רש"י על דברי הימים א כט
<< · רש"י על דברי הימים א · כט
פסוק א
"והמלאכה גדולה" - ואם תאמר תקטין הבית זה אי אפשר
"כי לא לאדם הבירה כי אם לה' אלהים" - הגדול והנורא אשר לא יכלכלוהו השמים ושמי השמים ואעפ"כ אל תבהל לבנות בית גדול כזה כי אני בכל כחי הכינותי לבית אלהים הזהב לזהב והכסף לכסף וגו' לפיכך אין לך טורח גדול כל כךפסוק ב
"אבני פוך ורקמה וכל אבן יקרה" - לתת בקירות הזהב ובכלי הכסף
"ואבני שיש" - לעמודים ושלחנות ולרצפהפסוק ג
פסוק ד
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
"ויאמר דוד ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו" - לפיכך הזכיר ישראל יותר מאברהם ויצחק לפי כי יעקב גם הוא נדר דכתיב וידר יעקב נדר (בראשית כ"ח)
"ישראל אבינו" - ישראל סבא וגם בבראשית רבה מפורש כך נדרתי אני דוד ועמי כמו ישראל סבא וכל הנודר צריך להזכיר בנדרו ישראל וכן אשר נדר לאביר יעקב (תהלים לב)
"מעולם ועד עולם" - אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקב"ה יותר מיתרופסוק יא
"לך ה' הגדולה" - אף על פי שהקבצתי כל הממון הזה לבנין בית המקדש שנקרא גדולה אתה נתת לי כל הגדולה הזאת והגבורה שנתת לי גבורה להלחם עם שונאי ישראל ולבוז שללם לפני לבנות הבית כדלעיל אחר שנלחם עם כל אויביו ונצחם כתיב (לעיל יח) גם אותם הקדיש המלך דוד וגו'
"והתפארת" - כל שבחות אלו שבחו על שנתן לו הקב"ה כח לקבץ ממון לבנין ב"ה שנקרא פאר דכתיב (ישעיהו ס') לפאר מקום מקדשי וגם (למעלה כ"ב) כתיב לשם ולתפארת
"והנצח" - שנתן לו הקב"ה נצחון לשלול שלל העובדי כוכבים לצורך הבנין
"כי כל בשמים" - לך הוא אפילו על מה שעל השמים אתה מושל כל שכן על מה שבארץ לפיכך אתה יכול ליתן גדולה למי שאתה רוצה
"ובארץ" - אתנחתא ששם מסיים הפסוק ומוסב למעלה הימנו כדפרשתי
"לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש" - פתרון מלך בשר ודם אם נתן לעבדו אחד שררה וממשלה במלכות אחר השר הוא עבדו בכל מקום שהוא אבל המלכות אינו של מלך ומי שהמלכות שלו אין העבד המושל שלו אבל הקב"ה שלו הוא העבד הממונה למושל וגם המלכות שלו (אקטרי"א בלע"ז) ולפיכך כתיב לך ה' הממלכה והמתנשא עליהם דאפילו ריש גרגותא משמיא מנו ליה ועוד פירשו והמתנשא לכל לראש כשאנו סבירין ששבחנו לך כל ההודאות ואין לך עוד שבח אחר עדיין אינו כלום שהמשובח עומד לראש השבחות וכן כשמסיים דוד כל תשבחותיו בתהילים הוא מתחיל מזמור האחרון שירו לה' שיר חדש כלומר כל השבחות חדשים הם כאילו לא שבחנוהו מעולם כך פי' לי רבי אלעזר ב"ר מאיר ב"ר יצחק מאורלינ"ש וכן בחגייגת ירושלמי כמדומה ליפסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
"ככל אבותינו" - אדם שיש לו בנים ונחלות ומכר כל הנחלות ואם באים בניו לגור באותה נחלה לימים ושנים הם נקראים גרים ותושבים אבל אבותינו היו אורחים וכן אמר דוד אין אנו כן אלא גם אנו וגם אבותינו כולנו גרים ותושבים בעולם דכתיב לך שמים אף לך ארץ תבל ומלואה אתה יסדתם (תהלים פט)
"כצל ימינו על הארץ" - מפורש במדרש קוהלת ולא כצל האילן ולא כעוף הפורח העושה צל לימים ושנים או לשעה אחת עושה צל אלא כצל כנפי הדבורה שיש לה כנפים ואין לה צל
"ואין מקוה" - אין מי שיש לו תקוה שלא ימותפסוק טז
פסוק יז
"ומישרים תרצה" - ולב טוב ויושר תרצה וכי אני יודע שביושר לבבי שישרתי לטוב לבבי ללב א' בהתנדבותי את כל אלה ומן עמך שהתנדבו פתרון בשלי אני בקי ויודע ובשל אחרים איני יודע אלא מה שראיתי שבשמחה התנדבו אני אומר
"ועתה עמך הנמצאו פה ראיתי בשמחה להתנדב לך" - כלומר ראיתי ששמחו בהתנדבם ואיני יודע אם מרצון לבם היה כדכתיב וישמחו העם על התנדבם
"הנמצאו פה" - הנמצאים כאן הם הכתובים למעלה ויקהל דוד את כל שרי ישראל וגו' אבל עשירי ישראל כולם אשר בכל עיר ועיר לא נמצאו פה ועל כן רבונו של עולם נתמעטה הנדבה שאילו היו שאר כל ישראל כאן אז התרבה הנדבהפסוק יח
"ליצר מחשבות לבב עמך" - כי יצר שני לבבם ומחשבותם לטובה ומוסב הוא על כי אתה בוחן לבב וגו'
"והכן לבבם אליך" - שני לבבם שלם להיות לב א' אליך וכן תפרשפסוק יט
פסוק כ
פסוק כא
"פרים אלף כבשים אלף ונסכיהם" - דוגמא אילים חמשה עתודים חמשה וגו' (במדבר ז') שיעור אחד לכולם
"וזבחים לרב" - כן דרך המקרא לדבר כשמדבר בשנים ובג' דברים מניח הראשון עד לסוף ומפרש האחרון מיד וכן ויבא לבן באהל יעקב עד ויבא באהל רחל והלא כבר נאמר ויבא לבן באוהל יעקב הוא אהל רחל (בראשית לא) אלא לא מצא הוא מוסב על האמהות האחרונות ושוב מפרש הראשון ויצא מאהל לאה תחלה ויבא באהל רחל מאהל לאה הלך אל אהל רחל לפי שדברים אחרים צריך לומר על זה ורחל לקחה וגו' ושוב אין נופל לומר ובאוהל שתי האמהות ולא מצא הכא נמי צריך לומר על הזבחים דברים אחריםפסוק כב
"וימליכו שנית לשלמה בן דויד" - כבר המליכוהו פעם אחד כדכתיב במלכים (א' א') ויקח צדוק הכהן את קרן וגו' מפורש בהוריות מלך בן מלך אין מושחין אותו ולמה משחו את שלמה דוד צוה למשחו כדי להוציא מלבן של עוזרי אדוניהו להמליכו
"וימשחו לה' לנגיד" - מלשון נגידו תרגום של משכו ועל שם אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם (במדבר כז)
"ולצדוק לכהן" - לפי שמשח אביתר את אדוניהופסוק כג
פסוק כד
"וגם כל בני המלך נתנו יד" - מה שאין כן באדוניהו שלא שמו ידם תחתיו
"נתנו יד" - אמונה תקעו כף לשלמה לעבדו בלבב שלםפסוק כה
פסוק כט
"הנם כתובים על דברי שמואל" - בספר שמואל
"ועל דברי גד" - במעשה המגפה ולכבוד המלך מגיד ומזכיר לומר כל פרשת גדולתו של מלך כתיב כאן ובמקומות אחרים וכן דמרדכי על ספר דברי הימים למלכי מדי ופרספסוק ל
"ועל ישראל" - עתות שעברו על ישראל
"ועל כל ממלכות הארצות" - שבאו על ישראל דוגמא בשמואל (א' ז') וירעם ה' בקול גדול על פלשתים ויהומם וגו' וכן ביהושפט (ד"ה ב' כ') ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וכן בסנחריב (ישעיהו לז) וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים (ובאבוד רשעים רינה)
<< · רש"י על דברי הימים א · כט