממאכל ומשתה וממלבושין הראוים לו וכפי שיראה לר' טודרוס הלוי זה וכל זמן שיעבור אברהם זה על שום דבר מכל מה שנכתב עליו למעלה ולא יערער עליו ר' טודרוס הלוי בשביל מה שיעבור על זה שלא יחוש לזה אברהם זה אם לא יערער עליו ר' טודרוס זה בשביל עבדו על זה וכן אמר רבי טודרוס הלוי זה שמסר הגט הנזכר לאברהם זה קבל גט ממני על מנת שתהיה בו משוחרר לגמרי אתה וזרעך וזרע זרעך עד סוף כל הדורות מעכשיו ולכשתשלים ותקיים כל מה שכתוב עליך למעלה מן העבודה ומהשירות הנזכר למעלה ויהיה גט זה בטל מעיקרו ויהיה כחרס הנשבר שאין בו ממש מעכשיו אם לא תקיים ולא תשלים כל מה שנכתב עליך למעלה או אם תברח או תתחבא בתוך זמן השש שנים הנזכר בלא רשות ר' טודרוס הלוי זה ס"ט וקבל אברהם הגר הזה בפנינו הגט הנזכר מר' טודרוס הלוי זה על פי הענינים המפורשים למעלה קבול גמור וקבל כל זה על עצמו בנפש חפצה ברצון ונגמר כל זה בין ר' טודרוס הלוי ובין אברהם הנזכר ביום זמן הגט הנזכר שהוא בה' בשבת כ"ב יום לחדש שבט שנת ה' אלפים וששים לבריאת עולם.


תשובה לפי כל אלו הדברים שמעידים העדים שנתן ר' טודרוס הלוי גט שחרור לר' אברהם עבדו נראה לי שהוא משוחרר גמור מיום שנשלמו ו' שנים אחר שנתן הגט לידו שהרי כתוב בתנאי הנתינה שאף אם יעבור אברהם הנזכר על שום דבר שנכתב עליו שלא יתבטל הגט שחרור שנתן אם לא שיערער עליו ר' טודרוס הלוי ז"ל וכיון שלא ערער עליו שהרי הגט קיים אף אם לא קיים התנאים הנזכרים כי לא תלה הגט בקיום התנאי אלא בערעורו של ר' טודרוס והרי לא ערער ונתקיים הגט בהשלמת שש שנים לנתינתו והוא פטור מכל ערעורי ועלולי ואף על פי שכתב בתנאים שאמר ר' טודרוס בשעת נתינת הגט ויהיה הגט זה בטל וכו' אם לא תקיים ותשלים כל מה שנכתב עליך למעלה או אם תברח או תתחבא בתוך זמן שש שנים הנזכרים בלא רשות ר' טודרוס הלוי זה ויש פתחון פה לשואל לשאל דתנאי דתברח או תתחבא אינו כתוב למעלה אלא תנאי חדש הוא וא"כ אינו תלוי בערעור ר' טודרוס נמצא אם נחבא או ברח הגט בטל ממילא נשיב לשואל כיון שפי' בתנאי השעבוד והשירות שתלויין בערעור ר' טודרוס אעפ"י שהוסיף אח"כ תנאים אחרים על דעת התנאים הראשונים הוסיפם שיהו גם הם תלויים בערעור ר' טודרוס ועוד אומר אני כיון שכתוב בתנאי הבריחה בלי רשות ר' טודרוס נמצא שתנאי זה אינו אלא בחיי ר' טודרוס כל זמן דשייך למימר בלא רשות ר' טודרוס דלשון זה משמע בעוד שהדבר יכול להיות ברשותו ושלא ברשותו ועל זה התנה אם לא ברשותו יעשה יתבטל הגט ואם ברשותו יעשה לא יתבטל וכשמת אין לו עוד רשות ועל זה לא התנה ובחייו לא ברח ולא נחבא ונמצא שנתקיים ועוד יש לדקדק מה הוצרך לפרש בלא רשות ר' טודרוס דבר פשוט הוא שכל הבורח או נחבא הוא בלא רשות ובלא ידיעת אותו שהוא בורח או נחבא מפניו אלא על כרחן האי לישנא יתרא אתא לפרושי שתנאי זה אינו אלא בעוד שר' טודרוס ברשותו ובדעתו ובחייו וביכלתו אבל תנאי שאינו מפורש בפי' ויש בו שום ספק אין בו כח לבטל המעשה דמן הדין אין בשום תנאי כח לבטל המעשה אלא דאשכחן תנאי בני גד ובני ראובן וילפינן מיניה ומשום הכי בעינן דוקא כיוצא בו תנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר הלכך ריע כח התנאי ועד שיהו ברורים בלי שום ספק לא יבטלו המעשה וכ"ש שבררתי יפה שאין כאן תנאי ועוד אני אומר כיון שלא נתחייב העבד ליתן שום ממון לר' טודרוס אלא חיוב שיעבוד ושירות דמי להך מתני' הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים על מנת שתניקי את בני ב' שנים מת הבן בתוך שתי שנים או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני בלא הקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ורי"ף ז"ל הביא ההיה דרבי יוחנן בההיא פרקין על מתני' דצידן אלמא דהלכתא ככללא דרבי יוחנן ואף על פי שרי"ף ז"ל כתב אמר רב חסדא לא קשיא מתני' רבנן וברייתא רשב"ג דמיקל בתנאי ולית הלכתא לרשב"ג היינו אליבא דרב חסדא דמוקי ברייתא כרשב"ג אבל אליבא דרבא ורב אשי לא הוה מתני' וברייתא בפלוגתא דרבנן ורשב"ג והלכתא אליבא דרשב"ג וכשמת ר' טודרוס נפטר העבד מן השעבוד ומכל התנאים ונתקיים הגט שחרור וזוכרני מכבר שנועדו יחדיו חכמי טוליטולה וזקניה בבית החכם הגדול ר' דוד ן' שושאן והובאו כל אונות וכחות וזכירות שהיו ליורשי ר' טודרוס הלוי נ"ע על אברהם זה המשוחרר ודקדקו בהם ושמעו כל דברי היורשים ומתוך הכתבים והדברים יצא לו מאז קול שחרור בכל העיר אלא שלא נכתבו הדברים לכן גם עתה גם כי לא ראיתי השטרות והוכחות בני ר' טודרוס רק הגט וכתב כל התנאים סבבתי הדבר להעמידו על בוריו ועל אמיתתו נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן כהעריכה

שאלה עניה א' ישבה עגונה יותר מי"ז שנה כי בעלה הרחיק נדוד ולא נודע מקומו ושכרה שליח לבקשו ומצאו בארץ רחוקה והביא לה גט שיש בו גמגום לא כתב שם אבי האשה אלא שם כינוי שלו וכתב למנין אנו מונין בו כאן ולא כתב שאנו וכתב ברביעי בכ' יום לירח שבט ודלג בשבת וגם ביום רביעי היה כ"א לירח שבט.

תרתי בלבי אולי אוכל למצוא היתר לעגונה זו ואומר אני שאין לפסלו בשביל שלא כתב שם אביה אלא שם כנויו כההיא דתנן בפ' בתרא דגיטין (פ"ז) כתב חניכתו וחניכתה כשר וכך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין ותנא בגמ' חניכת אבות בגיטין עד י' דורות פי' אם יש כנוי לאדם וכתבו אחד מזרעו בגט עד עשרה דורות ולא כתב שמו הגט כשר ובשביל דילוג שאנו אין לפוסלו כיון שאנו מכירין את סגנון הדבר בשביל דילוג אות א' אין לפוסלו וכן בשביל שדלג בשבת אין לפוסלו כי ברביעי אין לו פי' אחר כי אם ברביעי בשבת כיון דכתיב בתריה כ' ימים לחדש והכי אמרי' בפ"ק דע"ג (ט’) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית שנין יתירתא סבור רבנן שטר מאוחר הוא ועד דמטי זימניה לא טריף א"ל רב נחמן האי שטרא ספרא דוקנא כתביה והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא חשבינן איהו חשיב להו ובזמניה כתביה ומשם הביא ראיה ר"י ז"ל והכשיר שטר שהיה בו השנים והפרט כתובים כדינן אך שטעה הסופר ודילג לבריאת עולם כדחזינן בההוא עובדא דאע"ג דשינה הסופר ולא כתב כמו שהכל רגילין לכתוב אנו תולין שהוא ספרא דוקנא ודקדק יותר ממה שהכל רגילין לכתוב כדי שלא לשנות שטר זה משאר שטרות כ"ש סופר זה שלא שינה משאר השטרות שיש לנו לתלות בדילוגו ואין לפסול השטר וכן הכשיר שטר שלא היה כתוב בו ה' אלפים אלא פרט השנים שאחר ה' אלפים והביא ראיה מדקאמר התם (ע"ז י’) ודלמא שבק לאלפא קמא ונקט לאלפא בתרא והוא הדין נמי אם שבק לכולי כללא ונקטי פרטא וכ"ש בנדון זה שאין לפרש ברביעי אלא רביעי בשבת שהוא כשר וגם אין לפסלו מפני שכתוב בו כ' לחדש שבט והוא כ"א לשבט ונמצא שהקדים זמן הגט יום א' ואיכא למיחש לר"י משום בת אחותו ולר"ל משום פירות ליכא למיחש דכיון דידוע הוא דר"ח היה ביום ה' וד' בשבת א"א להיות כ' לחדש אלא כ"א תלינן בטעות הסופר שלא היה זכור קביעות החדש ולא הוי מוקדם והכי חזינן בדיני נפשות אחד אומר בשנים לחדש ואחד אומר בג' לחדש עדותן קיימת שזה יודע בעיבור של חדש וזה אינו יודע ואפילו בדיני נפשות דבעינן ושפטו העדה והצילו העדה והוה לן למימר ששניהם ידעו בעיבור החדש [וה"ל עדות מוכחשת ולא הוה לן להכשיר עדותן מספק שמא טעה א' מהם בעיבור החדש] ואפ"ה מכשירין עדותן ותלינן דא' מהם טעה בעיבור החדש משום דרובא דאינשי טעו בשיפורא דירחא ומהכא פשטינן דאזלינן בדיני נפשות בתר רובא כ"ש בנידון זה דכיון דכתיב בד' (בשבת) וא"א להיות אותו רביעי אלא כ"א יום דעל כרחין צריכינן למימר דטעו בעיבורו של חדש ואם זינתה בשלישי תהרג שהרי העידו שברביעי נתגרשה הילכך ליכא למיחש בגט זה משום הקדמה כלל וכשר ואף על גב דקאמר התם משמיה דר"י דדוקא עד רובו של חדש טעו אינשי (בעיבורא) בשיפורא דירחא אבל משעבר רובו של חדש לא טעו אינשי הכא אין חילוק דעל כרחך טעה שהרי דבריו מכחישין זה את זה אם הוא רביעי הוא כ"א לחדש ואם כ' כמו שכתב הוא יום ג' וע"כ טעה או בקביעות החדש או בין ג' לד' ובימי השבוע לא שכיחי אינשי דטעו הלכך ע"כ תלינן טעותיה בקביעות החדש ואין כאן הקדמה כלל והגט כשר ואין לפסלו משום שנכתב טעות בגט ואמרינן מודה ר' אליעזר במזויף מתוכו שהוא פסול דהיינו דוקא כי ההיא דפ' קמא דגיטין (י’) דתנן כל השטרות העולין בערכאות של גוים אף על פי שחותמיהן גוים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר' שמעון אומר אף אלו כשרים וקאמר בגמרא דרבי שמעון סבר כרבי אליעזר דאמר עדי מסירה כרתי הילכך אף על גב דחותמיהן גוים מכשירין ליה בעדות מסירה ופריך (שם) והא אמר רבי אבא מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול משום דחיישינן שמא ימסרנו בפני העדים החתומים על הגט כי יהא סבור שישראל הן ומוקי לה בשמות מובהקין שהכל יודעין ששמות גוים הן ולא אתי למימסר קמייהו וכן ההיא דסנהדרין בפרק זה בורר (כ"ח) ההיא מתנתא דהוו חתימו עלה תרי גיסי ואמר רב יוסף זיל קנייה בעדי מסירה ופריך והא אמר רבי אבא מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פוסל משום דחיישינן שמא ימסרנו בפני עדים החתומים על השטר ואם היום או למחר יצא ערעור על השטר יקיים אותו בחתימת העדים ולא ידעו בית דין שהם קרובים דוקא כי האי גונא מיקרי מזוייף מתוכו אבל אם יש טעות סופר בגט שאין ריעותא וקלקול יכול לבא ממנו לא מיפסיל בהכי נאם אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן כועריכה

ראובן גרש את אשתו על מנת שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אחר כך או לא מהו שיחזור ראובן ויטלו הימנה ויתננו לה בלא שום תנאי ויבטל תנאי הראשון.


תשובה לבטל התנאי אינו יכול כיון שנתנן הגט בתנאי אין יכול לבטלו ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אינה אשתו כי נתן לה גט גמור בלא שיור אלא שהטיל בו תנאי ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.


סימן כזעריכה

המקדש או המגרש אשה טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר אם יש שני יוסף בן שמעון בעיר ואם לא הזכיר רק שמה בקידושין או בגט מגורשת.


סימן כחעריכה

ששאלת על אחד שרצה להרחיק נדוד וצוה לכתוב גט ומינו שליח לגרש אשתו ונתן הגט ליד השליח ואמר לו בפני עדים אם לא אבא מכאן עד ג' שנים תן גט זה לאשתי וקודם הזמן העידו שמת ולא בא הגט ליד האשה כי מת בעלה קודם הזמן אם היא מותרת ליבם.


תשובה שאפילו ריח גט אין כאן כיון שלא בא הגט ליד האשה או ליד שלוחה אלא הבעל מינהו שליח ליתן הגט אחר ג' שנים והוא מת בתוך הזמן ואין השליח יכול לתתו לה דאין גט לאחר מיתה ומותרת ליבם ואין ערעור בדבר זה.

חתם סופר ועד פוסל ר"י בעל התוספות ז"ל ותמצא בספר התרומות דבריו מבוארים היטב וכן היו מורים כל רבותי ז"ל.


סימן כטעריכה

הרוצה לגרש אשתו יזמין סופר ושני עדים ויאמר לסופר כתוב גט לשם אשתי ויאמר לעדים חתמוהו לשם אשתי ויאמר להם לכתוב ולחתום גט אחר גט כמה גיטין עד שיזדמן להם אחד טוב כרצונם לפי שמחמירים הרבה חומרות בגיטין ופוסלין גיטין שכשרים מן התורה ואם יאמר להם סתם כתבו וחתמו גט לאשתי והם כתבו וחתמו גט שכשר מהתורה כבר עשו שליחותן ואינן שלוחין עוד לכתוב אחר לפיכך צריך לעשותן שלוחים מעיקרא לכתוב ולחתום כמה גיטין שירצו עד שיתרצו באחד ולא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל שיצום ולא מפי שליח ואפילו אמר לג' אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו לא יכתבו ויחתמו עד שישמעו קולו והסופר יתן הקלף והדיו במתנה לבעל דבעיא וכתב ונתן שיהא הגט שלו ושכר הסופר יתן הבעל ואם נתנתו האשה הגט כשר דמשום עגונה הפקירו חכמים ממון האשה ונתנוהו לבעל והוי כאלו הבעל נתנו ויאמרו לבעל קודם נתינת (נ"א כתיבת) הגט שיבטל כל מודעות ודברים שמסר שגורמין לבטל הגט ושהוא מגרשה מדעתו בלב שלם בלי שום אונס ותנאי וטוב הוא שיהא הבעל אצל הסופר והעדים עד שיכתב ויחתם [וינתן] הגט שלא יצא וימסור מודעא ויבטל הגט ואם יצא אין לפסול הגט בכך עד שנשמע שבטל ואם אין האשה כאן וצריך לשלוח לה הגט טוב הוא להשביע לבעל שבועת התורה שלא ימסור מודעא ושלא יבטל הגט ויחתוך הסופר הקלף למדת הגט שלא יצטרך לחתוך ממנו כלום אחר כתיבה ויהא ארכו יתר על רחבו וישרטט בו י"ב שטין כמנין ג"ט ובתחלת כתיבת הגט יאמר אני כותב זה הגט לשם פלוני ויהיו שם עדי חתימה כשמתחיל הסופר לכתוב הגט שידעו שנכתב לשמה ויכירוהו בשעת חתימתם ויאמרו העדים אנו חותמים לשמה ויחתמו זה בפני זה ולא יחתום הסופר בגט ויתחילו לחתום בראש שטה ואם ירצו יחתמו זה אחר זה בשיטה אחת או זה תחת זה בשני שיטות ואחר חתימה יתנוהו ליד הבעל ויתנהו לאשה כשתהא ידה פתוחה ויקראוהו קודם נתינה ואחריה שמא החליפו הבעל כשבא לידו ולא יסמכו העדים על קריאה שאחר נתינה לפי שפעמים ישכחו לקרותו אחר נתינה כי האשה תשמרנו לראיה לכך יש לקרותו לכתחלה קודם נתינה ואחר נתינה ואם קראוהו קודם ולא אחר או אחר ולא קודם בדיעבד כשר וכשיתן הבעל הגט ליד האשה יאמר הרי זה גיטך והרי את מגורשת [בו] ממני ומותרת לכל אדם ואם הבעל שלח גט לאשה מחוץ לעיר צריך השליח המביא הגט להיות אצל הסופר והעדים בכתיבה וחתימה כדי שיוכל לומר בפני נכתב ובפני נחתם וכשיתן הגט ליד האשה יאמר מיד תכף קודם נתינה או מיד תכף אחר הנתינה בלי הפסק בפני נכתב ובפני נחתם ויאמר בשעת נתינת הגט לידה הרי זה גיטך ששלח לך בעליך והרי את מגורשת ממנו ומותרת לכל אדם ואם שכיב מרע מצוה לכתוב גט לאשתו יזהר [הסופר] שיהא החולה שפוי ומיושב בדעתו מתחלת כתיבת הגט עד גמרו שאם תטרף דעתו בינתיים אף על פי שתחזור דעתו עליו הגט פסול ובשעה שנותן הגט לידה יאמר הרי זה גיטך והרי את מגורשת ממני [ומותרת לכל אדם] על תנאי זה אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט ולא יתייחד עמה אחר נתינת הגט אם לא שיהא אחר עמהם אפילו עבד ושפחה חוץ משפחתה שלבה גס בה.

נוסח הגט בכך וכך בשבת בכך וכך לירח פלוני שנת כך וכך למנין עולם למנין שאנו מונין בכאן במתא פלוני דיתבא על נהר פלוני אנא פלוני בר פלוני דממתא פלוני דיתבא על נהר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי ולאתרי [ולאתריהון דאבהתי) צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת [אינתתי] פלונית בת פלוני דממתא פלוני דיתבא על נהר פלוני וכל שום אחרן וחניכא דאית ליכי ולאבהתיכי ולאתריכי (ולאתריהון דאבהתיכי) דהוית אינתתי מן קדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר די תצבייין ואנש לא ימחה בידיכי מן שמי מיומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן דיהוי ליכי מנאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פיטורין כדת משה וישראל.

בשלישי ברביעי בחמישי בשבת יכתוב מלא ביו"ד בשני בששי בלא יו"ד ואם יכתוב גט ביום ראשון של חדש אייר יכתוב ביום שלשים של חדש ניסן שהוא ר"ח אייר וכן כל ראשי חדשים שהם שני ימים וראיתי בטופס נוסח [הגט] של הרי"ף ז"ל שכתב איך אנא פלוני וכן בשאר טופסי גטין תיקון של גדולים ואינו נופל על הלשון דודאי בשטרות שכותבין העדים הדבר שנתקיים בפניהם שייך למכתב זכרון עדות איך נעשה זה הדבר בפנינו אבל לשון נוסח הגט הוא ספירת דברים שהבעל מספר שבזמן הזה הוא מגרש את אשתו לא שייך למכתב איך אלא בזמן זה אני פלוני מגרש את אשתי טוב שלא לכתוב איך והמקום שמזכיר הסופר לאיש ולאשה הוא מקום דירתן ונהגו באשכנז וצרפת לכתוב פלוני שנולד במקום פלוני ודר במקום פלוני ועומד [במקום] פלוני וכן לאשה אם מכירין [מקום לידתה ועמידתה] והכל להוציא מידי חשש שני יוסף בן שמעון ומה שנהגו לכתוב ולאתריהון דאבהתיכי תמהתי על מה נהגו לכתוב כן כיון שאין מזכירין [מקום] דירת אביו ומקום דירת אבי האשה ונהגו ליזהר שיהו האותיות מוקפות גויל שאם נוגעות זו בזו לא מיקרי כתב ויכתוב ודן חסר יו"ד ואגרת חסר יו"ד די תהוייין די תצבייין כל א' ג' יודין ובתיקון הגט של רבינו יוסף טוב עלם כתב די תיהוייין די תיצבייין כל א' ד' יודין כי די תיהוייין הוא שתי תיבות כמו אשר תהיינה ודי הוא תרגומו של אשר וכן די תיצבייין הוא אשר תרצנה אף על פי שכותבין דיתבא על נהר פלוני ואין כותבין די יתבא שאני התם שלשון עברי הוא היושבת על נהר פלוני והדלית במקום הה' מה שאין כן בדי תיהוייין שאין לפרשו אלא לשון אשר ואני אומר שאף הכותב דתהוייין תיבה אחת אין טעות כי הדלת במקום שי"ן שתהא רשאה לינשא לכל איש שתרצה ולאורכה לוי"ו דתרוכין ולוי"ו דשבוקין ויכתוב תרוכין ושבוקין חסר יו"ד ראשונה אבל פיטורין יכתוב מלא ב' יודין ולאורכה לוי"ו דוכדו [ולכתוב] למהך חסר יו"ד וירחיק יפה רגל הה"א דלא לשתמע למחך כחוכא וכן שאר כל ההי"ן צריך ליזהר שלא יגע רגל הה"א למעלה כדמפרש בפ' הבונה (ק"ג) ובלמהך צריך ליזהר טפי ולא לכתוב לאתנסבא אלא להתנסבא ושליח המביא גט ואומר בפני נכתב ובפני נחתם אין צריך להביא שטר שליחות מהבעל שעשאו שליח לגרש כי כמו שהאמינוהו על קיום הגט נאמן על השליחות ומאוד יש ליזהר שלא ישתדל בענין גטין אם לא שיהא בקי בהלכות גטין כי רבו בהן הדקדוקין ובקל יטעו בהן והוא פיסול ממזרות, וצור ישראל יצילנו משגיאות.