רמב"ן על שמות יז ג
| רמב"ן על שמות • פרק י"ז • פסוק ג' |
• א • ג • ה • ו • ט • יא • יב • יד • טז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת־בָּנַ֥י וְאֶת־מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא׃
"להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא" - יזכירו לו בתלונותם גם המקנה לאמר לו כי הם צריכים מים רבים וצריך לתת עצה לכלם ולכך נאמר בשנית ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם (במדבר כ יא) ורבותינו אמרו (מכילתא כאן) השוו בהמתן לגופן אמרו בהמה של אדם היא חייו המהלך בדרך אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא וטעם הזכירם אותי ואת בני ולא אמרו סתם "להמיתנו בצמא" או "להמית את כל הקהל הזה" שיכלול אנשים ונשים וטף כמאמרם בשאר המקומות (לעיל טז ג) כי יזכירו לו הבנים להרבות עליו תלונה שימהר לדבר כי הקטנים לא יסבלו הצמא כלל וימותו לעיני אביהם כטעם דבק לשון יונק אל חכו בצמא (איכה ד ד)