ש"ך על יורה דעה ר
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) מכסית עצמה בבגדה כו'. ועכשיו נהגו שלא לכסות עצמה כלל ולברך וקרא עליהם תגר הדרישה דאפי' חיבוק זרועותיה לא מהני אלא להפסיק שלא יהא לבן רואה את הערוה אבל באשה לא שייך לבן רואה את הערוה כמ"ש הא"ח וז"ל נראה שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות בחלוקן אע"פ שאינן מפסיקות למטה מן החזה לפי שערותן למטה מאד ואין לבן רואה ערוה ולא בעי טוחות בקרקע אלא כשהן ערומות כדי שתתכסה ערותן עכ"ל ומביאו ב"י בא"ח סי' ע"ד ופסקו בש"ע שם סעיף ד' (וכ"נ דעת הרב שם וכ"כ העט"ז שם בסתם) ואם כן צריך שיהיו המים עכורים דמים צלולים כמי שאינם דמי עכ"ד וגם הב"ח בקונטרס אחרון השיג על הא"ח מהש"ס דפ' מי שמתו (דף כ"ד ע"א) גבי עגבות והעלה דבאשה שייך נמי טעמא דלבן רואה ערוה וה"ט דהפוסקים דכתבו הכא דצריך שיהיו המים עכורים וחבוק זרועותיה לא הוי הפסק כלל ואם כן צריך שיהיו המים עכורים או שתלבש חלוקה ולשים ידה על החלוק למטה מלבה דאז הוי הפסק ושארי ליה מאריה להדרישה שנסמך להקל על מ"ש הא"ח דמשמעות הש"ס וכל הפוסקים דלא כוותיה עכ"ד ואענה אני חלקי דודאי נשי דידן נשים חכמניות הן וצדקניות הן דמה שדחה הב"ח דברי הא"ח מהש"ס דפ' מי שמתו וכתב על הדרישה שארי ליה מאריה כו' התפלל על אחרים והוא צריך לאותו דבר כי איך יעלה על הדעת דהך דהאשה יושבת וקוצה לה חלתה ערומה (אבל עומדת לא וכן האיש לא משום דאף ביושב אין ערותו מכוסה) טעמא משום לבה רואה את הערו' וליכ' טעמא אחרינא במלתא א"כ בסוף מי שמתו הביאו בתוס' והפוסקי' מחלוקת אי קי"ל לבו רואה את הערוה אסור או מותר וכתבו דרש"י וקצת פוסקים פסקו דמותר כת"ק די"א בברייתא והא תנן בפ"ב דחלה דאסור לברך ערום משום לבו רואה את הערוה וכן בפ"ק דתרומות דתנן הערום לא יתרום ומפרש טעמא בירושלמי מפני שאינו יכול לברך ערום ואי ס"ד דטעמא משום לבו רואה את הערוה כמו שעלה על דעת הב"ח היכן יתכן לפסוק לבו רואה את הערוה מותר והלא תרתי סתמי דמתני דאסור אע"ג דבברייתא ס"ל לת"ק דמותר ה"ל סתם מתני' ומחלוקת דברייתא דהלכה כסתם מתני' וכ"ש הכא דאיכא תרי סתמא אלא ודאי הך דחלה ותרומה טעמא לאו משום לבו רואה את הערוה אלא דאפי' לבו מכוסה אסור משום גילוי ערוה כדאמרי' בס"פ מי שמתו ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא ונ"ל דבמים צלולים ליכא משום גילוי ערוה והכי מוכח בש"ס ס"פ מי שמתו דפריך אהא דתנן בירד לטבול יתכסה במים ויקרא והרי לבו רואה את הערוה אמר רבי אליעזר במים עכורים שנו דדמיא כארעא סמיכתא ע"כ והשתא אי ס"ד דמים צלילים לא חשיבי כיסוי ערוה למה ליה לאהדורי אפירכא אחריני ולאקשויי והרי לבו רואה את הערוה דלאו קושיא מעליותא היא דאיכא לשנויי קסבר לבו רואה את הערוה מותר וכתנא דברייתא תקשי ליה בפשיטות מיניה וביה דקתני יתכסה במים ויקרא ומאי מהני כיסוי אלא פשיטא ליה דכסוי מהני אפי' במים צלולים דמכל מקום ליכא משום ולא יראה בך ערות דבר כיון שעיניו חוץ למים אבל משום לבו רואה את הערוה פריך שפיר כיון דלבו ברשות א' עם הערוה ונ"ל ראי' לדברי ממ"ש הרשב"א בחידושיו וז"ל והלא לבו רואה את הערוה כלומר שהוא עם הערוה בתוך המים אבל לעיניו רואות את הערוה ליכא למיחש דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ אינו רואה את הערוה ואוקימנא בעכורים הראב"ד ז"ל עכ"ל וכ"כ הר"ר יונה ז"ל ומביאם ב"י בא"ח סי' ע"ד והכי מוכח נמי התם בש"ס דגרסינן ת"ר מים צלולים ישב בהן עד צוארו וקורא וי"א עוכרן ברגליו ות"ק והרי לבו רואה את הערוה קסבר לבו רואה את הערוה מותר ע"כ הרי דלת"ק אע"ג דלבו רואה את הערוה מותר ישב בהן עד צוארו ויקרא משום ולא יראה בך ערות דבר ואפ"ה מהני צלולים ניחא השתא דתנא ברא לא פליג אתרתי סתמא דתרומה וחלה וניחא נמי השתא הא דכתב רבי' יונה בשם רבני צרפת אירד לטבול דחיבוק זרועותיו מהני דהקשה בדרישה דסוף סוף הערוה מגולה ועוד אמאי לא משני ש"ס הכי וע"כ הוצרך לדחוק דרבי' יונה קאי ארוחץ בכלי ועם כל זה לפירושו מאי דפריך והלא לבו רואה את הערוה לחו קושיא היא דחיבוק מהני אלא דעיקר קושיתו דהערוה מגולה ועומדת והאי קושיא אחריתא וס"ס לא קשיא והרי לבו רואה את הערוה ולפי מ"ש ניחא דבמים צלולים ליכא משום גילוי ערוה והא דלא משני ש"ס הכי היינו משום דש"ס פריך אתנא דמתניתין דקתני יתכסה במים ויקרא דמשמע דכסוי דמים הוי תקנתא ותו לא צריך תקנתא אחריתא והרי לבו רואה את הערוה וליכא תקנתא בהא וליכא לשנויא בחובק זרועותיו דאם כן ה"ל להתנא לפרושי דמיירי בהכי ומדנקט סתמא יתכסה במים משמע דבא לומר דבמים בלחוד סגי ואין להקשות על התנא גופיה אמאי לא נקיט תקנתא דחיבוק יש לומר דחדא מנייהו נקיט אי נמי דבמים נמי הוי תקנתא לגלוי ערוה מה שאין כן בחיבוק והלכך נקט תקנתא דשוה לתרווייהו ודוק והשתא אתי שפיר הא דכתב הרב בא"ח סי' ע"ד סעיף ב' ואם אין לבו תוך המים רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי ע"כ הוצרך הדרישה לדחוק עצמו ולפרש דמיירי שרוחץ בכלי דליכא גלוי ערוה וז"א במשמע ועוד דהא הרשב"א והראב"ד והר"ר יונה (והרב הוציא דין זה מהם כמ"ש הדרישה גופיה) מיירי להדיא בירד לטבול אלא ודאי כדפרישית דכיון שעיניו חוץ למים ומסתכל בחוץ ליכא משום גלוי ערוה (ואע"ג דבערוה בעששית אמרינן התם בס"פ מי שמתו שאסור לקרות ק"ש כנגדה הא מפרש התם טעמא ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא והא קמתחזיא והשתא בע"כ מ"ש הראב"ד כאן דעוכרתן ברגליה לאו טעמא הוא משום גלוי ערותה וכמ"ש הדרישה דהא כיון שעיניה חוץ למים אף במים צלולים שרי וכמ"ש הראב"ד גופיה אלא טעמא כמ"ש העט"ז והנ"י והב"ח משום לבה רואה את הערוה והיינו דכתב הראב"ד סתמא דתעכור המים דאי ס"ל טעמא אחרינא ה"ל לפרושי אלא ס"ל הך טעמא דס"פ מי שמתו דעוכרן משום לבו רואה את הערוה ומעתה נסתלקה תלונת הדרישה שהתרעם על המחבר והרב שקצרו כאן ובא"ח דבריהם ונתנו טעות ומכשול למעיינים בקיצור דבריהם אם כוונו למ"ש עכ"ל דודאי אם כוונו למ"ש הם קצרו דבריהם אבל למ"ש כל הדברים פשוטים וברורים וסלקא לן השתא דהראב"ד (וסייעתו) דהכא דכתב דצריך שתעכור המים חולק אהא"ח והיינו דכתב המחבר בא"ח דברי הא"ח בשם יש מי שאומר וא"כ הני נשי דידן אם אינן נביאות הן בנות נביאות הן דס"ל כהא"ח והלכך מברכות במים צלולים שעיניהם חוץ למים ומנהגן תורה היא: