ש"ך על יורה דעה צב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) טועם העובד כוכבים. ע"ל ר"ס צ"ח דבעינן שיהא דוקא קפילא או מסיח לפי תומו וע"ש במ"ש שם:
(ב) בד"א בשקדם כו'. דאז ליכא אלא משום טעם הבשר עצמו וכיון דטעמו עובד כוכבים ואמר דלית ביה טעם שרי אבל אם לא הספיק כו' דאז אפשר שהחלב עצמה שנבלע בבשר ונעשית נבילה יצא ונתערב בשאר החלב וא"א למטעמיה דחלב בחלב הוא הלכך צריך בחלב ס' נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נבלע ונפיק מיניה:
סעיף ב
עריכה(ג) נפל חלב כו'. עד סוף הסעיף הוא לשון הרמב"ם פ"ט מהמ"א וביאור הדברים דכשנפל על חתיכה א' אין השאר שבקדירה מצטרף לבטל החלב אלא צריך שיהא בחתיכה עצמה ששים לבטל הטעם וכשאין בחתיכה עצמה ששים הרי נעשית החתיכה נבילה וכשמנער אח"כ ונכנסה החתיכה בכלל שאר הקדירה אוסרת שוב שאר הדברים שבקדירה עד ששים נגד החתיכה אבל ניער מיד בשעת נפילת הטיפה הרי נכנסה החתיכה מיד בכלל הקדרה וכל הקדרה מצטרף ואינו אסור אא"כ אין ששים בקדירה ובחתיכה נגד החלב וכן בכיסה והא דכתבו הט"ו לקמן סי' ק"ה ס"ד דאם הוא כולו חוץ לרוטב אינו אוסר אלא כדי נטילה לר"י ולרש"י אפילו מקצתו תוך הרוטב אפשר דשאני חלב דהוי איסור שמן שהרי יש בה שמנונית של חמאה) ונבלע בכל החתיכה כדאיתא בש"ס פג"ה ומוסכם מכל הפוסקים לקמן סי' ק"ה ס"ה דאיסור שמן מפעפע בכל החתיכה וכן תירץ בד"מ סימן ק"ה והיינו דכתבו הט"ו ר"ס ע"ו דדם שנטף על הצלי שאצל האש אינו אוסר אלא בכדי נטילה עכ"ל דדם לאו איסור שמן הוא כדמוכח בכמה דוכתי א"נ יש לחלק כמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה וז"ל ה"מ בחום של צלי וכיוצא בו אבל חתיכה זו כיון שעומדת בקדירה מתוך שיש בה הבל ולחלוחית החלב מתפשט בכולה אע"פ שהיא חוץ לרוטב עכ"ל ע"ש ולקמן סי' ק"ה אע"ג דמיירי נמי בקדירה י"ל דהתם מיירי באיסור גוש דאינו צלול דודאי אינו מתפשט בכל החתיכה אלא ע"י רוטב וכן חילק מהרש"ל ומביאו הדרישה ולחילוק ראשון קשה דמשמע מדברי הרשב"א בתה"א (דף צ"ט ע"ב) והר"ן שם דחלב לא חשיב איסור שמן ע"ש והכי מוכח נמי מדברי הט"ו לקמן סי' ק"ה ס"ז דפסקו דאיסור כחוש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואיסור שמן מפעפע כהרשב"א והרשב"א יליף לה מחלב דהכא דאינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב אלמא דס"ל דחלב איסור כחוש הוא וק"ל עי"ל דכאן מיירי שחתיכת הבשר הוא שמן כמ"ש הט"ו בסימן ק"ה ס"ה ועוד הארכתי בזה בספרי גם השגתי שם על הב"ח שכ' בסי' ק"ה ס"ה על הרב ושארי ליה מריה בדברים שאינם נכונים ואינם ענין לדברי הרב כלל ע"ש וכאן קצרתי כיון דאנן משערים לעולם בששים כדלקמן בסי' ק"ה וע"ש ובמ"ש שם:
(ד) נאסרה אותה חתיכה ומשערים כו'. הפוסקים והטור הביאו מחלוקת רש"י ור"י בזה דר"י סובר דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב כגון שהחתיכה שתחתיה קצתה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה אבל אם מקצתה ברוטב הרתיחה מערבת הטעם בכל הקדירה והכל מצטרף לבטל החלב ורש"י פי' אפי' מקצתה ברוטב אין הכל מצטרף לבטל החלב ודעת כל המחברים (חוץ מהרשב"א ור' ירוחם הביאו בבדק הבית) כר"י וכן דעת כל האחרונים וכ"פ מהרש"ל בהגהותיו לטור ומביאו הפרישה אלא שבספרו פג"ה סי' ס"א לא פסק כן:
(ה) אבל אם ניער מתחלה ועד סוף כו'. הוא לשון הרמב"ם והטור כתב עליו ונראה שאין צריך רק שינער או יכסה מיד בשעת נפילה ואפי' פסק אחר כך מלנער עכ"ל וכתב מהר"י ן' חביב שגם דעת הרמב"ם כן ומה שהזכיר ניעור מתחלה ועד סוף היינו משום דברישא היה מוכרח להזכיר ניעור לבסוף דאל"כ למה יאסר כל מה שבקדירה ולכך נקט נמי בסיפא ניעור בסוף עכ"ד ולפ"ז לא ה"ל להמחבר לסתום וה"ל לפרושי דבניער מתחילה לחוד סגי אלא דאזיל לטעמיה שכתב בספרו ב"י דדעת הרמב"ם דדוקא ניער בתחלה ובסוף בעינן ודעת הרב בהג"ה דבניעור בתחילה לחוד סגי וז"ש וכן אם ניער מתחלה כו' ולא כתב דין זה בשם י"א משום דאפשר לפרש גם דברי המחבר הכי כמו שמפרש מהר"י ן' חביב לדברי הרמב"ם אבל דעת המחבר עצמו אינו כן וכמ"ש ומ"מ דעת מהר"י ן' חביב והרב עיקר וכן משמע מפרש"י (דף ק"ט ע"א) ע"ש וכן דעת מהרש"ל פכ"ה סי' מ"ה והאחרונים ונראה שגם הטור לא כוון להשיג אלא לפרש דברי הרמב"ם:
(ו) וכן אם לא ניער כו' אם יש ס' בקדירה נגד טפת חלב כו'. תימא דכשאין ס' בקדירה נמי יהא מותר כיון שלא ניער כלל ולא נתן טעם אלא באותה חתיכה עצמה כדאיתא בש"ס ופוסקים וכן מבואר בהדיא בהשגות הראב"ד פ"ט מהמ"א ע"ש ודוק ומביאו בד"מ בקוצר ונ"ל הא דבעי ס' בקדירה היינו אי מקצתה בתוך הרוטב דמספקא ליה להרב אי קי"ל כר"י דמערב הטעם בכולו או כרש"י הלכך הקדירה מותר ממ"נ והחתיכה אסורה דלמא אינו מערב הטעם בכולה ואין הקדירה מצטרף וע"ל ס"ק י"ב (ומ"מ מה שנרשם בש"ע והגה"מ בשם רמב"ם הוא טעות וצ"ל והמ"מ בשם רמב"ם):
(ז) ושאר הקדרה מותר. ע"ל סימן ק"ה ס"ז ס"ק ט"ז דמ"מ שאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה צריכים נטילה:
(ח) וכן אם נפל כו'. זהו לשון הרמב"ם וכתב עליו הטור ואיני מבין דבריו שאם החתיכות כולן בתוך הרוטב מה צורך לנער ואם אינן ברוטב מה מועיל ניעור שמנער אח"כ עכ"ל וז"ש הרב בהג"ה ויש חולקין כו' ואעפ"י שהב"י הביא בשם מהר"י ן' חביב שגם הרמב"ם סובר כן ומ"ש נוער את הקדירה כו' אינו ר"ל שמנער אח"כ אלא אתא לאשמועינן דבנודע על איזה מהן נפל נוער רק עד שיתערב החתיכה זו בין החתיכות ובלא נודע מיד כשראה נפילת הטיפה לקדירה ולא השגיח על איזה חתיכה נפל ימהר לנער או לכסות מיד כדי שיתערב החתיכה מ"מ לא נמנע הרב לכתוב בל' ויש חולקין כיון דפשטא דלישנא לא משמע הכי בשגם שהטור ג"כ לא הבין כן וגם ה"ה הבין דברי הרמב"ם כהטור והרב וכן הוא העיקר בדברי הרמב"ם וכמו שביאר והב"ח פי' דברי הרמב"ם כעין מה שפירש מהר"י ן' חביב (אלא שתלה הדבר דהרמב"ם ס"ל כר"י והוא ללא צורך ע"ש ודו"ק) וכ' על הרב ושארא ליה מריה ולע"ד דעת הרב נכון וכמ"ש אבל מ"ש ב"י דהרמב"ם מיירי שהחתיכות בתוך הרוטב ואפ"ה צריך ניעור כדי שיתערב יפה יפה קשה א"כ מאי וכן ועוד דהאי דינא ה"מ לאשמועינן אפילו בנודע לאיזה מחתיכות נפל ועוד דודאי הרוטב מבלבל ומערבב כל החתיכות ומה צורך לנער ואין להקשות למהר"י ן' חביב בנפל לתוך המרק מה צורך לנער י"ל דמיירי שאין במרק גופיה ס' אלא בצירוף החתיכות שינער אותן במרק ודו"ק א"נ ה"ק וכן אם נפל תוך הקדרה או לתוך החתיכות או לתוך המרק ולא נודע לאיזה חתיכה נפל או אי למרק נפל והא דנקט מרק כלל דנ"מ לב' קדרות ודוק. ומיהו הל' מגומגם לפי' מהר"י ן' חביב לכך נראה דהדברים כפשטן וס"ל להרמב"ם דכיון דלא נודע לאיזה חתיכה נפל לא שייך לומ' חנ"נ אלא כל הקדרה נכנס לספק והלכך מנער כל הקדרה ומצטרף כל הקדירה לבטל ודמי למ"ש הרשב"א והטור ס"ס קי"א דהיו כאן שתי קדרות ונפל איסור לתוך א' מהן ואינו יודע לאיזה נפל ואין בא' מהן לבטלו ויש בשתיהם לבטלו ששניהם מצטרפין לבטלו שכל שעתיד להתערב רואין אותו כאלו הוא כבר מעורב עכ"ל והאי נמי דכותיה היא וכ"כ האו"ה כלל כ"ט דין ד' דהיכא דלא הוברר האיסור לא אמרינן חנ"נ שוב מצאתי שה"ה כתב על דברי הרמב"ם וז"ל ומ"ש וכן אם נפל כו' הוא מפני שכיון שאינו נודע איזו חתיכה היא אין לומ' בה נ"נ וא"א לאסור הכל שהרי אין בחלב נ"ט וכיון שכן מנער את הקדרה וטועם העובד כוכבים אם יש בה טעם חלב וברור הוא עכ"ל הרי בהדיא כמו שכתבתי וזהו ברור דעת הרמב"ם לפע"ד ואין להקשות היאך ינער הקדרה שיתערב הכל דלמא יש טעם בחתיכה אחת ואיך יבטל איסור לכתחלה וא"כ הוי ליה למימר שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה וחתיכה בפני עצמו יש לומר דכיון דלא נודע לאיזה נפל הרי נכנס כל הקדרה בספק ואין כאן משום מבטל איסור וגם דמי למה שכתב מהרא"י בת"ה סימן קע"א ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון שספק הוא אם יתערב שום איסור כלל עכ"ל והבאתיו בסי' פ"ד ס"ק ל"ח וכן לקמן סימן קט"ז ס"ק כ"ח וה"נ ספק הוא אם יש טעם בחתיכה זו ונראה דגם הטור הבין דעת הרמב"ם כן אלא ס"ל כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא א"כ לא נכנס הכל בספק שהרי יודע הדבר על ידי שיטעום העובד כוכבים כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה והלכך כיון שחתיכה א' היתה מתבררת בודאי שהיא אסורה א"כ מאי מועיל ניעור אח"כ ול"ד להך דהרשב"א דא"א לבא לידי בירור לאיזה קדירה נפל דהרשב"א ע"כ לא מיירי אלא במין במינו דליכא למיקם אטעמא דהרי הוציא דין זה בתה"א מתרומה והתם תניא שיעורה דק' דהיינו במין במינו וכן כתב בסי' ק"ה ס"ק ל' דבשאינו מינו לא אמרינן דכל מה שנכנס בספק מסייע' לבטל ע"ש:
סעיף ג
עריכה(ט) ואם מכירה משליכה והאחרות מותרות. כשיש ששים נגד החתיכה ואם אינה מכירה הרוטב מותר כשיש ס' בחתיכות וברוטב וכל החתיכות אסורו' אם חתיכת האיסו' כלומר שנאסרה מבשר בחלב הוי ראויה להתכבד דקי"ל לקמן ר"ס ק"א דבשר בחלב הוי איסור מחמת עצמו ואם היא ראוי' להתכבד לא בטיל באלף ואם אינה ראויה להתכבד בטלה ברוב כדלקמן סי' ק"ט וע"ש:
סעיף ד
עריכה(י) לא אמרו חתיכה עצמה נ"נ אלא בבשר בחלב כו'. הטעם כתבו הפוסקים משום דבשר וחלב כל חד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים:
(יא) ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת כו'. תימא דלקמן ר"ס ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי עכ"ל והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז וכדי שלא יסתרו הדברים זא"ז כ"כ בפירוש נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכתב מקודם גבי בשר בחלב דאף דהרוטב מותר בס' מ"מ החתיכה באיסורה עומדת דאם היתה ראויה להתכבד ואינו מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ר"ס ק"א ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולם וא"צ להשליך אחת מהן וכדלקמן ר"ס ק"ט:
(יב) וי"א דאמרי' בכל האיסורים כו'. כתב האגור בשם מהרא"י דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן ומביאו ב"י וד"מ וכ"כ הר"ן דבשאר איסורים הוי מדרבנן והבאתיו בסי' כ"ב ס"ק י' ע"ש:
(יג) אבל אם מקצת החתיכה כו' עד אבל בבשר בחלב כו' אמרינן חנ"נ. הרב הכריע כן הכל מסברתו כעין פשר ומי כהחכם יודע פשר אבל באמת צ"ע בענין זה דמקצתן חוץ לרוטב דמה שנרשם בש"ע שהוציא מהאו"ה כלל כ"ח דאפי' בשאר איסורים ומקצתן תוך הרוטב יש לאסור אותה חתיכה עצמה ליתא דאדרבה באו"ה כתב שם בהדיא כמה פעמים דאפילו בבשר בחלב אם מקצתה תוך הרוטב כל הקדרה מצטרף לבטל האיסור ואפילו החתיכה עצמה מותרת ע"ש והיינו שפסק כר"י שהבאתי בס"ק ד' וכן מביא בד"מ להדיא ע"ש האו"ה במסקנא לפסק הלכה ומ"ש דבבשר בחלב אפילו מקצת החתיכה תוך הרוטב חנ"נ ג"כ צ"ע דהוא נגד כל הפוסקים דבש"ס פכ"ה (דף ק"ח ק"ט) אמרינן דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר החתיכה אסורה ואינה אוסרת כל שאר החתיכות (עד ס' כנגדה) אלא ע"י ניעור וכסוי ופירשו ר"י ור"ת שכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה תוך הרוטב מצטרף כל הקדרה לבטל ואז אפילו החתיכה מותרת וכן פסקו הסמ"ג (לאוין קמ"א דנ"א ע"ב והסמ"ק סי' רי"ג דק"א ע"ב והשערים סימן צ"ה והמרדכי והאגודה פכ"ה והרא"ה בס' בדק הבית דף צ"ט) ומהרי"ל ושאר מחברים כר"י ואפילו לרש"י שפירש דמיירי שמקצתה תוך הרוטב מ"מ מוכח דאין נ"נ לאסור האחרות אלא ע"י ניעור וכסוי ונראה דמ"ש הרב דבבשר בחלב אפילו מקצתה תוך הרוטב חנ"נ היינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב ולאפוקי דלא נימא דמיד בתחלה מצטרף כל הקדרה לבטל הואיל ומקצתה תוך הרוטב כדאמרי' בשאר אסורים דהא ברישא או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפלה עליה איסור כו' ע"כ בניער מיירי דאם לא כן לא נ"נ לאסור שאר הקדרה א"כ ע"כ סיפא נמי בהכי מיירי ולענין מ"ש בשאר איסורים דמ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה נראה שהוא סברת הרב עצמו דמספקא ליה אי קי"ל כרש"י או כר"י וכמ"ש ס"ק ז' אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ודו"ק ומ"מ כבר נתבאר בס"ק ד' שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י ע"ש:
(יד) י"א דלא אמרינן חנ"נ אם נתערב איסור לח כו'. כלומר דדוקא כשנתערב איסור לח בהיתר יבש אמרינן חנ"נ מטעם חשיבות כי החתיכות איסור ניכר ומובדל נ"נ הוא אבל לא כשנתערב איסור לח בהיתר לח כגון יין נסך ליין כשר או חלב לשומן ואח"כ נתערב הכל להיתר אחר ואין חילוק בין אם ההיתר האחר לח או יבש ודו"ק ועיין ביש"ש פרק ג"ה סי' ס':
(טו) אבל לא בבשר בחלב כו'. ל' הס' אפי רברבי (ד' נ"ג ע"א) מיהו בבשר בחלב יש להחמיר אף בלח עכ"ל ולפע"ד אינו משום חומרא אלא דכ"ע מודו בזה כדמוכח בהדיא בש"ס פכ"ה (דף ק"ח) גבי הא דקאמר התם חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא דגבי בשר בחלב אפילו בלח חנ"נ וכ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח ע"א וע"ש:
(טז) לא אמרינן בשום איסור חנ"נ. כלומר בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים אלא לעולם כל שניתוסף אחר כך היתר הוי כנתערב כן לכתחלה ודינו כדלקמן סימן ק"ט וע"ל סימן צ"ט ס"ה ובמ"ש שם. ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה פסק בת"ח כלל ל"ח ד"ב דאף דנהגינן לשער כל מליחה בס' מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה יש להתיר לצורך הפסד גדול או לעני בדבר חשוב ולומר דלא נ"נ עכ"ד ומשמע שם דאפילו בדבר שמן שאוסר עד ס' אפילו לדעת הט"ו לקמן סי' ק"ה והרבה פוסקים פסקו כן ע"ש וכ"נ עיקר וכמ"ש בספרי ודלא כבאר שבע דף פ"ב ע"ב ועי' בסי' כ"ב ס"ק י' ושם תמצא אי אמרינן בקליפה דהקליפה נ"נ ע"ש וע"ל סי' קל"ד ס"ק ט"ו עוד מדיני חנ"נ:
(יז) כלי הנאסר כו'. עיין בסעיף שאח"ז ובמ"ש שם ובסי' צ"ח ס"ה ובמ"ש שם:
סעיף ה
עריכה(יח) טיפת חלב כו'. ז"ל סמ"ק טפה שנפלה על דופן הכלי מספקא לן בפרק דם חטאת אי מפעפע בכל הכלי אי לא הלכך כשנפלה נגד הרוטב ויש ברוטב ס' מן הטפה מותר ממ"נ אי מפעפע בכל הכלי הרי נתבטל ואם אינו מפעפע אז לא יאסר (כלומר אם אינו מפעפע בכל הכלי אז לא יאסור משום דמסתמא מפעפע לפנים והוי כאילו נפלה בתבשיל כך פי' ב"י) אבל בנפלה בריקן שמא מפעפע בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כ"כ שאין ס' מן הטפה ונעשה אותו מקצת כלי נבילה וכשיערה כו' עכ"ל וע"פ הדברים האלה הם דברי המחבר אלא שקיצר בלשון וע"ל סימן קכ"א ס"ק י"ז:
(יט) א"צ אלא ס' כנגד הטיפה. היינו להתיר התבשיל אבל הקדרה מ"מ אסורה ויערה מיד התבשיל בצד הא' וכמ"ש הרב בס"ו וכ"כ בת"ח ריש כלל נ"ו:
(כ) הרי יאסר התבשיל. מיירי כשאין בתבשיל ס' כנגד אותו מקום הריקן דהיינו ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטיפה לפי שהטיפה אסרה עד ס' () א"כ עם הטיפה יש ס"א פחות מעט () ומ"ש הפוסקים דסגי בס' של ס' טיפין כמוהו נראה דלאו דוקא הוא ודוק ונראה דמכל מקום אין לערות התבשיל דרך אותו מקום הקדירה דאין לבטל איסור לכתחלה ואפילו בקדרה חדשה נראה דאסור לערות דשמא אין מפעפע אלא במקצת הכלי ולא נתבטל מתחלה ועכשיו כשעירה יבטל הטיפה ומה שכ' הרב בהג"ה דבקדרה חדשה בכל ענין א"צ רק ס' נגד הטיפה ר"ל אם עירה בדיעבד סגי בס' נגד הטיפה לחוד אבל מכל מקום לכתחלה לא יערה והיינו דלא כתב אבל אם היא קדרה חדשה בכל ענין מותר לערות דהוי קאי אדברי המחבר אלא ודאי כמ"ש:
(כא) ולא יגע בה עד שתצטנן. אבל לא מהני שינקוב הכלי מתחת דחיישינן שמא יגע הרוטב בדופן שנאסר ע"י נענוע כ"כ סמ"ק והפוסקים ומשמע נמי דלא מועיל שיערה מיד בצד האחר דשמא ינענע הקדרה וכן משמע בסמ"ק ופוסקים שם ובאו"ש מהרש"ל ובספרו פג"ה סימן ל"ז:
(כב) אבל אם היא חדשה כו'. לדעת הרב בהג"ה סי' צ"ח ס"ה דיש לחוש לחומרא לומר דאף כלי חרס חדש נ"נ א"כ הכא דוקא בטפת חלב אמרינן הכי דלא שייך לומר חנ"נ כיון דעדיין כולו היתר וכדלקמן סימן צ"ד ס"ו אבל לא בטיפת איסור אבל כבר נתבאר בסי' צ"ח ס"ק כ' דלא שייך כלל לומר שגוף החרס יעשה נבילה ואם כן הכא אפי' בטיפת איסור נמי דינא הכי אבל בישנה מה שבלוע בה נ"נ מיהו דוקא בישנה בת יומה דאל"כ מה שבדופני הקדירה לא נעשה נבילה כיון דנותן טעם לפגם וכדלקמן סי' צ"ח שם ודו"ק:
(כג) כדלקמן סי' צ"ד גבי כף ואע"ג דלכאורה ל"ד לכף דהתם כיון שהיא חדשה וניער אחר כך בהקדרה א"צ ס' אלא כנגד מה שבלעה אבל הכא הקדרה חשיבה כמו ישנה שהרי מבשלים בה עתה בשר ונפל עליה טפת חלב בשעת בישול מ"מ כיון שאתה בא לאסור דופן הקדרה מחמת הטפה ע"כ צ"ל שמא בישול אינו מפעפע בכל הכלי ואם כן לא פעפע נמי התבשיל למעלה ואם פעפע למעלה אם כן גם הטפה מתפשטת עד למטה או י"ל דמיירי בקדרה חדשה שנפל עליה הטפה כשעדיין לא חם התבשיל א"נ אחר שנפל' הטפה על קדרה של מים נתנו בו הבשר וק"ל:
סעיף ו
עריכה(כד) נהגו העולם כו'. ומהרא"י דהיה אחרון וגדול בדורו ואיזן וחיקר כל המנהגים כתב דנוהגים להתיר על ידי צינון כמו שכתוב בס"ה ומביאו בהגהת ש"ד ס"ס נ"ה וכ"כ מהרש"ל באו"ש ובספרו שם:
(כה) כשנפלה על הדופן כו'. נראה דדוקא בקדרה ישנה הוא דנוהגין לאסור כשנפל שלא כנגד הרוטב ומטעם שכתוב באו"ה כלל ל"א ד"ג דחיישינן שמא עלה אח"כ פעם אחת רתיחת הקדרה ונגע לאותו מקצת דופן הקדרה שנאסרה עכ"ל אבל בקדרה חדשה ודאי דאם יש בתבשיל ששים נגד הטפה דלא נהגו איסור דהא אפילו נגע בו אין כאן איסור וכן אפילו בקדרה ישנה שאינה בת יומה וכן אפילו בקדרה ישנה בת יומה ויש בתבשיל ס' פעמים ס"א פחות מעט נגד הטפה בכל זה לא נהגו איסור והוא מותר לכולי עלמא ומכל מקום ימתין עד שיצטנן:
(כו) ואז הקדרה נמי שרי. ובת"ח שם כתב בדין ג' דיש להחמיר לכתחלה כדברי או"ה לאסור הקדירה ע"ש:
(כז) ואז הקדרה הוי אסורה כו'. משום דחיישינן שמא לא פעפע הכל לפנים אלא נשאר משהו בדופן הקדרה ואין להקשות דילמא נשאר בדופן הקדירה ונתפשט ברוחב עד שאין בדופן ס' נגדה וא"כ יצטרך ס' בתבשיל נגד אותו דופן שנאסר דאם איתא דנתפשט ברוחב נתפשט בכל עד ס' ואם לא נתפשט בכל הכלי מסתמא נכנס לפנים ונתבטל ולכך התבשיל מותר אבל לענין הקדרה חיישינן שמא נשאר בה מעט בעובי שלא נכנס לפנים ואסורה לכך אם בשל בקדרה תבשיל אחר דינו כמו בפעם הראשון וסגי בששים נגד הטפה אם נפלה כנגד הרוטב כמו בפעם הראשון דהא ליכא למיחש אלא לשמא נשאר בה מעט וודאי לא נשאר יותר מטיפה ומ"מ כיון דלא ידעינן כמה נשאר צריך בפעם השני ס' נגד כל הטיפה ודו"ק היטב ועיין באו"ה:
(כח) ויערה מיד. בצד האחר ואל יניחו להצטנן כך מאחר שנפלה כנגד הרוטב דשמא יפעפע יותר מכאן ואילך ע"כ לשון או"ה:
סעיף ז
עריכה(כט) כגון בע"ש. והוא הדין לכל צורך גדול כגון לצורך אורחים או הפסד מרובה או לעני כפי ראות עיני המורה ע"כ לשון ת"ח שם ד"ב:
(ל) שלא כנגד הרוטב. ואז יניח עד שיצטנן וכמ"ש בס"ו וכן כתב שם והיינו אם אפשר אבל אם צריך מיד לצורך אורחים וכה"ג אין צריך להמתין עד שיצטנן אלא יערה בצד האחר כן כתב מהרש"ל שם:
(לא) קדרה חמה כו'. לאפוקי צוננת דאפילו הקדירה מותרת:
(לב) אינו אצל האש. דאם הוא אצל האש והוא חם פשיטא דהוי ככלי ראשון ועדיף מיניה ואפילו העמידו עליו קדירה צוננת הכל אסור אפילו התבשיל:
(לג) והתבשיל מותר. וכתב מהרש"ל באו"ש ובספרו פג"ה סי' ל"ח דאם הקדרה היא רותחת מחמת האש אפילו התבשיל אסור אם אין ס' נגד מה שתחתיו ומשמע מדברי מהרש"ל שם דאפי' הנשפך הוא צונן אסור כיון שהקדרה מרתחת מחמת חום האש ע"ש ועי' בסימן ס"ח ובמה שכתבתי שם:
(לד) הוי כעירוי. כלומר דלא אמרינן שנתקרר כיון שנזחל על גב הכירה והכי איתא בתרומת הדשן שם. מיהו היינו דוקא כשהיד סולדת בו והכי איתא בתרומת הדשן שם ופשוט הוא:
(לה) דאין ערוי אוסר רק כדי קליפה. ולכן אפילו יש בקדרה תבשיל דשייך ביה קליפה אין צריך לקולפו דהקדרה הוי כמו קליפה וכ"כ מהרש"ל שם:
(לו) הכל אסור דתתאה גבר. ול"ד לדלקמן סימן ק"ה ס"ג בהג"ה דאם הניח היתר ואיסור זה אצל זה ואחד מהן צונן דסגי בקליפה דהכא כיון שבא הקלוח מלמעלה הוי כמו עילאה אי נמי כיון שהקדירה עומד במקומו חשוב תתאה כמ"ש בדריש' בר"ס צ"א ס"ב א"נ הכא מקלח על הקדרה כמ"ש הב"ח סוף סימן צ"א:
(לז) והוא שהתחיל הקדרה להרתיח. אבל לא התחיל להרתיח לא נאסר מה שבקדרה כלל אף אם אין בו ס' דעדיין הוי כצונן ואינו מפעפע למה שבקדרה עכ"ל ת"ח שם דין ד':
סעיף ט
עריכה(לח) אבל חלב מהותך כו'. פי' נר שקורין קרויז"ל שהוא דולק מחלב מהותך דהוי רותח מחמת האור אבל חלב מהותך רותח בקדרה שנרתח בקדרה אצל האש די בגרידה) דלא חשיב עירוי כיון דפסק הקלוח וכדלעיל ס"ז וסימן ס"ח ס"י בהג"ה והכי איתא בת"ה שם: