פרק כא עריכה
מיהו לפי מ"ש הש"ך בסי' ק"י דתרי ספיקי הוא דלא מהני בחזקת איסור, דספק הראשון נגד חזקה הו"ל כגופו של איסור, אבל תלתא ספיקי מהני ע"ש, והתם נמי איכא תלתא ספיקי, דבתוס' שם ד"ה שליא שיצאתה מקצתה ז"ל, תימה דסוגיא דהכא מוכח דשרי ר' אלעזר בשליא שיצתה מקצתה אי הוי ס"ס באכילה, ובסוף בהמה המקשה משמע דאפילו בס"ס אסר ר' אלעזר, דעל הך משנה דשליא שיצאתה מקצתה קאמר ר' אלעזר לא שנו אלא בשאינה קשורה בולד אבל קשורה בולד אין חוששין לולד אחר, ובשאינה קשורה ע"כ לא הוי אלא ס"ס, כדקתני בברייתא דתני התם שמא נימוח שפיר של שליא כו', וא"כ כשאינה קשורה תשתרי דשמא אין שם ולד אחר, ואפילו יש שם ולד אחר שמא לא יצא רובו, עכ"ל.
ולפי מ"ש ניחא, דלר"א בתרי ספיקי אסור באכילה, ומשום דס"ל ספק בשחיטה אי שריתיה שחיטת אימיה דכה"ג הו"ל חזקת איסור, והא דפריך תנינא סימן ולד בבהמה, היינו משום דלר"א מיירי אפילו יש שם ולד אחר אלא שאינה קשורה בו, וכדאיתא סו"פ בהמה המקשה (חולין עז, ב) תניא כוותיה דר' אלעזר המפלת מין בהמה חיה ועוף ושליא עמהן בזמן שקשורה בהן אין חוששין לולד אחר אינה קשורה הריני מטיל עליך חומר שני ולדות, שאני אומר שמא נימוח שפיר של שליא, וכן פסק הרמב"ם כר"א בפ"א ממאכלות אסורות, וא"כ שפיר פריך מאי קמ"ל ר"א דאין מקצת שליא בלא ולד תנינא כו', ולר"א מיירי אפילו יש שם ולד אחר אלא שאינה קשורה בו, וא"כ ע"כ דאין מקצת שליא בלא ולד, דאם יש מקצת שליא בלא ולד א"כ איכא תלתא ספיקי, שמא אין בשליא זו ולד כלל אלא הוא מולד שבפנים, ואת"ל יש בה ולד דלמא יש מקצת שליא בלא ולד, ואת"ל יש בו ולד שמא לא יצא רובו, ואיכא תלתא ספיקי דמהני אפילו בספק בשחיטה, אלא ע"כ דאין שליא בלא ולד ליכא אלא תרי ספיקי, ולא מהני נגד חזקת איסור שהוא ספק בשחיטה, ויתיישב בזה קושיית תוס' ד"ה שליא שיצאתה מקצתה, דלפי מ"ש בתרי ספיקי אסר ר"א ומשום דלא מהני ס"ס נגד חזקת איסור, אלא דאי הוי מקצת שליא בלא ולד הוי ליה תלתא ספיקי, ודוק.
ועיין תוס' ב"ק דף י"א ובפרק בהמה המקשה דף ע"ו, דלא הקשו תוס' אלא על איסור אכילה, ע"ש תירוצם שכתבו משום דגזרינן מקצתה אטו רובה דאינו אלא לאכילה ודוק.
ועיין פרי חדש יו"ד סי' ק"י שהשיג על דברי הש"ך, וכתב דאין לחלק בין תרי ספיקי לתלתא ספיקי, אך כבר כתב מוהרי"ן לב בח"ג סי' ל"ג וז"ל דבתלתא ספיקי לכו"ע מפקינן מיד המוחזק, ובכנה"ג חו"מ בדיני קים לי שם הביא דברי מוהרי"ן לב הנזכר וכתב עלה וז"ל, ולא נתברר אצלי מאי שנא שלשה ספיקות משני ספיקות ע"ש. וכבר אסברה לה בש"ך לענין חזקת איסור, ומשום דספק הראשון הו"ל כגופו של איסור ע"ש, וא"כ ה"ה לענין ממון משום חזקת ממון, הו"ל ספק הראשון כמאן דליתיה מחמת חזקת ממון, ואינך תרי ספיקי חשיבי ספק ספיקא, ודוק.