ש"ך על חושן משפט קלב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף אעריכה

(א) עבד או א"א שערבו כו'. עיין בתשובת מהרשד"ם סימן ר"ו:

(ב) אינה חייבת לשלם. כתב בסמ"ע ס"ק ד' מיהו נראה דגם לפי מה שתיקנו דמשום תקנת השוק לא יגבה המלוה מלוקח מטלטלי המשועבדים לו אג"ק דהיינו דוקא מלוקח אבל מיורש גובה ולבעל לא עשאו כלוקח במקום דאיכא פסידא לאחרינא כו' עכ"ל וכן עיקר כדאיתא בש"ס ס"פ י"נ דבעל שויה כיורש במקום פסידא דאחריני וטעמא דמ"ד דמלוה ע"פ אינו גובה כאן משום דאיהו דאפסיד אנפשיה דלא ה"ל לאוזפי בלא שטרא לאיתתא דקיימי לאנסובי ומ"ש אבל ממ"ש מור"ם לעיל ס"ס קי"ב כו' ר"ל דס"ל למור"ם דעשאוהו כלוקח אף במקום פסידא דאחרינא וה"ל לכתו' אבל ממ"ש הטור והמחבר ומור"ם כו' דגם מדברי הטור ומחבר שם משמע כן והוא מדברי בעה"ת אבל כבר שדיתי שם נרגא בדבריהם ע"ש וגם אפילו לא שיעבד ליה מטלטלי אג"ק דפשיטא ליה לסמ"ע וכן להב"ח דאינו גובה מהבעל ולדידי צ"ע דנראה דגובה כיון דמדינא בעל יורש הוא אלא מטעם דלא איבעיא ליה לאוזפי בלא שטרא אמרי' איהו דאפסיד אנפשיה וכיון דאוזיף בשטרא אף שלא שעבד מטלטלי אג"ק גובה ומכ"ש למ"ש לעיל ס"ס קי"ב בשם ר"מ יפה והגה' פרישה דה"ט דבלא שטר אינו גובה דהבעל יכול לטעון פרעתי וכתבתי שם שכן משמע בתשובת רשב"א ורמב"ן כדבריהם אם כן פשיטא דבשטר גובה ממטלטלי אפילו לא שעבד אג"ק מיהו כל זה כשהמטלטלין אינם בעין אבל אם הן בעין גובה מהם אפילו במלוה ע"פ דלא גרע מלותה דאם המעות בעין גובה מהן ה"נ כיון שנשאת היה שעבודו על המטלטלין והרי הם בעין גובה מהם ודו"ק:


סעיף געריכה

(ג) שנים שערבו. עיין בתשו' ר"ש כהן ס"ר סי' י"ב ובתשו' מהרשד"ם סי' פ"ט:

(ד) וי"ח ואומרים כו'. וכן הוא בתוס' סוף בבא בתרא מביאם ה' המ' והר"ן סוף שבועות הפקדון וכן הוא בתשובת מיימוני דמשפטים סימן ס"ג תשו' תשובת מהר"מ ופי' הרי"ף ובתוספתא ר"פ המפקיד לדעת הרמב"ם צ"ע ועיין בס' ג"ת שער מ"ד:


סעיף דעריכה

(ה) חוזר ותובע מחברו חלקו. כתב בתשו' מבי"ט ח"א סימן כ"ב וח"ב סי' רכ"ח ראובן ושמעון ולוי קנו סחורה ביחד וכתבו ש"ח על עצמם ליודא לפרוע לו כל החוב ונעשו ערבים קבלנים זה לזה ובהגיע זמן הפרעון נמצאו ראובן ושמעון לפרוע את חלקם ולוי לא נמצא ומחל יודא לראובן את הערבות שנתחייב בעד חביריו אך שיפרע לו החלק שהיה מגיע עליו ותבע משמעון חלקו וחלק לוי ופרע לו אח"כ בא שמעון לב"ד לתבוע מראובן החצי שפרע בעד לוי כי שניהם היו ערבים בעד לוי כמו שנזכר וראובן טוען כי כבר פטר אותו יודא הב"ח מהערבות. תשובה כיון שהיה יכול ליפרע מא' מהם אם נפרע משמעון אין שמעון יכול לתבוע מראובן חלקו דאע"ג דהביא בטור סימן קל"ב דאם פרע א' מהערבים כל החוב למלוה זה חוזר ותובע מחברו את חלקו נראה דקאי אשני ערבים לדעת הרמב"ן שאם יכול ליפרע משניהם לא יפרע מא' מהם אלא מחצה ומש"ה כיון שפרע זה כל החוב שלא היה יכול המלוה ליפרע מן הא' שהיה חייב לפרוע מחצה חייב זה השני לפרוע לו חלקו אבל היכא שהיה יכול ליפרע מכל א' מהם הכל מתחלה כי הכא כשנפרע מא' מהם א"י לחזור זה לתבוע מחברו חלקו שלא פרע בעדו שום דבר כו' וכ"ש בנדון זה שמחל יודא כו' ע"ש שהאריך ואין דבריו נראין לפע"ד דאדרבה איפכא מסתברא כשחברו היה מחויב לשלם כל החוב א"כ יכול לחזור ולגבות מהערב הב' חלקו אבל כשלא היה מחויב לשלם הכל הוי כפורע חובו שלא מדעתו למאן דס"ל שצ"לערביני ושלם וכ"כ הבעה"ת שער מ"ד ח"ב להדיא בנדון זה ממ"ש [ממש] דכיון שהמלוה יכול לתבוע הכל מא' מהן כשירצה ע"ד כן נכנסו שיהיו בשיתוף בפסידתן ובכל פרעון ויכול לתבוע המחצה ממנו וכן הוא להדיא בסמ"ע סימן זה שכתב וז"ל דאפילו להרמב"ם אצ"ל כאן ערביני ושלם והטעם דכיון דיכול המלוה להפרע מאיזה מהם שירצה ה"ל כא"ל ערבני וירד המלוה עם הלוה לדין שאז אף אם פרע הערב מעצמו חייב הלוה לחזור ולשלם לו ה"נ דכותיה וכדין קבלן שכתב המחבר בסי' ק"ל עכ"ל והכי מוכח מדברי הטור והמחבר שכתבו כאן בסתם דחוזר ותובע מחברו חלקו והטור משמע דס"ל כדעת הרמב"ם דיפרע מאיזה מהם שירצה וכן לעיל סימן ע"ז הביא תשו' הרא"ש דס"ל כהרמב"ם וגם המחבר בסעיף ג' וכן לעיל סי' ע"ז ס"ג סתם מתחלה כסברת הרמב"ם משמע דס"ל הכי ואפ"ה כתבו כאן דחוזר ותובע מחברו חלקו וכ"כ להדיא בסמ"ע לעיל סימן ע"ז ס"ק י"א על מ"ש המחבר סברת הרמב"ם דשנים שערבו לא יפרע מאיזה מהם שירצה פי' אפילו יש גם להב' לפרוע החצי לא הטריחו רבותינו להמלוה לגבות מכל א' החצי אלא יגבה כולו ממי שירצה וזה שפרע יחזור ויגבה החצי מהשני עכ"ל וכ"כ הב"ח בפשיטות לעיל סי' ע"ז סעיף ד' ומשמע שם מדבריו בפשיטות שגם דעת הטור כן גם מ"ש המבי"ט וכ"ש בנדון זה שמחל יודא כו' לאו מילתא וכמ"ש לעיל סי' ע"ז ס"ק ט"ז דבכה"ג אף שמחל לא' לא מחל לחבירו ותו די"ל דנהי דמחל גם לחברו היינו שהוא לא יתבע חבירו אבל הערב יכול לחזור ולגבות מהב' גם יתר הדברים שבתשו' מבי"ט שם אינם ישרים לכן נראה דבנדון זה ששמעון יכול לתבוע מראובן חלקו כן נ"ל עיין עוד בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ר"כ באריכות:


סעיף העריכה

(ו) כשיפרע המלוה. עיין בסמ"ע ס"ק ז' שכתב דר"ל דהמלוה יודיעו לערב על איזה חוב קיבל כו' אבל הל' דעל איזה מהם פורע לא משמע כן אלא נראה שהמלוה אינו חושש בשביל מי יפרע וקמשמע לן דהערב יודיע למלוה בשביל מי פורע דאם לא כן א"י לחזור על שום א' מהן דכל חד מצי למדחי אאידך וקמ"ל דסגי בהודעת הערב למלוה כן נ"ל: