רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת/יב

(א) וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ – תַּמָּן תְּנִינָן (אבות פ"ג מ"א): עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים וְכוּלֵּיהּ. וּמִמִּקְרָא זֶה דָּרַשׁ: וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ, שֶׁתִּתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לְפָנָיו; 'וּזְכֹר אֶת בּוֹרֶךָ', קִבְרְךָ, מְקוֹם עָפָר, רִמָּה וְתוֹלֵעָה; "וּזְכֹר בְּאֵרֶךָ", בְּאֵר שֶׁנָּבַעְתָּ מִמְּקוֹרָהּ, הִיא טִפָּה סְרוּחָה שֶׁל זֶרַע וְשֶׁל לֹבֶן.
יְמֵי הָרָעָה – יְמֵי הַזִּקְנָה וְהַחַלָּשׁוּת.

(ב) עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ – אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: זוֹ פַּדַּחַת, שֶׁהִיא מְאִירָה וּמַצְהֶבֶת בְּאָדָם בָּחוּר; וּכְשֶׁמַּזְקֶנֶת, הִיא מַעֲלַת קְמָטִין וְאֵין מַצְהֶבֶת.
וְהָאוֹר – זֶה הַחֹטֶם, שֶׁהוּא תֹּאַר קְלַסְתֵּר פָּנִים.
וְהַיָּרֵחַ – זוֹ נְשָׁמָה שֶׁמְּאִירָה לָאָדָם; שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּטְּלָה הֵימֶנּוּ, אֵין לוֹ מְאוֹר הָעֵינַיִם.
וְהַכּוֹכָבִים – אֵלּוּ הַלְּסָתוֹת, רוּמָנֵי דְּאַפֵּי שֶׁקוֹרִין פומיל"ש [pommels = בליטות הלחיים^[1]] שֶׁל לְחָיַיִם, שֶׁמַּצְהִיבִים.
וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם – תָּבֹא כְּהִיַּית הַמָּאוֹר אַחַר דִּמְעוֹת הַבֶּכִי מִכַּמָּה צָרוֹת שֶׁעָבְרוּ עָלָיו.

(ג) שֶׁיָּזֻעוּ – יַרְתִּיתוּ.
שֹׁמְרֵי הַבַּיִת – אֵלּוּ הַצְּלָעוֹת וְהַכְּסָלִים, הַמְּגִנִּים עַל כָּל חֲלַל הַגּוּף.
וְהִתְעַוְּתוּ – יֹאחֲזֵם עִוּוּת, שֶׁקּוֹרִין קרנפ"א [cranpe = עווית^[2]] בְּלַעַז.
אַנְשֵׁי הֶחָיִל – אֵלּוּ הַשּׁוֹקַיִם, שֶׁנִּשְׁעָן כָּל הַגּוּף עֲלֵיהֶם.
וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת – אֵלּוּ הַשִּׁנַּיִם.
כִּי מִעֵטוּ – לְעֵת זִקְנָה רֹב שִׁנָּיו נוֹשְׁרוֹת.
הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת – אֵלּוּ הָעֵינַיִם.

(ד) וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִּם – אֵלּוּ נְקָבָיו.
בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה – קוֹל רֵחַיִם הַטּוֹחֲנִים מַאֲכָל שֶׁבְּמֵעָיו, וְהוּא הַקֻּרְקְבָן וְהֶמְסֵס.
וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר – שֶׁאֲפִלּוּ קוֹל צִפּוֹר מְנַעַרְתּוֹ מִשְּׁנָתוֹ מִשֶּׁהִזְקִין.
וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר – כָּל קוֹלוֹת שֶׁל כְּלֵי הַשִּׁיר דּוֹמוֹת עָלָיו כְּשִׂיחָה. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, מַשְׁמָעוֹ יִשַּׁחוּ כְּמוֹ "יִשְׁפָּלוּ", כָּל שָׁרִים וְשָׁרוֹת יִהְיוּ שְׁפָלִים בְּעֵינָיו; וְכֵן בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אָמַר לְדָוִד: "אִם אֶשְׁמַע עוֹד בְּקוֹל שָׁרִים וְשָׁרוֹת" (שמ"ב יט,לו).

(ה) גַּם מִגָּבֹהַּ יִירָאוּ – מְגַּבְשׁוּשִׁיּוֹת וּתְלוּלִיּוֹת שֶׁבָּרְחוֹבוֹת הוּא דּוֹאֵג לָצֵאת לַשּׁוּק, פֶּן יִכָּשֵׁל בָּהֶם.
וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ – אֵימוֹת וְחִתּוֹת הַרְבֵּה בַּדְּרָכִים יֵשׁ לוֹ.
חַתְחַתִּים – לָשׁוֹן כָּפוּל הוּא בַּתֵּבָה, כְּמוֹ "גַּלְגַּלִּים" (ראו ישעיהו כח,כח; ירמיהו מז,ג), "קַשְׂקַשִּׂים" (שמ"א יז,ה), "זַלְזַלִּים" (ישעיהו יח,ה).
וְיָנֵאץ – לְשׁוֹן "הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים" (שה"ש ז,יג), שֶׁהֲרֵי הָאָלֶ"ף לֹא נִקְרֵאת בָּהּ. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (שבת קנ"ב ע"א): זוּ קְלִיבֹסֶת, הנ̃ק"א [hanche = מותן^[3]] בְּלַעַז, שֶׁעֶצֶם הָיָּרֵךְ תָּקוּעַ בָּהּ; וּבְזִקְנוּתוֹ בְּשָׂרוֹ כָּחוּשׁ, וְהָעֶצֶם בּוֹלֵט, כְּמוֹ נֵץ הָאִילָן שֶׁהוּא בּוֹלֵט.
הַשָּׁקֵד – אִילָן שֶׁל שְׁקֵדִים; כְּלוֹמַר, שֶׁתִּקְפֹּץ הַזִּקְנָה עָלָיו כְּשָׁקֵד זֶה, הַמְּמַהֵר לְהָנֵץ לִפְנֵי כָּל הָאִילָנוֹת.
וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב – אֵלּוּ הָעֲגָבוֹת, שֶׁתִּהְיֶינָה עַגְבוֹתָיו דּוֹמוֹת עָלָיו כְּסוֹבֵל מַשָּׂא כָּבֵד.
וְיִסְתַּבֵּל – אי"ד איר"ט סורפיישי"ץ [ed ert sorfeisiez = ויהיה עמוס, עודף עומס^[4]] בְּלַעַז.
וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה – חֶמְדַּת תַּאֲוַת נָשִׁים, שֶׁאֵינוֹ נִזְקָק לְנָשִׁים לְתַשְׁמִישׁ. אֲבִיּוֹנָה – תַּאֲוָה, כְּמוֹ: "וְלֹא אֲבִיתֶם" (דברים א,כו); "תָּאַבְתִּי לִישׁוּעָתְךָ" (תהלים קיט,קעד).

(ו) עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף – זֶה חוּט הַשִּׁדְרָה, שֶׁהוּא לָבָן כְּכֶסֶף; וּבְמוֹתוֹ חָסֵר מוֹחוֹ וּמִתְרוֹקֵן וְיָבֵשׁ, וּמִתְעַקֵּם בְּתוֹךְ הַחֻלְיוֹת וְנַעֲשֶׂה כְּשַׁלְשֶׁלֶת. יֵרָתֵק – לְשׁוֹן "רְתֻקוֹת כֶּסֶף" (ישעיהו מ,יט).
וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב – זֶה הָאַמָּה, שֶׁהָיָה מְקַלַּחַת מַיִם וְנוֹבַעַת כְּמַעֲיָן; כְּמוֹ: "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת". וְתָרֻץ – לְשׁוֹן רְצִיצָה.
וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּעַ – זֶה הַכָּרֵס, שֶׁהִיא עָבָה, וְנִבְקַעַת בְּמוֹתוֹ.
וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר – יִתְרוֹצֵץ גַּלְגַּל הָעַיִן בְּתוֹךְ גּוּמָּא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ, גַּלְגַּל שֶׁדּוֹלִין בּוֹ מַיִם מִן הַבּוֹר. כָּךְ נִדְרָשׁ כָּל הָעִנְיָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (דף קנ"א ע"ב).
וּמִדְרַשׁ קִינוֹת פּוֹתְרוֹ כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל: וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ (א) – בְּעוֹד שֶׁהַבְּחוּרוּת שֶׁבָּכֶם קַיֶּמֶת, בְּעוֹד שֶׁהַכְּהֻנָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִי לְכֹהֵן" (שמ"א ב,כח). בְּעוֹד שֶׁהַלְוִיָּה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ" (דברים יח,ה). בְּעוֹד שֶׁמַּלְכוּת בֵּית דָּוִד קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ" (תהלים עח,ע). בְּעוֹד שֶׁיְּרוּשָׁלַיִם קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ: "הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ" (מל"א יא,לב). בְּעוֹד שֶׁבֵּית הַבְּחִירָה קַיֶּמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּה: "וְעַתָּה בָּחַרְתִּי וְהִקְדַּשְׁתִּי... הַבַּיִת הַזֶּה" (דה"ב ז,טז). בְּעוֹד שֶׁאַתֶּם קַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְךָ בָּחַר ה'" (דברים יד,ב). עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה. אֵלּוּ יְמֵי הַגּוֹלָה.
עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ (ב) – זוֹ מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי" (תהלים פט,לז).
וְהָאוֹר – זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו,כג).
וְהַיָּרֵחַ – זוֹ סַנְהֶדְרִין, דִּתְנַן (סנהדרין פ"ד מ"ג): סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹּרֶן עֲגוּלָה.
וְהַכּוֹכָבִים – אֵלּוּ הָרַבָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים" (דניאל יב,ג).
וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם – צָרָה אַחַר צָרָה קָשָׁה. אַתָּה מוֹצֵא בְכָל הַנְּבוּאוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁנִּתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם יִרְמְיָה, לֹא בָּאוּ עֲלֵיהֶם אֶלָּא לְאַחַר חֻרְבַּן הַבָּיִת.
בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת (ג) – אֵלּוּ מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה.
וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל – אֵלּוּ הַכֹּהֲנִים, שֶׁהֵם גִּבּוֹרִים בְּכֹחַ. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא: עֶשְׁרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף לְוִיִּם הֵנִיף אַהֲרֹן בְּיוֹם אֶחָד. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַמֻּרְאָה הַזֶּה – דָּבָר קַל הִיא, וְהַכֹּהֵן זוֹרְקָהּ יוֹתֵר מִשְּׁלֹשִׁים אַמָּה.
וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת – אֵלּוּ הַמִּשְׁנָיוֹת הַגְּדוֹלוֹת, מִשְׁנַת רַבִּי עַקִיבָא וּמִשְׁנַת רַבִּי חִיָּא וּמִשְׁנַת בַּר קַפָּרָא.
וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת – שֶׁיִּשְׁתַּכֵּחַ הַתַּלְמוּד מִן הַלֵּב.
וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק (ד) – כְּגוֹן דַּלְתֵי נְחוּשְׁתָּא בֶּן אֶלְנָתָן, שֶׁהָיוּ פְּתוּחִים לִרְוָחָה.
בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה – עַל יְדֵי שֶׁלֹּא נִתְעַסְּקוּ בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לִטְחִינַת הָרֵחַיִם: מָה רֵחַיִם אֵינָן בְּטֵלוֹת לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, אַף כָּאן: "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א,ח).
וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר – זֶה נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע. אָמַר רַבִּי לֵוִי: שְׁמוֹנֶה עֶשְׁרֵה שָׁנָה הָיְתָה בַּת קוֹל יוֹצֵאת וּמְפוֹצֶצֶת בַּפַּלָּטִין שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר: "עַבְדָּא בִּישָׁא, זִיל אַחֲרִיב בֵּיתֵיהּ דְּמָרָךְ, דִּבְנֵי מָרָךְ לָא שָׁמְעִין לֵיהּ" [=עֶבֶד רָע, לֵךְ וְהַחֲרֵב אֶת בֵּית אֲדוֹנְךָ, כִּי בְּנֵי אֲדוֹנְךָ אֵינָם נִשְׁמָעִים לוֹ].
וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר – "בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן" (ישעיהו כד,ט).
גַּם מִגָּבֹהַּ יִרָאוּ (ה) – מִגָּבֹהַּ שֶׁל עוֹלָם יִתְיָירֵא וְיִדְאַג לִבּוֹ, פֶּן יַעֲשֶׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בָּרִאשׁוֹנִים.
וְחַתְחַתִּים בַּדֶּרֶךְ – מִתּוֹךְ כָּךְ יְבַקֵּשׁ לוֹ אוֹתוֹת וּרְמָזִים אִם יַצְלִיחַ בַּדֶּרֶךְ שֶׁיֵּלֵךְ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי עָמַד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל אֵם הַדֶּרֶךְ... לִקְסָם, קִלְקַל בַּחִצִּים, שָׁאַל בַּתְּרָפִים" (יחזקאל כא,כו).
וְיָנֵאץ הַשָׁקֵד – תִּצְמַח נְבוּאַת יִרְמְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה" (ירמיהו א,יא). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: הַשָּׁקֵד הַזֶּה, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא מֵצִיץ עַד גְּמַר פֵּרוֹתָיו – עֶשְׁרִים וְאֶחָד יוֹם. כָּךְ מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב – עֶשְׁרִים וְאֶחָד יוֹם.
וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב – זֶה צַלְמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶאצַּר, "רוּמֵהּ אַמִּין שִׁתִּין פְּתָיֵּהּ אַמִּין שִׁת" (דניאל ג,א). וְאִם אֵין עָבְיוֹ אֶלָּא שֵׁשׁ, אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד, וְאַתְּ אָמַרְתְּ: "אֲקִימֵהּ בְּבִקְעַת דּוּרָא" (שם)? אָמַר רַב בֵּיבָי: מַעֲמִידִין אוֹתוֹ וְנוֹפֵל, עַד שֶׁהֵבִיאוּ כָּל זָהָב שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְשָׁפְכוּ דִּימוֹס עַל רַגְלָיו, לְקַיֵּים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: "וּזְהָבָם לְנִדָּה וְלָמַס יִהְיֶה" (ראו יחזקאל ז,יט).
וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה – זוֹ זְכוּת אָבוֹת; תּוּפַר מִשְׁעֶנֶת אָבוֹת שֶׁלָּכֶם. וְיִהְיֶה הָאֲבִיּוֹנָה מִלְּשׁוֹן "אָב".
כִּי הוֹלֵךְ הָאָדָם – יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּקְרָא "צֹאן אָדָם" (יחזקאל לו,לז); "אָדָם אַתֶּם" (יחזקאל לד,לא).
אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ – מִבָּבֶל בָּאוּ, לְבָבֶל חָזְרוּ; תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר הָיָה.
וְסָבְבוּ בַשּׁוּק הַסּוֹפְדִים – גָּלוּת יְכָנְיָה קָדְמָה לְגָלוּת צִדְקִיָּה אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה. כְּשֶׁהֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ בְּקוֹלָרִין, הָיוּ יוֹצְאִין גָּלוּת יְכָנְיָה לִקְרַאת נְבוּכַדְנֶאצַּר עַל כָּרְחָן עִם שְׁאָר בְּנֵי הָעִיר, לְקַלְּסוֹ שֶׁהוּא גִבּוֹר וּמַצְלִיחַ, וְהָיוּ רוֹאִין אֶת הַשְּׁבוּיִים וְשׁוֹאֲלִין אוֹתָם אִישׁ עַל קְרוֹבוֹ, מַה נַעֲשָׂה בּוֹ, וְהָיוּ מְשִׁיבִין אוֹתָן: "אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַשֶּׁבִי לַשֶּׁבִי, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב" (ירמיהו מג,יא), וְהָיוּ מְקַלְּסִין בְּיָדָם אַחַת, וּבְיָדָם אַחֶרֶת מְסַפְּקִין וּמְטַפְּחִין הֶסְפֵּד עַל אֲחֵיהֶם וְעַל בְּנֵיהֶם.
עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף (ו) – זוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יֹחֲסִין.
וְתָרֻץ גֻּלַּת הַזָּהָב – אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר, "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב" (תהלים יט,יא).
וְתִשָּׁבֶר כַּד עַל הַמַּבּוּע – כַּדּוֹ שֶׁל בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה עַל מַבּוּעוֹ שֶׁל יִרְמְיָהוּ; שֶׁשְּׁנֵיהֶם גָּלוּ לְבָבֶל, וּפָסְקוּ מִלִּמּוּדָם בְּעִנּוּי הַדֶּרֶךְ. תְּחִלָּה גָּלוּ לְמִצְרַיִם, שֶׁהֶגְלָם יוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ; וּכְשֶׁהֶחֱרִיב נְבוּכַדְנֶאצַּר אֶת מִצְרַיִם, הֶגְלָם לְבָבֶל.
וְנָרֹץ הַגַּלְגַּל אֶל הַבּוֹר – זוֹ בָּבֶל, שֶׁהִיא זוּטָא שֶׁל עוֹלָם.

(ז) וְיָשֹׁב הֶעָפָר וְגוֹמֵר – מִבָּבֶל בָּאוּ, לְבָבֶל חָזְרוּ.
וְהָרוּחַ תָּשׁוּב – זוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ; שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלְּקָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, גָּלוּ.

(ח) הֲבֵל הֲבָלִים – אֲנִי רוֹאֶה בָּעוֹלָם.
אָמַר הַקּוֹהֶלֶת – מִי שֶׁבּוֹ קְבוּצַת הַחָכְמָה.
הַכֹּל הָבֶל – כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית.

(ט) וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם – וְיוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִכְתַּב בְּסֵפֶר זֶה, הָיָה קֹהֶלֶת חָכָם.
וְאִזֵּן – עָשָׂה אָזְנַיִם לַתּוֹרָה, כְּקֻפָּה זוֹ שֶׁאֵין לָהּ אָזְנַיִם לֶאֱחֹז בָּהּ, וּבָא וְעָשָׂה לָהּ אָזְנַיִם, שֶׁתִּקֵּן עֵרוּבִין לִסְיָג שְׁמִירַת שַׁבָּת, וּנְטִילַת יָדַיִם סְיָג לַטָּהֳרָה, וְגָזַר עַל הַשְּׁנִיּוֹת סְיָג לָעֲרָיוֹת.

(י) בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת – נָתַן לִבּוֹ וְחִזֵּר עַל הַדָּבָר, וּמְצָאוֹ.
דִּבְרֵי חֵפֶץ – הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינָי.
וְכָתוּב יֹשֶׁר – זֶה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְהַנְּבִיאִים.

(יא) דִּבְרֵי חֲכָמִים – שֶׁעָשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה בִּגְזֵרוֹת לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה, כְּגוֹן אֲכִילַת קָדָשִׁים עַד הַשַּׁחַר, וְהֵם אָמְרוּ עַד חֲצוֹת, וּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית כְּמוֹ כֵן.{{ד"ה ברש"י|דיבור=כַּדָּרְבֹנוֹת. מַה דָּרְבָּן זֶה מְכַוֵּן אֶת הַפָּרָה לִתְלָמֶיהָ, כַּךְ דִּבְרֵיהֶם מְכַוְּנִים אֶת הָאָדָם לְדַרְכֵי חַיִּים.
וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים – מַה מַּסְמֵר זֶה קָבוּעַ, אַף דִּבְרֵיהֶם קְבוּעִים; וּמַה נְּטִיעָה פָּרָה וְרָבָה, אַף דִּבְרֵיהֶם פָּרִים וְרָבִים לִמְצֹא בָּהֶם טַעַם.
בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת – מַסְמְרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גֻּלְגֹּלֶת אֲסוּפָה וְגַסָּה, גרוש"א [grose = שמנה^[5]] בְּלַעַז. כֵּן פֵּרְשׁוֹ דּוֹנָשׁ בֶּן לַבְּרָט.
נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד – כָּל דִּבְרֵיהֶם דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים, הוּא אַמָרָן, וְרוֹעֶה אֶחָד נְתָנָן; מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה.
וּכְמַשְׂמְרוֹת – כְּתִיב בְּשִׂי"ן, שֶׁהַתּוֹרָה בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים, וּכְמִנְיַן מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה.

(יב) וְיֹתֵר מֵהֵמָּה בְּנִי הִזָּהֵר – וְיוֹתֵר מִיֹּשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, דְּבָרִים הַכְּתוּבִים בַּסְּפָרִים הַנִּזְכָּרִים לְמָעְלָה,
בְּנִי הִזָּהֵר – לִשְׁמֹר דִּבְרֵי חֲכָמִים. וְאִם תֹּאמַר: אִם יֵשׁ בָּהֶם צֹרֶךְ, לָמָה לֹא נִכְתְּבוּ?
עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה אֵין קֵץ – אִם בָּאנוּ לִכְתֹּב, לֹא הִסְפַּקְנוּ.
וְלַהַג הַרְבֵּה יְגִעַת בָּשָׂר – וְאִם בָּא לָתֵת לֵב לְגִרְסָא חֲבִילוֹת, יוֹתֵר מִמַּה שֶׁאֵין הַלֵּב מַשִּׂיג, יְגִיעָה הִיא לַבְּרִיּוֹת, שֶׁאֵין לְהַשִּׂיגוֹ. וְלֹא יֹאמַר: הוֹאִיל וְלֹא אוּכַל לִגְמֹר הַמְּלָאכָה, לָמָּה אַתְחִיל? אַךְ—

(יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא – מַה שֶׁתּוּכַל עֲשֹׂה, וְלִבְּךָ לַשָּׁמַיִם.
וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם – כִּי לַדָּבָר הַזֶּה נִבְרָא כָּל הָאָדָם.

(יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה – אֲשֶׁר אָדָם עוֹשֶׂה, יָבִיא הָאֱלֹהִים בְּמִשְׁפָּט. וּלְכַךְ נָקוּד מַעֲשֶׂה פַּתָּ"ח וְהַטַּעַם לְמַעְלָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דָּבוּק לַשֵּׁם^[6].
עַל כָּל נֶעְלָם – אֲפִלּוּ עַל הַשּׁוֹגֵג.
אִם טוֹב וְאִם רָע – אֲפִלּוּ נִכְשַׁל בְּמִצְוָה, כְּגוֹן נוֹתֵן צְדָקָה לֶעָנִי בְּפַרְהֶסְיָא. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְגוֹמֵר.

הערות

1. זה הפירוש לפי המדרש. באשר לצורת המילה ר' לעיל מס' 4274. גם כאן יש גרסאות פומייל"ש pomeils. קטן. בעברית מודרנית: רקות. ויקיעורך.
2. בכמה כתבי־יד הוקדמה ללעז זה המלה גוט"א gote ("שיגרון"), ובאחד מהם, אך גם בדפוסים, התרגום המילולי של "יתעוותו": אינקרנפירונ"ט encranpiront.
3. המלה המתורגמת אינה מן המקרא אלא מפירושו המדרשי.
4. הפועל נגזר מהשם feis (fais), "משא, עומס". יש גרסאות שונות, שבהן הפועל הוא פורפיישיי"ר porfeisier או טריש̃קריי"ר trescharjier, אך המובן דומה.
5. רש"י מסביר, לפי דונש בן לברט, שמדובר בסוג מסמרים, בעלי ראש עבה, ואולי כך שם המסמר.
6. פירוש, השי"ן בתיבת "מעשה" נקודה בסגול, הקרוי פת"ח קטן בלשון המדקדקים הקדמונים; והטעם המוטעם בו הינו זקף, שהוא טעם מפסיק, המחבר את התיבה לתיבות שלפניו, "כי את כל מעשה, ה' יביא במשפט", לפי שאין תיבת "מעשה" דבוק לתיבת "האלקים", וזהו "לפי שאינו דבוק לשם". ויקיעורך.