פתיחת התפריט הראשי

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

כלל לחעריכה

סימן אעריכה

וששאלת ראובן שהכניסה לו אשתו בנדוניא שטר חוב שיש לה על לוי ועכשיו הוציאו לגבות מלוי ועשו לו שומא בבית דין ונתנו לו קרקע שאינו עושה פירות וחזר ראובן וטען שהשטר אינו שלו אלא של אשתו והיא לא הרשתו ורוצה לבטל השומא כי אין הקרקע ששמו לו עושה פירות.

נראה לי שאין בדבריו כלום אם הכניסתו לו בנכסי צאן ברזל הרי הוא באחריותו ואין צריך הרשאה ואם בנכסי מלוג הרי המעות הכתובים בשטר שיוציאם מלוי ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אם כן היה לו זכות בהם מגו דטוען בשביל חלקו טוען בשביל הכל ואף אם שמו לו קרקע שאינו עושה פירות אין בכך כלום כי יכול למכרו וליקח בו דבר שיעשה פירות ועוד מתחלה היו עומדים המעות שבשטר ליהנות הבעל מפירותיהם.


סימן בעריכה

שאלה ראובן שנתחזקו לו שטרי חובות על שמעון ואחר כך נשא שמעון אשה ונתחזקה עליו שטר נדוניא ובעת שנשא אשתו זאת עשה לו אחד מגיסיו שטר משכונה על ביתו בדמי הנדוניא שהיה לו לקבל ונשאר שטר המשכון ביד הסופר לאחר ימים חלה שמעון ובעת חליו צוה לסופר שיתן השטר לאשתו לאחר פטירתו והוא נפטר מתוך חליו ולא נתרפא ממנו ואחר פטירתו נתן הסופר השטר לאלמנה כאשר צוהו ועתה בא ראובן לתבוע לב"ד שיגבו לו ממשכונה זאת קצת החובות שיש לו על שמעון והאלמנה טוענת כיון שהשטר בה בא לידי בצואתו קניתי המשכונה אעפ"י שקדמו חובותיך.


תשובה יראה לי לפסוק דין זה מהא דתניא ביבמות פ' אלמנה לכהן גדול (ס"ו) המכנסת שום לבעלה אם רצה הבעל למכור לא ימכור משום דקיימא לן כרב יהודה דאמר המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן הדין עמה משום שבח בית אביה הילכך בנדון זה שפסקה לו נדוניא ולא נתנה לו המעות אלא אחד מגיסיו משכן לו ביתו בדמי הנדוניא והבעל צוה להחזיר שטר המשכונה לאשתו יראה שראובן שהיה חובו מוקדם לנדונית האשה אינו יכול לגבות חובו מאותה משכנתא דאי חשבת להך קרקע שהיה ממושכן לבעל עבור נדונית אשתו כאלו הכניסה אותו לבעלה בנדונייתה הרי לא חל עליו שעבוד כדרך שאינו יכול למכרו ואי לא חשבת ליה כאלו הכניסתו בנדוניתה כיון שאינו אלא משכון בעלמא בשביל הנדוניא שפסקה להכניס לו ולא שייך בזה למימר שתטול האשה הקרקע משום שבח בית אביה כי לא הכניסה לו הקרקע אלא משכון בעלמא הוא בשביל נדונייתה הילכך ראובן שהיה חובו מוקדם יגבה הקרקע בחובו הא ליתא כיון שהקרקע אינו אלא שעבוד בעלמא בשביל הנדוניא שהיתה מחוייבת לו אשתו והבעל מחל לאשה אותו החוב שהיתה חייבת לו אשתו כיון שצוה להחזיר לה שטר המשכנתא כיון שנמחל החוב ממילא פקע השעבוד שהיה לו לבעל החוב על הקרקע מידי דהוה אראובן שמכר לשמעון שטר חוב שהיה לו על לוי ונשתעבדו כל נכסי לוי לשמעון כדרך שהיו משועבדין לראובן ואם חזר ראובן ומחל ללוי החוב שמחל לשמעון הוא מחול ופקע השעבוד שהיה לו לשמעון על נכסי לוי ועוד אני אומר אפילו לא צוה הבעל להחזיר שטר המשכנתא לאשתו ממילא היה הדין כמו שכתבתי שהרי האשה היתה חייבת לבעל נדוניא שפסקה לו ומשכנה הקרקע בשביל אותו החוב וגם הבעל היה חייב לאשה נדוניתא בחוב אם יגרשנה או ימות וכשמת הבעל והנדוניא ביד האשה הרי היא נפרעת החוב שהבעל היה חייב לה ממעות שבידה שהיתה חייבת אותם לבעל וכיון שנפרעת מאותו חוב הרי פרעה לבעלה החוב שהיתה חייבת לו ונפטר המשכון ששעבדה לו שעבוד עבור החוב כללא דמילתא אי חשבת להך קרקע כאלו הכניסתו לבעל בנדוניתה לא חל עליו שעבוד ואי לא חשבת ליה אלא משכון בעלמא כבר נפטר המשכון ופקע השעבוד, והנראה בעיני כתבתי אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

וששאלת על הנשבע להכחיש העד שאמרו רז"ל שהעד והבעל דין מצטרפין יחד לפסלו אם הוא נפסל מיד ממילא או עד שיעידו עליו בבית דין יראה שצריך להעיד עליו וכל זמן שלא העיד עליו הבעל דין מאן נימא לן שתביעתו היתה אמת שמא שקר תבע ממנו נמצא שהיה פסולו על פי העד לבדו אבל כשיעידו שניהם בב"ד ויאמרו אנו מעידים על זה שעבר על שבועתו מאז והלאה הוא נפסל.


סימן געריכה

שאלה ראובן היה חייב מנה לשמעון בשטר ולא נטלה לאה אשת ראובן קנין באותו חוב ומתה לאה בחיי ראובן והניחה שטר נדוניא שנתחזק לה על בעלה ראובן ועל פי תקנת טוליטולה נפטר ראובן מחצי הנדוניא לפי שמתה תחתיו והחצי השני מהנדוניא ירשו אותה בני לאה הנזכרת כפי תקנת טוליטולה ואחר כך מת ראובן והניח הרבה שטרות והרבה מעות וקרקעות ונשאו ונתנו באותו ממון בני ראובן וגבו שטרות ופרעו הרבה מסים והשיאו לאחיותיהם הכל מממון אביהם ועתה תובע שמעון שיגבה חובו מקרקע ראובן ואומרים בני ראובן שיגבו מאותו קרקע חצי הנדוניא שנפלה להם מירושת אמם שהוא מוקדם לשטר חוב של שמעון וטוען שמעון שאין להם לגבות כלום מאותו קרקע כיון שבא לידים כפלים מסכום שטר הנדוניא הנזכרת.


תשובה כיון שבני ראובן ירשו והחזיקו בממון אביהם וירשו גם כן נדונית אמם הרי פרעו לעצמם מה שהיה אביהם חייב לאמם כי עומדים הם במקום אמם לירש נדוניתה ומה שבא לידם כאלו בא ליד אמם ונחשוב אותו לפרעון ולא לירושה מצד אביהם ושמעון יגבה חובו מן הקרקע, נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן דעריכה

שאלה ראובן הוציא שטר חוב על שמעון ומצא לו מטלטלין ורצה לגבותם והוציאה אשת שמעון שטר נדוניא מוקדם לשטרו של ראובן ומנעתו לגבות המטלטלין אמר ראובן כיון שתגבה מטלטלין אלו בשטר נדוניתך תקרע שטרך שאם תשאר בידך היום או למחר תוציאהו ותמנעני לגבות מטלטלים אחרים השיבה שטרי הוא נכסי צאן ברזל ולעולם יהיה קיים לי ולעולם לא תוכל לא אתה ולא בעל חוב אחר לגבות אלא אם תמצא כדי שטרי ויותר.


תשובה הדין עם המלוה כיון שבאת עם נדוניתה שקדמה יגבוה ואם יש במטלטלין כדי נדוניתה יגבוה כל נדוניתה ותקרע שטרה ואם אין בהם כדי הנדוניא יגבוה הנמצא ויכתבו ביני שיטי כך וכך גבתה מחפץ פלוני ופלוני כדי שאם יבא בעל חוב לגבות היום או מחר שידעו מה הגבוה והמותר יגבו לבעל חוב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן העריכה

ראובן שהיתה לאשתו קרקע של נכסי מלוג ונתחזקו עליו שני שטרי חובות בזה אחר זה לשמעון וללוי של שמעון השטר המוקדם נתחזק עליו לבד ושל לוי המאוחר נתחזק עליו ועל אשתו לאחר זמן מתה אשתו של ראובן ונפלו הנכסים של נכסי מלוג שלה ברשות הבעל לאחר ימים באו שמעון ולוי הבעלי חובות לתבוע מראובן שיפרע להם ובאו לב"ד טען שמעון כיון ששטרי מוקדם יש לגבות הקרקע של נכסי מלוג בחובי ואף על פי שהוא של האשה והיא שעבדה אותו מחיים מאחר שהיא מתה בחיי בעלה פקע שעבודה ששעבדה היא ומחמת מה בא לוי לגבות מחמת שגם הבעל שעבד לו וכיון שמחמת הבעל הוא בא שטרי מוקדם הוא לגבי בעל ולוי טוען כיון שהבעל לא היה לו נכסים משלו כי אם נכסי מלוג אשתו שעבדה לי אותו קרקע מחיים ובאותה שעה לא היה לו לשמעון בו שום שעבוד אעפ"י שמתה האשה בחיי הבעל יש לו חוב אין לו לפקוע שעבוד שקדם ואני יש לי לגבות.


תשובה יראה לי שלא נשתעבדו נכסי מלוג לשמעון כלום ואף על גב דהבעל בנכסי אשתו לוקח הוי משעת נישואין מכל מקום אינו יכול לשעבדם שהרי הגוף אינו שלו ואף הפירות לא היה יכול לשעבדם שיטלם המלוה מידי שנה בשנה דבעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום ושטר של לוי שנתחזק על ראובן ועל אשתו ושעבדו לו כל נכסיהם הרי נשתעבדו לו נכסי מלוג ואחרי מיתה שלה והוי כמו איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג דאין הבעל מוציא מיד הלקוחות כדאיתא בפרק חזקת הבתים (נ’) אלא למעוטי נכסי מלוג והאמר אמימר איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג לא עשו ולא כלום כי איתמר דאמימר היכא דזבין איהו ומית דאתיא איהי ומפקא אי נמי היכא דזבנה איהי ומתה דאתי איהו ומפיק בתקנתא דרבנן כדרבי יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אבל זבינו תרווייהו לעלמא אי נמי זבני איהי לדידיה זבינה זביני וכי היכי דיכולין למכור יכולין נמי לשעבד דמה לי מכרו מה לי שעבדו ואף על גב דשעבד לקמא נכסים שיקנה והיה ראוי לירש נכסי אשתו אחרי מיתה מכל מקום הרי סלק עצמו ועשה דבר שלא בא לכלל ירושה ושעבוד כי דאקני אינו חל אלא לאחר שיבאו הנכסים ואינו מונע הסילוק שסילק את עצמו כאדם שיש לו חובות וכתב לבעלי חוביו נכסיו שיקנה ואמר לאחר מה שאירש מאבא היום מכור לך או שדה זו שאירש מאבא מכור לך דהוי מכר לר"ת דמילתא דפשיטא היא שאין בעל חוב מוציא מיד הלקוחות כי מכרם קודם שיחול השעבוד, אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.


סימן ועריכה

ששאלת שהמנהג הוא כשאשה מכנסת קרקע לבעלה היא נותנת לבעלה שטר מתנה עליו והוא כותב לה שטר חוב על עצמו וקורין לאותו שטר חוב נדוניא ואינו מזכיר באותו שטר הקרקע ושאלת אותו הקרקע אם יש לו דין נכסי צאן ברזל או כדין שאר נכסים דידיה יראה כיון דלשטר חוב קורין נדוניא ויכולה האשה לגבות מבעלה לכשתרצה דודאי הקרקע הוא כשאר נכסיו דהיאך יתכן שהיא תוציא ממנו החוב שהוא דמי הקרקע ויהיה הקרקע בחזקתה.


סימן זעריכה

וששאלת על אשה שמחלה כתובתה ונדוניתה וכל תנאי כתובה מחילה גמורה וטוענת שמחלה מפני היראה שהיה מגזם לה לגרשה או לישא אחרת עליה מפני שלא היתה יולדת אין זו טענת אונס לבטל המחילה כי בדין היה עושה לישא אשה אחרת לקיים פריה ורביה והיא שחדתו בממון למנעו מלישא אחרת ועוד דאין אונס זה גלוי ועוד דלא מסרה מודעא ולא שייך לומר נחת רוח עשיתי לבעלי אלא כשהבעל מוכר קרקעותיו ושותקת מחמת נחת רוח שלא יאמר הבעל עיניך נתת בגירושין או במיתה אבל אין האשה מוחלת לבעלה זכות שיש לה עליו מחמת נחת רוח דאין כאן איבה אם לא תמחול לו ומחילה גמורה היא, נאום הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.