ש"ך על יורה דעה לב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א עריכה
(א) שנפסק רוב היקף עור החופה את המוח טרפה. כ' הב"ח ולא מטריפין בנקבים סמוכים זה לזה בהיקף ובצרוף רובו כו':
(ב) אע"פ שכל המוח קיים. דפסיקת המוח לא מעלה ולא מוריד. ש"ס:
סעיף ב עריכה
(ג) נסדק העור לארכו כשר. מסקנת הב"י דאפי' לא נשתייר אפי' כל שהוא לא למעלה ולא למטה כשר וכן משמע בת"ה וכן כתב ד"מ והב"ח ופרישה:
סעיף ג עריכה
(ד) ונשפך כמים. ואלו היה החוט נקוב היה יוצא. רש"י:
(ה) או כדונג. אבל אינו נשפך כמים ואלו היה החוט נקוב לא היה יוצא:
סעיף ד עריכה
(ו) נחסר קצת מהמוח כו'. כבר פרשתי בסי' הקודם ס"ק ב' דלהכי נקט קצת משום דאלו נחסר הרבה אז וודאי כשמעמידו היה הריקן שחוץ לידו שוחה ובנתמסמס כדונג לא מפליג בין מעט להרבה לפי שדרכו להתמסמס כולו:
סעיף ה עריכה
(ז) טריפות זה כו'. קאי לכל הטריפות שבחוט השדרה שהזכיר מקודם וק"ל:
(ח) ועד בכלל כו'. אזיל לשיטתו בב"י שדחק מאד לפרש סוגיא דש"ס לדעת הרמב"ם ולכן פסק דעד פי פרשה שלישית ועד בכלל טרפה והדבר ברור כמ"ש מהרש"ל שם וכן פי' הב"ח וכן דעת התוס' כהרמב"ם וכן פסק מהרש"ל והמדקדק בסוגיא יראה לעינים שדעת הרמב"ם וסייעתו נכון והטעם דשיעור חוט השדרה עד מקומות אלו פירש"י לפי שמשם ואילך תשש כחחוט השדרה וירכים מעמידין אותה ואינה מתה בכך:
(ט) ויש מטריפין כו'. ז"ל הב"י והג"א הפליג להחמיר יותר מהרשב"א (שהוא כדעת היש מטריפין שכתב הר"ב) שכתבו דאותן עצמות קטנות המחוברות לכנפים הם בכלל הכנפים ולמטה מהם זהו למטה מאגפים עכ"ל ובמקצת ספרי הרא"ש כתב הג"ה מא"ז וז"ל ובא"ז פסק עד למטה מכנפים אפילו במקום שאינו מחובר לגוף העוף אלא נכפל ויושב שם ע"כ ותו לא מידי ולא להג"ה זו כיון הב"י כי אדרבה משמע מהג"ה זו כהרשב"א וסייעתו אלא בספרים אחרים כתוב הג"ה באשיר"י ממהרי"ח וז"ל ונראה לי דאותן עצמות קטנות המונחות בגף העוף והם מחוברות לכנפים ולמטה מהן זהו למטה מאגפים עכ"ל ומביאה מהרש"ל פא"ט סי' ט"ז ולזו כוון הב"י וגם באו"ה כלל נ"ה ד"ב כתב דבא"ז ובסמ"ג מסתפק לאסור עד מקום שהכנפים שוכבות על הגוף של העוף בסופם עכ"ל וע"כ מ"ש ובסמ"ג צ"ל ובסמ"ק. (והיינו הגהת סמ"ק וכן מצינו הרבה פעמים שהפוסקים וגם האו"ה כינו להגהות סמ"ג בשם סמ"ק) כי בסמ"ג לא נמצא דבר אלא בסמ"ק סי' ר"א איתא בהג"ה וז"ל יש להסתפק אי סוף העצם קאמר דהיינו מקום שהכנפים שוכבות על הגוף בסופם או שמא התחלת עצם קאי מקום חבור הכנפיים בגוף ויש להחמיר מספק עכ"ל הרי בהדיא דעת הסמ"ק כהרשב"א והאו"ה השוה דעת הא"ז לדעתו וכ"כ בד"מ שדעת האו"ה והא"ז כהרשב"א ובב"ח הבין שהב"י כיון להג"א בשם הא"ז ולכן הבין גם כן שדעת האו"ה בשם הא"ז והסמ"ק דשעור חוט השדרה הוא למטה מעצמות הקטנים המחוברים לכנפים וע"ז סמך לחלוק על הר"ב ולא אוכל לירד לסוף דעתו שהרי הוא עצמו כתב שדעת הגהת סמ"ק כהרשב"א וכבר הוכחתי שזהו דעת האו"ה בשם הא"ז והסמ"ק והב"י כוון להג"א הנ"ל בשם מהרי"ח אכן שמעתי לפרש דמהרי"ח לא מיירי באותו עצם קטן שחוץ לגף המחובר לגוף שנראה מבחוץ וכמו שהבין מהרש"ל שם ושאר אחרונים אלא ר"ל אותן עצמות קטנות המונחים בגף העוף המתחילים אצל הצואר והם מבפנים בגוף ואין נראים כלל מבחוץ והם ארוכים ואינם רחבים ודומים לסכינים והם מונחים ממש בגוף על הריאה וכן משמע להדיא בהגהת מהרי"ח שם שכתב ושמוטת גף העוף נמי דאמרינן היינו שמוטת אותו עצם כי הוא מונח ממש על הריאה עכ"ל וכן משמע עוד מדבריו למעיין שם והוא נכון:
סעיף ו עריכה
(י) ולא חיישי' שמא נפסק החוט כו'. דכיון שהלך המקל על פני כל אורך השדרה א"א שיכה בכח:
(יא) וכן אם לא הגיע כו'. פי' שבתחלת הכאתו לא הכה ע"פ אורך כל השדרה:
סעיף ח עריכה
(יב) אבל אם נודע שנפלה חוששין. שמא עם נפילתה נפסק חוט השדרה) ולכך גוררת רגליה שפסיקת חוט השדרה מצוי' עם נפילתה עכ"ל טור ואע"ג דבנפולה בלא"ה חוששין כדלקמן סי' נ"ח י"ל דבנפולה בעלמא הוי שרי כשהלכה ארבע אמות וכדאיתא התם אבל הכא כיון שגוררת רגליה לא מיקרי הליכה וצריך לעולם בדיקה ולדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה אסור לעולם וכמו שיתבאר בסי' נ"ח: