רש"ש על המשנה/מכשירין/ג

רש"ש על המשנה מסכת מכשירין פרק ג

משנה תוספתא ירושלמי

<< · רש"ש על המשנה · מסכת מכשירין · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנוראפירוש תוספות יום טובפירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)פירוש מלאכת שלמהעיקר תוספות יום טובפירוש המשניות לרמב"םמפרשי המשנה

אעריכה

רי"א כו' וכל שאינו כנגד המים אינו בכ"י. פי' הא"ר אע"פ שנתלחלחו מאותן שכנגד המים לא ניחא ליה כו'. וק"ל כיון דמ"מ ניחא ליה באותן המים שילחלחו מיהא את שכנגדן ה"ל תחלתו לרצון. ותליא בפלוגתת ר"ש ורבנן לעיל ספ"א באוכל שומשמין באצבעו דלרבנן בכ"י. ולולי פירושו הנל"פ כל שהוא כנגד המים (ר"ל אם אפי' רק כ"ש כנגד המים דניחא ליה מיהא באותן מים שכנגדו) בכ"י ר"ל כל הפירות. וכל שאינו כנגד המים היינו שאין בו כלל כנגד המים אינו בכ"י. וגי' מהר"ם ופירושו ג"כ תמוה דלחלוחית המים עצמה תכשירום דלא גרעה מזיעה הבאה מחמת מים לעיל פ"ב במ"א ב' ג'. ואולי דמלחלוחית המים אינן רק נתפחים ואין בהם טופח כדי שיכשירום:


בעריכה

תוי"ט ד"ה ושאר כו'. דהואיל וסתמן אינן נבלעין בחבית לא היה לרצון. וצ"ל דתחלת ביאתן לעולם היה ג"כ שלא לרצון דאל"ה הא קי"ל דכל שתחלתו לרצון כו' ה"ז בכ"י ודוחק: בא"ד דיותר ראוי להפליט ממה שיהא נבלע כו'. ראייתו אינה מכרעת כ"כ. אבל יש ראיה לזה מפ"י דתרומות מ"ז וכמו שהעירותי שמה. אכן כאן א"צ לזה דכשהמשקין חוץ לחבית נצרך שתבלע תחלה וגם לפלוט אח"כ לתוך הפירות: בסה"ד ומהר"ם גורס כו' וסתם מתני' ר"מ וכי היכי דא"ל כלי טמא כו' ה"נ כו'. תמוה דתלי תניא בלא תניא. דזה דמשקין טמאים מכשירין היא משנה מפורשת בריש מכילתין:


געריכה

ד"ה הרודה. אע"ג דבמתני' דלעיל אמרי' דמתוך דופני החבית נפלט. ל"ד אהדדי. אלא כאוכלא לדנא דהתם הואיל דהמשקין אדוקין אצל דופני החבית אמרי' שפיר דמבעבעין דרך דופניה. אבל הכא דמפסיק חלל דמסתמא איננה מלאה ואפי' מלאה אינו מבעבע לעלות מעלה. ואי דמי טפי יש לדמות לשק דר"פ:


דעריכה

ד"ה ואם. ואם נתנן שם כו' שאין לו מקום כו' אע"פ שיודע כו'. ק"ל דהא הליחות שבעריבה הוויין תחלתן לרצון. וע"כ מיירי שלעריבה ירד תחלה דלף שלא לרצון. ואע"ג דכבס בהן אח"כ לא תחשיב אלא המים שנתכבס כסותו בהם אבל לא הנשארים מדובקים בעריבה. ובדלא עביד בידים בתחלת ביאתן אף חכמים דהאוכל שומשמין דספ"ק מודו:


העריכה

ד"ה איני חושש. והטעם משום דלא ניחא ליה כו'. אע"ג דבדעביד מעשה אפי' לצורך מחובר מהני כמש"כ בפ"ק מ"ג וע"ש בס"פ באוכל שומשמין פלוגתת ר"ש וחכמים מ"מ בכה"ג ע"כ יש חילוק בין לצורך תלוש ובין לצורך מחובר וכ"נ לומר לדברי מהר"ם. אולם מה שסיים הכ"מ אע"פ שעכשיו שמח כו' והוא לפרש לשון הרמב"ם שם "ואע"פ שהוא שמח" צ"ע כי מדוע יגרע זה מכל הני אם שמח דתנינן לקמן. אם לא שנדחק לפרש שלא שמח אלא לאחר שנתנגבו החטים דלא מהני אז שמחתו כדאיתא בב"מ (כב):


ועריכה

בהרע"ב ד"ה או אם חלחל. ערבוב פירושים בדבריו. שמש"כ שנענע עד במים הוא מפי' הרמב"ם וכוונתו במים שעל הגג עצמו. ומה שסיים שבתוך הצינור הוא מפי' הר"ש והוא מפרש חלחל ר"ל שדחה הפירות לתוך הצינור. ונראה שגי' הרמב"ם לתוכן ושל הר"ש לתוכו:


זעריכה

אלא אם עמד והדיח. נראה לי דר"ל או שהדיח. דבעמד לחוד נמי סגי כדלעיל בסוף משנה ה':