שו"ת גנת ורדים או"ח כלל א סימן א

בעניין הקהוו"ה קפה שמביאים בסעודות גדולות לאחר שבירך על הכוס של ברכת-המזון בבורא-פרי-הגפן, אם ראוי לברך על הקהוו"ה, או לא משום דיין שיין פוטר כל מיני משקים.

שאלה

מעשים בכל יום בסעודות גדולות שלאחר שמברכים ברכת המזון על כוס של יין, מביאים עוד משקה הקוו"ה קפה כדי ליישב דעתו של אדם ממאכליו ומיין משתיו. ונסתפקו בדבר זה שלמים וכן רבים: אם צריך לברך על משקה זו ברכותיו הראויות לו. יש שאמרו שאין צורך לברך כלל, דקיימא לן דקָיְיָמא לָן, שקיים לנו, מקובל בידינו ש: יין פוטר הברכה על היין 'פוטרת' את האדם מלברך על משקים נוספים הבאים בסעודה, וכן הברכה על פת הלחם 'פוטרת' את האדם מלברך על מאכלים נוספים הבאים בסעודה כל מיני משקים. ויש דוחים דבריהם שלא אמרו כן אלא כשקובע עצמו לשתייה, אבל באקראי בעלמא בסתם לא, וכאן הרי אינם קובעים עצמם לשתות יין אחר כך. ויש שראו דברי מהריק"ש מורנו הרב יעקב קאשטרו שכתב בהגהותיו וקבעום להלכה: שאין יין פוטר כל מיני משקים רק בתוך הסעודה, אבל בלא סעודה לא פטר. יורנו מורה צדק איזה הדרך ישכון אור, ושכרו כפול מן השמיים, אמן כן יהי רצון

תשובה

גרסינן גרסנו, שנינו בפרק במה מברכין הפרק השישי במסכת ברכות (ברכות מ"א ע"ב): "אמר רבי חייא: פת לחם פוטר[ת] כל מיני מאכל, [ו]יין פוטר כל מיני משקים". עד כאן. וכתב רבינו יונה על זה (כ"ט ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ופליגא)^[1] וזה לשונו: "אף-על-פי שאין אמוראים חכמי התלמוד חולקים עם התנאים על התנאים, חכמי המשנה, בא להשמיענו כאן שאינם סוברים מסכימים עם דברי רבי חייא בזה, והפת אינה פוטרת כל מיני מאכל [כדחזינן הכא וכו'] כמו שראינו כאן. אבל במה שאמר רבי חייא: 'יין פוטר כל מיני משקים' - לא נדחו אלא נפסקו להלכה דברי רבי חייא, וכיוון שבירך על היין - אפילו שותה כמה משקים אחרים - אינו צריך לחזור ולברך עליהם. דברכת שברכת היין פוטרת לפניהם ולאחריהם ברכת היין פוטרת מברכה את המשקים שנשתו לפני ואחרי", עד כאן לשונו. אמנם התוספות חלוקים בזה, וסוברים דגם שגם, זאת אומרת: לא רק שדברי רבי חייא לגבי שהברכה על הפת פוטרת את הברכה על שאר מאכלים לא נפסקו להלכה, אלא גם מה שאמר רבי חייא שברכה על היין פוטרת שאר משקים - גם הם לא נפסקו להלכה. והתוספות חולקים על רבינו יונה, שהרי הוא סובר שאמנם מה שאמר רבי חייא על הפת לא נפסק להלכה, אבך מה שאמר על היין כן נפסק להלכה ביין לית הלכתא אין הלכה, לא נפסק להלכה כרבי חייא. שכתבו (שם ד"ה ויין) וזה לשונם: "ויין פוטר כל מיני משקים אלו דברי רבי חייא - ולכאורה מיירי עוסק, דברי רבי חייא עוסקים ביין בלא סעודה שהיין עליו דיבר רבי חייא ש'פוטר כל מיני משקים' לא היה דווקא בסעודה עם פת-לחם. ועתה התוספות יוכיחו את טענתם:, דאי בהדי פת שאם (דאם) היין שעליו דיבר רבי חייא היה בצד,עם (בהדי) הפת, ובתוך סעודה תיפוק ליה דפטר ליה פת תוציא,תלמד שהפת כבר פטרה את היין מברכה, שהרי הברכה על הפת פוטרת את כל המאכלים מברכה, כולל היין, דאפילו יין רוצה לומר הספר התלמוד בסמוך דפטור אי לאו טעמא דקובע ברכה לעצמו שהיין פטור מברכה בסעודה, אם לא היה הטעם שנקבעה לו ברכה מיוחדת לעצמו. אלא מיירי עוסק, אלא משמע שדברי רבי חייא עוסקים ביין שהוא בלא סעודה, ואפילו הכי אז יין פוטר. ולית הלכתא כוותיה ואין הלכה כמותו כרבי חייא שהרי מ'פת פוטרת [כל מיני מאכל]' אין הלכה כמותו אלא כפסק רב פפא שחלק עליו בתלמוד שם. ואם מה שאמר רבי חייא על הפת לא נפסק להלכה אז אם כן גם מהא דקאמר מזה שאמר 'יין פוטר [כל מיני משקים] וכו' לית הלכתא כוותיה" עד כאן לשונם.

ואיכא למידק ויש לדקדק, לעיין בדברי התוספות שאין דבריהם מוכרעים לומר שנדחו דברי רבי חייא מהלכה גם ביין, ואדרבא איפכא מסתברא הסברה מורה להיפך: כי מאחר דרבי חייא שרבי חייא תנא גדול היה במדרשו של רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא ואמר שני דברים אמר גם שהפת פוטרת כל מיני מאכלים, וגם שהיין פוטר כל מיני משקים - אף-על-גב שבדין הפת פסק התלמוד דלא כוותיה לא כמוהו, בעניין הפת לא פסק התלמוד כרבי חייא, מנין לנו לומר דמסתמא שבסתם גם בדין היין נדחו דבריו?

1. (כ"ט ע"א בדפי הרי"ף ד"ה ופליגא)