ש"ך על חושן משפט קלג
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ב
עריכה(א) וכן נאמן לו' לקוח הוא במגו דהחזרתי כו'. ובסי' ע"ב סי"ח כ' מור"ם בהג"ה דאם היה טוען בפני עדים לקחתיהו ממנו אפילו זמן רב קודם שבא לדין דשוב אינו נאמן לומר לפני ב"ד לקחתיהו במגו דהחזרתי ומביאו ג"כ בסמ"ע ולפי מ"ש שם דנאמן אח"כ לומר לקחתיה צ"ל דכאן מיירי שבשעה שאמר לפני עדים לקחתיה לא היה נאמן כגון שראו אותה העדים בידו קודם שאמר לפניהם לקחתיו ודו"ק:
(ב) נאמן במגו דנאנסו כו'. כ"כ הטור והרא"ש פרק חזקת הבתים ומהטעם הב' שכ' הסמ"ע לעיל סימן ע' ס"ק י"ג והוא מהב"י דמכח החזקה דאנן סהדי שנא פרעו כיון שהתרה בו לית ליה מגו א"כ הכא אינו נאמן במגו דנאנסו וכן משמע בתוספות פ' חז"ה דף מ"ה ע"ב ד"ה המפקיד במ"ש שם בשם ר"ח דטעם דמ"ד דהמפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזיר לו בעדים דהוי כאילו אמר בהדיא אל תחזיר לי אלא בעדים הלכך לא מהימן במיגו דאיהו דאפסיד אנפשיה כו' ואע"ג דהתוס' שם כתבו אח"כ אבל אין נראה דאפילו מאן דאית ליה צריך להחזיר בעדים כי איכא מיגו מהימן היינו במפקיד סתם אבל באומר בפירוש אל תחזיר לי אלא בעדים נראה דגם למסקנת התו' אינו נאמן במגו ודו"ק וא"כ דברי המחבר צ"ע שוב מצאתי כדברי במרדכי והגהת אשר"י וז"ל כתב ראבי"ה דה"מ אם התרה בדשוי' ראה ואמר אל תחזיר אלא בפני פ' ופלוני שאל"כ א"ל מגו דהחזרתיו לך וכן עיקר באביאסף ע"כ:
(ג) ש"ד כו'. לא ש"ד ממש אלא שבועה דרבנן בנק"ח כעין דאורייתא כמ"ש לקמן סימן רצ"ו ס"ק ג' ומ"ש הרא"ש וב"ח הביאו דאינו נאמן בשבוע' דרבנן ר"ל היס' כמ"ש שם לפני זה:
סעיף ג
עריכה(ד) אם ראו עדים כו' עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סימן ר"ה ודבריו מגומגמים ע"ש:
(ה) קרינן ביה שפיר עדים וראה. כ"כ ג"כ הטור כו' ושם כתב המעשה שהיו עדים שנמסרו לידו בפקדון וכן מוכח מל' עדים וראה וכו' מש"ה השיב הרא"ש דמוציאין אותו מידו וכו' עכ"ל סמ"ע ותימה לי דכיון שראו העדים עכשיו ואמר שממושכן הוא בידו ואזיל ליה מגו דיליה מה בכך שלא הפקידו בעדים וכן בטור ומחבר משמע איפכא דסגי בראו עדים החפץ ביד המחזיק קודם שירד לדין כשאמר אז שהוא ממושכן בידי דזהו הוי כעדים וראה כלומר אף על פי דליכא עדים שהפקידו בידו מיחשב כעדים וראה מטעם שכ' הרא"ש וטור כי הכל תלוי בשבועתו כי ב"ד יפסקו לו שחייב לו כדי דמיו במגו שהיה יכול לישבע שהחזירו וכיון שראהו בידו לא יכול לישבע וצריך להחזירו עכ"ל והא דמצרכינן בעלמ' עדים שהפקידו ולא סגי בראה לחוד היינו כשלא אמר בשעת ראה שהוא ממושכן בידו דנאמן לומר שבשע' שראהו היה לקוח כיון דליכא עדים שהפקידו בידו כדלעיל סימן ע"ב סי"ח. וגם בתשובת הרא"ש לא היה המעשה שהיה עדים שנמסר לידו בפקדון רק היה עד א' ע"ש:
סעיף ד
עריכה(ו) אתה מכרתו לי. וה"ה אם טוען אתה צוית לפלו' למכרו לי נאמן במגו שהיה טוען אתה מכרתו לי כדלקמן סימן קל"ד. עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ר"ה שכ' דלא קאמר הרא"ש בתשו' כלל ק"ו אלא כשראו העדים אבל לא כשהודה ואין דבריו נלפע"ד דמה לי עידי ראי' או עידי הודא' מיהו מ"ש שם דבהודאות חוב נאמן דבריו פשוטים וע"ש. עיין בתשו' מהרא"ן ששון ס"ס ק"ז:
(ז) ואמרתי לו אל תחזירהו כו'. עיין בסמ"ע ס"ק י' עד והיה מברר דבריו כו' משמע אע"פ שמביא עדים שהתרה בו אל תחזירהו אלא בפני אלו ומעידים שלא החזירו בפניהם שמא ביטל ההתרא' בפני עדים אחרים או שמא החזירו לו בפני עדים אחרים ואלו היה כאן היה מביאם ואז היה פטור כדלעיל סי' ע' ס"ד או שמא נתן לו כת' יד שהחזירו לו וכן משמע בבדק הבית וז"ל ואף אם יביא המערער עדים שבפניהם א"ל אל תחזיר לי אלא בעדים יאמר המחזיק שמא החזירו לך בעדים ואיני מאמינך במה שאתה אומר שלא החזירו לך ולא עוד אלא שאני יודע ודאי שאת משקר שכיון שאתה מכרתו או נתתו לי א"כ ודאי שהחזירו לך עכ"ל ודלא כהב"ח שכ' דבש"ע פסק לפי הבנתו בבד"ה שלא הביא המערע' עדים על טענתו אבל אם הביא המערער עדים על טענתו מוציאין אותו ממנו ולפע"ד נראה כוונת הבד"ה דאפילו מביא עדים על טענתו אין מוציאין אותו וכדפי' עוד נ"ל ראיה מש"ס פ' חז"ה (דף מ"ה ע"ב) ע"ש דמוכח התם דאפי' למ"ד המפקיד אצל חבירו בעדים צריך להחזי' לו בעדי' אם טוען אתה מכרתו לי או אתה אמרת לו להנפקד למכרו לי אפי' הביא עדים שהפקידו נאמן וע"כ ה"ט משום דהו' אומר אני יודע בודאי שאתה משקר שהרי אתה מכרתו לי א"כ ה"ה ואפי' הביא עדים שלא החזירו הנפקד ודו"ק:
סעיף ה
עריכה(ח) וצריך להחזירו אפי' אם היה ג"ש כו' וכ"כ הר"ר יונה וכ"ה במרדכי פ' כל הנשבעין תשוב' הר' אהרן לר' אביגדור וכ"פ ר"י מביאו ב"י ע"ס קל"ד כ' הסמ"ע ס"ק י"ב וצריך להחזירו פי' אחר שישבע המערער היסת כו' ול' אחר אינו מדוקדק וגם בטור אין הל' מדוקדק וכן הוא ברמב"ם שמחזירו ואח"כ ישבע היסת על טענתו:
(ט) ואפי' אם מת המחזיק כו'. עיין סמ"ע ס"ק י"ד עד וגם הראב"ד לא כ' דינו אאם מת המחזיק אלא אאם עודנו חי ואינו מוכרח ופשט דברי הראב"ד שם משמע דקאי גם איורש וכ"כ בד"מ וז"ל הרמב"ם חולק על הוראות הגאונים וכ"כ המ"מ שכן עיקר והראב"ד ס"ל כדעת הגאונים דאין מוציאין מן היורשים אלא בשבועה בנקיטת חפץ וכן נראה דעת רבינו שלא הביא רק דעת הגאונים עכ"ל וא"כ פשוט דגם כאן כוונ' מור"ם דצריך לישבע. בנק"ח וכן משמע לישנא דלישבע וליטול דנקט מור"ם ומ"מ לענין דינא נר' דא"צ רק היסת דכן מבואר להדיא ברמב"ם וסמ"ג להגאונים וכן מוכח בטור ע"ל סי' רצ"ו וע"כ כאן ט"ס הוא וכן הוא במקצת ספרי הטור להדיא עיין בתשובת מהר"א ן' ששון ס"ס קנ"ה ע"ש:
(י) מוציאין כו'. שכיון שאין לאביו לטעון שלקחו או שהוא משכון לכך אין זה יכול להשביעו ל' רמב"ם שם וע"ל סי' ע"ב בסמ"ע ס"ק ק"ב ומ"ש שם:
(יא) בלא שבועה וי"א דצריך כו'. ע' בהרא"ש פ' חזקת הבתים ס"ס י"ח נראה מדבריו ג"כ הכי שכ' דכל מה דמצי אבוהון למטען טוענים ליתמי ומשביעין אפי' בשמא ע"ש ותירוץ הראשון של הרא"ש שם שהוא כנגד זה שלא נראה להרא"ש שם הוא כתוספו' ע"ש ולפ"ז דברי המחב' צ"ע דאיהו גופיה הביא לקמן סי' ק"ן ס"ו גם דעת הרא"ש וגם על מור"ם קשה דה"ל לכתוב גם בסי' ק"ן דהעיקר כסברא האחרונה כמ"ש כאן שוב מצאתי בסמ"ע סי' קמ"ט ס"ק ל"ז תירץ דברי מור"ם בדוחק גם מכ"ש קשה על המחבר ע"ש ונלע"ד לתרץ להמחבר דדוקא התם כיון שבא ליטול שהרי אינו טוען שגוף הפירות הם שלו צריך לישבע בנק"ח כמ"ש הגאוני' גבי מלוה על המשכון שצריך לישבע בנק"ח אפי' בשמא כדין כל הנשבעין ונוטלי' כיון שאינו טוען שגוף המשכון הוא שלו וכמ"ש לעיל סי' ע"ב סעיף י"ז משא"כ הכא כיון שחייב להחזירו א"כ לא שייכא שבועה דנשבעין ונוטלין אלא דהיה יכול להשביעו היסת לאחר שהחזירו ובהיסת אין נשבעין על טענת שמא לכ"ע ודו"ק ע' בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' ע':
סעיף ז
עריכה(יב) מי שהי' בידו כו'. כל סעי' זה מיירי בראו עדים עתה ביד זה האחרון ועיין מ"ש לעיל סי' ע"ב ס"ק צ"ז:
(יג) והלה טוען שנגנבו כו'. בסמ"ע ס"ק ט"ז ומהתימ' על מור"ם שמסיק וכתב ז"ל וי"ח עד וכיון שאותו פלוני אינו נאמן כו' הלא בטענת גנובין כ"ע ס"ל דהיה נאמן וכו' עכ"ל ול"נ לתרץ דמור"ם סובר מ"ש המחבר והלה טוען גנובים לאו למימרא שאותו שמכרם גנבם ממנו אלא השאילם לו ומכרם והיינו גניבה וכ"כ בב"י ובזה חולק הראב"ד וטור וכן משמע לשון המחב' כמו שכתבתי שמסיים ואם טוען זה אני השכרתים לך ואם כהסמ"ע ה"ל לאשמועינן אפי' טען השכרתי לאותו פלו' עכ"ל הגאון אמ"ו ז"ל ויפה כוון ועל כרחך גם ה' המגיד פ"ח מטוען שכתב בדין ז' דהרמב"ם מיירי בטוען גנובים בכה"ג מיירי דאל"כ למה כת' הרמב"ם בסיפא ואם טען ואמר אני השכרתי לך או השאלתי לך כו' הל"ל דאפי' טען השאלתיו לו מוציאין מידו ועוד דהרי הרמב"ם לא כ' שטוען גנובים ומשמע שטוען שהשאילם לאותו פלו' ועוד דהרי לעיל מיניה כתב רמב"ם האי דינא דטוען נגנבו ממני ועוד דהרי ה' המגיד כתב בדין ה' וז"ל ודע שדע' רבינו ז"ל עיקר וטעמו הוא מפני שאין מחזיקין בני אדם בגנבים וכל שהוא מודה שלא השאילו ולא השכירו לזה אינו נאמן לומר נגגב ממני או השאלתיו לאחר ומכרו לך וכן עיקר עכ"ל הרי להדי' דאפי' השאלתיו לאחר אינו נאמן. אלא ודאי מ"ש ה' המ' דהרמב"ם כאן מיירי בטוען טענת גנובים ר"ל כיון שמכר מה שהשאיל או השכיר לו הרי הוא גנב ולכך אין מוציאין מידו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן וכן כת' בעיר שושן בהדיא שטוען גנובים הם ממני ואם אותו פלוני מכרם לך גנובים הם שאני השאלתים לו והוא מכרם לך אין מוציאין אותו מידו כו' דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כו' אך שהע"ש כת' רק דעת המחבר דאין מוציאין מידו ולא הביא דעת מור"ם ולא נהירא דודאי העיקר כדעת הראב"ד וטור וכמו שפסק מור"ם ולא שייך כאן לומ' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקי' דהא אינו אומר אותו פלוני גנבם רק השאלתיו לו ומכרם לך וזה לא הוי גנבה ודו"ק. ועוד נראה לענין דינא דאפי' טוען נגנבו ממש מביתו נאמן במגו וכמ"ש התו' ס"פ המקבל דנאמן אפי' לא יצא לו שם גנבה בעיר במגו דהשאלתיו או השכרתיו לך (וכ"כ הגהת אשר"י ממהרי"ח בפרק חזקת הבתים) רק שהב"ח כתב דמבואר בתוס' שם דדוקא למ"ד דאמרי' מגו להוציא אבל למאי דקי"ל דלא אמרי' מגו להוציא וכדס"ל להטור בסי' פ"ב ס"י ובסי' ק"ן ס"ח נרא' דאינו נאמן הכא מטעם מגו וצ"ל דס"ל להטור כאן דמצד הטענה עצמה נאמן לומר השאלתי' לאותו פלוני ופלוני כו' עכ"ל ולא נהירא דהלא התוס' כתבו שם מתחל' בסתם דנאמן במגו אלא דאח"כ כתבו ולמהר"ר דודי נראה לתרץ דמגו להוציא לא אמרי' ומיהו למ"ד בחזקת הבתים דאמרי' מגו להוצי' צ"ל כפי' ר"ת כו' אלמא דהתוס' ס"ל דזה לא הוי מגו להוציא ולמהר"ר דודי נראה דזה הוי בכלל מגו להוציא לא אמרי' ומיהו למ"ד בחזקת הבתי' דאמרי' מגו להוציא א"כ כ"ש הכא וא"כ צ"ל כפי' ר"ת כו' אבל אה"נ דיכול להיות דאפי' למ"ד דלא אמרי' מגו להוציא הכא לא הוי מגו להוציא מתרי טעמ' חדא דכיון שצריך להחזיר הדמי' להלוקח משום תקנת השוק וכמו שאכתוב לקמן לא הוי מגו להוציא. וכן משמע בתוס' בפ' חזקת הבתי' דף צ"ב ע"ב וז"ל ולמהר"ר דודי נראה דלא מהימן במגו דהוי מגו להוציא אע"פ שנוטל דמים עכ"ל משמע דזה פשוט דלא אמרי' מגו להוציא וכמ"ש התוס' לעיל פ' חזקת הבתים דל"ב ע"ב בפשיטות אלא דהתוספ' ס"ל דזה לא הוי מגו להוציא כיון שנוטל דמי' ומהר"ר דודי ס"ל דהוי מגו להוציא א"כ גם הטור יוכל לסבור כאן דנאמן במגו דזה לא הוי מגו להוציא וראיה ברור' לזה מדברי הרא"ש והמרדכי שהרא"ש בפ' כל הנשבעין כת' להדיא במכיר כליו וספריו ביד אחר דנאמן בדברי' העשויי' להשאיל ולהשכי' לומר נגנבו ממני במגו דהשאלתי' או השכרתי' לך ולא שייך לו' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבם אלא נגנבו ממנו וכמה גנבי איכא בעלמא עכ"ל והרי הרא"ש ס"ל בפ' חזקת הבתים ובפ' הכותב דלא אמרי' מגו להוציא. וכן המרדכי בפ' הגוזל בתרא כתב בנאמן במכיר כליו בעשויי' להשאיל ולהשכיר במגו לומר נגנבו ממני אפי' לא יצא לו שם גנבה בעיר והרי המרדכי כתב בפ' הכותב דלא אמרי' מגו להוציא אלא ודאי כדפי' דהכא כיון שנוטל דמים ואינו מחזיר רק החפץ לא מיקרי מגו להוציא. ועוד יש לחלק דהכא כיון שהוא מכיר כליו ועדים מעידים שהיו שלו חשוב כמוחזק. וחילוק הראשון נראה עיקר:
ונ"ל דגם דעת הסמ"ג כן וכמו שאבאר ובמרדכי ואגודה שם ובהגה' מיי' ספ"ה מה' גנבה כתבו דס"ל לסמ"ג דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לא בעי כולי האי אלא אפי' בעה"ב עשוי למכור כליו כיון דיצא לו שם גנבה בעיר נאמן במגו דהשאלתי' או השכרתי' לומר נגנבו ממני ולא ירדתי לשוף דעתם. שפירשו דברי הסמ"ג בה' גנבה עשין ע"א דף קמ"ט ע"ג שכ' כלשון הרמב"ם שפ"ה מה' גנבה והעתיקו המחבר לקמן ר"ס שנ"ז כמו שפי' הב"י לקמן סי' שנ"ז דברי הרמב"ם וזה אינו דבע"כ צריך לפרש דברי הסמ"ג כמו שפירש הסמ"ע והב"ח לקמן סי' שנ"ז דברי הרמב"ם ואע"ג דכתבתי לקמן סי' שנ"ז דפי' הסמ"ע והב"ח בדברי הרמב"ם ליתא היינו מכח כל הקושיות שהקשיתי לקמן אבל בסמ"ג ל"ק מידי ובע"כ מוכרח לפרש בסמ"ג כן דבשלמא ברמב"ם י"ל דס"ל דבעי' שם גנבה בעיר משום דס"ל דלא אמרי' מגו לאחזוקי אינשי בגנבי כמ"ש ה' המגיד לדעתו אבל הסמ"ג דס"ל דאמרי' מגו הכא א"כ אפי' לא יצא לו שם גנבה נמי וגם המרדכי והגמ"יי כתבו שם מיד אח"ז וז"ל ור"ת פסק דכל ספרים עשויה להשאיל ולהשכיר וא"ת וא"כ (במכיר ספריו) אפי' לא יצא לו שם גניבה בעיר יהא נאמן לומר נגנב ממני במגו דאי בעי אמר השאלתי' ותירץ ר"ת באדם דלא גייס ביה כו' ע"ש אלא ודאי צריך לפרש דברי הסמ"ג דאפי' לא יצא לו שם גניבה נאמן. שהרי כתב הסמ"ג שם עוד הארכנו בענין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר בענין חלוקי השבועה עכ"ל ובענין חלוקי השבוע' משמע מדבריו להדיא כן. שכ' שם בעשין צ"ה דף קפ"ג ריש ע"ב וז"ל וכן משמע בהגוזל בתרא (דספרים אינן עשויי' להשאיל ולהשכיר) ששנינו המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע הלוקח כמה נתן ויטול ואם לאו לא כל הימנו ובארנו דבר זה בה' גנבה ואם היו כל הספרים בכלל זה היה לו להיות נאמן לומר נגנבו מגו דאי בעי אמר השאלתים או השכרתים לו עכ"ל הרי להדיא דאפי' בלא יצא לו שם גנבה בעיר נאמן היכא דאית ליה מגו ועוד דהא הא דמחלקינן בין יצא לו שם גנבה או לא היינו בעשוי למכור וכדאיתא בש"ס ובסמ"ג בה' גנבה להדיא ולקמן ר"ס שנ"ז. א"כ כיון דדעת התוס' והרא"ש והמרדכי והגה' אשר"י והגהמ"י והסמ"ג דבדברים העשוין להשאיל ולהשכיר נאמן לומר נגנבו ממנו במגו אפי' לא יצא לו שם גנבה אפי' בעה"ב עשוי למכור כליו וכ"כ הראב"ד בהשגות ספ"ה מה' גנבה וז"ל אם היה כלים אלו מדברים העשוים להשאיל ולהשכיר לא היה צריך לשם גנבה אלא להפטר משבועה שלא מכרן עכ"ל והיינו מטעם מגו שהיה טוען שאולי' וכמ"ש ה' המגיד שם לדעתו והכי נקטינן:
מיהו היינו דוקא כשאומר סתם נגנבו ממני ומטעם שכתבו התוס' והרא"ש והפוסקים שם דלא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן שהרי אינו אומר שהוא גנבם כו' אבל אם אומר שהמחזיק גנבם או שאומר שאותו פלוני שמכרם לו גנבם מביתו ואותו פלוני אינו מוחזק בגנב א"כ אינו נאמן במגו מטעם דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וא"כ אין חילוק בין דברים העשוים להשאיל ולהשכיר או לא דכיון דטוען גנובים אתרע לה חזקה דשאלה או שכירות וכמ"ש לקמן סי' שנ"ז וכן הא דאמרינן דבדברים העשוים להשאיל ולהשכיר דמוציאין מידו בין טוען נגנבו ממני ואינו פורט אדם ידוע שאינו מוחזק בנגב ובין אומר השאלתים לאותו פלוני ומכרם לו מ"מ צריך להחזיר להלוקח מעותיו משום תקנת השוק וכ"כ הב"י לקמן סי' שנ"ו בשם הרשב"א דאף בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר עשו תקנת השוק וכן דעת ה' המגיד פ"ח מטוען והוא פשוט ונ"ל דגם דעת הראב"ד פ"ח מטוען כן ולא בא רק להשיג שם על מ"ש הרמב"ם דאם אומר אותו פלו' מכרם או נתנם לי אין מוציאין מידו דאלמא דאפי' בדמים אין מוציאין מידו דהא במתנ' לא שייך תקנת השוק וכמו שכתבתי לקמן סי' שנ"ו וע"כ השיג הראב"ד דמוציאין מידו ומתקנת השוק לא מיירי התם דודאי במכר צריך להחזיר לו הדמים ולא הביא ראי' מיורש אלא שמוציאין ממנו ואף שביורש מוציא בלא דמים היינו משום דהתם לא שייך תקנת השוק דהרי היורש לא נתן כלום בעדו למורישו וא"כ ה"ה הכא במתנ' מוציאין ממנו בחנם ובמכר צריך להחזיר לו הדמים ולא הוצרך הראב"ד לבאר דמתקנת השוק צריך להחזיר לו הדמים משום דלא מיירי כאן מדינים אלו ועיקרם לעיל פ"ה מגנב' ושם משמע להדיא מהשגת הראב"ד דאף בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר צריך להחזיר לו הדמים ע"ש ודו"ק וזה ברור לפע"ד דעת הראב"ד ולא כמו שהבין הרב המגיד פ"ח מטוען מדעתו דאין צריך להחזיר לו הדמים ותמה עליו וז"א וכן דעת הטור כהראב"ד בכל דבר וכדפי' וגם דעת מור"ם בהג"ה מוכח כן שהרי כאן פסק דמוציאין מידו ולקמן ר"ס שנ"ז סתם כהמחבר והרמב"ם אפי' בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר צריך להחזיר לו הדמים ודוחק לו' דדוקא התם שטוען נגנבו ממני אלא ודאי כאן לא בא אלא לו' דמוציאין הכלי מידו וא"כ במתנ' מוציאו בחנם ובמכר צריך להחזיר לו הדמים וזה ברור ועיין מה שכתבתי בסי' שנ"ז עוד מדינים אלו והעול' ממה שכתבתי שם וכאן הוא דבדברים שאינן עשוים להשאיל ולהשכיר ואומר נגנבו ממני מעמידים הכלי ביד הלוקח אא"כ שיצא לו שם גנבה בעיר והבעה"ב אינו עשוי למכור כליו וכמו שיתבאר לקמן סי' שנ"ז ואז מוציאין מיד הלוקח וישבע כמה הוציא ומחזיר לו הדמים מתקנת השוק ואם טוען שנתנם לו במתנ' מחזירם בחנם ובדברים העשוים להשאיל ולהשכיר אז אם לא ראו עתה בידו בענין דהי' המחזיק יכול לטעון החזרתי אז דינו שוה לדברים שאינן עשוים להשאיל ולהשכיר ואם ראו עתה בידו אז אפי' לא יצא לו שם גנב' וגם הבעה"ב עשוי למכור כליו נאמן לו' נגנבו ממני במגו שהי' אומר השאלתיו או השכרתיו לך ומוציאין מידו ואם טוען שלקח' מחזיר הדמים מתקנת השוק רק באם לא יצא לו שם גנב' צריך לישבע שלא מכרן אלא גנובים הן וביצא לו שם גנב' פטור אף משבוע' ואם טען אתה גנבתם או אותו פלו' שאתה לקחתם ממנו הוא גנבם מביתי אינו נאמן במגו דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אם לא שהם כבר מוחזקין בגנבים וכן בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר וראו עתה בידו והוא טוען לקחתי' מפלוני והוא אומר השאלתי' לאותו פלו' מוציא מידו ומחזיר לו הדמים או מחזירו בחנם אם טוען שנתנם לו וכן מוציא מיד היורש בחנם אם טוען השאלתי לאביכם רק שצריך לישבע שהשאילם לאותו פלוני או לאביהם אע"פ שאין הלוקח והיורש טוענים ברי:
(יד) אינו נאמן כו' כיון דאיכא עידי ראה:
(טו) מוציאין אותו כו'. כיון דאיכא עידי ראה ואין לו מגו דלהד"ם או החזרתי: