שבט מוסר/לט
יתגדל הבורא ויתקדש היוצר את האדם, והמשילו על כל מה שברא עליונים ותחתונים, כל שתה תחת רגליו בהיותו דבוק עמו, עוסק בתורתו ומקיים מצותיו בכל לבבו ובכל נפשו, אז קונה בעצמו שמות קדושים, ואלה שמות שנקרא בהן, ומהם שראוי שיקרא בהם כפי פעולותיו וכפי מעשיו: אור נערב, בונה עולם, גדולה, דיין, דעת צלול, הוד והדר, זקנה, חכמה, חיים, טהרה, יושר, כבוד, לוחם, מקדש, מכריח מלאכים, מבטל גזרות, מהפך גזרה, מעמיד עולם, ממית ומחיה, מוכיח, מלך, מושל, מכתיר תורה, משמח עליונים, מציל נפשות, מעורר נרדמים, מטהר טמאים, מדריך שבים, מנורה טהורה, ממשיך שפע, נועל דלת בפני פורענות, ספר תורה, סופר, סומך, עולם מלא, עזרה בצרה, פודה נפשות, צדקה, קדושה, רצון, שמירה, תמימות.
אלה שמות הצדיק, והנני מפרש בס"ד טעם כל שם ושם, כדי להודיע מעלת הצדיק, אולי כשמוע השומע עד היכן כחו מגעת, יכנע לבבו הערל לבלתי שמוע לו, כדי שלא לאבד מעלות אשר נזכיר, ומשם יבין המבין ג"כ דבר בהפכו, מהדופי והגריעות והקלון והפחיתות והבזיון והביוש והחרפה המגיע למי שהוא משולל משמות אלו הטהורים, ונתחיל בס"ד לפרש: נקרא "אור נערב" על שם שהעוסק בתורה שנקראת אור, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור. נותן הקב"ה בעיניו מ"אור הנערב" הגנוזה מששת ימי בראשית, כמ"ש הרב בעל ע"ש מס' שערי אורה, שמאותו אור מאיר הקב"ה בעיני לומדי תורה שעל ידי כך מרגילו בה, ובזה כשיוציא לעתיד חמה מנרתקה, דהיינו אור הגנוז, לא יזוק מאותו אור כיון שכבר הורגל, ובזה מתעדן עמה; לא כן הרשעים שנדונין בה, כיון שלא הורגלו בה ניזוקין מרוב האור, עיין שם באורך. ועל זה נקרא הצדיק "אור נערב" שבעיניו מאיר אור הנערב, ולכן משה רבע"ה אדון התורה נקרא טוב, על שם וירא אלהים את האור כי טוב. שבעבורו נברא האור כמו שהוכיחו רז"ל מגזירה שוה דטוב טוב, ועל שעמו היה מאור הגנוז קרן עור פניו עד שויראו מגשת אליו.
נקרא "בונה עולם" על שם שאמרו רז"ל וכל בניך למודי ה'. אל תקרי בניך אלא בוניך. לפי שהוא גורם בקיום עולם, וקיומו בעוסקו בתורה, שנאמר אם לא בריתי כו'. ודור המבול שהיו רשעים גרמו בהריסת בנין העולם, נמצא שהצדיק מעמיד בנינו, ולזה נקרא "בונה עולם" כי הוא בונה, הולך ובונה בכל זמן שהוא חי על פני האדמה, בונהו בכל יום בפעולותיו וקיום המצות, חמורות וקלות, וכמ"ש בספר יש נוחלין דף כ"ב ע"א: האדם בכל פרטי פעולותיו, ובדבורו ובמחשבותיו הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, על כן מי שנגע יראת אלהים בלבו, יהיו הדברים האלו חקוקים בלבו בפחד ובמורא, ויזהר וישמור מאד לנפשו שלא להקל ראשו על שום ענין, הן צווי הן אזהרה, אף על מה שהזהירו ממנו וצוו עליו חז"ל, אפילו קטנה שבקטנות, ואל ישים לבו לקלות המעשה, ומהירות הדבור, והפעולה ההפוכה כמו רגע ונעשת בשעה קלה, כי אם קטן הוא בעיניו, הנה הוא ירום ונשא וגבוה מאד בדמותו, ובו תלוים עולמות אין מספר, ובשעה אחת קטנה קונה ובונה עולמות או מחריבם ח"ו, וכבר הזהירונו על זה רז"ל אשר היו נהירין להו שבילי דשמיא כשבילי דמתא, אמרו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה עכ"ל. עיין שם באורך, כללו של דבר שהצדיק בונה עולמות ועל זה נקרא "בונה עולם".
נקרא "גדולה" על שם שנותן גדולה לאחרים, כדברי רז"ל קרב לגבי דהינא ואידהן (מי שמקרב עצמו למשוח בשמן, יהא גם כן נמשח, כלומר מי שמקרב עצמו לצדיק ילמוד מעשים טובים ממנו).
נקרא "דיין" לפי שהקב"ה הוא דיין אמת, וכשהדיין עושה הדין כאן למטה, אין קב"ה דן למעלה, כאמרם ז"ל במד' פ' שופטים: אמר ר' אלעזר במקום שיש דין אין דין, ובמקום שאין דין יש דין, ומהו כן כשנעשה הדין למטה אין הדין נעשה למעלה, וכשאין הדין נעשה למטה הדין נעשה למעלה. ועוד אמרו רז"ל כד איכא דיינא בארעא אין מוסרין דין לשמים וכו'. והטעם משום דכשנעשה הדין למטה אין משגיחין עליו מלמעלה לשומעו, שכבר הניח דיין בארעא לדונו, ונמצא שעל מגן (פירוש מגן: חנם) מוסרו למעלה, באופן שהקב"ה שם לצדיק דיינא בארעא במקומו לדון כביכול, ועל זה נקרא הצדיק דיין.
נקרא "דעת צלול" על שהצדיק מבין בסתרי התורה, רזין עליונים אשר אל דעות רמז בה, והוא בדעתו הצלול מורה מקום אשר בו הסוד הנעלם, ומגלה אותו גם ב"דעת מבין", ויודע מה שיש ממעל לרקיע מענין ההיכלות, והטובות הגנוזות לצדיקים, ומענין המלאכים שרפים ואופנים, על מה עומדים ומה עושים ושיעור קומתם ומספר כנפיהם, וגדולה מזו יודעים בשיעור קומה, שעל זה שואל קב"ה לאדם, ידעת בשיעור קומה. עיין במדרש משלי הענין באורך. באופן שהצדיק בדעתו הצלול משיג בנעלמות כמדובר, ועל זה נקרא "דעת צלול".
נקרא "הוד והדר" על שם שהוא הודו והדרו של עולם, וכדברי רז"ל: ויצא יעקב. בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא משם פנה זיוה וכו'. וכל משפחה ומשפחה שיש בה צדיק מתעטרת, כי זיו הדרו נטוי עליה עד סוף כל הדורות, וחוט של חסד משוך על הצדיק, ונושא חן בעיני כל רואיו מסבת הזיו וההוד וההדר שמרחפת על פניו, אע"פ שיהיה בעל מום, החוט של חן וחסד שעליו מכסהו ומהדרו כאדם היותר יפה שבעולם, כי מלאכי השם מלווין לו, ועל זה נקרא "הוד והדר".
נקרא "זקנה" לפי שהזקנה תלויה בו ואין הוא תלוי בזקנה, כאמרם ז"ל זקן זה קנה חכמה. וכיון שכן והוא נער נקרא זקן, נמצא שהוא עושה הזקנה ותלויה בו, שבידו להיות זקן באיזה זמן שירצה, ועוד שעל ידי התורה יודע מה שהיה מיום שנברא העולם ועד סופו, כזקן מלא ימים שיודע מה שראה באורך זמנו, ולכן נקרא "זקנה" שיותר יש לו מעלה מן הזקן, שאע"פ שראה הרבה אינו יכול לראות ולספר כי אם כשיעור חייו בלבד, לא ממה שהיה קודם וממה שיהיה אחריו, ותלמיד חכם יודע משנברא העולם ועד סופו, ונמצא שהוא עצמו ה"זקנה", ולכן נקרא זקנה.
נקרא "חכמה" על שם שחכמת התורה רשומה בלבו לפרש אותה בשבעים פנים אשר ניתנה, בלבד שהוא קב"ה מקור החכמה מכיר בה לא מלאך ולא שרף, כדכתיב ונעלמה מכל חי ומעוף השמים נסתרה. ודרשו רז"ל ונעלמה מכל חי אלו החיות, ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים. והצדיק נמסרו לו כל סתריה ונגלו לו סודותיה כהקב"ה שהוא מקור החכמה, ולכן נקרא "חכמה". וכדברי רז"ל בריש ילקוט משלי: החכמה היכן מצויה? ר' אליעזר ור' יהושע. חד אמר בראש כו', וחד אמר בלב, אל תקרי למ"ד אלא ל'ב מ'בין ד'עת, לפי שהחכמה נתונה בלב וחוזר באותיות עכ"ל. והוא מאמר תמוה, אך כונתו זאת: שהאומר שהחכמה בלב מביא ראיה לדבריו בראות שלמ"ד ר"ת ל'ב מ'בין ד'עת. הרי בלב נתונה חכמה, כדאיתא באותיות רבי עקיבא באות ל'. אל תקרי למ"ד אלא ל'ב מ'בין ד'עת. וזהו "חוזר באותיות", כלומר חוזר באותיות רבי עקיבא דדריש למ"ד ל'ב מ'בין ד'עת. או "חוזר באותיות" רוצה לומר חוזר באותיות למ"ד שר"ת ל'ב מ'בין ד'עת, באופן שהחכמה צפונה בלב הצדיק, כי לרשע אין בו לא דעת ולא תבונה, שאם היה בו חכמה היה בוחר בטוב ומואס ברע כצדיק, לכן נקרא "חכמה", וזהו שאמר איוב: ועמכם תמות חכמה. לפי שהוא בעל החכמה ומוליכה עמו נקרא חיים, דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה. והחיים מסורים בידו, שאם לא ירצה למות לא ימות לעולם, כאמרם ז"ל במדרש: אין הצדיק מת עד שישאל המיתה בפיו. באופן שאם לא יזכיר המיתה לא ימות לעולם, וגם אם לא פסיק גירסא מפיו לא ימות, וכדברי רז"ל גבי דוד המלך ע"ה וגבי רבה בר נחמני, דכל זמן שלא היו פוסקים תורה מפיהם לא היה יכול מלאך המות להתקרב אליהם.
נקרא "טהרה" על שם שהצדיק מעביר גלולים מן הארץ, גם מורה לעם בין הטהור ובין הטמא כיצד, ובין דם לדם, וענין טומאה וטהרה ושיעור מקוה המטהר, ונמצא הוא עצמו הטהרה שמטהר לאחרים, ועל זה נקרא "טהרה".
נקרא "יושר" על שם כי משבר מתלעות עול להציל עשוק מיד עושקו. ומורה היושר לכל אדם, שאעפ"י שכל דרך איש ישר בעיניו, הוא מוכיח לכל אדם בראיות מופתיות שטועה הוא במה שחושב שהוא יושר, ומסלקו מטעותו ומורה לו יושר של אמת. וכדברי התנא שהעוסק בתורה נקרא צדיק חסיד ישר ונאמן. ועל זה נקרא "יושר", שהיושר אתו וממנו נובע ללמוד לכל אדם.
נקרא "כבוד" על שם כבוד חכמים ינחלו. שהכבוד נחלה לחכמים והוא שלהם, ומי יוכל לשלוט בכבוד כי אינו שלהם, אך הצדיק נותן מכבודו מתנה שמכבד לכל אדם, וכדברי תנא איזהו מכובד המכבד את הבריות. דהל"ל איזהו מכבד המכבד את הבריות, אלא כיון למה שפירשנו שהכבוד נחלה לצדיק, והיא שלו שאינו מקבלו מאחר, וכיון שכן לעולם הוא מכובד, ולזה אמר "איזהו מכובד", כי הוא מכובד מעצמו בלי שיקבל כבוד מאחרים, אלא משפיע מכבודו ומכבד לכל אדם.
נקרא "לוחם" על שם שהוא לוחם תמיד יום ולילה במלחמתה של תורה, ועל זה נקראים החכמים "בעלי תריסין", וגם על ידי שלוחם הצדיק במלחמתה של תורה לוחם מלחמות ישראל, לפי שבעוסקו בתורה גורם שלא יפלו ישראל במלחמה דזכותו מגן עליהם, וכדברי רז"ל בפרק הנזקין, גבי ר' צדוק שהתענה מ' שנה וכל אותו זמן לא יכול האויב לשלוט בהם, באופן שהוא הלוחם בעדם ומצילם, על כן ראוי שיקרא "לוחם".
נקרא "מקדש" על שם שכל שכל מה שיש במקדש יש באדם, כאשר האריכו מרז"ל לפרש פרט ופרט, איך כל כלי המקדש רמוזים באברי האדם, עיין בספרי קדשם כי איני יכול להאריך, הכלל העולה שנשמה הקדושה שבאדם אשר משכנה בלב, היא דוגמת השכינה השוכנת בבית קדש הקדשים, נמצא שהצדיק שנשמתו טהורה, הוא דוגמת המקדש, ושכינה בקדש קדשים, גם הצדיק מרכבה לשכינה, כמקדש עצמו שהוא מרכבה לה ועליו שוכנת ועושהו מרכבתו.
גם נקרא "מקדש" על שם שמכפר על דורו כמקדש, שהוא במקום קרבן המכפר על האדם, שהרי כשהדור חייב לוקח צדיק ומכפר.
נקרא "מכריח מלאכים" על שם שהיכולת בידו להכריחם ע"י שמות הקדש לעשות שליחותו כנודע, ולפעמים מושלחים הם מן השמים למלאות רצון הצדיק, כמו מלאכים שבאו לאברהם, ואותם ששלחם יעקב, שנאמר וישלח יעקב מלאכים. ומלאך של מנוח וכדומה, וכיון שמוכנעים לעבודת הצדיק יש לאל ידם להכריחם, ועל כן נקרא הצדיק "מכריח מלאכים".
נקרא "מבטל גזרות" על שם שכל גזרות קשות מבטלם בתפלתו, כדמצינו בעגל שנתחייבו כליה ומשה רבינו ע"ה בטלה בתפלתו, וכן בכל דור ודור צדיקים שבהם מתפללים על כל צרה ומבטלים אותה, ולזה אין צריך עוד ראיה, דלמפורסמות אין צריך ראיה.
נקרא "מהפך גזרה" שאם גזר הקב"ה מיתה לאדם מהפך הגזרה ממיתה לחיים, כעובדא דרשב"י כשהיה במערה ובא מלאך המות בשליחותו של מקום לקחת נשמתו של ר' יצחק ולא הניחו רשב"י, וחזר עוד המלאך המות ולא הניחו, עד שאמר הקב"ה מה אעשה שאני גוזר והצדיק מהפך, שנאמר צדיק מושל יראת אלהים. ולכן נקרא הצדיק "מהפך גזרה".
נקרא "מעמיד עולם" לפי שעל ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. וגם על ג' דברים העולם קיים על התורה ועל העבודה ועל ג"ח. הדין והאמת והשלום מקיימו הצדיק, וכן הוא שעוסק בתורה ובעבודה שהם קרבנות שקורא בענין ונחשב למעשה, כאמרם ז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה. וכן עוסק תמיד בג"ח, נמצא הצדיק מעמיד ומקיים העולם, ועל כן נקרא "מעמיד עולם".
נקרא "ממית ומחיה" על שם שממית ומחיה בדינו, כסנהדרין שהיו גוזרין מיתה למי שחייב מיתה וחיים למי שראוי שיחיה, גם יש כח ביד הצדיק להמית ולהחיות, כרבי יוחנן שנתן עיניו ברב כהנא והמיתו ואח"כ הלך והחיה אותו, ויש בירושלמי שהחיה אותו והלך לביתו, וכן בכמה דוכתי' מהתלמוד, נתן עיניו בו והרגו. וגם רבי חייא החיה אותו עבד שהרג אנטונינוס, כדאיתא במסכת ע"ז. הרי הצדיק ממית ומחיה ולכן נקרא "ממית ומחיה".
נקרא "מוכיח" על שם שהוא דוקא יכול להוכיח, משום שדבריו נשמעים לפי שהוא מנוקה מכל חטא, וכשאומר טול קיסם מבין שיניך אינן יכולים לומר טול קורה מבין עיניך, מה שאין כן שום אדם שאינו צדיק שאין להוכיח לפי שאין דבריו נשמעים, באומרם לו טול קורה מבין עיניך.
נקרא "מלך", דכתיב בי מלכים ימלוכו. וכדברי רז"ל מאן מלכי רבנן. על שם שהוא גוזר ואחרים עושים, גם אפילו מלך אינו שולט על צדיק, שאם גוזר עליו לעבור על דת נהרג ואין מקבל מאמרו עליו, וכמו שאמרו חנניה מישאל ועזריה לנבוכדנצר: למסים וארנוניות מלך אתה עלינו אבל לעבוד ע"א את וכלב שוין. כאמרם רז"ל, וקב"ה הצילם ולא יכול ליגע בהם עוד, ועל כן נקרא הצדיק "מלך" כי מולך ביצרו הוא ועל ידי כך מולך כמלך, שמלך גוזר לעבור ע"א והוא מבטל מאמרו.
נקרא "מושל" על שם צדיק מושל יראת אלהי'. והוא בעבור שמושל ביצרו להתגבר עליו שלא לשמוע לו, לכן נקרא הצדיק "מושל".
נקרא "מעטיר תורה" על שם שהצדיק משים כתר לתורה, בהיותו מפרש דברים הסתומים, מלתא בטעמא ואופן עשיית מצותיה כיצד, וזהו כתר לתורה, שמתחבבת בעיניהם ביודעם דבריה כי נעמו, ושדרכיה צדק ומשפט ומישרים, וזהו שאמרו רז"ל כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם. כלומר שמפרש דבריה ואופן מצותיה, משום שיגיע לו כבוד או פניה אחרת, נעקר מן העולם קודם זמנו, כמאמר התנא ודאשתמש בתגא חלף. כלומר קודם זמנו שלא יגיע לזקנה אלא תקבריה אמיה, מדה כנגד מדה, הוא לא נתן כתר לתורה, לא יתעטר בזקנה, דכתיב עטרת תפארת שיבה. לפי שהמפרש טעמי התורה משום פניה שמגיע לו, נמצא שלא עשה לכבוד התורה להעטירה כי אם לכבודו לקנות כתר לעצמו, לכן לא יזכה לזקנה שהיא כתר כמדובר.
נקרא "משמח עליונים" על שם שדרשו רז"ל במדרש פרשת נח: מאי נח נח. אלא נייחא לעליונים נייחא לתחתונים. לפי שהעליונים מושפעים מתורתו של צדיק, וכדברי רז"ל גבי ירבעם שהיה רוצה הקדוש ב"ה לסלקו מן העולם קודם שיחמיץ, ולא הניחו מלאכי השרת על שהיו שמחים מהשפעת תורתו, עיין שם במקומו באורך (זהר חדש רות). ועל כן נקרא "משמח עליונים".
נקרא "מציל נפשות" על שם שהצדיק על ידי תורתו וכשרון מעשיו ותיקוניו מונע מלבא בעולם דבר וחרב ורעב וכל מיני רעות המכלים העולם, נמצא שמציל נפשות ממות, ועל כן נקרא "מציל נפשות".
נקרא "מעורר נרדמים" על שם שדורש ברבים ומודיעם שכרם של מצות ועונשם של עבירות, ושומעים העם ומתעוררים אל התשובה כדי שלא לאבד שכר, וגם מיראת עונשי משפטי גיהנם, ואעפ"י שלשעה עושים מיראה או לקבל שכר, אחר כך יעשה מאהבה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
נקרא "מדריך שבים" על שם שהצדיק יורה חטאים בדרך, שבראות אדם חוטא שב בתשובה, כדי שיועיל תשובתו מלמדו את התשובה השייכה לכל עון ועון, ומנין התעניות וענין הסגופים השייכים למה שחטא, ומה יעשה וכיצד יעשה וכמה זמן ימשך, ועל ידי כך נקראת תשובה שלמה, שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם במחיצתם, ועל כן נקרא "מדריך שבים".
נקרא "ממשיך שפע" על שם מה שכתבו המקובלים ז"ל, הביא דבריהם בעל שיח יצחק: שהקב"ה נותן לכל שואל מה ששואל, כי שומע תפלת כל פה הוא ומיד השפע יורד מלמעלה לבא כאן לעולם הזה, אך דרך ביאתו כאן עובר בבית דין שהוא מצד צפון, ורואים אם ראוי השואל לזה מניחים לעבור השפע, ואם לאו מעכבים אותו שם למתנות לצדיקים לעתיד לבא, אבל אם יש צדיק בעולם אעפ"י שאין השואל ראוי, מניחין לעבור השפע לירד בעבור הצדיק, עד כאן למקובלים ז"ל, ועיין שם יותר בארוכה. ובזה פירש הוא ז"ל דזהו כוונת פסוק מה רב טובך אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. ירצה מה רב וגדול טובך אשר צפנת מצד צפון ליראך, ופעלת אותו טוב למתנות להם, דהיינו אותו שפע שהיה נגד בני אדם, שלא היה ראוי שירד להם ונתעכב שם, עד כאן. ובזה נתבאר אצלי משנה: הכל צפוי והרשות נתונה, ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה. שהכונה הכל צפוי מלשון צפון, בבית דין של מעלה, מהשפע המעוכב שם כמדובר, ופעמים והרשות נתונה שירד השפע אעפ"י שאין השואל ראוי, משום שבטוב העולם נידון. כלומר בעבור הטוב העולם נידון, וכיון שיש טוב וישר בעולם בשבילו מורידין השפע, אבל כשאין טוב בעולם, הכל ששואל נותנין לו מהשפע כשיעור רוב המעשה שעשה, אם מעט ואם הרבה, והשאר גונזים אותו למעלה לצדיקים כמדובר, העולה מזה שהצדיק גורם להמשיך מלמעלה שפע לכל שואל ואעפ"י שאינו ראוי, ולכן נקרא הצדיק ממשיך שפע, וכן בלעם אע"פ שהיה רשע הושפע בעבור ישראל, שנאמר וירא את ישראל ותהי עליו רוח אלהים.
נקרא "נועל דלת בפני הפורענות" על שם שמונע ונועל ביסוריו, ששואל שלא יבא פורענות בעולם, כדברי רז"ל: כל אותם שנים שהיה רבינו הקדוש באותם יסורין לא מת אדם קודם זמנו, ולא הפילה אשה, ולא הוצרכו עלמא למטרא, דקשה יומא דמטרא כו'. ועכ"ז כדעקר אדם פוגלא ממישרא, היה הגומא מליא מיא וכו'. הרי שהצדיק נועל בפני הפורענות שלא יבא, ועל כן נקרא "נועל דלת בפני הפורענות".
נקרא "ספר תורה" על שם שכל אותיות התורה שהן כ"ב אותיות, רמוזות ורשומות בגוף האדם, כגון התפשטות הזרועות וי"ו, והראש צורת יו"ד, ושאר הגוף צורת יו"ד גם כן, הרי אל"ף שהיא וי"ו ושני יודי"ן, האחד מעלה ואחד פשוטה קצת כצורת שאר הגוף, גם אדם מעומד וראשו כפוף קצת צורת זי"ן, ואם עומד בלי כפוף הראש צורת וי"ו, שתי זרועות למעלה והראש צורת שי"ן, אדם יושב כפוף צורת יו"ד, אדם יושב על הכסא ורגליו ירדו הוא צורת ל', וכן תמצא רמוז בו כל אותיות אלפא ביתא כאשר מבוארים אצלי, ולא כתבתי לך כי אם ארבעה או חמשה אותיות אלו בלבד משום שאלו קל להבין שהם נראים לעין, נמצא שהוא מלא אותיות כספר תורה, וגם רמוזים בו שמות הקדושים כמו שהן מבוארים בחכמי הקבלה, כספר תורה שהוא מלא שמות הקדש, כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה היא, וגם הצדיק מפרש דברי הספר הסתום, ולכן צריך לכבדו כספר תורה, וכדברי רז"ל הנהו בבלאי טפשאי דקיימי קמי ספר תורה ולא קיימי קמי תלמיד חכם. משום שצריך לעמוד בפני ת"ח כלפני הספר תורה, ואם תדקדק הוא יותר מספר תורה, שס"ת עצמו אינו מפרש דבריו שאינו מדבר, והת"ח מפרש דבריו שהיא תורה שבעל פה, ולכן נקרא הצדיק "ספר תורה".
ונקרא "סופר" על שם שאמרו רז"ל: הראשונים נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, שהיו אמרים וי"ו דגחון חציין של אותיות של ספר תורה. דרש דרש חצי של תיבות, והתגלח של פסוקים, יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים באותיות, והוא רחום יכפר עון חציין דפסוקים (מסכת קדושין פ"א) גם הוא סופר ומונה עיבורים של חדש ושנה ותקופות ומולדות, ודורש חשבונות וגימטריאות לתורה, ועל כן נקרא הצדיק "סופר".
נקרא "סומך" על שם שסומכים וסובלים בעבורו כל איש צעור ודאוג ובעל חולי ויסורין, שבראותם לצדיק סובל חולים וכל מיני יסורין ושותק ומקבל בשמחה ואינו בועט, גם הן נוטלים ממנו סמך לתמוך עצמם ומקבלים בשמחה, ונוטלים נחמה לעצמם ואינן בועטים, כרבי יוחנן דהוו ליה בנים ומתו, והיה מנחם לכלם דין גרמא דעשיראה ביר. ונמצא הצדיק סומך לאחרים ולכן נקרא "סומך".
נקרא "עולם מלא" על שם שכל הבריאה בשביל צדיק אחד, ואין שאר מלאוי העולם אלא ללוותו שלא יהא יחידי בעולם, כאמרם רז"ל כי זה כל האדם. ולא נבראו אלו כי אם לצוות לזה. ונמצא שהוא גורם במלאוי העולם ולזה נקרא "עולם מלא", וגם נקרא כך לפי שהצדיק משמח בחלקו, ודומה בעיניו תמיד שעולם מלא בחלקו, וגם נקרא "עולם מלא" לפי שמונע הפורעניות לבא בעולם ואינן מתמעטים, ועולם מלא בעבורו, ולכך נקרא "עולם מלא".
נקרא "עזרה בצרה" על שם כשיש איזה צרה ממלך ושלטון, הצדיק הולך לפניהם ומפייס ומבטל הגזרה, והוא מסיבת דטבע הצדיק להטיב עם כל העולם בין ישראל בין גוי כמדתו יתברך, ובזה יתגלגל הדבר שאותו הגוי שהטיב עמו עולה למדרגת מלך או שלטון, ואם גזר גזרה כיון שהטיב עמו יכול לפייסו, ועיין כמה מעשיות מאלו במדרש קהלת, דחד גוי עלה מן הים ערום שנשברה ספינתו, וחילה מיהודים שמצא שם שירחמו עליו ולא רצו, ובא רבי יהושע והוליכו לביתו והלבישו והאכילו ונתן לו כמה זהובים ושלחו, לאחר ימים מלך וגזר כליה על אותו מקום, שלחו לרבי יהושע בממון הרבה לפייס, כיון שהכירו המלך מחל בשבילו ובטל הגזרה, ונתן לו הון רב ושלחו לשלום, עיין שם עוד, באופן שהצדיק עזרה בצרה הוא, ועל כן נקרא כך. גם הוא עזרה בצרה כשבא צרה על הציבור ח"ו על היותם בלתי הגונים, הצדיק נתפס בעולם והם נצולים, ונמצא שהוא עזרה לעת צרה, וגם באים אצלו בעת צרה שיעזרם בתפלה, והקב"ה עושה בזכותו ומצילם מכל צרה.
נקרא "פודה נפשות" על שם שעל ידי תיקוניו וכוונתיו פודה נצוצות מקדושה הטבועים בעמקי הקליפות כנודע, גם יכולת בידו לפדות נפשות מגיהנם, כרבי שאמר לאלישע אחר: אם יגאלך טוב שהוא הקב"ה יגאל, ואם לא וגאלתיך אנכי חי ה' שכבי עד הבוקר. ואמר רבי מאיר אני נכנס להוציאו מגיהנם ונראה אם שומר הפתח יכול לעמוד בפני, גם הצדיק במותו עובר דרך גיהנם ונאחזים בשוליו מהנשמות של רשעים שכבר הותקנו, ופודה אותן משם ומוליכן אתו בגן עדן, ועל כן נקרא פודה נפשות.
נקרא "צדקה" על שם שהוא עצמו הצדקה, כאמרם רז"ל בהלל שבא לפניו עני בן טובים שהיה למוד לרכוב סוס ועבד לרוץ לפניו, פעם אחד לא מצא ורץ הוא בעצמו. נמצא שהוא עצמו צדקה.
נקרא "קדושה" לפי שהתורה נקרא מים והוא תמיד בתוכה, ודבוק בהקב"ה תמיד שנקרא מקוה, שנאמר מקוה ישראל ה'. ודרשו רז"ל מה מקוה מטהר את הטמאים כך הקב"ה מטהר את ישראל. וזהו דוקא כשהם דבוקים בו ובתורתו, ולכן הצדיק שדבוק עמו ובתורתו אין טומאה חל עליו, והוא מטהר אחרים ומקדשם, כי גזע קדושה הוא, לכן נקרא הצדיק "קדושה" כי הוא הקדושה עצמה.
נקרא "רצון" על שם שתמיד בלי הפסק רגע רוצה לעבוד לבוראו ולקיים מצות ולהטיב עם כולם, עד שמרגיל בזה באופן שאינו מפסיק רגע מלרצות, ונעשה כאילו הוא עצמו הרצון, ולכן נקרא "רצון".
נקרא "שמירה" על שם שיכולים העולם למסור ביד הצדיק נשים לשמור כי יכול לעמוד ביצרו ולהתגבר עליו על ידי עשות מיני אופני הצלה מיצרו, כעובדא דרב עמרם חסידא באותם שבויות שמסרו בביתו לשומרם, וכשראה שגבר יצרו עליו קרא: נורא בי עמרם וכו', עד שיצא יצרו ממנו כלהבת אש כאמרם רז"ל, הרי שיש בידו אופנים להנצל מיצרו אף שיתגבר עליו.
נקרא "תמימות" על שם שמרגיל עצמו בתמימות כל כך עם הקב"ה שלא להרהר אחריו עד שבא לכלל כאלו הוא עצמו התמימות, על דרך שאמר דוד המלך ע"ה: ואהיה תמים עמו ואשתמרה מעוני. לא אמר תם אלא תמים להראות תכלית התמימות, כי הוא התמימות עצמו ובזה ואשתמרה מעוני, שבעשות עצמי מקור התמימות אין עון וחטא יכול לבא על ידי לעולם, לכן הצדיק כיון שעושה עצמו כאלו הוא עצמו התמימות.
נקרא "אלהים" על דרך שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: ראה נתתיך אלהים לפרעה. וכמו שנאמר אני אמרתי אלהים אתם. אלא שגרם חטא אדם הראשון מה שגרם, אך הצדיק שמשתדל בתורתו ובמעשיו לתקן עון אדה"ר ראוי שיקרא אלהים, ובדין הוא שיטול זה השם לפי שהצדיק עושה פעולותיו של הקב"ה, כארז"ל מה הקב"ה פוקד עקרות כך אליהו ואלישע, מה קב"ה מחיה מתים כך אליהו ואלישע, מה הקהב"ה עוצר גשמים כך אליהו, מה הקב"ה מוריד גשמים כך שמואל, עיין בדברי רז"ל באורך. באופן שפעולותיו יתברך עושה הצדיק, ולכן נקרא "אלהים".
הרי לך שמות אלו שראוי שיקרא בהן הצדיק כפי פעולותיו ומעשיו הטובים, אע"פ שהיינו יכולים לכנות לו שמות אחרים, כי למעשיו ופעולותיו הטובות אין מספר, וכן שמותיו כתבתי שמות אלו בלבד על דרך אלפא ביתא, לפקוח עין הקורא מעלת הצדיק ושמותיו כפי פעולותיו, כביכול כבוראו ששמותיו כפי פעולותיו כנודע, ומשם ילמוד האדם לקרות לצדיק שמות אין מספר כפי המדה טובה שנוהג בה, וכן תראה בזוהר שקורא לתלמידי חכמים מלא עיינין על שם שהם מלאים עינים לפרש סודי התורה, כגון ענין בלק ואתונו של בלעם וכדומה, שנראין ספורים ח"ו והת"ח מפרש הסודות הגנוזים וסתומים שם, עיין שם בארוכה. הרי קורא לצדיק כפי פעולתו, וכן ברז"ל בכמה דוכתי ת"ח נקראו בנאים, דכתיב וכל בניך למודי ה'. אל תקרי בניך אלא בוניך. וכן רבים שקורא אותו על שם פעולתו. והדבר בהפכו הרשע יש לו שמות אין מספר כפי פעולותיו ומעשיו הרעים, רשע משחית מחבל רוצח משוקץ מתועב, וכאלה משמותיו אין חקר, לכן הודעתיך בשם של צדיק ושל רשע כדי שתראה מעלת הצדיק וגודל שמותיו הקדושים, וגנות הרשע ושמותיו המכוערים והטמאים, שעל ידי שיודע האדם אלו הענינים מתעורר אל התשובה לקנות לו שמות קדושים המעידין עליו ביום הדין על המעלות הטובות. ואפשר שעל ענין זה אמרו רז"ל דשואלים לאדם במותו מה שמו. שהכוונה לומר השם שקנה כפי פעולתו הטובה שעשה, ומהשם הראשון שמזכיר נודע אם צדיק ואם רשע, לפי שהרשע מוכרח לומר משחית או מחבל וכדומה, והצדיק יאמר שמי מתקן הכל או מדריך הרבים וכו', ובשם הראשון שיזכיר נכרים שאר מעשיו ודנין אותו, הן לרע הן לטוב, בילא"ו.