ש"ך על יורה דעה סג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
עריכה(א) דכל דפריש כו'. ע"ל סי' ק"י סעיף ג' ובמ"ש שם:
(ב) אם היו רוב המוכרים כו'. איתא בש"ס פג"ה (דף צ"ג ע"א) דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר אם הם עובדי כוכבים אסור ואם הם ישראלים מותר ואם נמצא ביד עובד כוכבים אסור דמסתמא הוא בשלו וכן ביד ישראל שרי:
(ג) ולא נודע ממי לקח כו'. וכ' הר"ב לקמן סי' ק"י סעיף ג' דדוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו אבל אם ראה שהעובד כוכבים לקחו הוי כאלו לקחו משם ואסור וע"ש:
(ד) זהו דין תורה. דקי"ל בכל דוכתי דאזלי' בתר רובא דכתיב אחרי רבים להטות:
(ה) וכבר אסרו חכמים כל הבשר כו') . משמע דבין בנמצא בין ביד עובד כוכבים אסרו משום בשר שנתעלם מן העין וכן משמע דברי הרב המגיד ולפ"ז אפי' ידוע בודאי שלקח העובד כוכבים מישראל בשר כשר בודאי אסור מטעם בשר שנתעלם מן העין דלא כדמשמע לכאורה בעט"ז דבכה"ג כשר דכתב וז"ל אבל כבר אסרו חכמים כו' אפי' ראו שהעובד כוכבים לקחו מישראל דשמא נבלה או טרפה מכרו לו ויש מתירין בראה וכן נוהגין עכ"ל משמע אבל אם ידוע בודאי דכשרה מכר לו מותר וליתא אלא כדפי' ועוד תימא דאי איכא למיחש דהישראל מכר לו טריפות א"כ היאך אפשר דיש מתירין בראה מה בכך שהמוכרים ישראלים סוף סוף הישראלים נמי מוכרים טריפות אלא ודאי אנן ישראלים דמוכרין כשר ולא טריפות כלל בעינן וכמו שיתבאר בס"ק י' ונראה דגם העט"ז ס"ל דבעינן דוקא שהישראל מוכר בשר כשר אלא דלחומרא קאמר דאע"ג דודאי מוכר בשר כשר אמרי' שמא נזדמן ומכר לו טריפות ויש מתירין בראה כיון דלעולם מוכרין בשר כשר ומ"מ לא היה צריך להאי טעמא אלא עיקר הטעם כמ"ש הר"ב המגיד משום בשר שנתעלם מן העין וגם היכא שרוב המוכרים מוכרים בשר כשר בודאי א"צ ראה דאזלינן בתר רובא והכי מוכח ממאי דקי"ל דהא דנמצא ביד עובד כוכבים מותר היינו דוקא שלא ראה שהעובד כוכבים לקחו וכמ"ש בס"ק ג':
(ו) אסור. הטעם כתבו הפוסקים דחיישינן שמא שרצים ועופות החליפוהו וכתב הרא"ש דאפילו בבהמה שלמה חיישינן שמא עורבים החליפוהו כדמוכח בשמעתא וחומרא יתירה היא עכ"ל ור"ל בעובדא דאיתא התם דרב אזיל לבי רב חנן חתניה חזא חיותא דתליא (פי' בהמה תלויה) ולא איעלם עיניה מינה) אבל לפי מ"ש התוס' שם דהאי עובדא רוב עובדי כוכבים הוי לא מוכח מידי דודאי כל היכא דאיכא למיחש לעובדי כוכבים אסור אבל לשרצים בבהמה שלמה לא חיישינן וכן פסק בספר ת"ח ועוד דנראה דבתלאו במסמר לא חיישינן לשרצים כ"ש בבהמה שלמה דלא כהב"ח סעיף א' שכ' בשם התוס' כהרא"ש ולא נמצא כן בתוס' ואגב חורפיה הוסיף דברי הרא"ש בדברי התוס'. והקשה בהגהות דרישה דהרי לעיל סי' א' כתב הטור דהמוצא בהמה שחוטה בשוק מותרת ותירץ דהכא מיירי שהיא שלימה בלא ראש ולעיל היא עם הראש ולכן הוי שחיטה סימן עכ"ל ולא דק דהרי הטור כתב לקמן סי' קי"ח סתם בשם הרשב"א דשחיטה אינה סימן והכי מוכח להדיא מדברי הרא"ש פ' אלו מציאות ע"ש ועיין במרדכי פג"ה גבי מ"ש ומראייתו של ר"ת נ"ל דשחיטה אינה סימן אבל בלא"ה לק"מ דהא ס"ל להרא"ש והטור דברוב טבחים ישראל או ברוב ישראל סגי כל היכא דלא חזינן דנטלו עורב וכמ"ש בס"ק ח' וכן תירץ בדרישה גופי' סי' א' סעיף כ"ב ונעלם מהגהת דרישה דברי אביו:
(ז) או שהי' לו בו טביעת עין. וכתבו הפוסקים דכל אדם אפי' ע"ה נאמן לומר יש לו טביעת עין מיהו דוקא חתיכות שראה אותן מתחלה היטב וכ"פ בת"ח סוף כלל ל"ב:
סעיף ב
עריכה(ח) ויש מתירין. ז"ל הר"ן בשם ספר התרומה דע"כ לא שרי אלא בבשר הנמצא בעיר שטבחיה ישראל דלעורבים דעלמא לא חיישינן וא"נ בעיר שטבחיה עובדי כוכבים כגון שהניחה בביתו ומצאו במקום שהניחה דכל כה"ג לא חיישינן לעורב אבל בעיר שטבחים עובדי כוכבים ומצאו במקום שלא הניחה חיישינן דלמא אחלפו' עורבים דמדוכתייהו שקלי והני עובדי דבעי סימנא או טביעות עין לא מצאה במקום שהניחה עכ"ל ור"ל ועיר שרוב טבחים עובדי כוכבים הוה וכ"כ הרשב"א בחדושיו בשם ספר התרומה ופסק כן ומבואר ברשב"א דה"ה אם נמצא בדרך חתיכות בשר וכה"ג אם רוב עוברי דרכים ישראל מותר ולא חיישי' לעורב כל כמה דלא חזינן שנטל העורב וכ"ש אם מצא בשר בשוק במקום שרוב טבחים ישראל דמותר כל זה הוא דעת הפוסקיס הנ"ל (וכ"פ הרוקח סימן ת"ז דהמוצא בהמה וכה"ג במקום שרוב ישראל מותר ולא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין וכ"פ האו"ה כלל כ"ב דין ז' דהיכא שהניח בשר ברחוב במקום שרוב עובדי כוכבים מצוים והלך וחזר ומצאו במקום שהניחו מותר עכ"ל) ונ"ל שכן הוא דעת הרא"ש בשם רשב"ם בכל זה שהרי בא ליישב מה שפסק רש"י כפשטא דמתניתין דמיירי בנמצא בשר בשוק במקום שרוב ישראל ועוד שכתב (ליישב הך עובדא דדיו דפ' אלו מציאות דמיירי ברוב ישראל) אבל היכא שנטלו העורב והחזירו חיישינן שמא החליפו משמע הא מסתמא כשלא ראינו שנטלה לא חיישינן ברוב ישראל ועוד שכתב דהני עובדא דאיתנהו בש"ס שהצריכו סימנים או טביעות עין איכא למימר דהוה בעיר שרובה עובדי כוכבי' וכיון שנאבד איכא למיחש טפי והני עובדי משמע דלא מצאה במקום שהניחה כמ"ש הפוסקים הנ"ל וגם מדברי הרא"ש שכתב וכיון שנאבד כו' משמע הכי וכ"כ הב"ח דהרא"ש סובר דהנך עובדי לא מצאה במקום שהניחה הוה ואפ"ה לא אסרי אלא ברוב עובדי כוכבים ועוד דע"כ הא דכתב הרא"ש וכיון שנאבד איכא למיחש טפי בא לומר דנאבד והוה מצאה שלא במקום שהניחה דאל"כ ל"ל לומר כלל וכיון שנאבד כו' לא הל"ל אלא דמיירי ברוב עובדי כוכבים אלא ודאי ס"ל דברוב עובדי כוכבים לחוד לא אסר אלא בדאיכא ג"כ ריעותא דנאבד ומ"ש הרא"ש בריש דבריו דהא דלא חיישינן לבשר שנתעלם מן העין היינו היכא שמצא הבשר במקום שהניחו דלא חיישינן שמא עורבים החליפוה והביאו באותו מקום עצמו ר"ל דלא חיישינן כלל לבשר שנתעלם מן העין אפילו ברוב עובדי כוכבים כל זה הוא ברור לדעת הרא"ש ורשב"ם וכן מוכח להדיא באשר"י פרק אלו מציאות ע"ש וכ"כ בד"מ שדעת הרא"ש כסה"ת וכן משמע במהרש"ל פג"ה סימן כ"ב וכ"כ בדרישה ופרישה בסי' זה ובסי' א' דלא כהב"ח בסימן זה סעיף ד' שיצא חוץ לשיט' ולא הבין כן דברי הרא"ש וע"כ נכנס בדוחקים גדולים והשיג על הדרישה ופרישה בקונט' אחרון שלא כדת והדברים ברורים כמ"ש גם מ"ש הב"ח שכן דעת הטור ורבינו ירוחם כדבריו ליתא ע"ש (ופי' דהאי עובדא דרב כהנא דאתי עורבי שדי כבדי וכולייתא מצאו במקום שהניחה הוי וזהו דבר שאין לו שחר ובפ' אלו מציאות פי' הרא"ש בהדיא כהתוס' דפג"ה דהך עובדא דרב כהנא היה בכל המקומות שסביבה רוב ישראל ע"ש גם נדחק לפרש דרשב"ם לא הוצרך לומר אליבא דידיה דהנך עובדא רוב עובדי כוכבים הוי כו' וכל זה הם דברים דחוקים ורחוקים) . כתב הטור בשם הרשב"א דאפי' הניח עשר ומצא תשעה אסורים דחיישינן שמא ניטלו ואלו אחרים הן ובתה"א למדו מחמץ וכתב הר"ב בת"ח סוף כלל ל"ב דאין המנהג כהרשב"א בהניח י' ומצא ט' אלא מתירין בכל ענין וכן באו"ה כלל כ"ב דין י' כתב דמותר בהניח י' ומצא ט' דאמרי' חתול או עכבר גררתו ואפי' חצי צלע שלימה דשמא נגנב עכ"ל מיהו י"ל דהרב בת"ח לא קאמר דנוהגין להקל אלא באינן קשורים דכן הוא המנהג להניח כמה חתיכות ביחד בלתי מקושרים ובכה"ג אפשר דס"ל כסברת התוספות והטור בא"ח ס"ס תל"ט דאף גבי חמץ לא אסור אלא בקשורים והביאו המחבר בא"ח שם אבל בקשורים אין להקל כיון דבכה"ג גבי חמץ לכ"ע אסור והרשב"א והרא"ה דף קכ"ב אסרי הכא היכא דליכא רובא דהיתירא וכן בעט"ז כתב סתם דבהניח י' ומצא ט' אסור וכ"כ מהרש"ל פג"ה סי' כ"ב דבקשורים פשיטא דאסור אבל באינן קשורים נראה להתיר כיון דהר"ב אסהיד שכן המנהג וגם האו"ה מתיר לגמרי וכן מהרש"ל שם מתיר באינן קשורים ואפשר דגם הרשב"א והרא"ה גופייהו לא אסרי אלא בקשורים כדעת התוס' וסייעתם גבי חמץ וכ"כ בפרישה בשם מורו דהרשב"א מיירי בכה"ג דלא כהב"ח בקונ' אחרון סעיף ה' שהשיג על הדרישה וכתב וז"ל ובחבורי הבאתי דהרשב"א גופיה כתב דהכא אפי' אינן קשורים עכ"ל וטעה בדברי עצמו שבחבורו כתב כן מדברי עצמו אחר דברי הרשב"א והבין שהוא סיום דברי הרשב"א וליתא דלא נמצא כן כלל בדברי הרשב"א ע"ש:
(ט) אם מצאו במקום כו'. וכתב העט"ז דאם חזר ומצאו אע"פ שלא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא אין נוהגין לאסרו אפי' במקום שרוב טבחים עובדי כוכבים כו' עכ"ל וצ"ע מנ"ל הא דמדברי הרא"ש שכתב טעמא דלא חיישינן לעורב החליפו והביאו באותו מקום עצמו משמע הא לא"ה אסור וכן משמעות הפוסקים דכתבו דעורבים מדוכתייהו שקלי:
(י) במקום שכל המוכרים הם ישראלים המוכרים בשר כשר. פי' שידוע שאין מוכרים לעולם רק בשר כשר הא לא"ה כגון שמוכרין לפעמי' בשר טרפה במקו' שמכריזין שיש טרפה והכריזו אז אפילו משום טרפה א' אוסרים כל המקולים וכשנמצא שם בשר אסור משום דהוי ליה קבוע וכן אם נמצא בשר ביד עובד כוכבים אסור ואע"ג דרוב בהמות בחזקת כשרות הן מ"מ תקנתא דרבנן הוא שלא לקנות מן העובד כוכבים לכתחלה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו כן כתבו התוס' פג"ה (דצ"ה ע"א) בד"ה ובנמצא כו' ועיי"ש:
(יא) שכל המוכרים כו'. כל לאו דוקא דרובו ככולו. (תשלום דינים אלו עבס"א סעי' ד' ובסי' ק"י וקי"ח ובמ"ש שם):