(א) וְלָבוּר – וּלְבָרֵר.
אֶת כָּל זֶה – בֵּרַרְתִּי וְהִבְחַנְתִּי.
אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם בְּיַד הָאֱלֹהִים – הוּא עוֹזְרָם וְהוּא שׁוֹפְטָם, כְּדֵי לְהֵיטִיבָם בְּאַחֲרִיתָם.
וַעֲבָדֵיהֶם – הֵם תַּלְמִידֵיהֶם, מְשַׁמְּשֵׁיהֶם; הוֹלְכֵי אוֹרְחוֹתָם.
גַּם אַהֲבָה גַם שִׂנְאָה – אֵין יוֹדְעִין שְׁאָר הַבְּרִיּוֹת, וְאֵין מַכִּירִין לָתֵת לִבָּם בַּמֶּה יֵאָהֲבוּ לַמָּקוֹם, וּבַמֶּה הֵם שְׂנוּאִים.
הַכֹּל לִפְנֵיהֶם – לִפְנֵי הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים.

(ב) הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל – הַכֹּל נוֹתְנִים לְלִבָּם כַּאֲשֶׁר מַגִּיעַ לְכָל אָדָם מִקְרֶה אֶחָד, וְיוֹדְעִים שֶׁסּוֹף דָּבָר לָתֵת לְכָל אִישׁ כְּדַרְכּוֹ.
מִקְרֶה אֶחָד – וְיוֹדְעִים שֶׁסּוֹף הַכֹּל, צַדִּיק וַאֲשֶׁר רָשָׁע – לָמוּת, וּמִקְרֶה אֶחָד יֵשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה לְכֻלָּם. כָּל זֶה יוֹדְעִים; וְאַף עַל פִּי כֵן בּוֹחֲרִים לָהֶם דֶּרֶךְ הַטּוֹב, לְפִי שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם לָעוֹלָם הַבָּא.
לַצַּדִּיק – כְּגוֹן נֹחַ.
וְלָרָשָׁע – פַּרְעֹה נְכֹה; זֶה נִצְלַע וְזֶה נִצְלַע.
לַטּוֹב – זֶה משֶׁה.
וְלַטָּהוֹר – זֶה אַהֲרֹן.
וְלַטָּמֵא – אֵלּוּ הַמְּרַגְּלִים. אֵלּוּ אָמְרוּ שִׁבְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֵלּוּ אָמְרוּ גְנוּתָהּ; אֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, וְאֵלּוּ לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ. הֲרֵי מִקְרֶה אֶחָד לָהֶם.
וְלַזֹּבֵחַ – זֶה יֹאשִׁיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמֶר: 'וַיִּזְבַּח יֹאשִׁיָּהוּ' (ראו מל"א יג,ב).
וְלַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ זֹבֵחַ – זֶה אַחְאָב, שֶׁבִּטֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל מִלַּעֲלוֹת לְרֶגֶל; זֶה מֵת בְּחִצִּים, וְזֶה מֵת בְּחִצִּים.
כַּטּוֹב – זֶה דָּוִד.
כַּחֹטֶא – זֶה נְבוּכַדְנֶאצַּר: זֶה בָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְזֶה הֶחֱרִיבוֹ; זֶה מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְזֶה מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנָה.
הַנִּשְׁבָּע – זֶה צִדְקִיָּהוּ, שֶׁנִּשְׁבַּע לַשֶּׁקֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְגַם בִּנְבוּכַדְנֶאצַּר מָרָד אֲשֶׁר הִשְׁבִּיעוֹ" וְגוֹמֵר (דה"ב לו,יג).
כַּאֲשֶׁר שְׁבוּעָה יָרֵא – זֶה שִׁמְשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי פֶּן תִּפְגְעוּן בִּי אַתֶּם" (שופטים טו,יב), לָמַדְנוּ שֶׁהָיְתָה שְׁבוּעָה חֲמוּרָה לוֹ; זֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינַיִם, וְזֶה מֵת בְּנִקּוּר עֵינָיִם.

(ג) עַל כֵּן לֵב בְּנֵי אָדָם מָלֵא רָע – שֶׁאוֹמְרִים: אֵין דִּין פֻּרְעָנוּת לָרְשָׁעִים, אֵין הַכֹּל אֶלָּא לְפִי הַמִּקְרֶה; פְּעָמִים לַצַּדִיק, וּפְעָמִים לָרָשָׁע.
וְאַחֲרָיו אֶל הַמֵּתִים – וְסוֹפָן יוֹרְדִין לַגֵּיהִנֹּם.

(ד) כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר אֶל כָּל הַחַיִּים יֵשׁ בִּטָּחוֹן – כִּי בְּעוֹדוֹ בַּחַיִּים, אֲפִלּוּ הוּא רָשָׁע וְנִתְחַבֵּר לָרְשָׁעִים – כְּמוֹ שֶׁנֶאֱמַר: אֶל כָּל הַחַיִּים, אֲפִלּוּ לָרְשָׁעִים – יֵשׁ בִּטָּחוֹן; שֶׁמָּא יָשׁוּב לִפְנֵי מוֹתוֹ.
כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת – וּשְׁנֵיהֶם רְשָׁעִים. טוֹב הָיָה לוֹ לִנְבוּזַרְאֲדָן, שֶׁהָיָה עֶבֶד רָשָׁע, וְנִתְגַּיֵּר, שֶׁלֹּא הִקְדִימַתּוֹ מִיתָה – מִנְּבוּכַדְנֶאצַּר רַבּוֹ, שֶׁנִּקְרָא אַרְיֵה, שֶׁנֶּאֱמַר: "עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ" (ירמיהו ד,ז), וּמֵת בְּרִשְׁעוֹ בְּגֵיהִנֹּם; וְעַבְדּוֹ בְּגַן עֵדֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְעִנְיַן מְחַתְּכִין אֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים בְּשַׁבָּת; וּמֵת הַמּוּטָל בַּחַמָּה – אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן הֵנִיחוּ עָלָיו תִּינוֹק אוֹ כִּכָּר.

(ה) כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים שֶׁיָּמֻתוּ – וְאוּלַי יָשִׁיבוּ אֶל לִבָּם יוֹם הַמִּיתָה וְיָשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם. אֲבָל מִשֶּׁמֵּתוּ – אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין עוֹד לָהֶם שְׂכַר פְּעֻלָּה שֶׁיַּעֲשׂוּ מִן הַמִּיתָה וְאֵילַךְ; אֶלָּא מִי שֶׁטָּרַח בְּעֶרֶב שַׁבָּת, יֹאכַל בְּשַׁבָּת.

(ו) גַּם אַהֲבָתָם – שֶׁאָהֲבוּ פֶּתִי וְלָצוֹן.
גַּם שִׂנְאָתָם – שֶׁשָּׂנְאוּ דַּעַת.
גַּם קִנְאָתָם – שֶׁהִקְנִיאוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.
וְחֵלֶק אֵין לָהֶם וְגוֹמֵר בְּכֹל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וְגוֹמֵר – לֹא הוֹעִיל לָהֶם זְכוּת בֵּן וּבַת לְאוֹתָן רְשָׁעִים, שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵין לָהֶם כַּפָּרָה לְאַחַר מִיתָה.

(ז) לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה – אֲבָל אַתָּה, הַצַּדִּיק, שֶׁכְּבָר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא, לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה.

(ח) בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים – הַתְקֵן עַצְמְךָ בְּכָל שָׁעָה בְּמַעֲשֶׂה טוֹב; שֶׁאִם תָּמוּת הַיּוֹם, תִּכָּנֵס בְּשָׁלוֹם. וּמָשַׁל שְׁלֹמֹה הֶחָכָם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְאָדָם, שֶׁהִזְמִינוֹ הַמֶּלֶךְ לְיוֹם סְעֻדָּה, וְלֹא קָבַע לוֹ זְמָן. אִם חָכָם הוּא אוֹ פִּקֵּחַ, מִיָּד מְכַבֵּס כְּסוּתוֹ וְרוֹחֵץ וְסָךְ, וְכֵן עֵת מָחָר; עַד עֵת יִקָּרֵא אֶל הַסְּעֻדָּה – יִהְיוּ כָּל שָׁעָה בְּגָדָיו לְבָנִים, וְהוּא רָחוּץ וָסָךְ. כָּךְ דְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (קנ"ג ע"א).

(ט) רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ – רְאֵה וְהָבֵן לִלְמֹד אֻמָּנוּת לְהִתְפַּרְנֵס מִמֶּנּוּ, עִם תַּלְמוּד תּוֹרָה אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ.
כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִים – אִם עָשִׂיתָ כֵּן, יִהְיֶה חֶלְקְךָ זֶה, חַיִּים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְפַּרְנֵס מִן הָאֻמָּנוּת, וּבָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מַשְׁכַּחַת עָוֹן.

(י) כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת – רְצוֹן קוֹנְךָ, בְּעוֹד שֶׁאַתָּה בְּכֹחֲךָ, עֲשֵׂה.
כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְגוֹמֵר בִּשְׁאוֹל – לְזַכּוֹתְךָ מִשֶּׁתָּמוּת; וְאִם עָשִׂיתָ כֵּן, אֵין לְךָ שׁוּם חֶשְׁבּוֹן בִּשְׁאוֹל שֶׁתִּדְאַג מִמֶּנּוּ. וְכֵן הַמִּקְּרָא מְסֹרָס, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל לָרְשָׁעִים, וְלֹא חֶשְׁבּוֹן לַצַּדִּיקִים, כְּשֶׁיִּתְּנוּ הַחוֹטְאִים דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; וְכָךְ נִדְרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ. וְהַבָּא לְפָתְרוֹ בְלֹא סֵרוּס, כְּמַשְׁמָעוֹ, פּוֹתֵר חֶשְׁבּוֹן – לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה, מַה יּוּכַל עוֹד לַעֲשׂוֹת לְהִפָּטֵר מִן הַדִּין.

(יא) שַׁבְתִּי וְרָאֹה – כְּמוֹ "זָכוֹר", וידנ"ט [wedant = בראות[1]] בְּלַעַז.
לֹא לַקַּלִים הַמֵּרוֹץ – לֹא עָמְדָה לַעֲשָׂהאֵל קַלּוּתוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ פְּקֻדָּתוֹ.
וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה – לֹא עָמְדָה לְאַבְנֵר גְבוּרָתוֹ מִשֶּׁהִגִּיעַ יוֹמוֹ.
וְגַם לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם – כְּגוֹן אֲנִי, שֶׁהָיָה לַחְמִי לְיוֹם "שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת" וְגוֹמֵר (מל"א ה,ב), וְעַכְשָׁיו "זֶה ... חֶלְקִי מִכָּל עֲמָלִי" (לעיל ב,י), מַקְלִי וּמַקֵּדָה.
וְגַם לֹא לַנְּבוֹנִים עֹשֶׁר – כְּגוֹן אִיּוֹב. בַּתְּחִלָּה – "וַיְהִי מִקְנֵהוּ" וְגוֹמֵר (איוב א,ג; כְּשֶׁבָּאָה שַׁעְתּוֹ, אָמַר: "חָנֻּנִי אַתֶּם רֵעָי" (שם יט,כא).
וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן – הֲרֵי מֹשֶׁה; אֵין יוֹדֵעַ וְנָבוֹן מִמֶּנּוּ בְּיִשְׂרָאֵל, וְלֹא מָצָא חֵן בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁיִּכָּנֵס לָאָרֶץ.
כִּי עֵת וָפֶגַע – כְּמַשְׁמָעוֹ. דָּבָר אַחֵר: כִּי עֵת יִקְרֶה אוֹתָם; וְהַפְּגִיעָה וְהַתְּחִנָּה יִהְיוּ רְגִילִין בָּהֶם, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לַדְּבָרִים הַלָּלוּ.

(יב) כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה – כְּדָגִים גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה גְּרוּעָה וַחֲלוּשָׁה. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ: הִיא חַכָּה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא כְּמִין מַחַט, וְדָג גָּדוֹל נִלְכָּד בָּהּ.
כָּהֵם יוּקָשִׁים – בְּמִכְשׁוֹל קָטָן וְחַלָּשׁ, כְּמוֹ הַמְּצוֹדָה הָרָעָה וְהַפַּח, נִכְשָׁלִים בְּנֵי אָדָם בְּעֵת פְּקֻדַּת רָעָתָם, כְּשֶׁבָּא עִתָּם לִפֹּל הָרָעָה עֲלֵיהֶם פִּתְאוֹם בִּמְצוֹדָה רָעָה; מלוייש"א [malweise = רעה[2]] בְּלַעַז.
כָּהֵם – כְּמוֹתָם.

(טו) וְאָדָם לֹא זָכַר – לֹא הָיָה חוֹשְׁבוֹ לִכְלוּם.

(טז) וְאָמַרְתִּי אָנִי – בִּרְאוֹתִי כֵּן, טוֹבָה חָכְמָה מִגְּבוּרָה; וַהֲרֵי חָכְמָתוֹ שֶׁל זֶה בְּזוּיָה לְכֻלָּם, וְעַכְשָׁיו כֻּלָּם נִמְלְטוּ עַל יָדוֹ.
וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: עִיר קְטַנָּה – זֶה הַגּוּף.
וַאֲנָשִׁים בָּה מְעָט – אֵלּוּ אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם.
מֶלֶךְ גָּדוֹל – זֶה יֵצֶר הָרַע, שֶׁכָּל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁים בּוֹ.
אִישׁ מִסְכֵּן – זֶה יֵצֶר טוֹב.

(יז) בְּנַחַת נִשְׁמָעִים – מְקֻבָּלִים הֵם לַבְּרִיּוֹת.
מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים – מֹשֶׁה נִפְטַר זֶה כַּמָּה שָׁנִים, וַעֲדַיִּין גְּזֵרוֹתָיו מְקֻבָּלִים עַל יִשְׂרָאֵל; וְכַמָּה מַלְכֵי אֻמּוֹת גּוֹזְרִין גְּזֵרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, וְאֵין דִּבְרֵיהֶם מִתְקַיְּמִין.

(יח) טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי קְרָב – חָכְמָתָהּ שֶׁל סֶרַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל... הָעָם בְּחָכְמָתָהּ" (שמ"ב כ,כב) – עָמְדָה לָהֶם יוֹתֵר מִכְּלֵי קְרָב, שֶׁהָיָה בְּיָדָם לְהִלָּחֵם עִם יוֹאָב.
וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה – אִלּוּלֵי שֶׁהָרְגָה לְשֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי, הָיוּ כֻּלָּם אֲבוּדִים עַל יָדוֹ.
דָּבָר אַחֵר: וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה – הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מֶחֱצָה צַדִּיקִים וּמֶחֱצָה רְשָׁעִים, וּבָא אֶחָד וְחָטָא וַעֲשָׂאָן מְרֻבִּים, נִמְצָא שֶׁהִכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם לְחוֹבָה.


הערות

עריכה
  1. ^ גם כאן gérondif (ר' לעיל מס' 3209), אף־על־פי שמבנה המשפט, לפי פירוש זה, אינו נראה בבירור. אולי "בראותי... [הגעתי למסקנה], כי עת ופגע..."
  2. ^ אולי רש"י רוצה לומר, שהמצודה מביאה פתאום אסון על החיה הנלכדת.