ר' חָמָא בַּר חֲנִינָא פָּתַח, וְיִרְמְיָהוּ לָקַח לו מְגִילָּה אַחֶרֶת וגו' (ירמיה לו, לב). ר' חָמָא בַּר חֲנִינָא וְרַבָּנָן, ר' חָמָא אָמַר וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם (ירמיה לו, לב). זֶה אֵיכָה יָעִיב. דְּבָרִים זֶה אֵיכָה יוּעַם, רַבִּים זֶה אֲנִי הַגֶּבֶר, כָּהֵמָה זְכֹר ה'. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, וְעוֹד נוֹסַף עֲלֵיהֶם זֶה אֵיכָה יָעִיב, דְּבָרִים זֶה אֵיכָה יוּעַם, רַבִּים זֶה זְכֹר ה', כָּהֵמָה זֶה אֲנִי הַגֶּבֶר, שֶׁהוּא מִן תְּלָתָא תְּלָתָא פְּסוּקֵי בְּאַלְפָא בֵּיתָא.

אפשר שהביא דברי ר"ח בר חנינא וגו' להוכיח מ"ש למעלה שהם כנגד ז' גופי עבירות, שהרי בתחלה לא נכתב כ"א איכה ישבה בדד, ואפשר שהוא כנגד העון הראשון שהוא לא למד כמ"ש למעלה, וכמשז"ל על פ' על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי. אך אח"כ כאשר שרף יהויקים את המגילה, וזה היה יותר קשה מכופר בעיקר, שרצה להתריס כנגד גזרתו של מקום, ועליו נאמר והנפש אשר תעשה ביד רמה. ועוד וכי היה חושב שבהיותו שורף הדברים אשר שרף לא יתקיימו דבריו של מקום חלילה וחס, ולכן אז נתמלאה הסאה ונכתבו ז' איכה כמ"ש, כנגד ז' גופי עבירות שאמר למעלה. ואפשר לומ' ג"כ כי בתחלה לא היה ה' מקפיד רק על ביטול תורה כמ"ש, וגם אז"ל ותלמוד תורה כנגד כלם. אמנם כאשר ניתוסף עון כופר בעיקר השגחתו ית', אז ניתוסף עוד עליהם דברים רבים כמ"ש כנגד על העבירות הנז', ועוד יש לומ' עם מ"ש בדרוש הנז' בחילוק שיש בין גלות ראשון היינו גלות בבל לגלותינו זה, וכן ג"כ מ"ש בזהר חדש פ' תבא דף צ"ה ע"א וז"ל, כך אמר הב"ה, בקללות אית ל"ב קראי וכלהו לקבל שבילי דאורייתא, בקללות בתראי אית בהו נ"ג קראי לקבל פרשיין וארחין דאורייתא, בגלות קדמאה דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין וסתימין דסתרא ואתגלי חובייהו ואתגלי קצא דילהון ונחמתא ואבטחותא דילהון, בגלות בתראה דבית שני עברו ישראל ג"ן פרשיות ארחין דאתגליין ואסתים חובייהו ואסתים קיצייהו וכו' עכ"ל. ונ"ל דאפשר לומר שאמר שעברו ישראל אינון שבילין דסתרא, הוא משז"ל על עזבם את תורתי. כי גלות ראשון היה על עון ביטול תורה, והנה אפשר לומר כי בעון ביטול תורה מסתלקי' ג' ראשונות דז"א, ולפיכך כנגד לא למד נגזר עליהם איכה ישבה בדד, שכיון שנסתלקו ג' ראשונות נפרדו ג"כ ז' תחתונות זה מזה. פי' לא היה חבורם כבראשונה, אך אח"כ כשעברו ז' גופי עבירות כמ"ש. אפשר לומ' שזה גרם כמ"ש בדרוש הנז"ל ז"ל, ואם אותם האורות שהיו מאירים ז"ס עליונות שבהם נתפשטה הבינה בז"א בימי בית ראשון, וכלם היו מאירים בבחי' פנים בפנים כנז', הנה אלו ההארות ירדו על הקליפות בעו"ה, אך לא ט"ס ראשונות בעצמם שבה כנז' שעלו בז"א, אך אלו הז' אורות ירדו אל הקליפות והיא חזרה אחור באחור כנז' בימי החול, וזהו ענין גלות בבל כנגד ז' האורות האלו שהם בגימטריא ע', כל א' כלולה מי' עכ"ל בדרוש הנז'. ואפשר לומר כמ"ש כי בתחלה לא נכתבה כ"א איכה א' כמ"ש לסיבת ביטול תורה כמ"ש, ועדיין הדבר הזה תלוי בתשובה אם ישובו, וכמש"ה בפי' אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אני חושב לעשות להם (חושב דוקא שלא היתה אלא בסוד המחשבה כמו שאמרנו ואולי לא היתה יוצא' אל הפועל) אולי ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם, אבל אח"כ כאשר שרף יהויקים את המגילה ביד רמה, ומרד בפרהסיא כנגד המקום ב"ה, אז נאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכו'. וירמיה לקח לו מגלה אחרת וכו'. ולא נזכר בה שיהא תלוי בתשובה, אדרבה נזכר סדר הפורענות וסדר החרבן והגלות עד תום כל הדברים הרעים שנתהוו בעו"ה, והנה ע"י סיבת העונות וביטול תורה אשר היה תחלת הכל כמ"ש בשם רש"י ז"ל, לא למד לא עשה וכו'. וזה גרם תחלה הסתלקות ג' ראשונות דז"א, ובכלל זה הסתלקות נה"י דאי', וע"י שאר העונות ירדו ז' האורות הנז', הנה כנגד זה כאשר יחזרו בתשובה ויחזיקו בתורת ה' ויעסקו בה לשמה וישובו אל ה' בכל לבם ובכל נפשם, הנה הדבר פשוט כי ידיעת ההפכים א'. ואז ע"י שיר השירים שהוא קדש קדשים כמו שאמרו ז"ל, יתגלו אור ג' ראשונות וישובו ההארות לקדמותן בתוך הקדושה, ואין פרץ ואין יוצאת ואין צוחה, רק הכל יהיו ברחובותינו אשר ירחיב ה' לנו ופרינו בארץ בבי"א כן יהי רצון.