רפואה למכה/הקדמה
הקדמת המחבר.
עריכהברוך אלקינו שבראנו לכבודו, וכל ברואי מעלה ומטה לא בראם אלא בשביל עמו ישראל. ושבעה דברים שקדמו בעולם, מחשבתם של ישראל קדמה לכל, וכמבואר בדברי רז"ל. וכאשר ייסר איש את בנו, כאב את בן ירצה בדברי רצוי מרצה להם למען יטיבו דרכיהם, ולכן אפילו בדברי תוכחות כאשר הוכיח את ישראל, מלבד מה שלעולם הקדים רפואה למכה. וכאשר ברכם מא' ועד ת', וכמבואר בדברי רז"ל בויקרא רבה פ' בחוקותי. ולעולם פתח בברכה. ועד אשר לא יבואו דברי הרעה, ודברי' שבא מפורש בנבואת ירמיה דשמיה גרים אסתלקותא דנהורא, כמ"ש בזהר פ' תצוה. ירי"ם י"ה. הקדים ושלח להם את ישעיהו דשמיה גרים לפורקנא ולאהדרא נהורא עלאה באתריה, ונתנבא לישראל דברי טובות ונחמות, וכמו כן בתחלת נבואתו של ירמיהו הקדים לומר הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר וכו'. אשר לפי דעתי נראה לפרש, הנה היא נחמה גדולה על כל הרעה שעתיד להתנב[א]ות, לפיכך צוהו האל ית' הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר, פי' שילך ויקרא הדברים האלו ברחובות ובשווקים עד כי יכנסו דברים האלו באזניהם, וגם יאמרו הדברים האלה אלו לאלו, וזהו לאמר לאחרים, שיצוה להם שיאמרו דברים אלו לאחרים, וטעם הדברים כי פחד השי"ת פן בשמוע ישראל את דברי ירמיהו, יאמרו כי משנאת ה' אותם רוצה להביא כל הדברים הרעים ההם, ועוונותיהם רבו למעלה ראש, עד כי כל צדקותיהם אשר עשו לא תזכרנה, ולכן הקדים ה' בחסדו הגדול ואמר אל תפחדו, כי הגם שאביא עליכם כל דברי ירמיהו, מ"מ אנכי לא אשכחך וכבר זכרתי לך חסד נעוריך. וסוף דבר הרע מכלה עצמו וחצי כלים ואתה תגיל בה'. ולמען לא יטמאו בגילולי ובשקוצי אומות העולם, הקדים לומר קדש ישראל לה'. ובזה רוח הטומאה לא יוכל לשרות עליהם כי כל הקודם זכה, וכיון שמעיקרא הוקדשו לה', לא יגור במגורם רע, וכמו שאמרו בס' הזהר פ' תזריע דף כ"ג ע"ב ז"ל, ואי שמא קדישא נטיל אתר מקדמת דנא, כל רוחין וכל מזיקין דעלמא לא יכלון לאתחזאה ביה, כ"ש לאתקרבא בהדיה עכ"ל. וזהו קדש ישראל לה'. וכיון שהם קדש, אין רוח הטומאה שולט עליהם, רק בקדושתם הם עומדים. עו' טעם אחר להבטיח את ישראל כי בשמו ית' יצאו מן הגלות, אמר ראשית תבואתו. וזה כי הנה אז"ל במ' קדושין (נט.) פ' האומר, זבוני לא מזבנינא לה, דארעא קמייתא לא מסמנא מילתא. וא"כ הוא כיון שישראל הנה הם ראשית תבואתו, הנה לא מסמנא מלתא לפניו ית' למכרם, וכן הוא או' איזה ס' כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם וכו'. רוצה לומר שאתם בעצמכם ע"י עונותיכם נמכרתם ואני לא מכרתי אתכם, וכן אמרו ג"כ בהקדמת מגילת אסתר, אמר רשב"י אתם יש לכם קנין באומות העולם, שנא' וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו. אבל לאומות העולם אין להם קנין בכם, ולמה יש לכם קנין באומות העולם, ע"י שהקניתם אלה דברי הברית, ולמה א"ה אין להם קנין בכם, ע"י שלא קנו אלה דברי הברית עכ"ל. באופן דלא שייך בהו מכירה, וזה מן הטעם שיש להם לישראל התורה שנק' ראשית, וזה מלבד מה שנפרש. ולכן פי' במקום אחר, אם לא ביד חזקה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. וזה מפני כי הוא האדון בעצמו, ומלבד לפי פשוטו אפשר ג"כ לומר כי על ידי מה שהוא ית' מראה להם לישראל את ידו החזקה וחימה שפוכה ביסורין וגליות וכיוצא, עי"ז הנה הם חוזרים למוטב, ובזה ימלך ה' עליהם. וטעם היסורין, כבר אז"ל כי הוא מפני כי להחליפם באומה אחרת אי אפשר. וכמו שרמז הוא ית' הדבר הזה להושע, וכמבואר בדברי רז"ל. והעולה מכל זה כי להיות קדש ישראל לה', לא יהיה כח ביד האומות לשלוט עליהם, והגם כי ילכו בגולה כבר קדם הוא ית' לזכות בהם, וכל הקודם זכה. וזהו ג"כ שאמר הכתוב זכור עדתך קנית קדם. שהיא זבינא קמייתא, ראשית תבואתו דווקא, וכיון שהם קדש לה' כמ"ש, אין פחד האומות לנגד עיניהם, כי הנה הם מובטחים בזה, כי הן הם גבורותיו, הן הם נוראותיו. שע"י שמו הגדול המשותף בשמנו ישמר צאתנו ובואנו מעתה ועד עולם. ולהיות כי מחשבת ישראל קדמה לכל, מובטחים אנו כי לא יחליפנו ולא ימירנו, דלא מסמנא מלתא. מלבד מ"ש כי אין לא"ה קנין בישראל, וא"כ הוא כל אוכליו יאשמו. פי' חייבים להביא קרבן אשם, כמ"ש רש"י ורד"ק ז"ל. וזה להיות כי שמם הראשון עליהם, קדש ישראל לה', ולא יצאו לחולין ח"ו, ולכן חייבים להביא אשם, כדין נהנה מן ההקדש. והנה דרך כלל אמרו במשנה, כל המשלם קרן וחומש, התשלומין תרומה וכו'. וכן אמרו ג"כ ונתן לכהן את הקדש, קדש שאכל. כדברי ר"ע בפ' ו' מס' תרומה. וזהו שפי' ואמר כל אוכליו יאשמו, כמ"ש חייבים להביא אשם. וידוע שהמביא את אשמו עד שלא הביא את גזלו לא יצא, וכיון שחייבים להביא אשם, צריך בתחלה שיביאו מה שגזלו ומה שנהנו מן ישראל שהם קדש, והנה מה שאפשר בחזרה כבר נאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'. וכן הוא או' תחת הנחשת אביא זהב וכו'. אמנם תחת ר' עקיבא וחביריו מי מביא לנו תמורתם, כמשז"ל. ואם תאמר כי האומות עצמם יעמידו מהם אנשים צדיקים כמו ר' עקיבא וחביריו, לא לרצון יהיו לפני ה' תמורת ישראל, כי אין משלמים ממין על שאינו מינו, ואפי' לר' אלעזר דאמר משלמים, דוקא דבר הראוי להיות קדש, וגם מן היפה על הרע. וכאן אין שום א' מן האומות ראוי להיות קדש כמו ישראל, מלבד שאינו מן היפה על הרע כמ"ש, וכיון שאין בידם להשיב הגזלה אשר גזלו, אין יכולים ג"כ להביא את אשמם, ואין מי שיגין עליהם מן הפורענות, רק רעה תבא אליהם נאם ה'. כי כבר נא' ונקתי דמם לא נקתי. וכן הוא או' ידין בגוים מלא גויות וכו'. ולו חכמו ישכילו זאת האומות העולם, היה כל א' מהם שומר את ישראל לבל יתנזק אפי' צפרנו של א' מהם יותר מכל כסף וזהב שבעולם, להיות כי אין להם לשלם אפי' חצי נזקו של א' מהם, וכיון שכן הוא על כל הדברים שאמרנו, אין להם לישראל להצטער על כל דברי הרעה ונבואות הרעות, רק יטיבו דרכיהם וישובו עד ה', כמש"ה לכו ונשובה עד ה' כי הוא טרף וירפאנו וכו'.
והנה בתחלת בריאתו של עולם כאשר נרמז חרבן ב"ה, כמשז"ל והארץ היתה תהו ובהו. כמשז"ל שבו נרמז חרבן ב"ה, והביאו ראיה כמד"א ראיתי הארץ והנה תהו (ירמיה ד, כג). הנה מלבד מ"ש אח"כ יהי אור, זה מלך משיחנו כמאמרם ז"ל, גם בדברים אלו רמז נחמה כאומרו היתה לשעבר ולא להווה, שלא אמר והארץ הנה היא תהו ובהו. גם בחטא אדה"ר ע"ה ואמר לו אַיֶּכָּה, אֵיכָה כתיב. רמז לו חרבן ב"ה, וסוף דבר גזר עליו ל"ט קללות, סיים בנחמה ואמר כי עפר אתה ואל עפר תשוב. כמשז"ל בב"ר (כ, י): א"ר שמעון בן יוחאי רמז לתחיים המתים מן התורה, כי עפר אתה ואל עפר תלך לא כתיב אלא תשוב ע"כ. הנה שרמז הנחמה אפי' בתוך דברי הקללה והתוכחה, ולאברהם אבינו ע"ה ג"כ כשאמר לו הב"ה, ועבדום וענו אותם וכו'. נאמר לו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (בראשית טו, יג-יד). וכן אמר ה' למשה אהיה אשר אהיה (שמות ג, יד). ובסוף התוכחות של תורת כהנים נא' וזכרתי להם ברית ראשונים וכו' (ויקרא כו, מה). ובמשנה תורה נא' אתם נצבים (דברים כט, ט). כמ"ש רש"י ז"ל: היסורין מעמידים אתכם וכו'. מלבד מ"ש בזהר חדש על פ' יעלם ה' עליך (דברים כח, סא). (לשון העלם). וכן על פ' והיו חייך תלואים וכו' (דברים כח, סו). ע"ש בפ' תבוא. זכינו לדין כי בכל מקום הקדים הב"ה רפואה למכה. וגדולה מזו אז"ל (ויק"ר יח, ה): בא וראה שלא כמדת הב"ה מדת ב"ו, ב"ו מכה באזמל ומרפא ברטיה, והקב"ה במה שהוא מכה הוא מרפא, ולכן כל מה שהתנבא ירמיהו והכה את ישראל במגילת איכה, אפשר לפרש כי הקדים ורפא אותם שהע"ה בשיר השירים כמו שנפרש בעה"ו.
והנה לתת טעם למה הקדים שהע"ה כנז"ל, זה יובן עם מ"ש המקובלים ז"ל, כי ירמיהו היה גלגול שהע"ה. גם אז"ל על פ' כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת (ירמיה לב, לא). כי ביום שנתחנך בית המקדש, באותה הלילה נשא שלמה את בת פרעה, ועלה בדעתו להחריב ב"ה והאריך להם וכו'. ולכן בראות שלמה הע"ה ברוח הקדש כי עתיד ב"ה ליחרב ויגלו ישראל לבין האומות, ראה להקדים להם רפואה למכה, ולא יקדמנו אחר לבקש רחמים על ישראל, ועל ידו יושר השיר הזה, והיה לבני ישראל מנחת זכרון (מזכרת) נחת רוח ותנחומין ברחמים לפני ה', יזכרם ה' לטובה ויזכר אהבתם שלא תאבד שארית יעקב, ולא לנצח ישכחם רק יאר פניו אליהם ותגלה עליהם מלכותו השתא בעגלא ובזמן קריב אכי"ר.