פתיחת התפריט הראשי

כלל געריכה

סימן אעריכה

מי שבא לידו תפילין של ראש קודם של יד יעבירם וינימ של יד תחלה אף על פי שאין מעבירין על המצוות מוטב שיעבות ממה שישנה סדר הפסוק דכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך והא דאמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה (דף ל"ג) אמר ריש לקיש אין מעבירין על המצות אמר רבא ש"מ עבורי דרועא אטוטפתא אסור הכי פירשו רב האיי ז"ל אסור להעביר ולהקדים לתת של זרוע בתיק תחילה ולתת עליהם של ראש כי אז יהיה זקוק להעביר על המצות כשיניח תפילין כי יצטרך להסיר של ראש שפוגע בהם תחלה ולהניח של יד קודם של ראש הלכך צריך לתת בתיק של ראש תחלה ועליהם של יד נאוס הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל:

סימן בעריכה

ואותם בני אדם שמניחין תפילין של זרוע ואין גוללין הרצועה סביב הזרוע אלא מניחין של ראש ואחר כך גוללין רצועה של יד סביב הזרוע יפה הם עושם וגם אני עושה כן כי ברכת תפילין של יד שייכא גם על תפילין של ראש וכריכת הרצועה סביב הזרוע אינה ממצות הנחת תפילין:

סימן געריכה

בתפילין אם די בברכה אחת או צריך שתי ברכות בהא איכא פלוגתא דרבוותא מימות הגאונים ז"ל ואני מברך שתי ברכות כי כך נראה בעיני צורתא דמשעתא במנחות (פרק הקומץ ל"ו):

סימן דעריכה

וששאלת אם יכול אדם להניח תפילין בזרועו או בראשו על דבר חוצץ.

דע שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו דאמרינן בפ' ב' בזבחים (דף י"ט) תפילין מהו שיחוצו בין גופו לבגדו דבבגדי כהונה כתיבי ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו וכתיב ושמת במצנפת על ראשו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין ראשו ומחחתי התם בברייתא דכהנים בעבודתם פטורין מן התפילין ואי ס"ד שאין חציצה פוסלת בתפילין יניח התפילין על המצנפת ועל הזרוע על הכתונת וטעמא משום דכתיב לאות על ידכה שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו כדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא חוצץ בינו לבין בשרו וכן דרשינן לטוטפות בין עינך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך ואם נזדמן לו תפילין של ראש תחלה יעביר וינח של יד דמשום אין מעבירין על המצות אין לשנות סדר המקרא (הנחת תפילין האמור בתורה) והא דאמרינן (יומא דף ל"ג) עבורי דרעא אטוטפתא אסירי הכי פירושו כשיניחם בכיס יניחם בענין זה שיזדמן לו של יד תחלה כי אם יניח של ראש למעלה כשיבא להניח תפילין צריך להעביר של ראש כדי להניח של חד תחלה וזהו אסור שמעביר מצוה שנזדמנה לידו מפני אחרת:

סימן העריכה

וששאלת הלוקח תפילין ואומר המוכר שהיו של אדם גדול אם יש להאמינו שלא להצריכן בדיקה:

תשובה דע כי נאמן הוא לומר שהיו של אדם גדול ומסתמא אותו אדם גדול לא הוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן דעד אחד נאמן באיסורין כל היכא דלא התחזק איסורא (או היכא שבידו לתקן ואפי' היכא דאתחזק איסורא):

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן ועריכה

שאלה אבא בקצרה שלא כשורה מבלי פנאי לנסך ולהאריך כראוי למורי אדוני קציני קנמוני נרדי בשמי קצעי וכרכמוני מצוף מדבש נופת טעמו דברי גאוני גאון רכב ישראל ופרשיו עמוד הימיני מורי ה"ר אשר ס"ט חיבת הכושר ברוב שלוה והכשר יבלו ימיו בנעימין ויאריך ימים ושנים כנפשו וכנפש תועלתו אשר על החתום הנני מודיעך מורי שגיסי רבי מנחם השכיר סופר לתורה ואמרתי לו דינא הוא לכתבה בקלף מעובד לשמה ושתהא מוקפת גויל ומיאן גיסי והסופר גם הסופר טעה בסתומות ופתוחות ושורות וסדורות ומשנה ממה שיש לנו בטופסי ס"ת ישנים אשר נעתקו מקדם וגם לפעמים מחסר פסוקים שלמים ותיבות שלמות ואותיות בחסר ויתר לכן אחלה מורי אדירי קציני להאיר עיני בזה כי עבור העבוד לשמה איכא פלוגתא בס"ת בין רש"י ובין ר"ת ז"ל וגם מענין פתוחות וסתומות פליג ר"ת ז"ל על מסכת סופרים וגם משמע בספרא מותר לתלות אותיות בס"ת ומעולם לא ראיתי שום תלייה בס"ת ואתה כתבת שאינך יודע איך לתקן אם שינה בפתוחות וסתומות על זה אני תמה אם הוא יכול למחוק או יש תקנה לכל הפסולים גם תודיעני אם יכול לחתוך האזכרות שלמות עם הקלף כדי למחוק ולתקן עוותו ולעשות נקבים ביריעות וגם תודיעני כי עושין ששים שיטין ביריעה כדאיתא במסכת סופרים אם הוא יכול למחוק ב' שיטין או ג' ולכתוב במקומ' ג' או ד' כדי להכניס בתוכן מה שחסר גם תודיעני אם כתב שירת ויושע שלא כסדר הכתוב במסכת סופרים בראשי שורות כגון אז לאמר ורכבו וכו' אם היריעה פסולה בזה או שלא עשה ממש אריח על גבי לבינה כדינה הכל תברר לי באר היטב כי צורך שעה היא ובידי יש תקון ס"ת מעולה ומובחר ורבי מאיר סופר העתיק ממנו כמה ספרי תורה והוא הגיהו והנה היה כתוב בפרשת והיה כי יביאך בסוף פרשת בא אל פרעה ולטוטפות והוא מחק הווין ועשה ולטטפת והנה דקדקתי בס"ת של רבי ברוך הנזכר בהלכות תפילין ולפי דברו משמע שהוא ולטטפת לכן ידקדק מורי וגם תשאל ממנו למה מחק הווין כי גם במסורת אין משמע כמוהו וגם תודיעני מענין התפירה כי בספר משמע שיש לתפרה מבחוץ והנה ראיתי כמה ס"ת בוירצבור"ק וגם פה שלא היו תפורות מבחוץ אלא היו ב' היריעות מונחות זו על גב זו ותפורין בכפל עשויות מבית ומבחוץ והיה נ"ל שיותר טוב בזה לכל דבר לגלול ולחזוק וראיתי שכמה פעמים לא הקפידו על העיבוד.

סימן זעריכה

ועוד יורני מורי על קורה שמונחת באלכסון יותר מד' אמות בתוך המבוי כי רבינו מאיר ז"ל חלק בהלכות עירובין שלו בין תוך המבוי ובין מבוי שצדו אחד קצר מן השני גם יורני אדוני בלחי שמקצתו בולט ומקצתו שוקע וחקוק בקיר ונכר היטב אם סגי בהכי אם לא ושלום מורי ותורתו יגדל כנפש תלמיד תלמידו תמר בן ה"ר מנחם זלה"ה.

תשובה אלופי יקירי ה"ר תמר על העיבוד לשמה בעון הדור מקילין אף כי ישרים דברי ר"ת ודברי ר"ם וספרים חצונים פוסקים כך וסתומות ופתוחות וסדורות נראין כדברי ר"ת ז"ל וגם דברי ר"ם ז"ל משמע כסדר ר"ת ז"ל ולתלות את התיבות ליכא מאן דפליג דמותר ובתליית השם פליגי ואיני יודע איך יתקן עוות הסתומות והפתוחות כי היה צריך למחוק הרבה לפניו או לאחריו ושמא יזדמן לו השם וגם יצטרך למעט את הכתב מפני ריוח שבין שיטה לשיטה ובין פרשה לפרשה ודבר זה אסור וגם ג' טעיות יכול לתקן בדף א' ולא יותר אם לא יש בס"ת דף א' שלימה והוא דכתב רובא דספרא שפיר כל זה מבואר בפרק הקומץ רבה (כ"ט-ל) וח"ו לקדור את האזכרות מן היריעה מוטב שיסלק היריעה ויכתוב אחרת במקומה ולמחוק ב' או ג' שיטין ולכתוב ד' או ה' לא יתכן בעיני למעט הכתב דמחזי כמנומר מוטב לסלק היריעה וראשי שורות של ויושע אם שינה אינה מעכבת כי תיקון סופרים הוא אבל אריח על גבי לבינה אם שינה מעכב אך מחק ותיקן והכשירו ובפרשת כי יביאך יש להיות ולטוטפות בין עיניך כך כתב רבינו שמשון כדאיתא בפרקא קמא דסנהדרין ובפרק הקומץ בשם ר"ת ז"ל וגם במסורת הוא כך ור"מ הלבלר אומר שלא מחקו. ועל התפירה גם אני ראיתי לאבא מארי ז"ל שתפר ס"ת כאשר כתבת אך בספרים החיצונים יש שיש לתפרה מבחוץ ותפירה מבחוץ היא יותר יפה שאין החוטין נראים מבפנים ונראה הכל כקלף אחד והתופרים כאשר כתבת דעתם נוטה שמה שכתבו לתפרה מבחוץ למעוטי שלא יתפור מבפנים כעין תפירת חוץ כי זה מכוער ביותר אבל לתפור כאשר כתבת היה נראה בעיניהם מקוים יותר. קורה המונחת באלכסון בתוך המבוי מורי חלק כאשר כתבת ולחי כחוט הסרבל כשר לכך מקצתו חקוק ומקצתו בולט רק שיהא ניכר בעלמא סגי ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן חעריכה

ועל ס"ת שנמצא בה טעות דע כי כיון שפסול הוא הקריאה שקראו לאו כלום הוא נמצא שגם הברכה שברכו אינה ברכה והקורא בכשרה צריך לברך על קריאתה כי נתקנה ברכה לקריאה זו שמוציאין בה הרבים אעפ"י שהקורא ברך על התורה לפני פרשת הקרבנות חוזר ומברך על קריאת התורה ושלום כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן טעריכה

וששאלת הקהל היו צריכין מעות והלוו להם אנשים והסכימו הקהל בחרם כשתובעים אלו האנשים את מעותיהן שלא יתפללו במנין עד שיהיו פרועין אם יכולין לקרות בשבת בס"ת ולומר אחריו קדיש.

תשובה לשון בני אדם כל דבר שצריך מנין נקרא תפלה ואפילו סדר קדושה אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן יעריכה

יפרש לנו רבינו מה שאמרו ז"ל אין שם כהן נתפרדה חבילה פירוש מרווח יען שמעינן בפירושו חלוף דעות. גרסינן בגטין פרק הנזקין (נ"ט) אמר אביי נקטינן אם אין שם כהן נתפרדה חבילה ופרש"י נתפרדה חבילה נפסק הקשר אבד הלוי את כבודו בשביל כהן חבילתו ואינו קורא כלל כך אמר מורי הזקן ומורי ר' יצחק בר רבי יהודה וכך סדר רב עמרם אבל מתלמידי מורי ר' יצחק הלוי שמעתי משמו שאין סדר לדבר להקדים לוי לישראל ומי שירצה יקדים וזה לשון רש"י ורבי יצחק בר אברהם היה תופס לשון שני עיקר וכתב שנתפרדה חבילה ובטלה מעלת הלוי להיות לו מקום קבוע לקריאתו אלא הרי הוא כישראל ואם הלוי גדול קורא קודם ישראל ואם ישראל גדול קורא קודם ואם הם שוים הלוי קודם מדקאמר רבי יהושע בן לוי לא ברכתי לפני כהן ולא ברך לפני ישראל ור' יהושע בן לוי היה לוי כדאיתא בחולין פרק כל הבשר (ק"ו) וקאמר שלא ברך ישראל לפניו והתם מיירי בשוין דומיא לא ברכתי לפני כהן דמוקי התם בשוין.

סימן יאעריכה

ס"ת שקרא בו ונמצא בו פסול מוציאין אחר וחוזר לראש. דבקות פוסל בספר תורה דבעינן שתהא כל אות מוקפת גויל ובענין אחר אינה קרויה אות ואם גירד הדבקות בסכין הוכשרה וגם בשם אם גרד הדבקות כשר ואין צריך להעביר עליו קולמוס ולקדשו כי נכתב כהלכתו בקדושת השם אלא שהאותיות לא היו כהלכתן וכשתקן האותיות הרי השם בקדושתו. קרע של ס"ת אינו פוסל בגליון אם לא שיגיע לתוך שיטות הכתב והקרע יכול לתופרו שלא בגידין כי הוא תקון הקלף ולא הוזכרו גידין אלא בחבור היריעות. וצורת האותיות אינם שוות בכל המדינות הרבה משונה כתב ארצנו מכתב הארץ הזאת ואין פסול בשינוי הזה רק שלא יעשה ההי"ן חתי"ן כפי"ן ביתי"ן וכמו שמפרש בגמרא (שבת ק"ג).

סימן יבעריכה

ובור לקרות בתורה אין דבר הגון כי מאחר שהוא מברך צריך שיקרא שלא תהא ברכה לבטלה אמנם אם קורא עם החזן ויודע להבין ולחבר האותיות ולקרותם עם החזן מקרי שפיר קריאה אבל שיברך הוא על מה שהחזן קורא והוא לא יקרא כלל לא יתכן כלל.

סימן יגעריכה

שאלה ראובן צוה מחמת מיתה והקדיש בצואתו כרם אחד להקדש אשקלונה על תנאי שתקח אשתו פירות הכרם כל ימיה ואחרי מותה יקחו מפירותיו מאתים זהובים ויקנו בהם ספרים וילמדו בהם בני שמעון אחיו ואחרי זה יהיה הכרם להקדש אשקלונה ויהיו פירותיו לשכר מלמדי תינוקות ולקנות בהם ספרים שילמדו בהם ולקנות מהם ס"ת או מה שיראה ללוי ונפטר ועידי הצואה הם מקהל אשקלונה וטוענים יורשי המת שאין ההקדש קיים כיון שלא נסתלקו עידי הצואה מההקדש לא קודם הצואה ולא אחר כן הם נוגעין בעדות עתה ילמדנו רבינו אם ההקדש בטל מעיקרו לפי שלא נסתלקו ממנו קודם ההקדש ואם יסתלקו ממנו עתה אם הקדש קיים ובין כך ובין כך עד שיסתלקו אם יקחו היורשים הפירות אם לאו.

תשובה מה ששאלת אם ההקדש בטל מעיקרו לפי שלא נסתלקו ממנו קודם ההקדש ואם יסתלקו ממנו עתה אם ההקדש קיים סילוק מועיל אף אחר המעשה להכשירה למפרע כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) וכי קא מסלק נפשיה מי מסתלקי והתניא בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ואם איתא ליסתלקו תרי מינייהו ולידיינו שאני ס"ת דלשמיעה קיימה וא"א לו להסתלק אלמא סילוק מועיל אף לאחר המעשה בין לדין בין לעדות דעיקר משא ומתן הוא על עדות דהא דפריך וכי קא מסלק נפשיה מי מסתלק אעדות פריך ואף על גב דגבי עדות בעינן תחלתו וסופו בכשרות היינו דוקא בפסול הגוף כגון קרוב ונתרחק סומא ונתפתח אבל בפסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרות אמנם יש לדקדק כיון שכתוב בצואה שיקחו מן ההקדש ס"ת אי אפשר להם להסתלק כיון דלשמיעה קאי דבשביל ההקדש שיתנו לשכר מלמדי תינוקות ולקנות ספרים שילמדו בהם לא הוו נוגעין בעדותן כדאיתא בפ' חזקת הבתים האומר תנו מנה לעניי אותה העיר אין דנין אותה בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר ותסברא עניי שקלי ודייני מיפסלי אלא אין דנין בדייני עניי אותה העיר ואין מביאין ראיה מעניי אותה העיר וליסתלקו בי תרי מנייהו ולידיינו ה"נ בס"ת ואמאי קרי להו עניי דהכל עניים הם אצל ס"ת כיון דאין להם ס"ת קרי להו עניים ואי בעית אימא לעולם כדקאמרת מעיקרא פי' שכל בני העיר פסולין ולא תיקשי לך עניים שקלי ודיינין איפסלי בעניי דרמו עלייהו פי' שבני העיר מפרנסין העניים שלהם נמצא שכל בני העיר נוגעין בעדות ופריך ה"ד אי דקייץ להו ליתבי תרי מינייהו מאי דקייץ להו ולידיינו דלא קייץ להו ואם בני עיר אשקלונה אינם נותנין מממונם להשכיר מלמדין לעניי עירם וגם העדים אינם עניים אז כשרים להעיד אמנם כיון שצוה לקנות ס"ת מן ההקדש לכאורה נראה שאין סילוק מועיל מיהו גם בזה אני אומר שסילוק מועיל דהתם בחזקת הבתים מיירי שאין ס"ת בעיר אלא זה בלבד וכן משמע בני העיר שנגנב להם ס"ת שלהם וכן באידך ברייתא דהאומר תנו מנה לעניי עירי דמוקי לה בס"ת מיירי שאין ס"ת אחרת בעיר אלא זו שהוא רוצה לקנות מדקא' שהכל עניים הם אצל ס"ת בשביל שאין להם ס"ת קורא אותם עניים אבל באשקלונא יש ס"ת אחרת בעיר הילכך אפשר להם להסתלק שלא יקראו באותו ספר כשהוא בב"ה ואפילו אם יקראו בו בעודו בב"ה לא מקרי הנאה כיון שאפשר שיקראו בספר אחר וכל זמן שלא נסתלקו כל הצואה בטלה כההיא דירושלמי שהביא רב אלפס ז"ל בפ"ק דמכות כתב כל נכסיו לב' בני אדם והעדים כשרים לזה ופסולים לזה רבי יוחנן אמר פסול ור"ל אמר כשר [אמר ר' אלעזר מתניתין מסייע לרבי יוחנן מה שנים] נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה אף ג' נמצא אחד מהם קרוב או פסול עדותן בטלה ומנין אפילו מאה ת"ל עדים וכן יש תשובה בספר אבי העזרי שבימיו אירע מעשה באחד שחילק נכסיו במתנת שכיב מרע לכמה בני אדם כאחד בפני עדים ושוב נמצא שהיו קרובים לא' ממקבלי המתנה ובטל כל המתנה מכח הירושלמי שהבאתי ואני שאלתי דבר זה לרבינו מאיר ז"ל וכתב לי תשובת אבי העזרי מה שכתב רבינו אפרים ובעל העיטור ז"ל והסכים גם הוא שכל העדות בטלה נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

סימן ידעריכה

ששאלת קהל שיש להם דין עם אחד מן העיר על עסק חכירות ויש עדים מן בני העיר היודעין בעדות אלא שנוגעין בדבר אם יכולין להסתלק ולהעיד.

תשובה בכל דבר שייך סילוק חוץ מס"ת וכיוצא בו שא"א להסתלק ממנו כדאיתא בפרק חזקת הבתים (מ"ג) שאני ס"ת דלשמיעה קאי ואי אפשר להם שלא ישמעו קריאת התורה אבל בעסק ממון יכולין להסתלק ויתנו העדים מכיסם חלק המגיעם באותו הממון שיש בין החוכרין והקהל לצורך הקהל לפירעון המס בלי ערמה נמצא שאינן נוגעין בדבר כי לא ירויחו מאומה אף אם יזכו הקהל בדין.

סימן טועריכה

ששאלת המגיה ס"ת והגיה התיבה ובעודו הדיו לח הוצרך לגלול ס"ת ונטל בקולמוס הדיו שכתובה כדי שתתייבש התיבה מהר ולא תמחק היש בזה משום אכחושי מצוה אין בזה בית מיחוש דלא דמי למדליק נר חול מנר מצוה דהתם שואב השני מן הראשון ומכחישו אבל הכא כיון שנכתבה התיבה אינה נכחשת בנטילת מקצת הדיו כדי שתמהר להתייבש ואף בנר אם היה מכחישו בלא שישביח נר חול ממנו לא מצינו שום איסור בזה אלא אסור להשביח נר של חול בהכחשת נר של מצוה. ומה שאמר רבי מצליח דשלמה האמור בשיר השירים אינו נמחק לפי שהוא קדש כדאמרינן בפרק שבועת העדות (ל"ה) כל שלמה האמור בשיר השירים קדש לא כיון יפה דמאי קדושתו דמפרשינן ליה למי שהשלום שלו ואין זה שם שבשביל זה יהא אסור למוחקו דשלום עצמו הוא שם ויש בו קדושה כדאמרינן בפרק קמא דשבת (י’) דבבתים הפנימיים של בית המרחץ אין בהם שאלת שלום וקאמר התם מסייע ליה לרב המנונא דאמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם ליתן שלום לחבירו בבית המרחץ שנאמר ויקרא לו ה' שלום ולא מצינו מי שאוסר למחוק שלום ובכל אגרות כתובים שלום וזורקין ונמחקין ואעפ"י ששלום הוא שם כדקאמר התם אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר בבית המרחץ משום דכתיב האל הנאמן וכ"ת ה"נ והאמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי ליה לאיניש למימר לחבריה הימנותא בבית המרחץ התם שם גופיה לא איקרי נאמן דכתיב האל הנאמן ומתרגמינן אלהא מהימנא הכא שם גופיה איקרי שלום דכתיב ויקרא לו ה' שלום והקשה ר"י ה' שלום שם גופיה נמי לא איקרי שלום אלא שנקרא כך על שם שעושה השלום ומתרגמינן דעביד שלמא ותירץ מדלא כתיב ה' שלמן משמע דשם גופיה איקרי שלום הרי מוכיח דאף על פי שהשם עצמו נקרא שלום כיון שאינו שם העצם אלא על ידי הפעולה נקרא כך הוה ליה כמו הגדול הגבור והנורא האדיר האמיץ והחזק חנון ורחום ארך אפים ורב חסד שנמחקין וכל שכן שלמה שאינו קדוש אלא בשביל שהשלום שלו שהוא נמחק.

סימן טזעריכה

ששאלת מם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אם יותר טוב שיגרוד כל המם ויכתוב אחרת במקומה או יגרוד הסתימה ויעשנה פתוחה.

תשובה ימחוק כולה ויכתוב אחרת במקומה אבל גרידת סתימתה אינו עושה אותה אות דהוה ליה חק תוכות ואמרינן בפ"ב דגיטין (כ’) ת"ר וכתב לה ולא וחקק למימרא דחקיקה לאו כתיבה היא ורמינהי עבד היוצא בכתב שעל גבי הטבלא ופנקס יצא לחירות ומשני הא דחק תוכות הא דחק יריכות פירוש חקק תוך האות וחוצה לה ונשארה האות עומדת מעצמה לאו כתיבה היא שהרי לא עשה מעשה בגוף האות אלא אצל האות ונעשית האות מעצמה אבל הא דטבלא ופנקס שחקק גוף האות הויא כתיבה וכן כשהוא גורד סתימת המם אינו עושה מעשה בגוף האות שנשארה אלא גורד הסתימה ובזה נעשית אות.