ש"ך על יורה דעה קלב

►| ש"ך • על שולחן ערוך יורה דעה קלב |◄

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א

(א) מאותו העובד כוכבים. דלאו דמי מכירה לוקח אלא דמי ההיזק ואפילו אין העובד כוכבים רוצה ליתן המעות עד שיתן לו הישראל היין שרי כ"כ הר"ן ומביאו ב"י:

(ב) שאסרו. משמע דאפילו אסרו בשוגג דבכה"ג פטור מלשלם וכדאיתא בח"מ סימן שפ"ה אפ"ה מותר ליקח דמיו מאותו העובד כוכבים דמ"מ הזיקו וכ"פ הרשב"א וכ"פ הב"ח:

(ג) יש מי שאומר כו'. כתב זה בשם יש מי שאומר משום דרבינו ירוחם מביא בשם י"א דלא שרי אלא כשמכר העובד כוכבים היין ואח"כ פרע לישראל שאין ביד העובד כוכבים שום דבר כשפרע לישראל והביאו ב"י ומוכח מדבריו שם להדיא דאפילו לאחרים אסור כל שלא מכר העובד כוכבים היין והוא דעת ה"ר אלחנן שהביא הרא"ש ריש פ' בתרא דעבודת כוכבי' והדרישה הבין דמ"ש המחבר כן בשם יש מי שאומר היינו משום דסבירא ליה דלדעת הטור אף לבעל היין מותר כשלוקח היין תחלה והא ודאי ליתא לא בדעת הטור ולא בדעת המחבר ולענין דינא אע"פ שנעלם מהב"י דברי הרא"ש ריש פרק בתרא דעבודת כוכבים שמהן הוציאו הטור ורבינו ירוחם דבריהם דפסק הרא"ש שם כדעת היש מי שאומר מ"מ הרי הרמב"ן והר"ן ר"פ בתרא דעבודת כוכבים אוסרים וכ' הר"ן שכן נראה גם כן דעת רש"י וגם רבינו ירוחם לא הכריע מיהו דעת המרדכי שם כהרא"ש וכן מסקנת התוספות שם בשם ר"י ומביאם ב"י לקמן ס"ס קמ"ד הלכך במקום הפסד מרובה שרי הא לאו הכי אסור ואע"ג דלא נ"מ ביי"נ דקי"ל דשרי בהנאה בזמן הזה מכל מקום נ"מ למכר עבודת כוכבים ומשמשיה כדאיתא להדיא בפוסקים דה"ה בעבודת כוכבים והוא פשוט וע"ל ס"ס קמ"ד:

(ד) שלבעל היין שמכרו אסורים. משום קנס כדאית' ברבינו ירוחם שהביא הב"י וכן באשר"י שם וע"ל סי' רט"ו ס"ק א':

(ה) לאחרים מותרים. דכיון שאחר שקנה העובד כוכבים היין במשיכה נתן הדמים לא הוי דמי יי"נ טור והרא"ש שם:

(ו) כמו שנתבאר לעיל ר"ס קכ"ג. דמגען מותר בהנאה במקום הפסד:

סעיף ב

(ז) שמשפסק סמכה דעתו כו'. וליכא למיחש שמא יגע בו קודם המשיכה דכיון שלא בא לרשות העובד כוכבים מסתמא הישראל נזהר בו שלא יגע:

(ח) דמיו אסורין. משמע אע"פ שמדד ישראל דמכל מקום כיון שבא לרשות העובד כוכבים אין הישראל נזהר ממגע עובד כוכבים וכן הוכיח ד"מ בטור והשיג על הבית יוסף וכן כ' הדרישה והב"ח וכב"י דאם נזהר הישראל יפה יפה וידע דודאי לא נגע דמיו מותרים ומביאו ד"מ:

(ט) לא סמכה דעתו. ולא נקנה לו במשיכה זו כיון שעדיין לא פסק. טור:

(י) ונאסר היין כו'. והדמים אסורים אבל אם לקח הדמין קודם לכן בענין שנקנה היין לעובד כוכבים מיד דמיו מותרין כדלקמן:

(יא) והרי זה כמוכר סתם יינם. הקשה בית יוסף דהא לאותו העובד כוכבים עצמו שרי כדלעיל בריש הסימן והניחו בצ"ע והעתיקו ד"מ ודרישה ולפעד"נ דהכא כיון שהיו עסוקין במכירה קודם שנאסר גרע טפי והדבר נראה דמשום מכירה לוקח המעות ולא משום היזקו והעט"ז והב"ח בקונטרס אחרון תירצו בענין אחר:

(יב) במה דברים אמורים. דפסק עד שלא משך מותר וע"ל ס"ק כ"ד:

(יג) עכבת יין. או לכלי טופח ע"מ להטפיח רבינו ירוחם ני"ז ח"ג:

(יד) מנדנד הכלי. דאז אסור מחמת נדנוד העובד כוכבים כדלעיל סימן קכ"ד ס"ק ל"ה וסימן קכ"ה ס"ק י"ז ולדעת הרב שם אינו אסור בנדנוד בלא הגבהה ע"ש:

(טו) או שהיה אוחזו בידו כו'. ולא אמרינן דמיד שבא לאויר הכלי מיד קנאו דכיון שנפלה בו טפה ראשונה ונאסרה מפני שנפלה לכלי שביד עובד כוכבים כל היין שבכלי העליון נאסר משום ניצוק ב"י:

(טז) דאז ע"כ הוא מנדנד. קשיא לי על זה מדפריך בש"ס ס"ס כי מטא לאוירא כו' על כרחך הבין דמה שתירץ לו מקודם אי דקא רמי למנא דישראל הכי נמי לא צריכא דרמי למנא דעובד כוכבים היינו שהעובד כוכבים אוחזו בידו דאם לא כן לא קנייה כי מטא לאוירא וכן משמע נמי מדמתרץ בתר הכי אי דנקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה הכי נמי כו' ואם כן איך הבין לל"ל דרמא למנא דעובד כוכבים הא אפילו רמא למנא דישראל והעובד כוכבים אוחזו אסור משום דע"כ מתנדנד וצ"ע:

(יז) צריך ליקח הדמים. דעובד כוכבים קונה בין במשיכה בין בכסף וכ"כ הרב המגיד פ"א מהל' זכייה ומתנה ב"י וע"ל סי' ש"ד ס"י ומה שכתבתי שם:

(יח) ואחר כך ימדוד. וסיים הרמב"ם ואם מדד ולא לקח דמים אע"פ שפסק דמיו אסורי' שמשעה שיגיע לכלי נאסר כסתם יינם עכ"ל והמחבר השמיט זה משום דסבירא ליה דכיון דמיד שהגיע לכלי קנהו ולא מיתסר אלא משום ניצוק ולא אמרינן ניצוק לסתם יינם אלא לאסור בשתיה וכ"כ בבדק הבית וז"ל ומ"מ יש לתמוה עליו למה כתב דמיו אסורים לפמ"ש בסי' קכ"ו דניצוק אינו אוסר אלא בשתיה עד כאן לשונו ומכל מקום בזה דצריך ליקח הדמים תחלה פסק כהרמב"ם דסבירא ליה דלכתחלה מיהא אסור וע"ל ס"ק כ"ד גבי ומכל מקום קשיא על הרב כו':

(יט) כולו מותר בהנאה. אם יש ס' כנגד העכבת יין כולו מותר אף בשתיה כדלקמן סי' קל"ד ס"ב בהג"ה וכך כתב הרא"ש פרק בתרא דעבודת כוכבים ומביאו הב"ח:

(כ) חוץ מדמי מעט היין. לאו דוקא וגם הטור לא סיים כן והיינו משום דהעכבת יין הוא של עובד כוכבים וגם אינו שוה כלום והרב אשמועינן דהיכא דשוה שום דבר והוא של ישראל אסור:

(כא) ואפילו לכתחלה אינו אסור כו'. כתב הפרישה סעיף י"ג דהיינו שמתחלה עשה במזיד כדי שיתבטל העכבת יין ויהא מותר לו בדיעבד לכך אפילו דיעבד נמי אסור כדלעיל סימן צ"ט כל האיסורים שרבה עליהם במזיד אסורים עכ"ל ולא משמע כן ועוד דהכא ודאי לא שייך ביטול איסור לכתחלה דודאי לא היתה כוונתו לבטל העכבת יין ועוד תימה דא"כ מאי פריך בש"ס כמאן דלא כרשב"ג הא אפילו לרשב"ג בכה"ג אסור אפילו דיעבד משום מבטל איסור (ודברי הטור הן הן דברי הרב ע"ש) אלא ודאי בדיעבד בכל ענין מותר וזה ברור:

(כב) וא"ל המוכר יקנה לך כליך. כתב ב"י בשם הרשב"ץ דה"ה אם שכר לו הישראל מקומו מותר ויוציאנו משם קודם שיאסר שלא יטול שכירת יי"נ עכ"ל ומביאו ד"מ ועמ"ש עוד ב"י לקמן בשם א"ח ועיין עוד בח"מ סי' ר' יתר דרכי הקנייה ומשם תלמוד לכאן:

(כג) מותר. ואי משום הטפת יין הא לית ליה הנאה מיניה שאינו שוה כלום ועוד שהיא של עובד כוכבים וכ"כ הרשב"א בת"ה ומביאו ב"י בסי' קל"ד דף קל"ח ריש ע"ד וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י בסי' קכ"ו:

(כד) דמיד שבא לאויר כו'. הקשה ב"י דכל זה אמרינן בש"ס למ"ד ניצוק אינו חבור אבל למאי דקי"ל לעיל סימן קכ"ו דניצוק חבור אפי' נקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה או שעומד בחצירו לעולם אסור דקודם שבא לאויר נאסר משום ניצוק ותירץ דאפי' מ"ד ניצוק חיבור מודה דאם עירה לסתם יינם לא מיתסר אלא בשתיה ומביאו ד"מ והב"ח כתב עליו ושארי ליה מאריה דכבר התבאר דליתא להאי פירושא לדעת הטור והרשב"א וכמו שהארכתי בזה בסי' קכ"ו בס"ד ע"ש היטב עכ"ל התפלל על אחרים והוא צריך לאותו דבר כי הדבר ברור ופשוט שדעת הרשב"א בתה"א (דף קנ"א ע"ג) דבסתם יינם לא אמרינן ניצוק חבור אלא לאסור בשתיה ולא בהנאה ומביאו ב"י בס"ס קכ"ו וכ"כ הב"ח גופיה שם ורשב"א עצמו שם פי' בהדיא כאן כמ"ש הב"י ע"ש מיהו דברי הטור דוחק לתרץ כן ע"ש ומה שתירץ הב"ח וז"ל דהטור כ"כ לפי המסקנא בסי' קכ"ו דבהפסד מרובה יש להתיר ניצוק הלכך מתיר כאן אף בשתיה בדיעבד דמסתמא ודאי איכא הפסד מרובה כשיהא נאסר כל היין שמדד לעובד כוכבים אף בהנאה עכ"ל תמוה לי טובא דהרי אין הפסד כלל שהרי בדיעבד מותר למכרו לעובד כוכבים וא"כ כמו שעלה בדעתו למכרו לעובד כוכבים כן הוא מוכרו גם עתה ואיך יעלה על הדעת להתירו בשתיה ואע"ג דאמרינן לעיל סי' קכ"ו סעיף ב' דאפילו היכא שאפשר למכרו לעובד כוכבים חשיב הפסד מרובה היינו משום שצריך לזלזל התם במכירה קצת וכדמשמע התם להדיא אבל הכא אין כאן הפסד כלל שכמו שהיה רוצה למכרו לכתחלה מוכרו גם עתה (וכ"ש שפסק המדה דאל"כ לא היה קונה כליו ורשותו של עובד כוכבים) ועוד תימה מ"ש דודאי איכא הפסד מרובה כשיאסר כל היין שמדד בהנאה והלא ודאי בהנאה הוא מותר וכמ"ש הטור והרב ועוד דהא מיירי הכא שמותר למכרו לכתחלה בענין זה:

ומה שנ"ל לתרץ בזה הוא משום דס"ל להטור דודאי הסברא נותנת דהיכא דבדיעבד מותר אפי' בתערובות ממש דיש להתיר בניצוק אף לכתחלה וכה"ג כתבו הרא"ש והטור לעיל ר"ס קכ"ה דאם עירה העובד כוכבים יין מכלי דאף דמה שיצא לחוץ אסור משום כחו מה שבפנים לא מיתסר משום ניצוק כיון דלא נאסר אלא משום כחו ולא משום צד נגיעה ממש כש"כ הכא דבדיעבד שרי לגמרי דאפשר דאפילו מאן דסובר התם דאסור משום ניצוק היינו משום דמה שיצא לחוץ מיהת אסור בדיעבד משא"כ הכא ומה דקאמר בש"ס דלמ"ד ניצוק חיבור אסור היינו משום דבש"ס מיירי להדיא דאפילו דיעבד אסור ודלא כרשב"ג אלא יין ביין בכל שהוא אסור אף למכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו אבל לדידן דקי"ל כרשב"ג דדיעבד מותר א"כ לא שייך הכא לאסור משום ניצוק ואלו דברים ברורים וקילורין הם לעינים:

ומ"מ קשיא על הרב דכתב כדברי הטור (והרשב"א) דכשתופס העובד כוכבים הכלי בידו מותר אפילו לכתחלה וסתם כדברי הרמב"ם והמחבר דבאוחזו עובדי כוכבי' בידו באויר אסור וצ"ל דהרב מפרש דהא דאסר המחבר באוחזו בידו באויר ונדנדו הוא משום דקודם שהגיע לכלי ע"י נדנוד נוגע בראש הכלי ונאסר הכל מיד ע"י נדנוד אבל בתופס באויר בנחת בענין ששופך באמצע הכלי שאינו נאסר אלא הטפה הראשונה שבתחתית הכלי לא מיתסר משום ניצוק או משום דניצוק לסתם יינם מותר בהנאה וכהרשב"א וב"י או משום דכיון דאפילו בתערובות שרי בדיעבד לא מיתסר משום ניצוק ודוחק א"נ הרב מפרש דהאי בד"א שכתבו הרמב"ם והמחבר קאי אדסמוך ליה אשלא פסק וה"ק בד"א דלא נאסר אלא מחמת שיגע בו דש"מ דאם נזהר שלא נגע מותר וכמ"ש לעיל ס"ק ח' בשמדד לכליו של ישראל אבל לכליו של עובד כוכבים או לכלי של ישראל שביד העובד כוכבים ומנדנד העובד כוכבים הכלי אסור מיד קודם שיגע בו וצריך ליקח הדמים תחלה והשתא לא אמרינן דקנה מיד שהגיע לאויר דהגבהה ושום משיכה אינו מועיל עד שפסק תחלה כדאיתא בטור ופוסקים וכמו שנתבאר בח"מ סימן ר' סעיף ז' (והשתא לק"מ מה שהקשה הב"י בבדק הבית על הרמב"ם והבאתיו לעיל ס"ק י"ח מיהו בלאו הכי נמי לק"מ די"ל דהרמב"ם סובר כהראב"ד שהביא הרשב"א בת"ה והב"י בס"ס קכ"ו דניצוק לסתם יינם אוסר הכל בהנאה):

(כה) והגביהו תחלה. אבל בהגביה בשעה שמודד אינו קונה שאותה הגבהה אינה לקנייה אלא למדידה. הרשב"א והביאוהו האחרונים:

(כו) ואין מקפידים כו'. מיהו לכתחלה יש ליזהר כמ"ש בסי' קכ"ד ס"ק ע"א וסי' קכ"ח ס"ק ד' דבמקום שאין הפסד אף בזמן הזה אין להתיר בהנאה:

סעיף ג

(כז) משקבלוה בשכרם. אבל לא קבלוה בשכרם אע"פ שנכנס לרשותם לא זכו בו שאין חצירו של אדם קונה לו בע"כ שם ועיין בח"מ סי' ר':

(כח) וע"ל סי' קכ"ג. דשם נתבאר דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד וא"כ הכא נמי שרי:

סעיף ד

(כט) אם לא הקדים כו'. עיין בא"ח סימן ת"נ סעיף ו' ובמ"ש שם:

(ל) הקדים לו דינר אסור. דהשתא מדבעה"ב קא אכלי:

(לא) אבל אם נתנו כו'. הטור השיג ע"ז וז"ל ואינו נראה דכיון שהקדים לו דינר מיד נקנה לו היין ובשליחות ונתנו להם ע"כ וכב"י אין ספק שלא ראה דברי הרשב"א בתה"א שהוכיח כן מנתן לה טלה באתננה ואח"כ בא עליה דאתננה מותר ע"כ וע"פ זה פסק כהרשב"א ונמשכו אחריו הפרישה והב"ח אבל לפע"ד לדעת הטור דל"ד לנתן לה טלה כו' דמשום דבשעה שבא עליה לא ה"ל טלה ברשותיה אלא ברשותה אבל הכא מיד שהקדים לו הדינר נקנה לו היין וכמ"ש הטור וה"ל כאילו הפקיד היין לחנווני ובשליחותו נתנו להם ואולי ידע הטור ראיות הרשב"א ואף על פי כן השיג עליו וכן משמע לכאורה בתוס' (בעבודת כוכבים דף ס"ז ריש ע"ב) במה שכתבו דכל המקבל מעות מחבירו בשביל חפץ שיתן לו נכסיו משועבדים כו' וע"ש וכן ר' ירוחם ושאר פוסקים כתבו סתם שאם הקדים לו דינר אסור ולא חילקו מיהו במקו' הפסד קי"ל דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה:

(לב) מותר ליתן מעות כו'. כ' הב"ח פי' שנותן לעבדו דינר שיקנה לאלו העובדי כוכבים דמזכה לעובד כוכבים הדינר ע"י עבדו והוא נעשה שליח לקנות היין בעבור העובד כוכבים ומשמע אבל אם א"ל בסתם קנה יין כך וכך אין העבד קונה היין אלא לבעה"ב ואסור ונראה דוקא עבדו אבל אסור לומר כך לישראל אחר דרוצה בקיומו של יי"נ עד שיעשה שליחותו לעובד כוכבים כדלקמן סימן קל"ג סעיף ה' בדין מזוג לעובד כוכבים בחנם ע"ש ע"כ:

(לג) לעבדו כו'. והב"י בב"ה כ' ע"ז ויש לפקפק בזה משום דיד עבד כיד רבו דמי ע"כ:

סעיף ה

(לד) והוא חוזר ונותן לו דמים. ואפילו הוא בענין שאין הישראל היה יכול ליפטר מן המלך אלא ביין מותר כיון שלא פירש לעובד כוכבי' בפירוש שיתן למלך יי"נ עכ"ל עט"ז והוא מדברי התוס' ומביאם ב"י:

(לה) היה במקומי כו'. משמע דאפילו היה יכול לפייסו בדברים אחרים מ"מ כיון שא"ל היה במקומי כו' אסור לכ"ע ב"ח ועיין עוד שם:

סעיף ו

(לו) והכנס תחתי. כתב הפרישה שכ"ה דכה"ג אסור אפילו לא כתבו עליו אלא שאומר הכנס תחתי שלא יכתבו עלי:

(לז) אבל כו'. והטור מסיים וי"א שאם כתבו כבר על הישראל חלקו אסור בכל לשון שיאמר לו ואין היתר אלא כל זמן שלא כתבו שמותר לומר לעובד כוכבים פייס בשבילי שלא יכתבו עלי ע"כ וכן הוא בעט"ז:

סעיף ז

(לח) הרי זה מותר. מדברי הב"ח נראה דהיכא דאינו ידוע שמכרו לצרכו אף ביי"נ איכא למיחש שמא מכרו לחזור ולקנות בו יי"נ כדלקמן ס"ס קמ"ד גבי עבודת כוכבים אבל הדרישה בסימן קמ"ד חילק בין עבודת כוכבים ליי"נ דביי"נ לא חיישינן מן הסתם שלקחו לחזור ולקנות בו יי"נ ע"ש:

(לט) וי"א כו'. והראב"ד חילק כשבידו לנגשו ומרצונו ממתין לו אסור שהרי על ידו מתקיים ע"א אבל כשאין בידו לנגשו וע"כ ממתין לו מותר עכ"ל טור ודברי הראב"ד הביאו הרשב"א והר"ן ורבינו ירוחם במסקנא:

(מ) וע"ל סי' קכ"ד. וכן הוא בעט"ז ול"נ דט"ס הוא וצ"ל סי' קמ"ד: