רש"ש על המשנה/מקואות/ז
רש"ש על המשנה מסכת מקואות פרק ז
<< · רש"ש על המשנה · מסכת מקואות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א עריכה
בהרע"ב. אבן הברד כמים שאובין כו'. ל"ד בלשונו דודאי לא פוסל בג' לוגין אלא אם היה בכלי דוקא: תוי"ט ד"ה והטיט הנרוק. אפי' נרוק א"פ ל"ד הרב בהביאו דברי הטור בכאן. דפשוט דהמשנה בדוקא נקטה נרוק דאילו עבה אינה מעלה כדלעיל סוף פ' ב':
ג עריכה
אבל שאר המשקין כו' פעמים מעלין כו' כיצד כו' היו בו מ"ס כו'. לכאורה קשה דהא מים שאובין ג"כ מעלין בכה"ג ועדיפי טפי דאפי' יותר מרובו כשר כמש"כ הר"ש והרא"ש והתוי"ט וכ"כ התוס' בזבחים (כב) ד"ה נתן ומפני זה נראה אשר הא"ר מהפך גי' המשנה ע"ש. ולעד"נ דהיא הנותנת דכיון דבשאובין כשר אפי' כל היום כולו (כלישנא דבתוס' שם) ולשון הרע"ב בפ' דלעיל מ"ח אפי' כל מים שאובין שבעולם א"פ אותו. ע"כ צ"ל משום דהשאובין כיון שהגיעו למקוה כשר פרחה מהם איסור השאיבה ושבו להיות כשרים וכמש"כ התוי"ט לעיל פ"ב מ"ו ופ"ו מ"ח. משא"כ מי פירות עדיין שמן עליהן דכי נתרבו חוזרין וניעורין וזה דומה להשקה דמטהרה רק מים טמאים ולא שארי משקים) לכן אין נופל עליהן לומר דמעלין דכיון דבאותו ענין דמעלין אין שם שאובין עליהן ונכון בעז"ה: תוי"ט ד"ה רי"א כו'. דהלכה כמותו משום כו' פריך בגמ' מיניה. ולי אין משם ראיה כלל דהא כאן עסיק התנא ואזיל בפסול דשינוי מראה (ובפרט לגי' הא"ר) וא"כ עיקר דינא דר"י אינו אלא לאשמעי' דמי הצבע א"פ בש"מ. ובזה א"ל דרבנן פליגי עליה. אבל מאמר פוסלין אותו בג"ל איננו עיקרי בדבריו ואגב הוא דתני ליה ובזה משמע ליה להגמ' דלא פליגי עליה ונכון בעז"ה:
ה עריכה
מה שהקשה תור"ע על הר"ש והר"ב דה"ל לפסוק כרבא במכות (ד') דתני חסר קורטוב ברישא דלא שבקינן מה דפשיטא ליה לרבא משום ספיקא דר"פ. נ"ל דלק"מ דהרי לרב יוסף שם פשיטא ליה איפכא דלא תני חסר קורטוב ברישא. ודעת הרי"ף בפ"ק דעירובין וכן אבי העזרי שם דאין הלכה כאביי נגד רב יוסף מפני שהיה רבו. עי' ברא"ש שם סי' ד' ומטע"ז א"ה גם כרבא נגדו:
ו עריכה
ברע"ב ד"ה המים שבתוכן שאובין כו' ופוסלין אה"מ בג' לוגין. וכ"כ הר"מ והר"ש. לכאורה אפי' אינם מחזיקים ג' לוגין מ"מ אינם ראויין להשלים כדלעיל במ"ב. ואולי דלזה לא תהני אפי' יעלם דרך שוליהן דעכ"פ יש לחוש שמא בלעו קצת מהמים ואפי' יסחטם א"א שלא ישאר בהם מאומה. וגם י"ל דהבלוע נעשה שאוב כדמשמע לעיל פ"ג מ"ג ע"ש בפי' הרע"ב וצ"ע בכ"ז: מש"כ התו"ח דבסגוס לא שייך מעלות דרבנן. תמוה דהרי הכוונה על האדם שטבל אח"כ וכדפי' הרע"ב. ובו שייך שפיר מעלות דרבנן:
ז עריכה
בהרע"ב ד"ה העבה. ואין מטבילין בו. משמע דבנרוק מטבילין וז"א כמש"כ לעיל בפ"ב מ"י: ודע שהר"ן בפ' במה אשה על הא דאבוה דשמואל דעביד מפצי שפרש"י מפני הטיט שלא יחוץ הקשה מהך מתני' דמאי הוה דהא המים מקדימין. ונדחק לחלק בין אדם למטה. ולעד"נ דכוונת רש"י על הטיט שבשפתי הנהר דהוא מקדימן בעודן על שפתו קודם שיכנסו להנהר. ועמש"כ לקמן פ"ט מ"ו: