רש"י על שמות טז לה
| רש"י על שמות • פרק ט"ז • פסוק ל"ה | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יג • יד • טו • טז • יז • כ • כא • כב • כג • כה • כו • כח • כט • לא • לב • לג • לה • לו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃
"ארבעים שנה" - והלא חסר ל' יום שהרי בט"ו באייר ירד להם המן תחלה ובט"ו בניסן פסק שנא' (יהושע ה) וישבות המן ממחרת אלא מגיד שהעוגות שהוציאו ישראל ממצרים טעמו בהם טעם מן
"אל ארץ נושבת" - לאחר שעברו את הירדן (קידושין לח) (ס"א שאותה שבעבר הירדן מיושבת וטובה שנאמר (דברים ג) אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ותרגום של נושבת יתבתא ר"ל מיושבת רש"י ישן)
"אל קצה ארץ כנען" - בתחלת הגבול קודם שעברו את הירדן והוא ערבות מואב נמצאו מכחישין זא"ז אלא בערבות מואב כשמת משה בז' באדר פסק המן מלירד ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן שנא' (יהושע ה) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח