רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת/ג

(א) לַכֹּל זְמָן – אַל יִשְׂמַח הָאוֹסֵף בַּהוֹן מֵהֶבֶל. כִּי אִם עַכְשָׁיו הוּא בְּיָדוֹ, עוֹד יִירָשׁוּהוּ צַדִּיקִים, אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן; כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן קָבוּעַ מָתַי יִהְיֶה.
לְכָל חֵפֶץ – לְכָל דָּבָר. כָּל הַדְּבָרִים קְרוּיִים 'חֲפָצִים' בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה.

(ב) עֵת לָלֶדֶת – לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים.
וְעֵת לָמוּת – קֶצֶב שְׁנוֹת שֶׁל כָּל דּוֹר וָדוֹר.
עֵת לָטַעַת – גּוֹי וּמַמְלָכָה.
וְעֵת לַעֲקוֹר – עֵת יָבֹא לְהֵעָקֵר.

(ג) עֵת לַהֲרוֹג – אֻמָּה שְׁלֵמָה, כְּשֶׁמַּגִיעַ יוֹם פְּקֻדָּתָהּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁאֵרִיתֵךְ יַהֲרֹג" (ישעיהו יד,ל).
וְעֵת לִרְפּוֹא – שִׁבְרָם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִצְרַיִם: "וְשָׁבוּ עַד ה' וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם" (ישעיהו יט,כב).
עֵת לִפְרוֹץ – חוֹמַת הָעִיר כְּשֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ, שֶׁנֶאֱמַר: "וְחוֹמַת רוּשָׁלַ͏ִם מְפֹרָצֶת" (נחמיה א,ג).
וְעֵת לִבְנוֹת – שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" (עמוס ט,יא).

(ד) עֵת לִבְכּוֹת – בְּתִשְׁעָה בְּאָב.
וְעֵת לִשְׂחוֹק – לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" (תהלים קכו,ב).
עֵת סְפוֹד – בִּימֵי אֵבֶל.
וְעֵת רְקוֹד – בַּחֲתָנִים וְכַלּוֹת.

(ה) עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים – בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל מֻשְׁלָכִים בְּחֻרְבַּן הַבַּיִת, "תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ" (איכה ד,א).
וְעֵת כְּנוֹס – אוֹתָם מִן הַגּוֹלָה, "וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּצֹאן עַמּוֹ כִּי אַבְנֵי נֵזֶר מִתְנוֹסְסוֹת עַל אַדְמָתוֹ" (זכריה ט,טז).
עֵת לַחֲבוֹק – "כִּי כַּאֲשֶׁר יִדְבַּק הָאֵזוֹר" וְגוֹמֵר (ירמיהו יג,יא).
וְעֵת לִרְחֹק מְחַבֵּק – "וְרִחַק ה' אֶת הָאָדָם" (ישעיהו ו,יב).

(ו) עֵת לְבַקֵּשׁ – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת הָאֹבֶדֶת אֲבַקֵּשׁ" (יחזקאל לד,טז), לְעִנְיַן נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל.
וְעֵת לְאַבֵּד – וְעֵת שֶׁאִבְּדָם בַּגּוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַאֲבַדְתֶּם בַּגּוֹיִם" (ויקרא כו,לח).
עֵת לִשְׁמוֹר – "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ" (במדבר ו,כד), כְּשֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ.
וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ – "וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת" (דברים כט,כז).

(ז) עֵת לִקְרוֹעַ – מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, "וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה" וְגוֹמֵר (מל"א יד,ח).
וְעֵת לִתְפּוֹר – "וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ... וְלֹא יֵחָצוּ עוֹד לִשְׁתֵּי מַמְלָכוֹת" (יחזקאל לז,כב).
עֵת לַחֲשׁוֹת – פְּעָמִים שֶׁאָדָם שׁוֹתֵק וּמְקַבֵּל שָׂכָר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא י,ג), וְזָכָה שֶׁנִּתְיַחֵד הַדִּבּוּר עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן... יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ" (ויקרא י ח-ט).
וְעֵת לְדַבֵּר – "אָז יָשִׁיר משֶׁה" (שמות טו,א); "וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה" (שופטים ה,א); "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" (הושע יד,ג).

(ח) עֵת לֶאֱהֹב – "וַאֲהֵבְךָ" (דברים ז,יג).
וְעֵת לִשְׂנֹא – שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל רָעָתָם בַּגִּלְגָּל כִּי שָׁם שְׂנֵאתִים" (הושע ט,טו).

(ט) מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה. – מַה יִּתְרוֹן שֶׁל עוֹשֵׂה רַע בְּכֹל שֶׁהוּא עָמֵל? גַּם הוּא עִתּוֹ יָבֹא וְהַכֹּל אָבֵד.

(י) הָעִנְיָן – הַמִּנְהָג.
לַעֲנוֹת – לְהִתְנַהֵג.

(יא) יָפֶה בְעִתּוֹ – בְּעֵת הַטּוֹבָה, יָפֶה הוּא לָבֹא תַּשְׁלוּם שְׂכַר מַעֲשֵׂה הַטּוֹב; וּבְעֵת הָרָעָה, רְאוּיָה הִיא לְתַשְׁלוּם מַעֲשֵׂה הָרָע.
גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם וְגוֹמֵר – גַּם אֶת חָכְמַת הָעוֹלָם אֲשֶׁר נָתַן בְּלֵב הַבְּרִיּוֹת, לֹא נָתַן הַכֹּל בְּלֵב כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֶלָּא זֶה קְצָת וְזֶה קְצָת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא הָאָדָם אֶת כָּל מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָדַעַת אוֹתוֹ, וְלֹא יֵדַע אֶת עֵת פְּקֻדָּתוֹ, וּבַמֶּה יִכָּשֵׁל, כְּדֵי שֶׁיִּתֵּן לֵב לָשׁוּב, שֶׁיִּדְאַג וְיֹאמַר: "הַיּוֹם אוֹ מָחָר אָמוּת". וּלְכָךְ כָּתוּב כָּאן הָעֹלָם חָסֵר, לְשׁוֹן הַעֲלָמָה; שֶׁאִם יֵדַע הָאָדָם יוֹם מִיתָתוֹ קְרוֹבָה, לֹא יִבְנֶה בַּיִת וְלֹא יִטַּע כֶּרֶם. לְכָךְ הוּא אוֹמֵר, שֶׁהַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ – זֶה שֶׁיֵּשׁ עֵת לְמִיתָה, דָּבָר יָפֶה הוּא, שֶׁסּוֹמֵךְ הָאָדָם לוֹמַר: "שֶׁמָּא עֲדַיִן עֵת מִיתָתִי רָחוֹק", וּבוֹנֶה בַּיִת וְנוֹטֵעַ כֶּרֶם. וְזוֹ יָפָה, שֶׁנֶּעְלַם מִן הַבְּרִיּוֹת.

(יב) יָדַעְתִּי – עַתָּה, הוֹאִיל וְנֶעְלַם עֵת הַפְּקֻדָּה, כִּי אֵין טוֹב בַּבְּרִיּוֹת כִּי אִם לִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ וְלַעֲשׂוֹת הַטּוֹב בְּעֵינֵי בּוֹרְאוֹ, בְּעוֹד שֶׁהוּא חַי.

(יג) וְרָאָה טוֹב – תּוֹרָה וּמִצְוֹת.

(יד) יָדַעְתִּי כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית, הוּא רָאוּי לִהְיוֹת לְעוֹלָם וְאֵין לְשַׁנּוֹתוֹ, לֹא בְּתוֹסֶפֶת וְלֹא בְּגֵרָעוֹן; וּכְשֶׁנִּשְׁתַּנָּה, הָאֱלֹהִים צִוָּה וְעָשָׂה שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. אוֹקְיָנוֹס פָּרַץ גְּבוּלוֹ בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָאֱלֹהִים עָשָׂה שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. שִׁבְעַת יָמִים נִשְׁתַּנָּה הִלּוּךְ הַחַמָּה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, לִזְרֹחַ בְּמַעֲרָב וְלִשְׁקֹעַ בְּמִזְרָח, כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. חַמָּה חָזְרָה לַאֲחוֹרֶיהָ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בִּימֵי חִזְקִיָּהוּ, וּבִימֵי אָחָז אָבִיו נִתְקַצֵּר הַיּוֹם וְנִתְרַבָּה הַלַּיְלָה בְּיוֹם מוֹתוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִסְפָּד. כָּל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּירְאוּ מִלְּפָנָיו. לְפִיכָךְ אֵין טוֹב לָאָדָם לַעֲסֹק אֶלָּא בְּמִצְוָתוֹ וְלִירָא מִלְּפָנָיו.

(טו) מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר הוּא – מַה שֶּׁהָיָה מִלְּפָנֵינוּ, כְּבָר הוּא עָשׂוּי, וּרְאִינוּהוּ אוֹ שְׁמַעְנוּהוּ מֵאֲחֵרִים שֶׁרָאוּהוּ וְיֵשׁ לָנוּ לְהָעִיד עָלָיו, שֶׁרָאִינוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּפִים. יַעֲקֹב נִרְדָּף, עֵשָׂו רוֹדֵף; "וָאֹהַב אֶת יַעֲקֹב (מלאכי א,ב) "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (שם,ג). מִצְרִים רוֹדְפִים אֶת יִשְׂרָאֵל; מִצְרִים טֻבְּעוּ בַּיָּם, וְיִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בְּיָד רָמָה.
וַאֲשֶׁר – עָתִיד לִהְיוֹת עוֹד בָּאַחֲרוֹנָה, הוּא דֻּגְמַת מַה שֶׁכְּבָר הָיָה. כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה, כֵּן בָּאַחֲרוֹנָה; אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁנֶּה מִדּוֹתָיו בָּעוֹלָם.
וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף – לִפָּרַע מִן הָרוֹדֵף. לְפִיכָךְ, מַה יִּתְרוֹנוֹ שֶׁל עוֹשֵׂה הָרָעָה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל? הֲרֵי סוֹפוֹ לְהִשְׁתַּלֵּם.

(טז) מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט וְגוֹמֵר – רָאִיתִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְקוֹם לִשְׁכַּת הַגָּזִית בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיְתָה "מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט" (ישעיהו א,כא) – שָׁמָּה יִשְׁפְּטוּ רֶשַׁע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ" (מיכה ג,יא); וְרָאִיתִי פֻּרְעֲנוּתָם.
מְקוֹם הַצֶּדֶק – "שַׁעַר הַתָּוֶךְ" (ירמיהו לט,ג), שֶׁהָיָה מְקוֹם חִתּוּךְ הֲלָכוֹת–
שָׁמָּה הָרָשַׁע – שָׁם יֵשְׁבוּ שַׂרְסְכִים, רַב סָרִיס, נֵרְגַל שַׂרְאֶצֶר, רַב מָג, וּנְבוּכַדְנֶצַּר וְחֵילוֹתָיו, וְדָנִין אֶת יִשְׂרָאֵל בְּיִסּוּרִים קָשִׁים וּמִשְׁפְּטֵי מָוֶת.
שָׁמָּה הָרָשַׁע – טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, לוֹמַר שֶׁהוּא שֵׁם דָּבָר, כְּמוֹ 'הָרֶשַׁע' (וְהָיָה רָאוּי לִנָּקֵד בְּסֶגּוֹ"ל הָרֵי"שׁ, אֶלָּא לְפִי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק, נֶהְפַּךְ לִנָּקֵד קָמַ"ץ גָּדוֹל, וְאַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל מָקוֹם לֹא מָצִינוּ לוֹ עוֹד שֶׁמִּתְהַפֵּךְ בְּאֶתְנַחְתָּא וְסוֹף פָּסוּק).

(יז) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי וְגוֹמֵר – לְפִיכָךְ אֲנִי אוֹמֵר: אֶת הַכֹּל שׁוֹפֵט הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַחַר זְמַן, וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּתְעַכֵּב הַדָּבָר, סוֹפוֹ לָבֹא אֶל שְׁעָתוֹ. כִּי שָׁעָה יֵשׁ לְכָל חֵפֶץ, אַף לְפֻרְעָנוּת; וְלִפְקֻדַּת הַדִּין יֵשׁ עֵת מָתַי יָבֹא.
וְעַל כָּל הַמַּעֲשֶׂה – שֶׂעָשָׂה הָאָדָם, שָׁם יִשְׁפְּטוּהוּ בְּבֹא עֵת הַפְּקֻדָּה; שָׁם, בְּאוֹתוֹ הָעֵת, נִתָּן זְמַן לְכָל הַמַּעֲשֶׂה לְהִשָּׁפֵט עָלָיו. אַבַּב חוּטְרֵי מִילֵי, וְאַבֵּי דָרֵי חוּשְׁבְּנָא^[1].

(יח) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי – בִּרְאוֹתִי כָּל זֹאת.
עַל דִּבְרַת בְּנֵי הָאָדָם – שֶׁאָחֲזוּ לָהֶם מִדַּת גַּאֲוָה, לִנְהֹג שְׂרָרָה וְרַבָּנוּת בִּקְטַנִּים מֵהֶם.
לְבָרָם – [סְפָרִים אֲחֵרִים: לְבָרְרָם] הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהוֹדִיעָם שֶׁאֵין שְׂרָרוּתָם כְּלוּם, וּלְהַרְאוֹתָם שְׁהֶם, וְאַף הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים–
בְּהֵמָה הֵמָּה לָהֶם – כִּשְׁאָר בְּהֵמָה וְחַיָּה הֵמָּה לְעַצְמָם.

(יט) כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וְגוֹמֵר – הוּא טַעַם הַדָּבָר, אֲשֶׁר נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִקְרֶה וָפֶגַע לִבְנֵי אָדָם, וְיֵשׁ מִקְרֶה וָפֶגַע לַבְּהֵמָה, וּמִקְרֶה אֶחָד לִשְׁנֵיהֶם נָתַן; כִּי כְּשֵׁם שֶׁזֶּה מֵת, כָּךְ זֶה מֵת.
וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן – וְיִתְרוֹנוֹ וְהַצְלָחָתוֹ שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִן הַבְּהֵמָה אֵינוֹ נִרְאֶה מִשֶׁמֵּת, כִּי הַכֹּל נֶהְפָּךְ לִהְיוֹת הֶבֶל, לָשׁוּב אֶל הֶעָפָר.

(כא) מִי יוֹדֵעַ – כְּמוֹ, "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב" (יואל ב יד; יונה ג ט). מִי הוּא אֲשֶׁר מֵבִין וְנוֹתֵן לֵב שֶׁרוּחַ בְּנֵי אָדָם הִיא הָעוֹלָה לְמַעְלָה וְעוֹמֶדֶת בְּדִין, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הִיא הַיּוֹרֶדֶת לְמַטָּה לָאָרֶץ, וְאֵין לָהּ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן; וְצָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהִתְנַהֵג כִּבְהֵמָה שֶׁאֵינָהּ מַקְפֶּדֶת עַל מַעֲשֶׂיהָ.

(כב) וְרָאִיתִי – בְּכָל אֵלֶּה.
כִּי אֵין טוֹב – לָאָדָם.
מֵאֲשֶׁר יִשְׂמַח הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו – מִיגִיעַ כַּפָּיו יִשְׂמַח וְיֹאכֵל, וְלֹא לְהַרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ לַחֲמֹד לְהִתְעַשֵּׁר, לְהַרְבּוֹת לֹא לוֹ.
כִּי הוּא חֶלְקוֹ – יְגִיעַ כַּפָּיו הוּא הַחֵלֶק הַנִּתָּן לוֹ מִשָּׁמַיִם, וּבוֹ יִשְׂמַח.
כִּי מִי יְבִיאֶנּוּ לִרְאוֹת – לְאַחַר שֶׁמֵּת, בְּמֶה שֶׁיִּהְיֶה לְבָנָיו, אִם יַצְלִיחוּ גַם הֵם בָּעשֶׁר שֶׁאָסַף הוּא וְהֵנִיחַ לָהֶם, אוֹ לֹא יַצְלִיחוּ.

הערות

1. על פתח גדרת-הצאן יבוא הרועה בדברים עם הצאן, ועל בית הגורן יבוא חשבון