ש"ך על יורה דעה קמט
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) ואסור ליכנס בתוכה כו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה עובדת כוכבים שיהיה להם בית תפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלי ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכ"ש לדור בה (עיין לקמן ס"ק ד') אבל בעת שאנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינא כן ק"ו בית עבודת כוכבי' עצמה שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו ע"כ:
(ב) אסור לעבור כו'. כ' הטור בשם הרשב"א דאפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס בו כדאמרינן גבי מעיין ע"כ אבל הר"ן חולק דבסכנת נפשות שרי דלא דמי למעיין דנראה כעובד משא"כ הכא שאינו נראה אלא כהולך לעבוד ואפשר עוד דאף במעיין היכא דאיכא סכנה ודאי שרי כיון שאינו אלא משום מראות העין עכ"ד ומביאו הב"ח וכ"כ הרב לקמן סימן ק"נ ס"ג וע"ל ס"ס קנ"ז:
(ג) שאין עוברים מאותה העיר כו'. כלומר דל"ת שמהעיר שיצא אינו אלא דרך אחד אבל כשיש בדרך שיצא מהעיר שני דרכים שרי אלא ר"ל שאין עוברים מאותה העיר שבה האליל לעיר אחרת אבל כשעוברים משם והלאה שרי וכן נראה דעת הרב ממ"ש לקמן ס"ב גבי חצר וכן משמע בטור להדיא וכן משמע מדברי הרשב"א שהבי' הטור גבי רחוב הפתוח לשוקים ע"ש וכן פרש"י (בסוף דף י"א) והר"ן וכ"כ הפרישה דלא כהב"ח שהפך הדברים ולא עמדתי על סוף דעתו וכן משמע בהשגות הראב"ד פ"ט מהלכות עבודת כוכבים כדפירש' (מיהו הרמב"ם שם מפרש בענין אחר כמבואר בכ"מ שם אבל אין כן דעת כל הפוסקים) ונראה שזה היתה עיקר השגתו של הראב"ד שם דלא כהכ"מ שם ע"ש:
סעיף ב
עריכה(ד) אבל בן עיר כו'. אבל מי שאינו בן עיר אסור ליכנס לשם אפילו יהודים דרים שם כ"פ הרא"ש והטור וכתב הב"ח שכן עיקר וכ' דאפילו יהודים רבים כגון שלשה או ד' דרים שם אסור ולא תלינן דלדבר עם איזה יהודי נכנס מיהו נראה דהיכא דדרים שם מנין אפילו ליכא מנין בעלי בתים אלא עם נערים ומשרתים קהל איקרי ושרי ועוד דהא י"א מתירין ביהודים דרים שם וגם רבינו ירוחם מביאם ולא הביא שהרא"ש חולק עליהם עיין שם:
(ה) דבכל ענין כו'. ואפילו שלא ביום האיד. פרישה וב"ח:
(ו) אבל כשדרך כו'. זה למד הרב בד"מ מעיר:
סעיף ג
עריכה(ז) הולכים ליריד כו'. כתב הטור בשם הרא"ש דאפילו ביום חגם שרי משום דדלמא לא משכח ליה אלא ביריד והוה ליה דבר האבוד וכתב הר"ן דהיינו דוקא בדברים שצריך להם לעצמו אבל להשתכר בהן לא דהנאת ריוח לא מקרי דבר האבוד ומביאו ב"י וד"מ מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי כמ"ש הרא"ש וטור ושאר פוסקים דלאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל ס"ס קמ"ח ולקמן סעיף ד' וכ"כ הב"ח ס"ס זה דהאידנא אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפילו נותנים מכס לכומרים:
(ח) אסור. שהרי נהנה שמנחת לו המכס. טור והר"ן. ופסק הב"ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור אבל אם אין מניחין המכס אלא כשמניח עטרה בראשו לכבוד עבודת כוכבים אפילו מניחין לכל אדם אסור ע"ש שהאריך וע"ל סי' קמ"ג:
(ט) יוליכם ליה"מ. ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב"ח דסגי בהולכת הנאת המכס ליה"מ וע"ש:
סעיף ד
עריכה(י) ועוד פשוט לאלוה כו'. כ' הב"ח בקונטרס אחרון דאם אומר לאלוה שלו אסור וע"ש:
(יא) או שידוע כו'. כ' מהרי"ק שורש קנ"ה דוקא היכא שיוצא מכיס של ישראל לעבודת כוכבים אבל היכא שהיה מכס מקדם ולא היו קונים ממנו שום דבר לעבודת כוכבי' ואח"כ קם שר ואמר שמעות היהודים יותן לעבודת כוכבי' ואמנם לא הוסיפו על היהודים בשביל כן לפרוע יותר ממה שהיו פורעין מקדם מותר שהרי אינו יוצא מכיסו של ישראל אלא מכיסו של השר אשר המכס שלו וע"ש באריכות:
סעיף ה
עריכה(יב) שאנו אומרים אלילים מכר. דאם לא כן למה לו לילך לשם:
(יג) עם עובד כוכבים כו'. שאין אנו תולים שמכר שם אלילי'. טור. אבל אם היה מוכר שם אלילים היה אסור כדלעיל סימן קמ"ד דדמי אלילים ביד עובד כוכבים אסור מסתמא אלא א"כ ידוע שמכרה שלא לקנות בדמיה אליל אחרת וכ"כ בדרישה דלא כהעט"ז שכ' ואפילו את"ל אליל מכר הא אמרינן לעיל דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרים עכ"ל שנמשך אחרי דברי הרי"ף שהביא ב"י ואנן לא קי"ל הכי כמו שאמר בסימן קמ"ד: