רשב"ם על שמות ז

(א). נביאך: דברן תחתיך:

(ב). ושלח: שיאמר לו אהרן שישלח את בני ישראל מארצו:

(ה). וידעו מצרים כי אני ה': אדון ומושל, שעד עתה יאמרו לא ידעתי את ה':

(יג). ויחזק לב פרעה: לומר כי גם אהרן במכשפות עשה:

(יד). כבד: מכבד פרעה את לבו כאשר פירשתי למעלה, כי מתיבות התלוים בגוף האדם יאמר וישמן ויכבד וישפל ויזקן ויחכם, ומהם יאמר בלשעבר זקן כבד שמן ושפל רום אנשים, כולם לשון פעל:

(טו). הנה יוצא המימה: כדרך השרים לטייל בבקר ולרכוב אנה ואנה:

(טז). בזאת תדע כי אני ה': שהרי אמרתה לא ידעתי את ה':

(יח). ונילאו: כבר פירשתיו בפרשת לוט, שכל ונלאו כפל לשון של לא יוכלו, אנויי ב"ל:

(כ). לעיני פרעה: וזהו כבודו של משה, שאהרן שלוחו היה מרים במטה ומכה בו תדיר:

(כא). מתה: טעמו למעלה שהוא לשעבר, אבל מתה אנכי להבא טעמו למטה, ומתה עלי רחל טעמו למעלה שהוא לשעבר:

(כג). גם לזאת: שכבר ויחזק לב פרעה, מעצמו, וגם עתה נחזק מאליו, אבל בצפרדע שכתוב והכבד את לבו שהוא עצמו נתכוין להכביד את לבו, לכן כתב בפרשת ערוב ויכבד פרעה את לבו גם בפעם הזאת, שהרי כבר הכביד את לבו פעם אחרת:

(כה). שבעת ימים: כך היתה מכת היאר:

(כו). ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה: שני פעמים היה משה מתרה את פרעה בשני מכות ובשלישי לא היה מתרה, וכן כל הסדר בכל שלש מכות אינו מתרה, בדם ובצפרדעים התרה, בכנים לא התרה, בערוב ובדבר התרה, בשחין לא התרה בברד ובארבה התרה בחשך לא תהרה:

(כז). נוגף: מכה: