רשב"ם על שמות טז

<< · רשב"ם על שמות · טז · >>

(א). בחמשה עשר יום לחדש השני: אז פסקו להם עוגות שהוציאו ממצרים:

(ג). ביד ה': מיתת הבאים בכלח אלי קבר ולא ברעב:
על סיר הבשר: כמו ועליו מטה מנשה:

(ד). ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו: אף אם יתכוונו ללקוט הרבה לא ימצאו בבתים אלא דבר יום ביומו כדכתיב וימודו בעומר וגו', איש לפי אכלו לקטו:
למען אנסנו: מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי, מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורותי כמו שמפורש בפרשת והיה עקב ויענך וירעיבך וגו':

(ה). והכינו: את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו:
והיה משנה: אע"פ שבכל יום לא מצאו אלא עומר לגולגולת ביום השישי ימצאו כפליים, שני העומר לאחד:

(ו). כי ה' הוציא אתכם: ולא כמה שאמרתם כי הוצאתם אותנו:

(ז). ובקר וראיתם את כבוד ה': שימטיר לכם לחם בבקר:

(יב). וידעתם כי אני ה' אלקיכם: אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים:

(יד). ותעל שכבת הטל: שהיה מצפה את המן ומכסהו, ודרך טל לעלות:
מחספס: אין חבר, ופתרונו לפי עניינו מפוזר ככפור שקורין גרישלא:

(טו). ויאמרו איש אל אחיו מן הוא: לפי שלא ידעו מה הוא, ואני אומר מן הוא תרגימו של מי ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין שהוא כמו מה, כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו שלפיכך ויקראו בית ישראל את שמו מן על שהיו תמיהים ואומרים מן הוא, כמו מה הוא, וכן יגר שהדותא, וכמוהו הפיל פור הוא הגורל, לא היה צריך לכתוב אלא הפיל גורל הואיל ובלשון הקדש נכתבה המגילה, אלא להודיענו על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור, ואילו לא נכתב מתחילה בלשון שהיו אומרים באותה המלכות לא היינו יודעים למה נקרא פורים:

(יז). וילקטו: בלא אומד ובלא מדה:

(יח). וימודו בבתים: וימודו מן מדד, מן סבב ויסובו:

(כב). ויגידו למשה: מה שמצאו משנה ואם יותירו ממנו עד מחר, ומשה לא הגיד להם עד עתה מה שאמר לו הק' מיום הראשון והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו והיה משנה:

(כג). ויאמר אליהם הוא אשר דבר ה': מיום הראשון ואני לא הגדתי לכם, ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת:
אפו: אפו היה לו לומר בחטף פתח קטן כמו מן אכל אכל, מן אמר אמר, מן אפה אפה לשון ציווי, אלא בשביל שאינו מחובר לאחוריו אלא מנוגן ברביע שהוא מניגוני המלכים לכן ננקד בצרי, ולא מצאתי דוגמתו אלא הבו אהבו הבו קלון מגיניה בתרי עשר:

(כד). ולא הבאיש: ואפילו רימה שרגילה לבא מהרה לא היתה בו:

(כו). לא יהיה בו: המן:

(ל). וישבתו העם מכאן ואילך ביום השביעי:

(לא). וטעמו כצפיחית בדבש: ולהלן הוא אומר והיה טעמו כטעם לשד השמן, פירשו רבותינו כדבש לתינוקות שמן לזקנים, ואני אומר לפי פשוטו וטעמו כשאוכלין אותו כמות שהוא בלא טחינה הרי הוא כצפיחית בדבש, כמו האגוזים קודם טחינה וכתישה מתוקין הם, אבל להלן כתוב וטחנו ברחים או דכה במדוכה לפיכך והיה טעמו לשמנונית כמו האגוזים שנעשים שמן לאחר כתישה וכן הזתים, ולפיכך כתב כאן וטעמו, ושם כתב והיה טעמו שמתחלף טעם המתיקות ונעשה טעם שמן:
כצפיחית: איו לו חבר, אבל צפחת מים כלי הוא:
גד: מין קטנית הוא עגול כזרע גד:
לבן: כעין הבדולח כדכתיב להלן ועינו כעין הבדולח, אבל זרע גד אינו לבן:

(לג). ויאמר משה אל אהרן: לאחר שהוקם את המשכן בשנה שנייה שהיה שם ארון העדות קח צנצנת אחת וגו':

(לד). לפני העדות: הארון:

(לה). אל קצה ארץ כנען: כדכתיב ביהושוע וישבת המן ממחרת: