רפואה למכה/שיר השירים א/יא

י"אעריכה

שיר השירים:
תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף.
איכה:
כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באכל להשיב נפש
ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה.

אפשר לפרש 'תורי זהב' עפ"י הדרך שפי' 'בתורים' מלשון זמן. פי' זמן יהיה קבוע לך לזכות לזהב ועושר ונכסים, והם הי"ט, שהרי בפסח (נידונין) על התבואה, בעצרת על פירות האילן וכו'. ואמרו בגמ' ע"ז, אמר הקב"ה, הקריבו לפני עומר בפסח, כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות. הקריבו לפני שתי הלחם בעצרת, כדי שיתברכו לכם פירות האילן. נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה וכו' עכ"ל. באופן שרצה הב"ה לזכות את ישראל בזמן שהעולם נדון, ונתן להם מצוות למען יזכו בדינם ולא יחסר להם כל טוב, וזהו תורי זהב נעשה לך, פי' זמני זהב נעשה ונתקן לך. וגם יפורש לשון 'תורה', כי ע"י המצוות הנ"ל יזכו לעושר ונכסי', שישלח ה' ברכה בפירותיהם, וכדי לפרש כל הכתוב אפשר לומר לפי דרך זה, כי הלא עיקר כל הקרבנות הוא התפלה שאדם מתפלל עם הקרבן, וכמש"ה זבחי אלקים רוח נשברה. וידוע כי קבלת התפלה היא מצד שמאל, כי כך גזרה חכמתו ית', כי מדת הדין נותנת כי בהתפלל האדם תפלה הגונה עם הכוונה הנכונה, תקובל תפלתו ברצון אם לא יהיה מעכב בדבר לסיבת העוונות וכיוצא, וזהו תורי זהב נעשה לך, שהם התפלות הנאמרות עם הקרבנות, ואמר נעשה לך דווק' ולא לגוים, כי לישראל דווקא אחרי שניתנה תורה נתחדשה הלכה, להורות להם דרכי התשובה והתפלה, משא"כ באומות שלא ניתן להשבון, וזהו ג"כ כדי שתתברך לכם תבואה שבשדות וכו'. לכם דווקא ולא לא"ה, וזהו תורי זהב נעשה לך, ומפני כי הדין בפני עצמו קשה, הקדים מדה"ר ושתפה למדה"ד, ואמר עם נקודות הכסף. ועי"ז גם כן תהיה מדת החסד לישראל ומדה"ד לא"ה, וזה יהיה כנגד מה שאומר הכתוב כל עמה נאנחים מבקשים לחם וכו'. ואמר 'מבקשים' ולא אמר אין להם, לומר כי זהו כאבדה המתבקשת ואפשר שימצא, והנה הדרך כדי למצוא הוא ע"י קיום המצות האלו בזמני' כמ"ש, וגם ע"י התפלה בזמנה שהיא ג"כ מ"ע, ובפרט למי שצריך. ואפשר שלטעם זה תקנו אנשי כנסת הגדולה נוסח התפלות שבידינו צרופות ככסף ובחונות כזהב כמ"ש. שיש בהם שאלת כל הדברים ההכרחיים דרך כלל אל כללות ישראל, כמ"ש הרמב"ם ז"ל בתחלת הלכות תפלה, כל זה נוכל לומר כאשר נפרש כוונת הכתוב כל עמה נאנחים כפשוטו. אך נוכל לפרש כמו שמפרש מהר"ש אוזידא בס' לחם דמעה, שפי' אותו על ד"ת, כמש"ה לכו לחמו בלחמי. ולפי דרך זה יאמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, הנה התורה נמשלה להרבה דברים כיין ושמן ודבש וחלב, וזה כפי' הבחי' מקרא משנה הלכות אגדות, והנה בחינתה שנקראת לחם הוא על בחינת הפלפול, לשאת ולתת במלחמתה של תורה, לשון נופל על לשון, כי רבים לוחמים לי מרום. כי מלחמת ה' אדו' נלחם. והנה על ענין התורה בעצמה ח"ו, לא תשתכח תורה מישראל, כי לא תשכח מפי זרעו, אבל בענין הפלפול והסברא, ע"ז כבר אמרנו למעלה משאז"ל, כיון שגלו ישראל לא היה א' מהם יכול לסבור תלמודו. וכן אומר הכתוב ישא ביום ההוא לא אהיה חובש. כמשז"ל מחובשי עצמן בבית המדרש. ובביתי אין לחם ואין שמלה, וע"ז היו נאנחים מבקשים לחמה של תרה, נתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש. פי' היה להם לאכול, פי' ד"ת, כמ"ש כי לא תשכח מפי זרעו, אבל לא היה בהם כדי להשיב נפש, פי' לשמור ולעשות, שלא היה הלכה ברורה כאשר הוא בעו"ה, כמ"ש ר' יוחנן, הרי בשר והרי סכין והרי ידים ואין לנו מה לאכול. ופי' כי המשנה ברורה ונראה שהיא מובנת לכל, ואין מי שיבין אותה, וגם אמרו אין דנין הלכה עפ"י המשנה. ואם אל הגמרא נלך, הנה זה הים גדול ורחב ידים, ומי יכול להוציא הדין לאמתו עפ"י הגמ', ובפרט בזמנינו זה בעו"ה, וזהו נתנו מחמדיהם באוכל שיהיה לו להשיב נפש, שיהיה דין אמת והלכה פסוקה ולא מצאו. וזהו ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש מהר"א גלאנטי שהוא כדמיון הזולל שאינו מתרצה במה שיש לו, אף כאן נתקיים מש"ה ואכלתם ולא תשבעו, אפי' בד"ת כמ"ש. וכנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך. פי' תורה שהיא נקיה וצרופה כזהב, וזה כי משום עת לעשות לה' ניתנו דברי תורה שבע"פ ליכתב, ונכתבו דברי המשנה והגמרא, ואח"כ מדור דור בראותם כי הלבבות הולכים ומתמעטים, כל א' מחכמי הדור ראו לקבץ דינים ולסדר אותם באופן נאות למען בזה יקל על המעיין, וכל אחד בחר לו דרך לעצמו ללמד דעת את העם דיני תרתנו הקדושה על מתכונתם, וראשון מהעוסקים אשר התחיל בדרך הזה ה"ה הרמב"ם ז"ל, ועיין בהקדמה שלו על ס' היד. וזהו תורי זהב, שהם דינים ברורים ונקיים כזהב נעשה לך, ובזה ישיבו את נפשם לקיים מצוותיה של תורה על מתכונתם, עם נקודות הכסף, בלשון צח ומובן לכל, ככסף הזה שהוא מזוקק שבעתים, ויהיה פי' הכתוב לפי דרך זה, דומה למ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמת המורה על פסוק תפוחי זהב במשכיות כסף ע"ש. אבל לפי דרך זה יש להקשות שנר' כי דברי הפוסקי' הנה הם יותר מובחרים מהמשנה והגמרא, לפיכך נ"ל לומ' כי תורי זהב הם רמז לתורה שבכתב ושבע"פ עצמם, וזה כי אחרי מזה נמשך כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם כמ"ש, וכמ"ש למעלה בפי' דברי הזוה' שאו' וימררו את חייהם וכו' בחומר בק"ו, ובלבנים בלבון ההלכה וכו'. ומפני שאינם זכאים, עליהם נאמ' ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. וזהו כל עמה נאנחי' וכו'. והנה לתקן כל זה באו המפרשי' כל א' לפי דורו כמ"ש בענין הפוסקים, וראשון שבכלם רש"י ז"ל, ובפירושו הגדול בדברי תורה שבע"פ, וכן מדברי תורה שבכתב, באופן כי עתה הנה היא כסולת נקיה, הגם כי בעו"ה נתמעטו הלבבות וקשה עלינו אפי' להבין דברי המפרשי' והפוסקי'. וזהו תורי זהב נעשה לך, שתורה שבכתב ושבע"פ נתקן אותם באופן יהיו צרופות כזהב, וזה ע"י נקודות הכסף, שהוא פי' המפרשי' ז"ל, שהוא דמיון הכסף בערך הזהב, והוא דומה בדומה למש"ה תפוחי זהב במשכיות כסף. וכמו שאמרו בזוה' שיר השירים שהוא דומה לו, וזהו תורי זהב נעשה לך, וסביב סביב להם יהיו נקודות הכסף, כדי ליפות הזהב ולהודיע לכל ערכו וחשיבותו. ומהר"ש אלקבץ בס' אילת אהבים ז"ל יאמר כי בחלק הדבור הנגלה והמפורסם, יעשה לה עדי שלא יהיה מפורסם המוניי רק מהשלמות. אך שיהיה בו חלק כמוס וגנוז, כענין תפוחי זהב במשכיות כסף, אל הרב המורה. וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף עכ"ל. נראה מסכים במקצת למ"ש, אבל דבריו הם על סודות התורה אשר הם נחמדים מזהב ע"ש. ואפשר לפרש ג"כ שהוא כנגד כל עמה נאנחים וכו'. וזה עפ"י הדרך אשר נפרש כי המקונן מתאונן על ישראל, איך אינם מכירים את ערכם, וזה לסיבת הגלות כמו שנפרש. ואמר כל עמה נאנחים מבקשים לחם, לחמה של תורה כמ"ש, והם נאנחים כי אין אתם יודע עד מה לשאת ולתת בפשטים של התורה, ומ"מ רוצים לעלות במעלות גדולות ונפלאות מהם בסודות התורה, וזה נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש. פי' הניחו העיקר הצריך אליהם, שהוא הלחם אשר יאכלו, הכל צריכים למארי חטיא, ונתנו מחמדיהם ותאותם באוכל שיש בו להשיב נפש, שהם סודות התורה המיישבים דעתו של אדם, וגם הנפש נהנית מהם ונתקנת בהם, וזה לסיבת הגלות וגודל הצרות, כמ"ש במדרש על פ' סמכוני באשישות. א"ר לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה, והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה וגמרא, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שאנו חולים מן המלכיות, אין מבקשין לשמוע אלא דברי נחמות וברכות עכ"ל. ועל זה אמר ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה, כמ"ש הרמ"ע ז"ל (מאה קשיטה סי' ו), כי הלמד אצילות ולא הלכה, דומה לאוכל פטומות בלא לחם. וא"כ ראה ה' והביטה כי הייתי כדמות הזולל בזוללי בשר למו, וכנגד זה אמ' תורי זהב, שהם סודות התורה, נעשה לך עם נקודות הכסף, שהם פשטי הדברים הנגלים כדמיון הכסף, ע"ד מה שפי' מהר"ם אלשיך על פסוק כי אם בתורת ה' חפצו, שהם סודות התורה, ומ"מ בתורתו שהם פשטי התורה, יהגה יומם ולילה. א"נ כל עמה נאנחים מבקשים לחם, הנה הלחם הם ג' גבורות הנמתקות ע"י החסדים, בעליית תוך יסוד ז"א, ובכוונת המוציא ביאר האר"י זלה"ה כי הכוונה הוא כי האבות חג"ת עולים אל הבינה ומעלים המלכות עמהם, ואח"כ הבינה מוציאה האבות הנז' והמלכות עמהם, והם ג' הויות הנז', ואח"כ המלכות אחר שקבלה מזון מלמעלה, גם היא מוציאה לחם אל התחתונים עכ"ל בקצור, עיין בס' הכוונות. והנה אחרי שאמר ידו פרש צר על כל מחמדיה, שהוא כח הגבורות בגי' צר כמ"ש, הנה נסתלק השפע מצד החסד ולא נשארו כי אם הגבורות, ועתה אומר כל עמה, שהם מקבלים שפע מצד המלכות, הנה הם נאנחים מבקשים לחם, שהם הגבורות הממותקות, שע"י בא השפע לתחתונים, נתנו מחמודיהם שהם היסודות. א"נ כל הזכיות שלהם, ובקשו לעשות איזה יחוד באוכל, כדי שיהיה האוכל לפקדון לארץ, שהוא אל הוי"ה בגי' אוכל כידוע. והוא ביסוד כדי להשפיע אל המלכות, ועי"ז הז"ן את העולם כלו. וכמבואר בכוונות. ועתה נתנו מחמדיהם כנז', באוכל להשיב נפש שהיא המל', נפש דוד להשיב אותה אל מקומה. א"נ למתק אותה מתוקף הגבורות, ראה ה' והביטה, בסוד עיני ה' אלקיך בה, להשפיע בה סוד הרחמים, וכמ"ש בכוס של ברכה, ונותן עיניו בו. והטעם שכל עמה נאנחים, וגם הנה אני אומרת ראה ה' והביטה כמ"ש, הוא מפני כי הייתי זוללה, כמו שפי' מהר"א גלאנטי שהנה הוא כדמיון הזולל שאינו מסתפק במה שיש לו וכו'. ע"ש בפירושו. אך זה נאמר לפי דרכנו, ודרך רמז נוכל לומ' כי זוללה בגי' ע"ח, שהם ג' הויות. והנה כאשר הג' גבורות נמתקין ע"י החסדים הם בסוד שתי הלחם, והם ששה הויות, והם בגי' ציון. אבל כאשר אינם נמתקות אין בה כי אם ג' הויות, שהם בגי' זוללה שהוא ע"ח כמ"ש, והנה כנגד זה אמר תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. שהם גבורות של זהב, נמתקות ע"י נקודות הכסף, שהם החסדים, זה הוא כפי פשוטי הדברים, אבל להעמיק הדברים צריך להביא מה שכתב האר"י זלה"ה בפי' מ"ש בזוה' בפסוק הנצנים נראו בארץ בסופו ז"ל, ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן דאתגליין, הה"ד תורי זהב נעשה לך, אינון ינוקי עולמין, דכתי' ועשית שנים כרובים זהב. ופירש האר"י זלה"ה ז"ל, ומאן מקיים עלמא וגרים לאבהן וכו'. הנה קיום העולם היא התורה, ומה גם לימוד התנוקות הבל שאין בו חטא, מעלה המלכות למקו' שאין קליפות שולטי', ונגלים אבות העליונים במוחותיה ושני דרועין וגופא דילה כנז"ל. וסוד תנוקות אלו כנגדם למעלה נ"ה עליונים, דאתפשטת אי' עלאה בהם עד הוד כנודע, ואלו הם תנוקות של בית רבן, היא בינה רמז לחכמה שהיא רבן של כל האצילות, שלא חטאו שאין שם מגיע פגם ולא חטא כלל, ואלו התחתונים מעוררים העליוני' להמשיך לה האבות המוחותיה וזרועותיה, ואלו הם ב' כרובים זהב סגור, בסוד אי' עלאה שהוא זהוב, ואלו תרין דרועין דילה, כמו שיש אל המל' שני כרובים לעורר את האהבה, וימצא דודאים בשדה של תפוחין עכ"ל. ובמקום אחר או' ז"ל, ונה"י שבת"ת אין להם על מה שיסמוכו מעולם העליון, ולפיכך הם לבר מגופא, ונמשך מהם אחיזה לחצונים, בסוד ותקע כף ירך יעקב. וצריכות האבות לעלות למעלה במחשבה ובעלמא דאתי ואגניזו תמן, וכשירדו האבות למקומם ימשיכו שפע מהם שם, ויתלבשו בנה"י להאיר להם מהאור שקבלו מלמעלה, ויהיו למלכות במקום חג"ת דידה כדפי' לעיל עכ"ל. ומכלל דבריו מובן כוונתינו, כי אעפ"י שידו פרש צר ונגע על כל מחמדיה, שהם נה"י כדפי' לעיל, ומזה נמשך כי ראתה גוים באו מקדשה, ושלטו הקליפות עד שמפני זה נתהוה ג"כ כי כל עמה נאנחים מבקשים לחם, שלא נמתקו הגבורות כמ"ש, מ"מ ע"י שנאוו לחייך בתורים כמ"ש למעלה בפסוק הקודם, ג"כ תורי זהב נעשה לך, שיעוררו העליונים להמשיך לה נ"ה דאי', וירדו האבות להאיר במוחותיה וזרועותיה, וע"י יתמתקו הגבורות וירד השפע והלחם אל המלכות, בסוד שתי הלחם שהם חו"ג, וגם הם סוד נ"ה פנימיים, כמו שפי' הנשי"א זצוק"ל בטוב הארץ, וזהו תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. ובזוהר חדש פ' חקת ז"ל, לרקמות תובל למלך, לרקמות אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא וכו'. כוונתו מבוארת שהוא על השכינה כמ"ש. והנה פי' למעלה על פסוק כל כבודה בת מלך פנימה על התורה, ואמר עתה ע"י הרקמות שהם החדושין שאדם מחדש מד"ת, מעשה רוקם עובד ציור בציצין ופרחין לתורה, עי"ז תובל התורה. או' השכינה למלך, מלכו של עולם, ואמר אילין לבושין דיקר דאינון מרוקמין למקדשא, כי בהם תתלבש השכינה להתקדש, וכל מנוי דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום, שהם בגדים נעשו ממעשה המצוות, ובפרט ע"י מה שמסרו ישראל עצמם על קדושת שמו ית', ולהבין זה צריך להביא משז"ל על פ' ידין בגוים מלא גויות. אמרו רבותינו כל נפש ונפש שהרג עשו מישראל, כב יכול נטל הקב"ה מדם כל נפש ונפש וטובל פורפרין דיליה עד שצבע הדם, וכשיגיע יום הדין ויושב עליו בבימה לדון אותו, לובש אותו פורפרין ומראה לו גופו של כל צדיק רשום עליה, שנ' ידין בגוים מלא גויות, אותה שעה מתנקם הב"ה ממנו ב' נקמות, שנ' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וכו' עכ"ל. ופי' המפרשי' ז"ל כי כוונתו ית' להודיע כי בגוף צדיק א' יש בו הרבה ניצוצות, וגם לפעמים צדיק א' מתגלגל ב' פעמי', ועל כלם הוא יתברך נפרע ממנו, וזהו ומראה לו גופו של צדיק רשום עליה, ולפיכך נפרע ממנו ב' נקמות, והעולה לעניינינו כי הלבוש הזה דזמין קב"ה למלבש למיהב נוקמתא באדום. הנה הוא הלבוש שעליו מצויירים כל אותם שנהרגו ע"י אדום לכבודו ית', א"כ בלבוש הזה יראה זכיותיהם של ישראל, וא"כ לרקמות, שהוא לבוש מצוייר מן חדושי התורה ומן המצוות של ישראל, תובל למלך, דא כלה אלבישת ליה, עי"ז תובל השכינה למלך מ"ה הב"ה, והנה היא לובשת אותו הלבוש, ובזה היא עולה לפניו ית', מאן גרים כל דא, בגין ישראל דלא אתערבו בסטרא דעשו, והוא כמ"ש ששמרו מצוותיו ית', וגם שמרו זרעם בטהרה, וכמו שנפרש בפסוק הבא, כל אינון זמינין למחמי ביקרא דציון, שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, וגם מפני ששמרו מצוותיו ודבקו בה' אלקיהם. וכבר אמרו הרוגי מלכות אין לפנים ממחיצתם, לקבל דא תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, תרין תורי, רמז לאורייתא דאיתיהבית בימי פרעה, ורמז לדעתא דתתחדש ביומוי דמשיחא. והכוונה כי במה שאדם עוסק בעה"ז, ואעפ"י שאינו מבין, סופו לזכות לעתיד לבא ולהבין בימות המשיח, שאז יתרבה הדעת כמ"ש במקומות רבים, וזהו לדעתי כל המקיים את התורה מעוני, פי' מעוני הדעת, סופו לקיימה מעושר הדעת. וא"כ הוא אעפ"י שכל עמה נאנחים מבקשים לחמה של תורה כמ"ש, ונתנו מחמודיהם באוכל להשיב נפש, שהם סתרי תורה כמ"ש, באופן נתקיים מש"ה העניים והאביונים מבקשים מים זו תורה, ואין לשונם בצמא נשתה. מ"מ אני ה' אענם אפתח על שפיים וכו'. תורי זהב נעשה לך, וביומוי דמשיחא תתחדש דעתא ויזכו לשתי תורות, פי' תורה שלמדו בהיותם בגלות, והחדושים שיחדשו אח"כ, וע"י הלבוש הלזה יקבלו נחמה על מש"ה ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה ובלתי חשובה בעיניו, וכאשר ידין בגוים מלא גויות, יכירו חשיבותם של ישראל, כי הקטון יהיה לאלף, מלבד מ"ש תחת הנחשת וכו'. תחת ר' עקיבא וחביריו מי מביא לנו תמורתו. ונסיים דברי מאמ' הזוה' ז"ל, עם נקודות הכסף, התם בחמשה עשר כסף, והכא אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, ודאי מסטרא דאברהם אתיא לון וכו'. נר' שכוונתו לומר כי כל זה נעשה ע"י מדת החסד, בתחלה יצאו בט"ו לחדש ניסן, שכן פי' ז"ל בט"ו כסף, זה ט"ו בניסן, והוא כי פסח הוא בחסד, ולעתיד לבא בזכותו של אברהם מדת החסד ג"כ, וזהו אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, וזה כי פרש"י ז"ל על אברהם כשהושלך לכבשן האש, אם מעמיד הדברים כחומה נבנה עליה טירת כסף, וכן על ישראל בגלות, וכיון שישראל העמידו דברי ה' אפי' במקום כרת, שמסרו נפשם על יחוד ה', א"כ הוא נבנה עליה טירת כסף, זה ב"ה וכו'. היה בזכותו של אברהם שמסר נפשו על יחוד ה' ונמשך זרעו אחריו כמותו, ועי"ז כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון אכי"ר.