רפואה למכה (ויקיטקסט)/הקדמה
ברוך אלקינו שבראנו לכבודו וכל ברואי מעלה ומטה לא בראם אלא בשביל עמו ישראל. ושבעה דברים שקדמו בעולם, מחשבתם של ישראל קדמה לכל, וכמבואר בדברי רז"ל. וכאשר ייסר איש את בנו, כאב את בן ירצה בדברי רצוי מרצה להם למען יטיבו דרכיהם, ולכן אפילו בדברי תוכחות כאשר הוכיח את ישראל מלבד מה שלעולם הקדים "רפואה למכה". וכאשר ברכם מא' ועד ת', וכמבואר בדברי רז"ל בויקרא רבה פ' בחוקותי. ולעולם פתח בברכה. ועד אשר לא יבואו דברי הרעה ודברים שבא מפורש בנבואת ירמיה, דשמיה גרים אסתלקותא דנהורא כמ"ש בזהר פ' תצוה (ח"ב קעט, ב) -- ירי"ם י"ה, הקדים ושלח להם את ישעיהו דשמיה גרים לפורקנא ולאהדרא נהורא עלאה באתריה, ונתנבא לישראל דברי טובות ונחמות.
וכמו כן בתחלת נבואתו של ירמיהו, הקדים לומר (ירמיהו ב, ב) "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וכו'", אשר לפי דעתי נראה לפרש, הנה היא נחמה גדולה על כל הרעה שעתיד להתנבאות, לפיכך צוהו האל ית' "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר", פי' שילך ויקרא הדברים האלו ברחובות ובשווקים עד כי יכנסו דברים האלו באזניהם, וגם יאמרו הדברים האלה (אלו לאלו), וזהו "לאמר" לאחרים, שיצוה להם שיאמרו דברים אלו לאחרים. וטעם הדברים כי פחד (ה') פן בשמוע ישראל את דברי ירמיהו, יאמרו כי משנאת ה' אותם ירצה להביא כל הדברים הרעים ההם ועוונותיהם רבו למעלה ראש עד כי כל צדקותיהם אשר עשו לא תזכרוה, ולכן הקדים ה' בחסדו הגדול ואמר אל תפחדו כי הגם שאביא עליכם כל דברי ירמיהו, מ"מ אנכי לא אשכחך וכבר זכרתי לך חסד נעוריך. וסוף דבר הרע מכלה עצמו, וחצי כלים ואתה (נצלתה). ולמען לא יטמאו (בגירורי[1]) ובשקוצי אומות העולם, הקדים לומר "קדש ישראל לה'", ובזה רוח הטומאה לא יוכל לשרות עליהם כי כל הקודם זכה, וכיון שמעיקרא הוקדשו לה' לא יגור במגורם רע, וכמו שאמרו בס' הזהר פ' תזריע דף נ"א ע"ב ז"ל: "ואי שמא קדישא נטיל אתר מקדמת דנא, כל רוחין וכל מזיקין דעלמא לא יכלון לאתחזאה ביה, כ"ש לאתקרבא בהדיה" עכ"ל. וזהו "קדש ישראל לה'". וכיון שהם קדש אין רוח הטומאה שולט עליהם רק בקדושתם הם עומדים.
עוד טעם אחר להבטיח את ישראל כי בשמו ית' יצאו מן הגלות אמר "ראשית תבואתו". וזה כי הנה אמרו ז"ל במס' קדושין פרק האומר (דף נט.) זבוני לא מזבנינא לה דארעא קמייתא לא מסמנא מילתא, וא"כ הוא כיון שישראל הנה הם ראשית תבואתו, הנה לא מסמנא מלתא לפניו יתברך למכרם, וכן הוא אומר "איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם וכו'", רוצה לומר שאתם בעצמכם ע"י עונותיכם נמכרתם ואני לא מכרתי אתכם, וכן אמרו ג"כ בהקדמת מגילת אסתר "אמר רשב"י אתם יש לכם קנין באומות העולם שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו. אבל לאומות העולם אין להם קנין בכם, ולמה יש לכם קנין באומות העולם, ע"י שהקניתי () אלה דברי הברית, ולמה אומות העולם אין להם קנין בכם, ע"י שלא קנו אלה דברי הברית" עכ"ל. ובאופן דלא שייך בהו מכירה, וזה מן הטעם שיש להם לישראל התורה שנקראת "ראשית". וזה מלבד מה שנפרש.
ולכן פירש במקום אחר (יחזקאל כ, לג) "אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם". וזה מפני כי הוא האריך בעצמו, ומלבד לפי פשוטו אפשר ג"כ לומר כי על ידי מה שהוא ית' מראה להם לישראל את ידו החזקה וחימה שפוכה ביסורין וגליות וכיוצא, עי"ז הנה הם חוזרים למוטב, ובזה ימלך ה' עליהם. וטעם היסורין כבר אז"ל כי הוא מפני כי להחליפם באומה אחרת אי אפשר, וכמו שרמז הוא יתברך הדבר הזה להושע וכמבואר בדברי רז"ל.
והעולה מכל זה כי להיות קדש ישראל לה', לא יהיה כח ביד האומות לשלוט עליהם, והגם כי ילכו בגולה, כבר קדם הוא ית' לזכות בהם, וכל הקודם זכה. וזהו ג"כ שאמר הכתוב (תהלים עד, ב) "זכור עדתך קנית קדם" שהיא זבינא קמייתא ראשית תבואתו דווקא, וכיון שהם קדש לה' כמ"ש אין פחד האומות לנגד עיניהם, כי הנה הם מובטחים בזה כי הן הם גבורותיו הן הם נוראותיו, שע"י שמו הגדול המשותף בשמנו ישמר (צאתנו ובואנו) מעתה ועד עולם. ולהיות כי מחשבת ישראל קדמה לכל, מובטחים אנו כי לא יחליפנו ולא ימירנו דלא מסמנא מלתא, מלבד מה כי אין לאומות העולם קנין בישראל.
וא"כ הוא "כל אוכליו יאשמו", פי' חייבים להביא קרבן אשם כמ"ש רש"י ורד"ק ז"ל, וזה להיות כי שמם הראשון עליהם קדש ישראל לה', ולא יצאו לחולין ח"ו, ולכן חייבים להביא אשם כדין נהנה מן ההקדש. והנה דרך כלל אמרו במשנה כל המשלם קרן וחומש התשלומין תרומה וכו', וכן אמרו ג"כ "ונתן לכהן את הקדש" -- קדש שאכל כדברי ר"מ בפ' ו' מה' תרומה. וזהו שפי' ואמר "כל אוכליו יאשמו", כמ"ש חייבים להביא אשם. וידוע שהמביא את אשמו עד שלא הביא את גזלו לא יצא, וכיון שחייבים להביא אשם צריך בתחלה שיביאו מה שגזלו ומה שנהנו מן ישראל שהם קדש.
והנה מה שאפשר בחזרה כבר נאמר (ישעיהו סו, כ) "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'". וכן הוא אומר (ישעיהו ס, יז) "תחת הנחשת אביא זהב וכו'". אמנם תחת ר' עקיבא וחביריו -- מי מביא לנו תמורתם כמשז"ל. ואם תאמר כי האומות עצמן יעמידו מהם אנשים צדיקים כמו ר' עקיבא וחביריו, לא לרצון יהיו לפני ה' תמורת ישראל, כי אין משלמים ממין על שאינו מינו, ואפילו לר' אלעזר דאמר משלמים -- דוקא דבר הראוי להיות קדש, וגם מן היפה על הרע, וכאן אין שום אחד מן האומות ראוי להיות קדש כמו ישראל, מלבד שאינו מן היפה על הרע כמ"ש. וכיון שאין בידם להשיב הגזלה אשר גזלו, אין יכולים ג"כ להביא את אשמם ואין מי שיגין עליהם מן הפורענות רק "רעה תבא אליהם נאם ה'" כי כבר נאמר (יואל ד, כא) "ונקתי דמם לא נקתי" וכן הוא אומר (תהלים קי, ו) "ידין בגוים מלא גויות וכו'". ולו חכמו ישכילו זאת האומות העולם היה כל אחד מהם שומר את ישראל לבל יתנזק אפילו צפרנו של אחד מהם יותר מכל כסף וזהב שבעולם להיות כי אין להם לשלם אפילו חצי נזקו של אחד מהם, וכיון שכן הוא על כל הדברים שאמרנו, אין להם לישראל להצטער על כל דברי הרעה ונבואות הרעות, רק ישיבו דרכיהם וישובו עד ה', כמו שאמר הכתוב (הושע ו, א) "לכו ונשובה עד ה' כי הוא טרף וירפאנו וכו'".
והנה בתחלת בריאתו של עולם כאשר נרמז חרבן בית המקדש כמו שאמרו ז"ל "והארץ היתה תהו ובהו" כמו שאמרו ז"ל שבו נרמז חרבן בית המקדש, והביאו ראיה כמד"א ז"ל "ראיתי הארץ והנה תהו" (ירמיה ד, כג), הנה מלבד מה שכתב אח"כ "יהי אור זה מלך משיחנו" כמאמרם ז"ל, גם בדברים אלו רמז נחמה באומרו "היתה" לשעבר ולא להווה, שלא אמר "והארץ הנה היא תהו ובהו".
גם בחטא אדה"ר ע"ה ואמר לו אַיֶּכָּה, אֵיכָה כתיב, רמז לו חרבן בית המקדש וסוף דבר גזר עליו ל"ט קללות -- סיים בנחמה ואמר "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" כמו שאמרו ז"ל בבראשית רבה "א"ר שמעון בן יוחאי רמז לתחיית המתים מן התורה כי עפר אתה ואל עפר תלך לא כתיב אלא תשוב" ע"כ. הנה שרמז הנחמה אפילו בתוך דברי הקללה והתוכחה.
ולאברהם אבינו ע"ה ג"כ כשאמר לו הקב"ה "ועבדום וענו אותם וכו'". נאמר לו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול", וכן אמר ה' למשה "אהיה אשר אהיה", ובסוף התוכחות של תורת כהנים נאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים וכו'" ובמשנה תורה נאמר "אתם נצבים" כמ"ש רש"י ז"ל היסורין מעמידים אתכם וכו'.
מלבד מ"ש בזהר חדש על פס' "יעלם ה' עליך" (ל' העלם), וכן על פס' "והיו חייך תלואים וכו'" ע"ש בפ' תבוא. זכינו לדין כי בכל מקום הקדים הקב"ה "רפואה למכה". וגדולה מזו אמרו ז"ל "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם מכה באזמל ומרפא ברטיה, והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא".
ולכן כל מה שהתנבא ירמיהו והכה את ישראל במגילת איכה, אפשר לפרש כי הקדים ורפא אותם שלמה המלך ע"ה בשיר השירים, כמו שנפרש בעה"י. והנה לתת טעם למה הקדים שלמה המלך ע"ה כנז"ל -- זה יובן עם מ"ש המקובלים ז"ל כי ירמיהו היה גלגול שלמה המלך ע"ה. גם אמרו ז"ל על פסוק "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת" כי ביום שנתחנך בית המקדש באותה הלילה נשא שלמה את בת פרעה ועלה בדעתו להחריב ב"ה, והאריך להם וכו'. ולכן בראות שלמה המלך ע"ה ברוח הקדש כי עתיד בית המקדש ליחרב ויגלו ישראל לבין האומות, ראה להקדים להם רפואה למכה, ולא יקדמנו אחר לבקש רחמים על ישראל ועל ידו יושר השיר הזה, והיה לבני ישראל מנחת זכרון (מזכרת) נחת רוח ותנחומין ברחמים לפני ה'. יזכרם ה' לטובה ויזכר אהבתם שלא תאבד שארית יעקב ולא לנצח ישכחם רק יאר פניו אליהם ותגלה עליהם מלכותו השתא בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.
- ^ בגילולי.