ש"ך על יורה דעה קפה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) ומאחר שעברו כו'. היינו לאפוקי אם הוא ידוע בודאי שלא עברו הימים אבל אם הבעל אינו יודע אם עברו או לא סומך עליה דכתיב וספרה לה לעצמה:
סעיף ג
עריכה(ב) טהורה אני. ודרך שחוק אמרתי לך תחלה אינה נאמנת. רמב"ם וכ"כ סה"ת:
(ג) כיוצא בזה. לשון רמב"ם כגון שתבעה בעלה ואחותו או אמו עמה בחצר ואמרה טמאה אני ואח"כ חזרה ואמרה טהורה אני ולא אמרתי לך טמאה אני אלא מפני אחותך ואמך שלא יראו אותנו ה"ז נאמנת וכן כל כיוצא בזה ע"כ וסה"ת ומרדכי בשם א"ז כתבו שאמרה סבורה הייתי להיות נדה אבל עכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה או חבורה בא אלי הדם וכיוצא בזה נאמנת:
(ד) רק שהיא באה ושוכבת כו'. ומ"מ נראה דהבעל חייב לשאול אותה למה היא באה אצלו הרי אמרה אליו טמאה אני דצריך להוציא האמתלא מפיה כו' עד ותו דמהרי"ו לא התיר אלא באמרה אליו מתחלה מרגשת אנכי כאב בבני מעיים וחוששת לשינוי וסת כו' אבל לא באמר' אליו בפירוש טמאה אני. ב"ח (וכ"כ בס' מעדני מלך דף ש"ג דמהרי"ו אינו מתיר אלא באמרה מרגשת כו' אלא דס"ל להרב דה"ה באמרה טמאה אני ע"ש) ומשמע מדבריו דאינו חולק על הרב וכ"נ דודאי מודה הרב דכל מה דאפשר לברורי מבררינן ולא בא אלא לומר דל"ת דשכיבה אצלו לאו כלום הוא וצריך מיהו לפרוש ממנה עד שתאמר האמתלא בפירוש וק"ל:
(ה) אינה נאמנת. הטעם כ' בשם הרשב"א דמשום בושה או אונס מקרי ואמרה טמאה אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת וכן כתב הב"ח ומסיים דהרי היה די כשתאמר לו טמאה אני ולא היה לה ללבוש בגדי נדה ול"ד לדלעיל סי' א' סי"ג בטבח שעשה סי' בראש הכבש כו' דהתם לא היה אפשר לו בענין אחר אבל הכא היה אפשר שתאמר טמאה אני ולא היה לה ללבוש בגדי נדה ע"כ וכ"כ בדרישה משמע מדבריהם דהיכא דלא היה אפשר לה בע"א נאמנת וכ"כ הרב בתשו' סימן ב' על אשה שילדה ג"פ בחדש הח' וחששה שהוא משום עין הרע ורצתה להסתיר עיבורה מבני ביתה ושכנותיה ואמרה בפני בני ביתה טמאה אני כו' דבעלה מותר לבא עליה כו' דאע"ג דאיתא שם בל' השאלה שבעלה הסכים עמה שתאמר כן מ"מ נראה לפי תשובת הרב אפילו לא ידע בעלה מזה נאמנת ע"ש שהאריך ומסיים ועוד נראה דבנ"ד אפי' הרמב"ן מודה דמהני לה נתינת אמתלא אע"ג דכ' דלא מהני היינו דוקא אמתלא דמהני גבי טמאה אני לך דהיינו שתאמר שלא היה בה כח או שאר אמתלאות כאלו ומטעם שכתב ב"י דכולי האי לא הוי שטיא להחזיק עצמה נדה בין שכנותיה אבל בכה"ג דעיקר אמתלא תלוי באחרים ולא היתה יכולה לעשות בע"א בודאי אמרי' דמהני אמתלא כזו וכמ"ש הטור דלא גרע מאמרה טמאה אני לך בהדיא כו' ע"ש:
(ו) החכם נאמן. עיין בר"ן שכ' בשם הרמב"ן הטעם שקבל שכן הדין בכל עד מפי עד אם בא הא' וכפר אין השני האומר משמו נאמן ועיין בתשו' הרב ס"ס ס"ו: