רש"י על בראשית רבה/כ/יא
| רש"י על בראשית רבה • פרשה כ | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • יא • יב •
דבר אחר גדולה מקריעת ים סוף. שזה לישראל בלבד ופרנסה לכל באי עולם דכתיב לכל בשר:
קוץ. זה קונדס ודרדר זה עכבית ויש שמחליפים קוץ זה עכבית ודרדר זה קונדס שהיא עשויה דרין דרין שורה שורה:
שאדם משליף שדהו ואוכלה עד שהוא עשב. שבלים רכים והיינו דאמר ריש לקיש במסכת פסחים אשרינו אם עמדנו בראשונה ואכתי לא פלטינן מנייהו דקא אכלינן עשבא דדברא:
נוח לו. אם עמד בקללתו הראשונה שיהא אוכל עשב ולא יהא טרוד אחר מזונותיו:
ס"א. אף הילוך מעים שלשול כדרך הארץ שאין לו שלשול יותר מדאי אף הוא יפה לחולה:
קומץ עפר של אדמה. אממנה לוקחת קאי:
תלך. אין כתיב כאן אלא תשוב דמשמע שאע"פ שתלך אל עפר תשוב. ע"כ:
ויקרא האדם שם אשתו חוה. ניתנה לו לחיותו ומוצצתו כחויא דבר אחר חיוה לה אדם כמה דורות אבדה:
אמר רבי אחא. חויא חיווייך הנחש שלך שהשיא אותך לחוטא ואת חוויא דאדם שעל ידך חטא:
כי היא היתה אם כל חי. רשב"י אמר שעולה עם כל חי שאם העשיר בעלה עולה עמו. דאם הכניסה לו ארבע שפחות היא בטלה מאותן שבעה מלאכות שמנו חכמים שהאשה חייבת לעשות לבעלה ואינו יכול לומר לה והלא לא הכנסת עמך שום שפחה שנאמר אם כל חי עם חיות שלו היא נהנית כמו כן העני אינה יורדת עמו שאם הכניסה לו כמה שפחות והעני ומכרן אע"פ שאמרו חכמים שכל זמן שאין לו שפחות חייבת לעשות לבעלה במקום שפחה זו כיון שהכניסה לו עכשיו שמכרן יושבת בקתדרא לפי שאינה יורדת עמו דכתיב אם כל חי עם החיות ולא עם המיתה ואין לך מיתה גדולה מעוני:
בשבט אנשים. זה הדד ורזון בן אלידע במדרש רבי תנחומא:
ס"א. דכתיב בהעוותו וגו' וכתיב ויולד בדמותו כצלמו מכלל דעד השתא לא אוליד בצלמו כדמותו כי אם בדמות אנשים:
מאן דאמר רוחוי דביתא טבין. שדים הדרין בבית טובים הן משאר שדים היינו טעמיה משום דרבין עמיה. גדלין עמו ונהנין משלו להכי אוהבין דרי בית ואין מזיקין אותן:
רוחוי דחקלא. הדרין בשדות דלא רבין עמיה ולא נהנים ממנו:
דחכמין יצריה. יודעין ומבינין זדון לבו ולפיכך מזיקין אותו. ע"כ: