רש"י על ויקרא כו לג
<< | רש"י על ויקרא • פרק כ"ו • פסוק ל"ג | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כה • כו • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מא • מב • מג • מד • מה • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות • לגרסת רש"י מנוקד ומעוצב
וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם וַהֲרִיקֹתִ֥י אַחֲרֵיכֶ֖ם חָ֑רֶב וְהָיְתָ֤ה אַרְצְכֶם֙ שְׁמָמָ֔ה וְעָרֵיכֶ֖ם יִהְי֥וּ חׇרְבָּֽה׃
"ואתכם אזרה בגוים" - זו מדה קשה שבשעה שבני מדינה גולים למקום אחד רואים זה את זה ומתנחמין וישראל נזרו כבמזרה כאדם הזורה שעורים בנפה ואין אחת מהן דבוקה בחבירתה
"והריקתי" - כששולף החרב מתרוקן לד הנדן ומדרשו חרב הנשמטת אחריכם אינה חוזרת לה מהר כאדם שמריק את המים ואין סופן לחזור
"והיתה ארצכם שממה" - שלא תמהרו לשוב לתוכה ומתוך כך עריכם יהיו חרבה נראות לכם חרבות שבשעה שאדם גולה מביתו ומכרמו ומעירו וסופו לחזור כאלו אין כרמו וביתו חרבים כך שנויה בת"כ