רשב"ם על ויקרא ו

<< · רשב"ם על ויקרא · ו · >>

(ב). זאת תורת העולה: כל הקרבנות האמורים בפרשת ויקרא חוזר וגומר כאן כל דיניהם:
היא העולה: הנקטרת ביום, כדכתיב ביום זבחכם, ביום הקריבו את זבחו, כל הלילה תגמור הקטרתה, ואש המזבח תוקד בו בלילה כמו ביום:

(ג). מדו: כמו בנו צפור, בנו בעור, ומדיו קרועים לשון בגדים:
והרים את הדשן: תרומת הדשן היא זו ומצותה בכל יום קודם לתמיד של שחר, אבל והוציא את הדשן זהו לזמן מרובה לפנות את המזבח מרוב דשן שעליו:

(ט). בחצר אהל מועד: בעזרה ולא בירושלים:

יקדש: קודם הנגיעה יהיה טהור:

(יג). זה קרבן אהרן ובניו: לפי הפשט בני אהרן הכהנים הגדולים העומדים תחתיו, וחכמים דרשו שכל כהן הדיוט כשעושה עבודה ראשונה צריך חינוך במנחה:

(יד). מרבכת: לפי עניינו רכה בשמן, ולפי שהוא מאפה תנור צריך להרביכה בשמן:
תפיני: לשון אפייה אל"ף חסירה והרבה יש לא יהל שם ערבי לא יאהל, וימש חושך כמו ויאמש:

(כ). תכבס: שלא יהא נאסר בנושר שבשריפה:

(כג). וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו': חטאות הפנימיות, פר כהן משיח, ופר העלם דבר של ציבור, ופר ושעיר של יום הכיפורים, ושעירי ע"ז, כל ה' אילו כתוב בהם מתנות לפנים בהיכל על הפרכת ומזבח הזהב, וזהו פשוטו: